בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 137 (238) 01/02/01

זמן אוויר

שעתו היפה של הדג המעופף

איך קורה שטיל קטן, לא מתוחכם במיוחד ולא חשוב משום בחינה, מתגלה לפתע כנשק רב-עוצמה? כך קרה לטיל האקסוסט הצרפתי, שהטביע ספינות בריטיות וכמעט שהכריע את מלחמת פוקלנד לטובת ארגנטינה. מאוחר יותר חזר האקסוסט לככב גם במלחמת איראן-עיראק והיווה איום רציני גם במלחמת המפרץ

נועם אופיר

"מה היה קורה אילו?" - היא אחת השאלות שחוקרים והיסטוריונים אוהבים להשתעשע בהן. מבחינה אקדמית מדובר, במידה רבה, בשאלה לא לגיטימית. ובכל זאת - לעיתים קשה להימנע מעיסוק בה: כיצד היו נראים פני ההיסטוריה והאנושות לו התרחשו אירועים היסטוריים חשובים בצורה שונה, או לא התרחשו כלל? התשובות אינן חד-משמעיות. לדימיון ולמשאלות הלב תפקיד חשוב בכל אחת מהן.
לשאלה "מה היה קורה אילו?" חשיבות רבה במיוחד בהקשר של ההיסטוריה הצבאית. בתחום, שבו ההבדל בין הצלחה לכישלון צורם תלוי לפעמים על חוט השערה, אין צורך בדמיון מפותח כדי לדמיין מפנה דרמטי במהלך האירועים. "מה היה קורה לו נכשלה הפלישה לנורמנדי?"; "מה היה קורה לו חיל-האוויר הישראלי לא היה מצליח להשמיד את מרבית חילות-האוויר הערביים בתחילת מלחמת ששת הימים?"; "מה היה קורה לו היתה ברשות עיראק פצצת אטום ערב מלחמת המפרץ?" - אלה רק כמה מהשאלות שהיסטוריונים ניסו לספק להן תשובה במהלך השנים. אחת השאלות המרתקות ביותר נוגעת למלחמה נשכחת מעט. מבחינה היסטורית, המלחמה באיי פוקלנד, כפי שהיא מוכרת במערב, או מלחמת מאלווינס כפי שהיא ידועה בארגנטינה, תיזכר כניצחון בריטי. ובצדק. כוח ימי בריטי הצליח לשחרר בתוך זמן קצר יחסית את האיים שנכבשו בפעולת בזק של הצבא הארגנטינאי, ב-2 באפריל 1982.
רק למעטים ידוע שמבצע "קורפורייט", שם-הקוד שניתן למבצע הבריטי לכיבוש מחדש של האיים, כמעט נרשם ככישלון צורם של הצבא הבריטי. מה זה כמעט? ההבדל היה נעוץ בחמישה טילים. חמישה - זה הכל. לא טילים ביניבשתיים נושאי ראשי-חץ גרעיניים, אלא טילים פשוטים נגד-ספינות, שספק אם מישהו שמע עליהם קודם-לכן. בתוך שעות, כל העולם כבר ידע את שמם.

המשחתת "גלזגו" חשה בסכנה הספינה הראשונה שזיהתה את האיום המתקרב היתה "גלזגו", משחתת "סוג-42", אשר שימשה כחגורת אבטחה חיצונית של כוח נושאות המטוסים של הצי הבריטי. בשעות הבוקר של ה-4 במאי 1982, איתרה מערכת הלוחמה האלקטרונית של הספינה סימנים שהעידו על נוכחות מטוס תקיפה סופר-אטנדר ארגנטינאי באיזור. המשחתת הבריטית מיהרה להעביר התראה דחופה לכל יתר הספינות בכוח המשימה הבריטי. למרות היותו מטוס תקיפה מיושן ופשוט יחסית, נחשב הסופר-אטנדר לאיום רציני בשל חימושו העיקרי: אקסוסט - טיל נגד-ספינות מתוצרת צרפת.
עד למלחמת פוקלנד לא היה האקסוסט טיל חשוב במיוחד. חברת "אירוספסיאל" הצרפתית החלה לפתח טיל נגד ספינות בשלהי שנת 1967, תוצר ישיר של התקפת הטילים המצרית המוצלחת על המשחתת הישראלית "אילת". תקרית חמורה זו המחישה בפעם הראשונה את היעילות של טיל קטן וזול כאמצעי לתקיפת ספינות גדולות. הצרפתים החליטו להשיג יכולת דומה.
הגירסה הראשונה של טיל האקסוסט, המשוגרת מספינות, נכנסה לשירות מבצעי בצי הצרפתי ב-1975, בעוד הגירסה המשוגרת מהאוויר נכנסה לשירות מבצעי ארבע שנים מאוחר יותר. אקסוסט הוא שמו הצרפתי של אחד ממיני הדג המעופף.
במאפייניו האקסוסט אינו מהווה פריצת דרך מיוחדת; מדובר בטיל בעל תצורה קונוונציונלית, השוקל 670 ק"ג ומצויד בראש קרבי רב-עוצמה במשקל של כ-165 ק"ג. הטיל מצויד במערכת אינרציאלית לניווט-ביניים כשהביות הסופי מתבצע על-ידי ראש ביות מכ"מי. תכונה בולטת של הטיל היא יכולתו לטוס קרוב מאוד לגלים, בגובה של מטרים בודדים, כדי להקשות על גילויו ואיתורו על-ידי מערכות ההגנה המותקנות על מרבית ספינות המלחמה. בשילוב מהירות טיסה גבוהה של כ-0.93 מאך, האקסוסט הוא מטרה קשה במיוחד לגילוי.
כל המאפיינים האלה של הטיל היו ידועים ערב מלחמת פוקלנד. די היה להביט בפרסומים רשמיים של "אירוספסיאל" או במגזינים לנושאי תעופה וביטחון כדי למצוא את כל הפרטים על הטיל. אבל, כמו במקרים רבים בעבר, גם במקרה של האקסוסט הכישלון המודיעיני לא נבע מהיעדר מידע, אלא מקונספציה שגויה.

 

המשחתת "שפילד" מופתעת "פרשת האקסוסט" היתה האחד הכשלים החמורים ביותר של המודיעין הבריטי. ההערכה המודיעינית שנמסרה למפקד הכוח הימי, שעשה את דרכו לאיי פוקלנד, הצביעה על כך שבידי הארגנטינאים חמישה טילי אקסוסט מהגירסה המשוגרת מהאוויר וחמישה מטוסי סופר-אטנדר הכשירים לשאת אותם ולשגרם. אבל, הטווח הקצר של מטוסי הסופר-אטנדר, גם אם יצוידו במכלי דלק נתיקים, לא יאפשר להם להמריא מבסיסם בארגנטינה, לאתר את הכוח הבריטי, לתקוף אותו ולשוב בחזרה. הדרך היחידה להשלים את המשימה היתה כרוכה בתידלוק אווירי ממטוסי ה-KC-130 של חיל-האוויר הארגנטינאי. במקביל, יצטרכו הארגנטינאים לאתר את הכוח הימי הבריטי שמיקומו המדויק היה חשאי. לדברי המודיעין, הסבירות שהארגנטינאים יוכלו להוציא אל הפועל מבצע שכזה היו נמוכים מאוד, כמעט אפסיים. אבל, הם הצליחו.
בשעה ש"גלזגו" ניסתה לאתר את מיקומם המדויק של מטוסי התקיפה הארגנטינאיים, היה עסוק לויטננט-קומנדר אוגוסטו בדאקרז, סגן מפקד טייסת התקיפה השנייה של הצי הארגנטינאי בהכנות אחרונות לקראת שיגור טיל האקסוסט. מבצע התקיפה הארגנטינאי, שבוטל ביום הקודם בשל תקלה טכנית במטוס התקיפה המוביל, התנהל בדיוק לפי התיכנון. מטוס סיור ארגנטינאי הצליח לאתר את הספינות הבריטיות וצמד מטוסי הסופר-אטנדר השלימו בהצלחה את התידלוק האווירי.
בעוד "גלזגו" נערכת לפגיעה אפשרית, חלפו שני טילי האקסוסט מעליה מבלי לפגוע בה. "גלזגו" ניצלה אבל גורלה של ספינה אחרת נגזר. בשל שורה של כשלים מבצעיים וטכניים, לא קיבלה המשחתת "שפילד" התראה על הירי הארגנטינאי ולא נערכה בהתאם לנוהלי ההתגוננות המתאימים. ההפתעה היתה מוחלטת.
טיל האקסוסט הראשון פגע ב"שפילד" במרכזה, פער חור בקוטר של כארבעה וחצי מטרים בדופן הספינה, המשיך במעופו דרך חדר המכונות ופגע בחדר המנוע הקדמי. למרות שהראש הקרבי של הטיל לא התפוצץ, כנראה עקב תקלה טכנית, שאריות הדלק שנותרו במכלי הטיל נדלקו והספינה החלה לעלות בלהבות. האקסוסט השני החטיא את "שפילד" ונפל לים, אבל המשחתת הבריטית היתה מחוץ למשחק. ארבע וחצי שעות אחרי שנפגעה הורה קברניט ה"שפילד" על נטישת הספינה המשותקת. עשרים מלחים בריטים נהרגו בהתקפה ו-24 אחרים נפצעו. הצי הבריטי איבד את אחת הספינות החשובות ביותר שלו וספג מכה מבצעית ומוראלית קשה מאוד. בימים הבאים עתיד היה הצי הבריטי לאבד ספינות נוספות - שגם הן היו קורבן להתקפות אקסוסט. בשלב זה הבהירה ראש ממשלת בריטניה דאז, מרגרט תאצ'ר, למערכת הביטחון ולקהיליית המודיעין הבריטית שהיא מוכנה לעשות הכל כדי למנוע את המשך התקפות הטילים על ספינות הצי הבריטי.

 

מאבק 'מלוכלך' על טילים נוספים ההתמודדות עם בעיית האקסוסט התנהלה בשני מישורים מקבילים. הראשון, שהיה חשאי ביותר, כלל פעילות מודיעינית עניפה ברחבי העולם במטרה למנוע מהארגנטינאים להשיג טילי אקסוסט נוספים. בשל אמברגו נשק שהטיל האיחוד האירופאי על ארגנטינה, היא נאלצה לנסות ולהשיג את הטילים בדרכים עקיפות, דוגמת רכש באמצעות צד-שלישי דוגמת לוב או עיראק. הבריטים מכחישים אומנם את מרבית הפרטים, אך המלחמה המודיעינית שלהם עם המודיעין הארגנטינאי כללה אלמנטים "מלוכלכים" לא מעטים דוגמת מבצעי הונאה ואפילו חיסולים. במאבק החשאי בין בריטניה לארגנטינה ניצחו האנגלים. כל המאמצים הארגנטינאים לשים את ידם על טילי אקסוסט נוספים, מעבר לחמישה שהיו ברשותם, עלו בתוהו. אבל, בשעה שהסוכנים החשאיים נאבקו ביניהם ברחבי אירופה, המשיך הצי הבריטי לספוג אבידות קשות.
התוכנית הבריטית המקורית לניהול המלחמה בפוקלנד נמנעה במפורש מפעילות ישירה נגד מטרות בארגנטינה. הממשלה הבריטית חששה, ובצדק, שהרחבת מעגל הלחימה לארגנטינה עצמה עשויה להרחיב את המלחמה מעימות מוגבל קטן למלחמה אזורית שקשה לחזות כיצד תתפתח. איום האקסוסט הביא לשינוי בעמדה זו.
כמו במקרים רבים בעבר, גם הפעם, פתרון הפלא לבעיה המבצעית כלל פנייה לשירות האוויר המיוחד, ה-SAS, יחידת העילית של הצבא הבריטי. יחידת ה-SAS, שהוקמה במלחמת-העולם השנייה במדבריות אפריקה נחשבת, בעיני רבים, ליחידה המיוחדת הטובה ביותר בעולם. במידה רבה, יחידה זו כתבה את הספר כיצד יש לתכנן ולבצע מבצעים מיוחדים ושימשה השראה להקמתן של יחידות דומות ברחבי העולם. המוטו של היחידה, "המעז מנצח", הפך למוטו הלא-רשמי של מרבית היחידות המיוחדות בעולם.
ה-SAS נטלה חלק פעיל במבצע "קורפורייט" עוד משלביו הראשונים. לוחמי היחידה הוחדרו בראשית המבצע לאיי פוקלנד ואספו מודיעין בזמן אמת על הפעילות הארגנטינאית בהם. במקביל נערכה היחידה לביצוע פשיטות נגד כוח הכיבוש הארגנטינאי.
התוכנית המקורית שגובשה על-ידי ה-SAS, תחת פיקודו של פיטר דה לה-בילייר, לימים המפקד העליון של הכוחות הבריטיים במלחמת המפרץ, היתה להחדיר כוח של כמה לוחמים לארגנטינה כדי שאלה יסתתרו בקרבת שדה-התעופה ריו-גראנדה, בו, על-פי הערכות מודיעין מעודכנות, הוצבו מטוסי הסופר-אטנדר שהטילו חיתיתם על הצי הבריטי. הלוחמים ישמשו אמצעי להתראה מוקדמת. ברגע שיראו את מטוסי התקיפה הארגנטינאיים ממריאים, ידווחו על כך לכוח המשימה הימי שייערך לקראת הגעתם לאיזור. עם סיום המלחמה יפונה הכוח מהשטח, או יעשה את דרכו לעבר צ'ילה השכנה, שתמכה בבריטים במהלך העימות.

 

מבצע "אנטבה-2" נשאר על הנייר הרעיון להשתמש ב-SAS לאיסוף מודיעין על ההמראות של מטוסי הסופר-אטנדר סבל משני חסרונות עיקריים: ראשית, לבריטים לא היתה יכולת להחדיר לוחמים לארגנטינה בלי שאלה יתגלו. האמצעי היעיל ביותר לביצוע משימה זו היתה החדרה תת-ימית באמצעות צוללת, אך באיזור הלחימה לא היתה לצי הבריטי צוללת בעלת יכולת מתאימה. הבעיה השנייה היתה שגם קבלת התראה בזמן אמת על המראת מטוסי התקיפה הארגנטינאיים, לא היתה מבטיחה שהבריטים יצליחו לאתר אותם עם התקרבם לכוח הימי ולירטם בהצלחה בטרם ישגרו את טיליהם.
פיתרון אפשרי נוסף לבעיית האקסוסט היתה תקיפה אווירית של שדות-התעופה של ארגנטינה. גם תוכנית זאת התגלתה כלא-ישימה. מטוסי התקיפה הבריטיים היחידים שהיו באיזור היו מטוסי סי-הארייר שהוצבו על נושאות מטוסים של כוח המשימה הימי. החיסרון הגדול ביותר של מטוסים אלה הוא כושר הנשיאה המוגבל שלהם והעובדה שביצועיהם נחותים מאלה של מטוסי הקרב שהיו ברשות ארגנטינה. סיכויו של סי-הארייר לתקוף בהצלחה את שדות-התעופה הארגנטינאיים ולשוב בשלום לנושאת המטוסים היה אפסי. תקיפה באמצעות מפציץ וולקן, כמו זו שבוצעה נגד שדה-התעופה באיי פוקלנד בראשית המבצע הבריטי, נחשבה אף היא למשימת התאבדות.
הבריטים היו נואשים, ואנשים נואשים יעשו הכל. באחד החדרים במשרד ההגנה הבריטי בלונדון נזרק שם אחד לאוויר שוב ושוב - אנטבה. גם היום נחשב מבצע שיחרור הנוסעים החטופים באנטבה על-ידי כוחות צה"ל ביולי 1979 לאחד המבצעים המיוחדים הנועזים והמרשימים ביותר בכל הזמנים, אם לא המרשים מכולם. גם הבריטים, במידה רבה חלוצי המבצעים המיוחדים, לא הסתירו את הרושם הרב שהותיר בהם המבצע הישראלי. כעת, כשמצאו עצמם במצוקה קשה, הפך המבצע הישראלי באוגנדה לאקטואלי יותר מתמיד.
הרעיון שהחל להתגבש במשרד ההגנה הבריטי נועד להיות נגזרת "אלימה" של המבצע הישראלי. הרעיון הבסיסי היה דומה. כוח קומנדו מיוחד יטוס במטוסי הרקולס מאות קילומטרים וינחת בשדה-תעופה, עמוק בתוך מדינת האויב. הכוח ינצל את אלמנט ההפתעה, יבצע את משימתו ויתפנה במהירות מהאיזור, כשהוא משאיר את האויב המום. אבל, בעוד יעדו של "כדור הרעם", שם-הקוד שניתן למבצע החילוץ באנטבה, היה שיחרור הנוסעים החטופים של טיסת "איר פראנס", הרי שבמבצע "מיקאדו", שם-הקוד שניתן לפשיטה הבריטית על ארגנטינה, היעד היה חיסול ה"נוסעים".
על-פי התוכנית, שהבריטים מעולם לא הודו בקיומה באופן רשמי, אמורים היו שני מטוסי הרקולס של חיל-האוויר המלכותי לנחות נחיתת אונס בשעות הערב המאוחרות בבסיס מטוסי הסופר-אטנדר. המטוסים יטוסו אל היעד בגובה נמוך מאוד כדי לצמצם את הסכנה שיתגלו מבעוד מועד על-ידי מערכת ההגנה האווירית של ארגנטינה.
מיד לאחר הנחיתה יירדו מההרקולסים כמה עשרות לוחמי SAS, מספר ג'יפים וארסנל גדול הכולל מקלעים, טילים ואפילו מרגמות. הכוח הקרקעי ינוע במהירות לעבר חדר האוכל של הקצינים בבסיס ויחסל כל מי שנמצא בו. ההנחה היתה שהתקפה כזו בזמן שמוגשת ארוחת הערב תביא להריגתם של מרבית טייסי הסופר-אטנדר של ארגנטינה ובכך תנטרל את איום הטילים. במקביל יתקוף הכוח הקרקעי את חמשת מטוסי הסופר-אטנדר וינסה לאתר ולהשמיד את טילי האקסוסט עצמם.
עם השלמת המשימה יתכנו שני תרחישים: היה ומטוסי ההרקולס ישארו כשירים לאחר נחיתת האונס הם ישמשו גם לפינוי הלוחמים. היה והמטוסים ינזקו בצורה בלתי הפיכה ינוע הכוח הקרקעי לעבר צ'ילה, מסע של למעלה מ-70 ק"מ בתנאי סביבה ומזג-אוויר קשים במיוחד. למרות שלא התקבל אישור רשמי להוציא אל הפועל את מבצע "מיקאדו", החלה טייסת ה-SAS שנועדה להשתתף במבצע להתכונן לקראתו. במשך כמה ימים ביצעו הלוחמים, בשיתוף מטוסי הרקולס של חיל-האוויר המלכותי, הדמיות של המבצע בשדה-תעופה נידח בסקוטלנד. אחת מגיחות המודל כמעט הסתיימה באסון לאחר שאחד ממטוסי ההרקולס איבד את דרכו בערפל הסמיך וכמעט פגע בקרקע. רק קומץ מהמעורבים ידע את מטרתו האמיתית של המבצע. ליתר הלוחמים לא נאמר דבר.
השלב הראשון במבצע "מיקאדו" נחשב לפשוט יחסית. על-פי התוכנית אמור היה לחדור כוח קטן של לוחמי SAS לארגנטינה, להתקרב לעבר שדה-התעופה ולאסוף מודיעין עדכני לקראת ביצוע השלב ה"אלים" של המבצע. הכוח אמור היה להיות מוטס לתוך ארגנטינה באמצעות מסוק סי-קינג שימריא מאחת מנושאות המטוסים.
הסיור המקדים יצא אל דרכו בלילה שבין ה-17 ל-18 במאי. הטיסה לארגנטינה עברה ללא כל בעיות מיוחדות למרות תנאי מזג-האוויר הקשים ששררו באיזור. אבל, דקות אחדות לפני הנחיתה, הצביעה מערכת הלוחמה האלקטרונית של המסוק על כך שהוא אותר על-ידי מכ"ם ארגנטינאי. למרות זאת, החליט מפקד הכוח להמשיך במשימה. המסוק הגיע לאתר הנחיתה המתוכנן והלוחמים כבר היו על הקרקע, כאשר לפתע נראו מספר נורי תאורה בקרבת מקום. בשל החיוניות לשמור על אלמנט ההפתעה הוחלט לבטל את מבצע הסיור ולהתפנות במהירות מהשטח. מאחר ולמסוק לא היה די דלק בכדי לשוב חזרה לנושאת המטוסים ממנה המריא, החליט הטייס לטוס לכיוון צ'ילה.
בהתאם לתוכנית הגיבוי למקרה של ביטול המבצע הנחית הסי-קינג את לוחמי ה-SAS בתוך צ'ילה, התרחק מהאיזור ונחת נחיתת אונס במרחק של כמה עשרות קילומטרים. צוות המסוק מיהר לצאת ממנו ואז הצית אותו כדי להשמיד כל ראיה למבצע החשאי.
מאוחר יותר נתגלה הצוות ליד המסוק השרוף והועבר לידי השלטונות הצ'יליאניים. במסיבת עיתונאים שהתקיימה בשגרירות הבריטית בסנטיאגו, סיפרו הטייסים הבריטיים את סיפור הכיסוי שתוכנן מראש. הם היו במשימת סיור ימי שיגרתית כאשר המסק החל לסבול מתקלת מנוע והם נאלצו לנחות נחיתת אונס. לוחמי ה-SAS הגיעו בהתאם לתוכנית בכוחות עצמם לבית-קפה נידח בעיירה צ'יליאנית, שם חיכה להם נציג בריטי שסייע להם לטוס לסנטיאגו שבה שהו עד לסיום המלחמה. נקודה מעניינת לציון היא שלמרות שלכאורה, באופן רשמי הם היו מעורבים במשימת סיור רגילה, קיבלו טייסי הסי-קינג עיטורי גבורה גבוהים על המבצע שבו נטלו חלק.
כישלון מבצע הסיור המקדים לא הביא לביטול "מיקאדו", זאת למרות הסתייגיותיו הרבות של מפקד כוח ה-SAS שאמור היה להוביל אותו. ה-SAS המשיך להתאמן ונערך לקראת קבלת האור הירוק להוציא אל הפועל את מבצע הפשיטה. האור הירוק התקבל.
בשעות הבוקר של היום בו תוכנן להוציא אל הפועל את מבצע "מיקאדו" כינס מפקד המבצע את 45 הלוחמים שעתידים היו להשתתף בו. בפעם הראשונה נמסרו ללוחמים יעדיו האמיתיים של המבצע. מפקד המבצע לא הסתיר את ההסתייגויות שלו מהתוכנית, אך הדגיש את חשיבותו המכרעת להצלחת מבצע "קורפורייט" ולהסרת איום טילי האקסוסט שעשוי לעלות בחייהם של מאות חיילים בריטים.
התדריך היה סוער במיוחד. אחד הלוחמים הוותיקים ביותר ביחידה, שהיה מעורב בתוכנית "מיקאדו" עוד בשלביה הראשונים ואף סייע לתיכנון מבצע הסיור המקדים, טען שמדובר במשימת התאבדות שתעלה בחייהם של מרבית לוחמי ה-SAS שישתתפו בה. כאות מחאה הודיע אותו הלוחם על התפטרותו. לוחמים נוספים התחילו לדבר על האפשרות לסרב לצאת למבצע כאות מחאה.
דקות אחדות לפני המועד שבו אמורים היו הלוחמים לעלות על מטוסי ההרקולס, ניגש מפקד המבצע למפקד היחידה והודיע לו שהוא לא מאמין ש"מיקאדו" יצליח. דה לה- בילייר זעם על דבריו של מפקד המבצע והדיח אותו מתפקידו בו במקום. מיותר לציין שהדחת מפקד המבצע דקות אחדות לפני התחלתו לא תרמה למוראל הלוחמים. כמה שעות אחר-כך נחתו מטוסי ההרקולס באי אסנשיין, שנועד לשמש כבסיס היציאה למבצע. כאן נחתה על הלוחמים מכה מוראלית נוספת לאחר שהתברר ש-20 לוחמי SAS נהרגו זמן קצר קודם-לכן לאחר שהמסוק בו טסו התרסק לתוך הים עקב תקלה. בעוד הכוח נערך לקראת ההמראה לארגנטינה התקבלה במיפקדת ה-SAS הודעה על דחיית מבצע "מיקאדו" עד להודעה חדשה.
הודעה זו לא הגיעה ותוכנית "מיקאדו" חזרה למגירה. "מבצע ההתאבדות" בוטל. הלחימה בפוקלנד הסתיימה ב-14 ביוני בניצחון בריטי. הפופולריות של מרגרט תאצ'ר עלתה בצורה דרמטית והיא ניצחה בקלות בבחירות שנערכו זמן קצר אחר-כך.

 

הטבעת מכליות איראניות במפרץ באופן לא מפתיע, לצד בריטניה בכלל ומרגרט תאצ'ר בפרט, היה טיל האקסוסט לאחד המנצחים הגדולים במלחמה. בין-לילה הפך הטיל הצנוע לרב-מכר עולמי. החותמת "הוכח בקרב" העלתה את הביקוש לטיל בצורה חסרת תקדים. במקביל, ציים רבים בעולם נבהלו כל כך מאיום הטילים על ספינותיהם, עד שהחלו להשקיע סכומי עתק בפיתוח מערכות להגנה מפני טילים. אף צי שמכבד את עצמו לא רוצה להמצא כה קרוב להתמוטטות כפי שמצא עצמו הצי הבריטי בעיצומה של המלחמה בפוקלנד.
סיפורו של האקסוסט לא הסתיים בפוקלנד. במהלך שנות השמונים הפך הטיל לנשק המועדף על עיראק ב"מלחמת המכליות" שניהלה כנגד איראן במימי המפרץ הפרסי. מכליות נפט רבות ששייטו במפרץ נפגעו מטילי אקסוסט וחלקן אף טבעו. הטיל, שהיה אימת המלחים הבריטים, הפך לאימת כל מי שהעז לשייט במפרץ.
גם הצי האמריקאי חווה על בשרו את איום האקסוסט. ב-17 במאי 1987, כחמש שנים אחרי התקפות האקסוסט על הצי הבריטי, הותקפה בשוגג על-ידי מטוס קרב עיראקי הפריגטה האמריקאית "סטארק" ששייטה במפרץ. הפריגטה ספגה שתי פגיעות ישירות של טילי אקסוסט ורק אודות לתושיית צוותה לא טבעה. 37 מלחים אמריקאים נהרגו בתקרית ועוד 11 נפצעו קשה. במלחמת המפרץ, כאשר ספינות רבות של כוחות הקואליציה שייטו במי המפרץ, התעורר פעם נוספת החשש מטילי האקסוסט של עיראק. החשש היה מוצדק: ב-24 בינואר 1991 ניסו העיראקים להציב מארב אקסוסט. למרבה המזל, הצליחו מטוסי ההתראה המוקדמת של ארה"ב לגלות את המטוסים העיראקיים מבעוד מועד. מטוס F-15 סעודי הצליח להפיל את שני מטוסי התקיפה העיראקיים קודם שאלה שיגרו את טילי האקסוסט שלהם.
מאז טבילת-האש הראשונה שלהם במלחמת פוקלנד, עברו טילי האקסוסט סידרת השבחות. הדגמים החדשים של הטיל עברו התאמות רבות, שתפקידן לשפר את סיכוייו לחמוק מכל אמצעי הנגד שפותחו נגדו. היום, כאשר בשוק העולמי קיימים טילים מתקדמים בהרבה מתוצרת רוסיה וסין, נחשב האקסוסט למאיים הרבה פחות. אבל, את המוניטין שהשיג האקסוסט ספק אם ישיג טיל אחר. "
די היה בנשיפה אחת של הארגנטינאים כדי לחסל אותנו", תיאר מפקד מבצע "קורפורייט" את מצבו של הכוח הימי הבריטי בעיצומה של המלחמה בפוקלנד. באותו שלב נפגעו מרבית הספינות הבריטיות כתוצאה מההתקפות הארגנטינאיות ושלוש מתוכן הוטבעו על-ידי טילי אקסוסט. "מה היה קורה אילו פגע האקסוסט בנושאת מטוסים בריטית?", נשאל על כך מפקד המבצע. "היינו מפסידים", הוא השיב.

 

עוד באותו מדור

ניצחון כפול

רבים מכירים את דמותו האגדית של דאגלס באדר, הטייס הבריטי קטוע הרגליים, אולם רק מעטים שמעו על קולין הודג'קינסון. ב-1939 התרסק מטוסו של הודג'קינסון, פרח-טיס בחיל-האוויר הבריטי, בעת שהיה בטיסת אימונים שיגרתית. וכאן, למעשה, מתחיל הסיפור המשותף: שניהם נותרו קטועי רגליים, אבל שניהם חזרו לטוס במטוסי קרב, השתתפו במלחמת-העולם השנייה והפילו מטוסים רבים. והסיום, כמה מוזר: בהפרש של שנתיים, הופלו גם באדר וגם הודג'קינסון מעל אותו שטח בשליטה גרמנית ושניהם סיימו את הקריירה האווירית שלהם במחנה שבויים

האייסים

יש שיגידו כי הפלת מטוס אויב היא גם עניין של מזל - להיות במקום הנכון בזמן הנכון, כשהמטוס מופיע לפתע במרכז הכוונת. אך חמש הפלות הן כבר עניין של יותר מסתם מזל. חמישה אייסים בולטים בחיל-האוויר האמריקאי, הם דיק בונג, טומי מקגוויר, ג'וזף מקונל, ג'יימס ג'בארה וסטיב ריצ'י. אלה סיפוריהם