בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 151 (252) 01/06/03

כתבות

סופה מתקרבת

בעוד ארבעה חודשים בלבד יגיעו לישראל מטוסי ה-F-16I הראשונים של חיל-האוויר. ה-F-16I,"סופה" בשמו העברי, יהיה שונה באופן מהותי ממטוסי F-16 אחרים שפועלים בחיל: מצוייד במנוע של F-15I, טילי 'אמראם', מכ"ם SAR, מערכות ל"א חדשות ומיכלי דלק לטווח טיסה ארוך במיוחד - יהיו שיטענו שבכלל מדובר במטוס 'רעם' שהתחפש ל-F-16. דבר אחד בטוח: מטוס הסופה והאנשים שמאחוריו יעמדו בקו החזית הקידמי של חיל-האוויר, בכל תרחיש איום עתידי. עכשיו, בדקה התשעים לפני הגעת המטוסים, משלים צוות ההקמה את ההיערכות לקראת הסופה. כך מקימים טייסת חוד

רן רוזנברג, צילום: מיטל דינור

בכניסה לבסיס חיל-האוויר בדרום הארץ בו ייקלטו מטוסי ה-F-16I ניכרת תנועת חיילים ערה במיוחד. "אנחנו אל הסופה", הם אומרים בשער ונכנסים בראש מורם. בדלפק של גף ביטחון שדה, מטרים סמוכים מעמדת הש"ג, אפשר עוד להבחין בחיילים צעירים, שרק לאחרונה התגייסו, מחזיקים בידם צו הצבה לבסיס החדש. מרביתם מיועדים להגיע לטייסת ה"נגב", טייסת הסופה הראשונה של חיל-האוויר. בטייסת "הנגב", שהפעילה עד לפני שלושה חודשים את מטוסי F-16A/B ('נץ' בשמו העברי), העבודה כבר בשיאה - בעוד ארבעה חודשים בלבד יגיעו ראשוני מטוסי הסופה, והטייסת תיפתח בגלגולה החדש, כטייסת חוד של החיל.
סא"ל ע', טייס F-15, הוא שקיבל לידיו את מושכות הפיקוד. ע' נולד בבית-שערים שבעמק יזרעאל לפני 36 שנה, וסיים את קורס-הטיס בשנת 1987. עד לפני מספר חודשים פיקד על טייסת F-15, ועכשיו הוא כאן, מגשים חלום. מקים טייסת מאפס.
"כשהגעתי אל טייסת ה-F-15, לפני 15 שנה, התרשמתי עמוקות ממורשת הקליטה של מטוסי הבז: אלבומי התמונות, ההפלות הראשונות, חדוות ההקמה. כל אלה, יחד עם היכולות החדשות שהביא ה-F-15 לחיל-האוויר, משכו אותי ויצרו בי רצון עז להיות חלק מצוות ההקמה", אומר ע'. "מאז, נפתחו בחיל-האוויר עוד מספר טייסות, ובכל פעם ניסיתי להשתלב באחד מצוותי ההקמה, אבל בלא הצלחה. כאשר החליטו על הקמת טייסת הסופה היה ברור לי שזאת ההזדמנות שלי. ביקשתי להישאר עוד שנה כמפקד טייסת, כדי שאוכל להיכנס אל רשימת המתמודדים על התפקיד, וחיכיתי". 
באחד מימי חודש אוגוסט, לפני כשנתיים, צלצל הטלפון במשרדו של סא"ל ע'. מצדו השני של הקו היה מפקד הבסיס. "'התקבלת', הוא אמר לי", משחזר ע'. "כמובן ששמחתי מאוד, אבל לאט-לאט, אחרי שההתלהבות הראשונית חלפה, התחלתי להבין עם מה יש לי עסק: מאות אנשים בחיל-האוויר ובתעשיות הביטחוניות עוסקים באלפי פרויקטים שקשורים במטוס הסופה. בסופו של דבר, כל גוף מטה או כל אחת מהתעשיות רואה את הפינה הקטנה שלו, וכמפקד הטייסת אני צריך להכיר את התמונה הכוללת ולדאוג שהמערכת תנגן בלי זיופים".
כחלק מניסיון המעקב אחרי כל הפרויקטים שאמורים לקרום עור וגידים ולהפוך לטייסת סופה מבצעית, נוהג סא"ל ע' לטוס מדי מספר חודשים למפעלי "לוקהיד מרטין" שבטקסס, שם נבנה המטוס. "למרות שעוד לא טסתי עליו אני לומד להתאהב בו", מתוודה ע' כשהוא מביט על תמונה ענקית המעטרת את אחד מקירות משרדו. "רק מעצם הישיבה בקוקפיט על הליין, להתחיל לגעת במפסקים ולדמיין את היכולות - אתה מתאהב באווירון".
"ה-F-16I הוא מטוס קרב מצוין, מהמתקדמים בעולם, שמסוגל להילחם בכל תנאי מזג-אוויר, 24 שעות ביממה, ולהביא מגוון רחב של חימושים אל מטרות רחוקות במיוחד", אומר רס"ן י', סגן מפקד הטייסת. כמי שהיה בצוות ההקמה של טייסת ה-F-15I ('רעם', בשמו העברי), טייסת שנפתחה בשנת 97', מזהה י' דמיון רב בין מטוסי הרעם לבין מטוסי הסופה החדשים.
"חיל-האוויר רוכש בעצם מטוסי F-15I תחת פלטפורמה של מטוסי F-16. כאילו לקחו מטוס 'רעם' ועטפו אותו בתוך F-16. נוספו מכלי דלק תצורתיים, שמגדילים משמעותית את טווח הטיסה, מערכות לוחמה אלקטרונית חדשות, מכ"ם SAR, מגוון רחב של טילי אוויר-אוויר, כוונת הקסדה משופרת, חימוש מונחה מדויק ועוד. זאת בהחלט קפיצת מדרגה טכנולוגית עבורנו, והיא התאפשרה בזכות העובדה שחיל-האוויר, בפעם הראשונה, אפיין וכתב בעצמו את הדרישות המבצעיות שעל בסיסן פותח המטוס".
הדרך שעבר רס"ן י', סגן מפקד הטייסת, יוצאת דופן בנוף של אנשי צוות-האוויר. הוא התגייס לקורס-טיס באוגוסט 1992, אחרי שכבר היה בידו תואר ראשון בכלכלה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. אחרי שנת אימון מבצעי על מטוסי סקייהוק, הגיע אל טייסת בז "אבירי הזנב הכפול". שם התחיל הרומן בינו לבין מטוסי ה-F-15. כעבור שנתיים נבחר להיות בצוות ההקמה של טייסת ה'רעם', ולמרות היותו הקצין הצעיר ביותר, הספיק להפוך ולהיות מפקד ההסבה על המטוסים החדשים. בשנת 2000, אחרי שמילא תפקיד סגן מפקד טייסת "אבירי הזנב הכפול", החליט להשתחרר.
"השתחררתי, לא כי לא היה לי טוב", נזכר י'. "רציתי לראות עולם ולעשות דברים חדשים, מחוץ לחיל-האוויר". הוא טס לצרפת, השלים תואר שני במנהל עסקים, והחל לעבוד בחברת 'מקינזי' האמריקאית לייעוץ אסטרטגי. מפעם לפעם היה חוזר לארץ לתקופה של שבוע כדי לשמור על כשירות טיסה מבצעית.
ביוני 2002 חזר רס"ן י' לישראל. סא"ל ע' קבע להיפגש איתו, למטרה לא ידועה. ואז הציע לו ע' לחזור לחיל, הפעם בתור סמ"ט א' בטייסת ה'סופה'. "הופתעתי מאוד", מודה י'. "זה הגיע אלי משום מקום, פשוט לא משהו שחשבתי עליו. עניתי שאני צריך כמה שבועות כדי לחשוב. היו הרבה שיקולים, כמו לוותר על החיים האזרחיים, וההחלטה לא היתה פשוטה. ידעתי מי האנשים שמתגבשים בצוות, אבל רציתי לברר לעצמי האם זה באמת הכיוון שלי. האם זה הדבר הכי מדהים שאני יכול לעשות בחיל-האוויר? להגיד לך שאני בטוח - אני לא יכול. אבל ידעתי שקבלת התפקיד מחזירה אותי עמוק פנימה לתוך חיל-האוויר. זהו, אני כאן, ולא לתקופה קצרה. אבל עכשיו אני שלם עם עצמי, עם האנשים שאני עובד אתם, עם איך שהדברים מתנהלים, עם סוג העבודה".
בדיוק כדי להגיע אל השלמות עליה מדבר רס"ן י', החליטה הנהלת הטייסת לקיים סדנה מיוחדת, סדנת חזון. מנותקים מהעולם, התאספו אנשי הטייסת באחד מקיבוצי הכרמל ליומיים של היכרות וגיבוש. "היה לנו חשוב לערב את כל הטייסת בבניית החזון שעל-פיו תפעל הטייסת ב-20 השנה הבאות", אומר י'. "את היום הראשון הקדשנו לחיבור הבין אישי, כדי שכולם יכירו את כולם. ביום השני ישבנו לכתוב את החזון. זה היה מרגש מאוד, במיוחד כאשר החבר'ה הצעירים הביעו את עצמם. היית צריך לראות איך הם מדברים, עם כזאת הרגשת שייכות למקום. הסדנה היתה קפיצת מדרגה מבחינתנו, גם מבחינת הליכוד וגם מבחינת הבנת משמעות ההקמה. הסברתי לאנשים בצוות שכל צעד קטן שאנחנו קובעים פה יתפתח בעתיד למשהו גדול יותר".

"הפסדתי מנוע אבל הרווחתי ריפודים חדשים"

כעת, כאשר מועד הגעת המטוסים מתקרב, הזמן פועל נגד צוות ההקמה של הטייסת החדשה. סא"ל ע' ואנשיו השקיעו זמן רב במחשבות ובתוכניות לעיצוב דמותה של הטייסת, שמהווה את הבסיס למערך מטוסי הסופה העתידי של החיל. "הגדרנו לעצמנו 16 תהליכים שבהם נעסוק לאורך שלוש השנים הבאות, החל מסידורי הרכב, דרך צורת התחקור וכלה בתורות הלחימה. את העבודה חילקנו בין כל קציני הטייסת, כאשר כל אחד מהם אחראי על כתיבת התוכנית בתחומו.
"הדבר הראשון והחשוב ביותר בצוות הקמה, הוא בחירת האנשים שיעבדו אתך", מסביר ע'. "יש כאלה שיגידו שמשימת איוש היא כפוית טובה, עבודה שלא נהנים ממנה ותמיד מותירה סביבך אנשים לא מרוצים. אני לא חושב כך. בעזרת מחלקת קצינים במטה, הצלחנו לשתף נציגים מכלל טייסות חיל-האוויר בהקמת הטייסת החדשה, ולבחור אותם על סמך האיכות האישית שלהם ולא על סמך הניסיון שלהם על מטוס כזה או אחר".
בקרב הנווטים, למשל, אפשר גם למצוא נציגים מטייסות הפאנטום הוותיקות. סגן ר', בן 22 מפתח-תקווה, הוא קצין אל-ראות ומכ"ם בטייסת. כאמור, יותקן במטוסי הסופה מכ"ם SAR ארוך טווח, המסוגל למפות את השטח ברזולוציה גבוהה מאוד. יחד עם מערכת ה'לייטנינג', פוד לאיתור מטרות והכוונת נשק מונחה בלילה, מחכה לר' עבודה רבה. ועוד לא הזכרנו את ההסבה למטוסי F-16 שהוא צריך לעבור.
סגן ר' זוכר היטב איך החל פרק ה'סופה' בחייו: "יום אחד, בסוף שנה שעברה, קרא אלי מפקד הטייסת והודיע לי - 'מזל-טוב, נבחרת להיות בצוות ההקמה של טייסת הסופה'. קשה לתאר את ההרגשה ברגע ההודעה, הרגשה מדהימה, מעין גאווה אישית. כבר בקורס-טיס משך אותי הרעיון להיות חלק מצוות הקמה, והיום אני מרגיש כי הגשמתי את החלום".
אך כדי להגשים חלומות צריך לעבוד קשה, קשה מאוד. "עם כל השמחה היה ברור לי שמעכשיו אני הולך לעבוד סביב השעון. החלק הבעייתי, אם אפשר לקרוא לזה כך, היה המעבר בין המטוסים: התחלתי הסבה קרקעית למטוסי F-16D, במהלכה המשכתי לטוס על פאנטומים".
ר' צריך להספיק הרבה, אבל בסופו של דבר ביממה יש רק 24 שעות. עיניו האדומות מעידות כי הוא מנצל רק חלק זעום מהן לשינה. "חזרתי הנה אחרי לילה ארוך של כוננות יירוט בטייסת", הוא מספר. "הוקפצנו אל המטוסים וחיכינו בתא הטייס חמש שעות עד לפקודת ההזנקה, שבסוף גם לא הגיעה. למרות העייפות, ההרגשה שכבר הפכתי לנווט F-16 מבצעי היא מצוינת. F-16 הוא מטוס נהדר. עד היום הכרתי רק את הפאנטום. מטוס ענק ומגושם, שמתנהג כמו מאפיונר. הוא עולה לאוויר עם נוכחות, וכשהוא נכנס לקרב כולם רואים אותו, כולם שומעים אותו. ה-F-16, לעומתו, הוא מטוס קטן, זריז, אלגנטי ומתוחכם. אין פינה שהוא לא מסוגל להשתחל אליה. בתור מי שהיה רגיל למטוס עם תגובות איטיות, לא פשוט להסתגל לקצב האירועים המהיר במטוס החדש. זה כאילו הריצו את הטיסה ב'פאסט פורוורד'. זכורה לי במיוחד טיסת סימולאטור שבה תרגלתי מצב של דליקה במנוע. האינסטינקט אמר לכבות מנוע אחד ולהמשיך לטוס. פתאום, נזכרתי שאני לא טס על פאנטום ושאין לי שני מנועים. אחר כך חשבתי לעצמי, ואמרתי - 'טוב, הפסדתי מנוע אבל הרווחתי ריפודים חדשים'".
ספר עבה שמונח על שולחנו של ר' נותן המחשה קטנה למונח 'הרבה עבודה'. כמי שמופקד על תחום טיסות האל-ראות ועל הפעלת המכ"ם מבלה ר' את מרבית זמנו בקריאת חומר תיאורטי ובכתיבת תורות לחימה שונות. "אני קורא עכשיו את כל ספרות היצרן של הלייטנינג", מסביר ר' כשהוא מצביע על אותו ספר עבה, "כך שברמת התיאוריה אני סגור היטב. לכל אחד מאתנו יש את המומחיות שלו, והוא זה שצריך לדאוג שהתחום המדובר ייקלט הכי טוב. בשונה מ'הרעם', היום אין אף מדינה שמפעילה מטוסי סופה, כך שאין לי ממי ללמוד. יש המון דברים מעניינים וצריך לזכור שכל מה שאנחנו עושים היום, ישמש לדורות. בהתחלה ביקשו שאאפיין את חדר התדריכים. נשמע פשוט, לא בעיה גדולה מדי. אבל פתאום כשאתה צריך לחשוב איפה למקם את עמדות המחשב, איפה לתלות את הפלקטים, אפילו באיזה צבע הוא יהיה, הדברים הופכים למורכבים. המחשבה כי טעות שנעשה עכשיו תהפוך אולי בעוד חמש שנים לטעות פטאלית מחייבת אותנו לשקול כל דבר כמה פעמים ולהיות סופר-זהירים".

סופה מתחוללת גם בגף הטכני

הגף הטכני של טייסת הסופה, שלא כמו אנשי צוות-האוויר, הוקם ברובו מחיילי טייסת "הנגב" בגלגולה הקודם. היכרותם הטובה עם מטוסי ה-F-16, יחד עם החיבור הטבעי אל המסורת של טייסת "הנגב", מהווים עבורם נקודת פתיחה טובה. בימים אלו ממש נמצאת במפעלי "לוקהיד-מרטין" משלחת ראשונה של חמישה אנשי הגף הטכני.
"מטוס הסופה מביא עמו הרבה חידושים יחד עם הרבה עבודה", אומר רס"ן שלומי כהן, הקצין טכני של הטייסת. כמו רס"ן י', גם שלומי השתתף בעבר בצוות הקמה, פעם בטייסת F-16 דו-מושבית ופעם בטייסת 'רעם'. "הניסיון שצברתי כקצין טכני גם על מטוסי ה-F-15I וגם על מטוסי F-16 עוזרים לי להערך לקראת קבלת מטוסי הסופה", ממשיך שלומי. "לא פעם שואלים אותי איזה סוג מטוס יהיה מטוס הסופה, ואני לא יודע לענות. קשה להגדיר, כי הסופה הוא מטוס שונה מכל מטוסי ה-F-16, כפי שאנחנו מכירים אותם. המנוע, לדוגמה, זהה לחלוטין למנוע שמותקן במטוסי הרעם, ומעטפת החימוש גדלה משמעותית בהשוואה למטוסי ה-F-16 שקיימים היום".
גם בתחום החשמל והמכשור, מביא עמו מטוס הסופה בשורות חדשות. אחד החידושים המעניינים הוא מערכת דיחוס חמצן ייחודית. עד כה מערכות הדיחוס היו מבוססות על מיכלי חמצן שמולאו מחדש לאחר כל טיסה. בלעדיהם, לא יכול הטייס לנשום מעל גובה של 10,000 רגל. "מערכת דיחוס החמצן שמותקנת במטוסי הסופה תייצר בכוחות עצמה את החמצן מהאוויר שיוזרם אליה ממערכת מיזוג האוויר", מסביר רס"ן שלומי. "מלבד העבודה שנחסכת מהחיילים מדובר גם ביתרון מבצעי מובהק, כיוון שהמערכת חוסכת את מילוי המיכלים ומקצרת את זמן ההמתנה בין טיסה לטיסה".
אם מטוס הסופה אמור לחסוך עבודה לטכנאי המערכות, בתחום החימוש הסיפור בדיוק הפוך: מטוס הסופה יהיה מטוס ה- F-16 הראשון בחיל שיוכל לשאת טילי אוויר-אוויר מסוג 'אמראם', טיל מונחה מכ"ם לטווחים בינוניים. כמו כן יישא הסופה טילי אוויר-אוויר לטווחים קצרים מסוג פיתון-4. "עומס העבודה הגדול ביותר נופל על החמשים. כיוון שאנחנו הראשונים בארץ שמפעילים F-16 חמוש בטילי "אמראם", אז עלינו מוטלת משימת פיתוח תורות הלחימה, וכרגע זאת עיקר העבודה".

"להגיע הכי רחוק שאפשר"

מטוס הסופה, כאמור, יהיה שונה מאוד ממטוסי ה-F-16 האחרים של החיל. אחד השינויים שבולטים לעין הוא מיכלי CFT, מכלי דלק תצורתיים מיוחדים, המותקנים מעל גוף המטוס. עבור מטוס שעד היום נשא דלק וחימוש רק מתחת לכנפיים - מדובר במהפיכה של ממש. בעזרת מיכלים אלו מסוגל מטוס הסופה לשאת כמות דלק גדולה פי כמה ולהגיע לטווחים שהיו שמורים בעבר רק למטוסי הרעם. המיכלים לא יהיו קבועים על המטוס, והסרתם תתפאשר על מנת לשפר את ביצועי קרבות אוויר-אוויר במשימות שידרשו זאת.
"חיל-האוויר בונה את עצמו כך שיהיה מספיק וורסטילי כדי להפעיל את מטוסיו ומסוקיו, גם בשטחים שבתוך הארץ וגם במדינות רחוקות, בעומק המרחב. מטוס הסופה נותן, למעשה, מענה לכל קשת האיומים הללו", אומר מפקד הטייסת. כדי לתמוך ביכולתו של המטוס לפעול הרחק מגבולות המדינה הותקנו בו מערכות קשר חסינות, חליפות לוחמה אלקטרונית מהמתקדמות בעולם להתגוננות מפני טילים, וכן מערכות שליטה ובקרה משוכללות.
"אנחנו גוף שדה, אבל בשלב הנוכחי של חיינו אנחנו דומים יותר לגוף מטה", ממשיך סא"ל ע'. "סדר היום שלנו מורכב מהרבה עבודה עצמית וממפגשים בצוותי עבודה, בהם אנחנו עורכים סימולציות להפעלת הטייסת. אנחנו שואלים את עצמנו האם אלו הסטנדרטים שבהם חיל-האוויר ירצה לעבוד ב-20 השנה הבאות; האם ככה צריך להיראות חדר תדריכים, האם ככה צריך להתנהל תחקיר יומי, והאם כך צריכה להיערך הכשרה של טכנאי".
רק דבר אחד חסר בתיאוריו של סא"ל ע' - טיסה. זה לא מקרי: המטלות הכרוכות בהקמת טייסת גוזלות זמן רב, ולאנשי צוות-האוויר הוקצה יום אחד בשבוע לטובת טיסות אימון. את ההנאה הם כנראה שואבים ממשהו אחר. "ההיכרות עם מערכות הנשק, ההתחככות בטכנולוגיה המתקדמת בעולם, וקליטת האנשים ממלאים את כולנו בהרבה סיפוק", אומר ע'. "פשוט יפה לראות איך קבוצת אנשים מגדירה לעצמה חזון ומגשימה אותו, החל מהסגן הכי צעיר ועד לרס"ן הכי מבוגר. זה לא משנה באיזה תחום מדובר - הם למדו להסתכל רחוק קדימה, ולהגיד לעצמם עד לאן הם מגיעים. ולשם הם יגיעו". שלווה מדברית של אחר-הצהריים יורדת על הבסיס. בשעה זו, אחרי טיסות הצהרים של הטייסות הסמוכות, שב השקט ומשתלט על האוויר. אבל מי שרואה את הפעילות בטייסת "הנגב" יודע שזה רק השקט שלפני הסערה. כי החול הדק שנישא כאן בכל משב רוח מביא איתו את הבשורה: הסופה כבר בדרך.

עוד באותו מדור

"פתאום פאנטומים נופלים"

במשך שנים רבות נחשבה מלחמת ההתשה למלחמה סוג ב'. בבתי-הספר נלמדו חמש מלחמות ישראל, אחת המערכות הקשות שידע צה"ל ספק נשכחה ספק הוזנחה במודע. רק לאחרונה, הוענקו אותות המלחמה לחיילים, שנטלו בה חלק. לציון ההכרה ההיסטורית במלחמה שהיתה גם היתה, מביא בטאון חיל-האוויר את אחד מהסיפורים המרתקים מאותה המלחמה

במגדל הפיקוח בחצור

"תרגיל, תרגיל, תרגיל. התקפת טק"ק (טילי קרקע-קרקע). ללבוש מסיכות אב"כ ולתפוס מחסה", כך התחיל הערב שלי במגדל הפיקוח בחצור, ביום השני של התרגיל החילי.
השעה שמונה בערב, השמש שוקעת, הצבעים הורודים של השמיים מתחילים להתכהות. התקפת הטילים הראשונה ללילה זה נסתיימה. הראשונה מתוך רבות.