בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 136 (237) 01/12/00

זמן אוויר

מבעד לערפל ההרים

מלחמת-העולם השנייה השאירה בעקבותיה הרבה חידות מציקות. אחת מהן מתייחסת למטוס יפני מיסתורי בשם "ערפל הרים". המטוס, שהוגדר כסודי ביותר, והיה בראש סדר העדיפויות הלאומי, לא ביצע, בסופו של דבר, אפילו גיחה מבצעית אחת. לעומת זאת, גילויו העלה שאלות, שרובן לא נענו עד היום

אנדה מסלר

דמיינו לעצמכם את המצב הבא: צוללת ענקית עולה על-פני האוקיינוס השקט. מתוכה נשלף סיפון המראה ועליו יושב מטוס עם כנפיים וזנב מקופלים. עד מהרה, ממריא המטוס מצויד היטב בדרכו לקרב. לא מדובר בחזון רחוק הלקוח מספר מדע בידיוני. הזמן הוא סוף מלחמת-העולם השנייה. שם המטוס הוא - "איצ'י" M6A סיריין, או "ערפל הרים". זה יכול להישמע כמו שם של רומן מבטיח, סרט הרפתקאות או סיסמה סודית. זה לא נשמע ממש כמו שם של מטוס, ובטח שלא מטוס הפצצה. ומי שחושב שזה מסוג הדברים, שכבר שמם מרמז על היותם שונים ויוצאי-דופן, צודק לגמרי; מדובר כנראה באחד המטוסים המוזרים והמיוחדים שנוצרו מעולם.
הכל התחיל במלחמת-העולם השנייה. יפן הובסה בזירות שונות ונאלצה לסגת פעם אחר פעם. אבדו לה תשעים אחוז מכלל אוניות הסוחר שברשותה והיא היתה מותשת לחלוטין מבחינה כלכלית ותעשייתית. את התשובה חיפשו רבים בחיל-האוויר היפני, אך גם הוא נכשל במתן פתרונות.

לא בדיוק מה שחשבו המתכננים הזרוע האווירית של חיל-הים היפני תפסה מקום חשוב בלחימה. לעתים, היא החליפה את האוניות ככוח המהלומה המכריע בקרב הימי. עובדה זו הוכחה בתחילת המלחמה, כאשר מטוסים יפניים שהמריאו מנושאות מטוסים ומטוסים שהמריאו מבסיסים יבשתיים פגעו באוניות מצי האוקיינוס של ארה"ב ומצי המזרח הרחוק של בריטניה ליד מאלאיה. אך יפן לא השכילה להפיק לקחים מהמבצעים האוויריים שבהם השתתפה. ובעיקר, היא לא עמדה בקצב שכלול ושיפור המטוסים שהוכתב על-ידי ארה"ב.
התוצאות, מבחינת חיל-האוויר היפני, היו עגומות; זה הגיע לידי כך שהוא החל לתלות את תקוותיו במשימות התאבדות. 2,000 מטוסים מיוחדים הוכשרו לשם כך, ועוד אלף מטוסים היו אמורים להיות מומרים למשימות דומות עד סוף אוקטובר 1945 אך המלחמה הסתיימה. לשם השוואה, באותה תקופה רק 800 מטוסים היו בתפקידי תקיפה והפצצה בחזית.
אחת הבעיות החמורות של חיל-האוויר היפני היתה בעיית הדלק. הפתרונות שנמצאו לבעיה היו מקוריים מאוד. החל באלכוהול כתחליף ועד לשמן עצי אורן. מערכת המכ"ם לא היתה יעילה, כך שהדרך הטובה ביותר לאתר פעילות אמריקאית היתה דרך האזנה לתדרים המתאימים ברדיו. בסך-הכל, יפן נזקקה בדחיפות לפיתוחים חדשים. אחד מאותם פיתוחים היה מטוס הסיריין. מטוס שיכול היה, בנסיבות שונות, להיות הקלף המנצח. בסופו של דבר הוא היה "מעט מדי ומאוחר מדי". למרות התקוות שנתלו בו בתחילה, הוא לא הועיל הרבה ליפן.

 

נדחק לשטח אחסון בגודל המדחף שלו מטוס הסיריין עוצב כמטוס נישא בצוללות הגדולות ביותר בצי היפני מסוג I-400 ו-I-401. היה זה למעשה מטוס ההפצצה היחיד שאוחסן בצוללת.
מטוסים אחרים מסוג זה נבנו בעיקר לסיורים ומדידות על-ידי ארה"ב, צרפת, בריטניה וגרמניה. נוריו אוזאקי החל לעבוד על המטוס ביוני 42'.
הפרויקט הוגדר כסודי ביותר ותוכנן בשותפות הדוקה עם הצי הקיסרי היפני. התיכנון המקורי היה לייצר מטוס חד-פעמי מהיר, אך מאוחר יותר התוכניות השתנו. למרות המורכבות ההולכת וגדלה של המטוס, שנועדה לאפשר אחסון נוח שלו בתאים האטומים למים שבצוללות, הפרויקט התקדם באופן חלק. בשנת 1945, כבר היו 28 מטוסים מוכנים לפעולה.
המטוס הכיל מנגנון ייחודי לקיפול הכנפיים והזנב. הכנפיים אמורות להסתובב על ציר אחורי כדי להימתח בצורה ישרה לאורך המטוס. התוצאה היא שמטוס בעל מוטת כנפיים של 12 מטרים יכול להידחק לשטח אחסון לא רחב יותר מאשר המדחף שלו. קצה הזנב האנכי מכופף ימינה והזנב המאוזן מכופף כלפי מטה. המצופים ניתנים להורדה ולכן מאוחסנים בנפרד. זה נשמע מסובך? צוות של ארבעה אנשים הצליח להרכיב את הראשון מבין שלושה מטוסים בשבע דקות בלבד. המטוס השני והשלישי לקחו קצת יותר זמן. כדי שההרכבה בלילה תהיה פשוטה יותר, נצבעו החלקים החשובים בצבע זרחני.
עוד פרט מיוחד במטוס, הם המצופים שלו, המחליפים את הגלגלים במטוס רגיל. הם עשויים אלומיניום ומאפשרים למטוס לחזור ולנחות על המים ליד ספינת האם. מבחינת מטען, הסיריין יכול לשאת שתי פצצות של 250 ק"ג. רבים הבחינו בנקודות דמיון רבות בין מבנה מטוס הסיריין לבין מטוסי קרב אמריקאיים כמו P-51. ייתכן שהדמיון הרב בעיצוב נעשה בכוונה תחילה כדי להטעות את חיל-האוויר האמריקאי. אפשרות זו לא נפסלה על-ידי חוקרי המטוס ומעריציו. בנוסף למטוסי הסיריין, עוצבה עד סוף המלחמה גם גרסה לאימונים וניסויי טיסה שהמריאה מהקרקע. שמה היה M6A-K נאנזאן, או "ההר הדרומי". בסופו של דבר נבנו רק שני מטוסים מדגם זה.

 

משימת בכורה שלא היתה "תעלת פנמה נפגעה על-ידי התקפות אוויריות". "פצצות הושלכו על ערי החוף במערב ארצות-הברית ממטוסים בלתי מזוהים" - אלה יכלו להיות מקצת מההודעות שכל אזרח אמריקאי לא היה שוכח. אך במקום זאת, מלחמת-העולם השנייה הסתיימה מבלי שארה"ב נפגעה. אחת המשימות שנועדה למטוסים החדשים היתה תקיפת חופי ארה"ב.
המשימה השנייה שתוכננה בדקדקנות, היתה תקיפת תעלת פנמה, דרך האספקה האמריקאית לעבר דרום-מערב האוקיינוס השקט. אחרי אימונים רבים והכנות, אמורה היתה להתבצע תקיפתו המבצעית הראשונה של המטוס.
הצוללות הנושאות בתוכן את המטוסים והנשק כבר היו בדרך למקום. עשרה מטוסי סיריין נכנסו לשירות מבצעי בצוללות יפניות, אשר נשלחו דרומה באוגוסט .1945 הכוח כלל שתי צוללות-משנה יפניות מסוג I-400 שנשאו כל אחת שלושה מטוסי סיריין. בנוסף היו עוד שתי צוללות, שכל אחת נשאה שני מטוסים. המטרה הראשונית - נושאות מטוסים של הצי האמריקאי ליד איי באוליטהי-אטול, כ-2,500 ק"מ דרומית ליפן. הכל היה מוכן, אבל בדיוק אז, עוד לפני שהצוללות הגיעו למטרתן, התקבלה הודעת ביטול. יפן נכנעה ומלחמת-העולם השנייה הסתיימה. הצוללות חזרו הביתה עוד לפני שניתנה למטוסי הסיריין אפשרות להוכיח את עצמם.
אחד הטכנאים שעבד על מטוסי הסיריין מאוחר יותר, במיתקן "גארבר", טען שהמטוסים נשלחו למספר מבצעי תקיפה להפצצת צי הכיבוש עוד קודם-לכן. אך, עד היום המידע הזה לא אומת. הטענה הרווחת היא שהמטוס לא זכה להשתתף במלחמה, אפילו לא כאיום, שכן התגלה רק לאחר סיום המלחמה. בגלל מעטה הסודיות. אפילו לא ניתן לו קוד מטעמן של בעלות-הברית, כמו לשאר מטוסי האויב.

 

על מטוסים וגיישות למרות שמטוסים אלה לא לקחו חלק פעיל במלחמה, שרד רק מטוס אחד מסוג זה. התגליות שנמצאו במטוס הדהימו את צוות החוקרים האמריקאי. על אחת מדפנות המטוס יש חריטה ברורה של ציור גיישה יפנית, שלא ברור מי צייר אותה ומדוע, במיוחד עקב התקופה הקצרה שבמהלכה היה המטוס בשירות.
בתוך מכלי הדלק של המטוס הזדמנה לחוקרים הפתעה לא קטנה. בתוך אחד ממכלי הדלק הפנימיים בכנף המטוס, נמצאו כמה מסמכים. חלקם תרמו לזיהוי המטוס הספציפי כאחרון שיוצר. דבר שמצביע על כך שכנראה לא הוטס מעולם, ומגביר את המיסתורין לגבי החריטה. מספרו הסידורי יכול היה להיקבע עכשיו בקלות ובדייקנות - .28
בין הניירות, נמצאו טפסי עבודה מושלכים, סיכומי ביקורת שעבר המטוס ואפילו נתוני סוג וכמות פריטים במחסן המפעל וכרטיס נוכחות של אחד העובדים. המחסור בנייר הביא לידי כך שהשתמשו לכתיבה בצידה האחורי של תווית צבעונית במטוס. השאלה המתבקשת היא: מי הכניס את הניירות האלו לתוך מיכל הדלק, דבר שיכול היה להסתיים באסון עקב חסימת זרימת הדלק של המטוס, שהיה כנראה בראש סדר העדיפויות של הצי היפני. השאלה נשארה פתוחה.
כך יוצא שהשריד האחרון של גאוות הצי היפני נמצא היום דווקא בידיים אמריקאיות, אשר שוקדות לשחזרו במיתקן "גארבר". כאשר רק הגיע לשם מצבו היה רע מאוד, לאחר שעמד במשך שנים במחסן בלתי מקורה של צי ארה"ב ובמוזיאונים שונים. מצופי האלומיניום שלו מולאו מי גשמים שגרמו לכך שהתחתית נרקבה. אור השמש גרם לנזק בלתי הפיך לפלסטיק בתוכו, והחום המיס את הגומי בתא הטייס. שחזור מטוס במצב כזה יכול להימשך עשרות אלפי שעות עבודה מאומצות, אך אנשי "גארבר" לא אמרו נואש. "מעט מאוד אנשים היו משקיעים את כמות הזמן והאנרגיה שאנחנו השקענו בשחזור הזה", מסביר רוברט מקלין, העובד בצוות השחזור. "אנחנו צריכים להיות אמנים, מכונאים, חוקרים ומשמרים בעת ובעונה אחת", הוא ממשיך.

 

השאלות רק התרבו מידע הנדסי מפורט על מטוס הסיריין הגיע ממקורות בלתי צפויים ביניהם מעצב אופנועים יפני בשם הירו, המטורף על מטוסים. חלומו הגדול היה לשחזר את המטוס בארה"ב. הירו הצליח לאתר חוברת הוראות של ערכה לבניית דגם של המטוס אשר הופצה ביפן. מתוך התמונות והתרשימים של אותה חוברת, הצליחו להפיק בסופו של דבר יותר מידע טכני מאשר דרך כל מקור אחר.
אתר שחזור המטוס הפך לאתר עלייה לרגל של משוגעים לדבר מיפן, שביקשו לעזור בשחזור. בין העולים לרגל היו גם המהנדסים שבנו את המטוס המקורי. כמו בהשלמת פאזל, החלקים התחילו להתחבר בהדרגה, אך איתם התרבו גם השאלות.
מכונת הירייה של המטוס הורכבה בחלק האחורי של תא הטייס, מקום שמקלין אמר שאיננו מבין כיצד ניתן היה להשתמש בה בלהט הקרב, בלי הסיכון לפגוע בזנב המטוס עצמו. צוות ההרכבה המקורי של המטוס לא הצליח לתת תשובה אשר תפתור את התעלומה.
התוכנית היתה לא לשחזר את תא הטייס של המטוס לתנאים שהיו קיימים בו כאשר הוצא מפס הייצור, אלא להשאיר אותו במצבו הנוכחי עד כמה שניתן. "אנחנו יכולים לראות סימנים שנעשו על-ידי המגפיים של הטייסים על תחתית המטוס", אומר בילי ריסי, מנהל השחזור ב"גארבר". "המטרה היא שאפשר יהיה עדיין לראות את סימני הזיעה והצבע הדהוי על משענות הידיים שהותירו הטייסים במהלך האימונים. הסימנים האנושיים מאוד האלו חייבים להשמר גם כן", הוא מוסיף.
סך-הכל עבדו עד עתה על שחזור המטוס במשך שבע שנים, והדרך עדיין ארוכה. "מטוס הסיריין הוא מטוס בעל ערך רב, מטוס מיוחד במינו", אומר תום אליסון, ראש מיתקן "גארבר". המטוס המשוחזר לחלוטין, "איצ'י" M6A סיריין, יוצג במוזיאון התעופה והחלל הלאומי בארה"ב בתחילת שנת .2003 יש למה לחכות. סייע בתחקיר: רמי סקלדמן

 

עוד באותו מדור

המפסידים

כולנו מכירים את ה-F-16, את האפאצ'י, הבלק-הוק או ה-F-22. מטוסים ומסוקים אלה נמנים עם כלי-הטיס המפורסמים והחשובים בהיסטוריה ורובם זכו להוכיח את יכולותיהם בשדה-הקרב. עם זאת, עבור מפתחי ויצרני כלי-טיס אלה, המבחן החשוב ביותר, מבחן הייצור, עבר בהצלחה הרבה לפני הירייה הראשונה. כמו בכל תחרות, גם בתחרות על פיתוח של כלי טיס חדש יש מנצחים ויש מפסידים. על ה-F-17, ה-F-23, ה-A-9 או הקינג-קוברה ספק אם מישהו שמע. אלה הם ה"לוזרים" הגדולים של עולם התעופה. המטוסים שנשארו על הנייר

האיש שהמציא את המילכוד

ג'וזף הלר, ששירת כנווט בלהק מפציצים אמריקאי במלחמת-העולם השנייה, ידוע יותר כמי שכתב את "מילכוד-22" - מיצירות המופת האנטי-מלחמתיות הפופולריות ביותר של המאה הקודמת. כאיש צוות-אוויר, הוא תיאר בשנינות ועם הרבה הומור שחור את הפחדים, האיוולת וכמובן - את האבסורד שבמלחמה. שנה למותו