בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 152 (253) 01/08/03

כתבות

משאיר את כולם מאחור

מהפכה. זוהי המילה היחידה שיכולה לתאר את השפעתו של טיל האוויר-אוויר "פיתון-5" מתוצרת "רפאל" על שדה הקרב האווירי של השנים הבאות. מעולם לא היה הפער האיכותי בין ישראל לשאר העולם מוחשי כל כך. "תן לנו את הזמן הנדרש לתרגל את הטיסה עם הפיתון-5", אומר טייס F-16 "והפכנו את טייס הקרב לטוב פי-100"

נועם אופיר ורן רוזנברג, צילום: "רפאל"

בעולם תעשיות הנשק אין הרבה פרגון. צמצום תקציבי הביטחון בעולם וריבוי המוצרים המצויים בשוק הנשק מביא לכך שהתחרות בין יצרניות הנשק חריפה מאי פעם. תחרות זו מלווה לא פעם בהשמצות ופרסומים שליליים. העיתונות המקצועית בנושא הופכת פעמים רבות לשדה הקרב בתחרות סוערת זו. עד כמה שזה נשמע מוזר כתבה לא מחמיאה על מערכת נשק בעיתון יוקרתי דוגמת "אוויאישן וויק" האמריקאי יכולה להיות גורם נוסף שמשפיע על תוצאותיו של מכרז ששוויו עשרות ואף מאות מיליוני דולרים.

באופן יחסי זוכה תעשיית הנשק הישראלית לביקורות והערכות חיוביות מאוד בעיתונות המקצועית, אך לא פעם ניתן להבחין בסממנים של זלזול וחוסר אמון כלפי יצרניות הנשק הישראליות. השאלה החוזרת, לא פעם, היא כיצד יתכן שמדינה קטנה כמו ישראל יכולה לפתח מערכות נשק העולות בביצועיהן על מערכות דומות מתוצרת ענקיות היי–טק במדינות כגון ארה"ב, בריטניה וצרפת. באופן לא מפתיע, חלק מהפרסומים מרמזים כאילו יצרניות הנשק הישראליות מגזימות ומפריזות בביצועי המוצרים שלהן. העובדה שישראל מסרבת לא פעם, מסיבות ביטחוניות, לחשוף פרטים רבים על מאפייני מערכות הנשק שיצרניות הנשק שלה פיתחו, מקלה על אלה המפקפקים בפרסומים אודותיהן.

דוגמה בולטת לכך היא טיל הפיתון–4 מתוצרת "רפאל". טיל זה, שנחשף לראשונה בפומבי במהלך 1995, נחשב, עד לאחרונה, לטיל האוויר–אוויר המתקדם ביותר מסוגו בעולם. למעשה, ביצועיו של הטיל עלו על אלו של כל טיל אוויר–אוויר קיים או כזה הנמצא בפיתוח בארה"ב, ברוסיה או במערב אירופה. אבל, למרות כל זאת, פרסומים שהופיעו על הטיל נטו, לא פעם, להתעלם מביצועיו חסרי התקדים ולהתמקד באספקטים "שליליים", לכאורה. כך לדוגמה, נטו מתחרותיה של "רפאל" במועדון היוקרתי של יצרניות טילי אוויר–אוויר, להדגיש שוב ושוב את העובדה שהפיתון–4 אינו נעזר במערכת נהוג וקטורי כפי שמקובל בטילי אוויר–אוויר מודרניים. העובדה שביצועי הפיתון–4 טובים משמעותית מכל טיל אחר, לרבות טילים בעלי נהוג וקטורי, נשכחה. באופן דומה היה זלזול מסוים כלפי הטיל לאור העובדה שהוא לא צויד בראש ביות הדמאתי, טכנולוגיה, שכפי שנראה בהמשך, נחשבת לשיא הקדמה. הטילים שלנו, אמרו חלק מיצרניות הנשק, טובים יותר מהפיתון–4 שכן בניגוד לראש–הביות "המיושן" שלו הם מצוידים בראש–ביות הדמאתי. מה שיצרניות אלה שכחו לציין היא העובדה שהפיתון–4 מבצעי כבר מהמחצית הראשונה של שנות ה–90 בעוד שנכון להיום, קרוב לעשר שנים אחרי, הטילים שלהן עדין נמצאים בשלבי פיתוח.

לפני קצת יותר משנה הופץ בין אנשי מנהלת האוויר–אוויר בחטיבת הטילים של "רפאל", האחראית על פיתוח טילי משפחת ה"פיתון", מאמר שנכתב במגזין תעופה אירופאי יוקרתי. המאמר שסקר את ההתפתחויות האחרונות בשוק טילי האוויר–אוויר בעולם ציין אומנם את "רפאל" כיצרנית טילי אוויר–אוויר מתקדמים אך הדגיש את העובדה שטילי האוויר–אוויר של החברה, לרבות הפיתון–4, אינם מצוידים בראש ביות הדמאתי, זאת בניגוד לטילים דומים המפותחים בארה"ב ובאירופה. אנשי "רפאל" שקראו את המאמר, זוכרים אותו היטב גם היום. היום, כמו אז, עולה על פניהם חיוך רחב. ובצדק.

באותו הזמן ממש בו התפרסם המאמר ביצעה "רפאל" ניסוי שיגור. הניסוי החשאי, שעובדת קיומו נחשפה רק בשבועות האחרונים, בחן את ביצועיו של הפיתון–5, הדור החמישי במשפחת טילי האוויר–אוויר של "רפאל". היה זה השיגור הראשון של הטיל החדש אבל כבר במהלכו ביצע הטיל דברים שאף טיל אחר, לא כזה המצוי בשירות מבצעי ואפילו לא כזה המצוי עדיין על לוח השרטוטים, יכול לבצע. פעם נוספת הוכיחה "רפאל" כי היא נמצאת לפחות בדרגה אחת מעל יתר מפתחות טילי אוויר–אוויר בעולם. עובדה זו לא צריכה להפתיע. זו כבר מסורת.

משפחה שכזאת

ל"רפאל" יש היסטוריה ארוכה ומפוארת של פיתוח טילי אוויר–אוויר. שני הדורות הראשונים, השפריר–1 והשפריר–2 הזכירו בביצועיהם טילים דומים, דוגמת ה–AIM-9 סיידווינדר האמריקאי, שהוא לרוב הבסיס להשוואה בכל הקשור לטילי אוויר–אוויר מתבייתי חום. היתרון הגדול של טילים אלה, בהשוואה לטיל האמריקאי, היה נעוץ בעובדה שהם היו "מתוצרת ישראל". אם פיתוח השפריר–1 נחשב, במידה רבה, ככרטיס כניסה לעולם ייצרניות הטילים, הרי שהשפריר–2 רשם לזכותו קרוב ל - 100 הפלות במהלך מלחמת יום–הכיפורים, השג שרק טילים בודדים, אם בכלל, יכולים לזקוף לזכותם.

הדור השלישי, הפיתון–3, נכנס לשירות חיל–האוויר ב–1978. טיל זה היווה קפיצת מדרגה יחסית לטילי השפריר וביצועיו עלו על אלה של דגמיו המתקדמים ביותר של טיל הסיידווינדר. בעוד שטילי השפריר היו יעילים רק לשיגור מגזרה אחורית, כלומר מצב בו המטוס המשגר נמצא ישירות מאחורי מטוס המטרה, הרי שהפיתון–3 אפשר לטייסים לנעול על המטרה גם מזוויות שקודם לכן נחשבו לבלתי אפשריות, לרבות מצב בו מטוס המטרה טס ישירות לעבר המטוס המשגר. בתקופה שקדמה למלחמת לבנון ובמהלכה רשם לזכותו הפיתון–3 כ–35 הפלות של מטוסי אויב. מאוחר יותר הצטייד חיל–האוויר בדגם משופר של הפיתון–3 שהציע ביצועים טובים עוד יותר ושמר על מעמדו של הטיל כטוב ביותר בעולם.

הגם שהפיתון–3 היווה מהפכה של ממש ביכולות האוויר–אוויר של חיל–האוויר, הרי שב"רפאל" כבר עסקו בפיתוח הדור הבא - הפיתון–4. הטיל החדש נועד לספק מענה לשאיפה האולטימטיבית של טייסי הקרב - היכולת להפיל כל מטרה הנמצאת ב"חצי הכדור" הקדמי של המטוס ללא כל קשר למצבה היחסי - יתרון או חיסרון - אליו. לצורך כך פיתחה "רפאל" טיל בעל יכולת חסרת תקדים. בשילוב עם כוונת קסדה, גם היא תוצר של פיתוח מקורי ישראלי של חברת "אלביט מערכות", העניק הפיתון–4 לטייס הקרב את היכולת להפיל כל מטרה בחצי הכדור הקדמי של המטוס שאותה הצליח הטייס לזהות כמטרת אויב. מרגע שאותרה המטרה כל שצריך הטייס לעשות הוא להסתכל עליה, לנעול עליה את ראש–הביות של הטיל, וללחוץ על כפתור השיגור - "ראית, הפלת".

לא בכדי נחשב הפיתון–4 לאחת המהפכות הגדולות ביותר בדרך בה מתנהלים קרבות אוויר. למעשה, ביטל הפיתון–4 את הצורך של המטוס המשגר לתמרן ולהשיג עמדת ירי. את התמרון ייבצע הטיל עצמו. כך נוצר מצב בו מטוס נחות יחסית מבחינת ביצועיו יכול להתמודד בהצלחה מול מטוס עתיר תמרון. החשיבות המבצעית של יכולת זו אדירה. מטוס תקיפה עמוס פצצות יכול להתגונן בהצלחה מול מטוסי אויב מבלי צורך להיפטר קודם לכניסה לקרב ממטען החימוש שלו או מהדלק החשוב להשלמת המשימה (אם על–ידי השלכת מיכלי הדלק הנתיקים או על–ידי שימוש במבער אחורי). המשמעות של יכולת זו היא צמצום הצורך ללוות את כוח התקיפה במטוסי יירוט.

גם היום נחשבים ביצועיו של הפיתון–4 לייחודיים. בארה"ב ובאירופה מפותחים בימים אלה מספר דגמים של טילים האמורים להשתוות בביצועיהם לטיל הישראלי, אך הוא יש לזכור, מצוי בשרות מבצעי כבר קרוב לעשר שנים וממשיך לשמר גם היום את היתרון האיכותי של חיל האוויר. בעודם עובדים על עיצוב הדור הרביעי כבר חשבו המהנדסים של "רפאל" איזה יכולות מתקדמות הם רוצים לשלב בטיל הדור הבא. לכן לא מפתיעה העובדה שעוד בטרם נכנס הפיתון–4 לשירות בחיל–האוויר, כבר עסקו ב"רפאל" על הדבר הבא - הפיתון–5.

"כל מה שאנחנו עושים, מאז תחילת הדרך, הוא בעצם לאפשר, או להקל, על טייס הקרב הישראלי להגיע לעמדת הירי ממנה הוא ישמיד את האויב", מסביר דן רוזן, איש "רפאל" שנטל חלק בפיתוח כל חמשת דורות טילי–האוויר–אוויר. "למעשה, האידיאל מהבחינה הזאת, הוא להסיר מהטייס את הצורך לנווט ולהביא את המטוס שלו לעמדת ירי. אנחנו באנו ואמרנו עכשיו לטייסים - 'איפה שאתה נמצא זאת עמדת הירי שלך, כל מה שנשאר לך לעשות הוא ללחוץ על הכפתור'. ואת זה עושה הפיתון–5".

"בשביל מה אנחנו צריכים את הפיתון–5?"

באופן אירוני, אחד הקשיים הבולטים בהם נתקלה "רפאל" כאשר הציעה לחיל–האוויר להשקיע בפיתוחו של הדור הבא של טילי האוויר–אוויר הייתה דווקא הצלחתו הגדולה של הפיתון–4.

"אחד הדברים המדהימים שאמרו לי בחיל–האוויר היה: 'יש לנו את הפיתון–4 והוא מקנה לנו עליונות אווירית לעשר השנים הבאות, אז למה אנחנו צריכים את הפיתון–5?'", נזכר מאיר חלבני, המהנדס הראשי של פרויקט הפיתון–5 ב"רפאל". "לקח לנו זמן לשכנע את חיל–האוויר שכדאי לפתח טיל שיקנה להם עליונות לעוד כמה עשורים קדימה". מאמצי השכנוע הצליחו.

חיל–האוויר ביצע חקר ביצועים של טילי האוויר–אוויר שברשותו ומצא שאכן יש צורך בטיל מסוגו של הפיתון–5. עם גיבוש הצורך מונה צוות קצינים ייעודי לפרויקט, שאף כלל טייס ניסוי ייעודי. צוות זה עסק באפיון היכולות, הנחיית הפיתוח ואימות התהליך ההנדסי ושילובו של הטיל בחיל. ככל הנראה, זכו אנשי הצוות לעסוק בפרויקט היקר ביותר שחיל–האוויר ממן מתקציבו.

העבודה המעשית על פיתוח טיל הפיתון–5 החלה בשנת 1997 למרות שמחשבות ראשונות בכיוון הועלו ב"רפאל" כבר בראשית שנות ה–90. אחת ההחלטות הראשונות והמשמעותיות ביותר היתה הבחירה בתצורה האווירודינמית שפותחה עבור הפיתון–4. מהנדסי "רפאל" הגיעו למסקנה כי התצורה הייחודית, העושה שימוש במספר גדול במיוחד של משטחי ניהוג אווירודינמיים, לא מיצתה את מלוא הפוטנציאל שלה בפיתון–4. בניגוד לטילי אוויר–אוויר מודרניים אחרים, הן הפיתון–4 והן הפיתון–5 מסתמכים על תצורה אווירודינמית מתקדמת כמפתח לכושר התמרון המעולה שלהם ולא על מערכת נהוג וקטורי. הבעיה הגדולה במערכת נהוג וקטורי, המתבססת על הטיית הדחף של המנוע, היא כי עם גמר בעירת המנוע היא אינה רלוונטית יותר. במקרה של הדורות האחרונים של טיל הפיתון, הרי שלטיל יש פוטנציאל אווירודינמי מעולה שתורם רבות לביצועיו גם כאשר המנוע חדל מפעולה.

"להחלטה לשמור על התצורה של הפיתון–4 יש שני יתרונות מרכזיים", מסביר יוסי דרוקר, ראש פרויקט פיתון–5 ב"רפאל". "ראשית, התצורה האווירודינמית של הפיתון–4 היא תצורה מנצחת המאפשרת לטיל לתמרן בצורה חדה. שנית, הבחירה בתצורה קיימת ומוכחת חוסכת עלויות פיתוח רבות. אין צורך לקיים טיסות לבחינת התצורה כמו גם לבדיקת תאימות הטיל למטוס. פחות טיסות ניסוי שווה פחות עלות. כך הצלחנו גם לשמור על יתרון מבצעי וגם לחסוך מאות מיליוני דולרים".

כאמור, מבחינה חיצונית זהה הפיתון–5 כמעט לחלוטין לפיתון–4. אם כך, מה כל כך מהפכני בפיתון–5 ומדוע אמר אחד מטייסי הניסוי של חיל–האוויר שנטל חלק בשיגורי הניסוי כי הוא מעריץ את הטיל הזה?

"מבחינת ההגדרה נחשב הפיתון–5 לטיל אוויר–אוויר לטווח קצר למרות שבפועל הטווחים שלו מתקרבים לאלה של טילים המוגדרים כטילי BVR, כלומר, ניתן לשגר אותם מעבר לטווח הראייה של הטיל", מסביר יוסי דרוקר. "למרות שהטווח שלו גדול מזה של הפיתון–4 שקדם לו, הרי שבאמצעות טכנולוגיות חדשות המיושמות בו הוא נהנה מיכולת תמרון מרשימה מאוד שמעניקה לו הזדמנויות ירי שהיו עד היום דמיוניות. באמצעות הפיתון–5 עברנו ממצב בו אנחנו רגילים לדבר על טילי אוויר–אוויר שבהם הטיל מסוגל ליירט מטרות ב"גזרת הרג" מסוימת למצב בו הטיל יכול לפגוע בכל מטרה שהיא ולא משנה היכן היא נמצאת. התוצאה היא טיל בעל ביצועים מעולם אחר לעומת כל טיל אחר".

כיצד משיגים יכולת כזו? התשובה מתחלקת לשני חלקים משלימים. מבחינה טכנית היא מה שנקרא בעגה המקצועית LOAL - "נעילה אחרי השיגור". טיל אוויר–אוויר דוגמת הפיתון–4 משוגר במצב LOBL, כלומר על הטיל לרכוש את המטרה לפני השיגור. לראש–הביות של הפיתון–4 יש יכולת להסתכל גם בזוויות פזילה גדולות ולכן הוא מסוגל להתביית גם על מטרות הנמצאות לצד המטוס המיירט. אבל, הטיל אינו מסוגל להתביית על מטרה הנמצאת מחוץ לשטח הכיסוי של ראש–הביות שלו.

את הפיתון–5, לעומת זאת, ניתן לשגר גם בטרם הצליח ראש–הביות של הטיל לרכוש את המטרה. במקרה זה מקבל הטיל מידע על מיקומה של המטרה מחיישנים אחרים המותקנים במטוס המשגר או בפלטפורמות אחרות. באמצעות מערכת ניווט חדשה, המתבססת על ג'ירו לייזר, מסוגל הטיל לנווט בכוחות עצמו לעבר המטרה כאשר כל העת סורק ראש–הביות שלו את השמיים ומחפש אחריה. עם איתור המטרה ננעל הטיל עליה.

שיגור הטיל במצב LOAL הוא גם המפתח להארכת הטווח שלו. היכולת של הטיל לטוס לעבר המטרה עוד בטרם רכש אותה ראש–הביות שלו מאפשרת לו לטוס במסלול שהוא אופטימלי יותר מאשר טיסה ישרה לעבר המטרה. ככל שהמסלול אופטימלי יותר כך ניתן להגדיל את מעטפת הטיסה של הטיל ולהאריך את משך הטיסה שלו. הנתון המדויק בדבר טווחו של הפיתון–5 מסווג, אך הוא גדול משמעותית מזה של טילים דומים ומעניק לו יכולת המתקרבת לזו של טילי BVR, דוגמת טיל האמראם האמריקאי, המתבססים לרוב על הנחיית מכ"ם. המשמעות המבצעית של כך היא שגם מטוסים שאינם מצוידים בטילי BVR מסוגלים באמצעות הפיתון–5 להתמודד בצורה טובה מאוד בקרבות אוויר מול מטוסים החמושים בטילי BVR.

המפתח ליכולת ה–LOAL של הטיל הוא המעבר לשימוש בראש–ביות הדמאתי, המאפשר לטיל לזהות ולעקוב אחר מטרות בטווחים גדולים בהרבה מהמוכרים כיום על–ידי שימוש ביכולתו ליצור תמונה חדה ו"אמיתית" יותר של המטרה והעולם שסביבה. לשימוש בטכנולוגיה זו, כפי שנראה בהמשך, יש יתרונות נוספים המעניקים לפיתון–5 ביצועים טובים משל הטילים שקדמו לו.

"כאשר אנחנו מדברים על ראש הדמאתי זה אומר שהטיל רואה את המטרה ורואה את הנוף והסביבה בה טסה המטרה", מסביר ד"ר איציק פורטה, מהנדס מערכת טילי אוויר אוויר ב"רפאל" שנטל חלק חשוב בפיתוח הפיתון–5. "בראש–ביות שאינו הדמאתי הטיל רואה את המטרה כנקודה בלבד. במהלך הטיסה שלו רואה הטיל הרבה נקודות - אלה כוללות את המטרה, הרקע שעליה היא טסה ואפילו אמצעי הטעייה, כמו נורים, שהמטרה עשויה להשתמש בהם בניסיון להונות את ראש–הביות של הטיל. על הטיל לנסות להפריד בין כל הנקודות הללו ולזהות מה מתוכן היא המטרה האמיתית. יכולת זו חייבה אותנו להשקיע מאמצים רבים בעת פיתוח הפיתון–4.

"אבל, ברגע שעוברים לשימוש בראש–ביות הדמאתי, כמו בפיתון–5, המצב משתנה. כעת הטיל לא רואה את המטרה כנקודה אלא רואה תמונה ברורה שלה. השימוש בראש–ביות הדמאתי הוא זה שמאפשר לנו לשגר את הטיל לעבר מטרות עוד טרם יש נעילה. בלי יכולת זו לא ניתן לשגר את הטיל כי אתה לא יכול להיות בטוח שהוא יצליח בכלל לאתר את המטרה, וגם אם כן, האם הוא ינעל על המטרה הנכונה".

המעבר מראשי–הביות של הדורות הקודמים במשפחת טילי הפיתון לראש–הביות ההדמאתי של הפיתון–5 לא היה פשוט. לצורך כך נאלצו לפתח ב"רפאל" את הטכנולוגיה המתקדמת הדרושה לכך. יכולת זו, אגב, מצויה כיום רק בידי מספר מצומצם מאוד של מדינות.

"ראש–הביות של הפיתון–5 הוא באמת פריצת דרך טכנולוגית, לא רק בהיבטי החומרה אלא גם בהיבטי האלגוריתמים", מסביר ד"ר פורטה. "כדי לתמוך בעיבוד התמונה של הטיל היינו צריכים לפתח מערכת חישוב אדירה, שיש בה הרבה מאוד מחשבים מהירים, שיודעים לעבד את התמונה ולהפיק ממנה את המטרה. את זה הוא צריך לדעת לעשות בפרקי זמן קצרים מאוד".

"אנחנו ב"רפאל" השקענו קרוב לחמש שנים של פיתוח עד שיכולנו להגיע למצב שבו חשבנו שאנחנו מסוגלים לייצר ראש–ביות כזה. הפיתוח הטכנולוגי התחיל כבר בשנת 1995. עמדו בפנינו מספר קשיים: מצד אחד היינו צריכים להגיע לכושר חישוב אדיר שלא היה בנמצא, כושר הגדול פי מאה מזה של הפיתון–4, ולא היה ברור אם אפשר להשיג אותו. חששנו שכמות המחשבים שנצטרך לדחוס לחלל הקטן שהוקצה לכך בטיל תגרום לחימום גדול של כל המערכות, והן לא תעמודנה בו. בנוסף, היינו צריכים לפשט את האלגוריתמים עד כמה שניתן כדי שפעולות החישוב תהיינה קלות יותר לביצוע.

"בשנת 1998 כבר היה לנו ברור שנוכל לבצע זאת ולעמוד ביעדים. מימוש הרעיון היה כרוך בזמן ובעבודה קשה. פתחנו תחום חדש שלא היה מוכר לאיש לפנינו והיו לנו הרבה אי–וודאויות. כדי להתגבר על כל החששות הכרוכים בפיתוח משהו חדש ולא מוכר צריכים להאמין, ביכולות שלך וביכולות של הקבוצה. לקחנו מספר הימורים או סיכונים מחושבים מראש, למשל בכל הקשור למחשבים. היינו צריכים לתכנן את המערכת על סמך יכולות חישוב שלא היו קיימות באותו זמן ולכן ניסינו להעריך מה תהיינה יכולות החישוב כעבור מספר שנים, כאשר פיתוח הטיל יגיע לשלבים מתקדמים יותר".

ואכן, במהלך פיתוח הפיתון–5 הוחלפו פעמיים המחשבים שהותקנו בטיל. הסיבה לכך היתה הרצון של המהנדסים לצייד את הטיל במחשבים החזקים ביותר הקיימים בנמצא, אלמנט מפתח ביכולת של ראש–הביות שלו. התוצאה של מרדף זה אחרי עוצמת המחשוב היא שלטענת אנשי "רפאל" המחשב המותקן בטיל הפיתון–5 חזק יותר מכלל המחשבים המותקנים בכל מטוסי הקרב של חיל–האוויר יחדיו.

לשימוש בראש–ביות הדמאתי יתרון נוסף והוא ביכולתו לאתר מטרות שטילים בעלי ראש–ביות רגיל יתקשו לאתר ולהינעל עליהן. מטרות כאלה יכולות להיות כלי–טיס בעלי חתימת חום נמוכה דוגמת מסוקים, כלי–טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) ואפילו טילי שיוט. באופן דומה, מסוגל הפיתון–5 לרכוש מטרות שטסות ברקע המקשה על השגת הנעילה. בעוד שטיל אוויר–אוויר רגיל יכול בקלות יחסית לאתר מטרה הטסה על רקע השמיים הכחולים הרי שמצב בו המטרה טסה נמוך מאוד, קרוב לקרקע, מקשה על ראש הביות להינעל עליה. במקרה של הפיתון–5, ראש–הביות ההדמאתי לא מתקשה לזהות את המטרה גם במתאר כזה.

יכולת הזיהוי הטובה של המטרה מעניקה לטיל חסינות גבוהה בפני אמצעי הטעייה. כאמור, קיימים אמצעים שונים המשמשים להטעיית טילים מתבייתי חום. דוגמה לכך הם נורים מיוחדים המוטלים ממטוס המטרה ומנסים להוות מטרה "אטרקטיבית" יותר עבור הטיל. במקרה של טילים ללא ראש–ביות הדמאתי צריכים מחשבי הטיל לנסות ולברור בין שפע הנקודות שרואה ראש הביות ולהבחין מהי המטרה ומה הם הנורים. במקרה של הפיתון–5 מסוגל ראש–הביות להבחין ביתר קלות בין מטוס המטרה לאמצעי ההטעיה.

"השאיפה שלנו בעת פיתוח הפיתון–5 היתה להקנות לטיל יכולת עקיבה מצוינת שתהיה חסינה מפני ניסיונות שיבוש למיניהם", מסביר מאיר חלבני. "במהלך הפיתוח הסתכלנו על אמצעי הנגד הכי מתקדמים. התפקיד שלנו הוא להסתכל קדימה ולבחון את הטיל כנגד כל האיומים העתידיים ולכן בדקנו אותו מול כל המערכות הכי מתקדמות. לא חששנו לרגע לבדוק את המוצר שלנו מול כל מערכת שקיימת בשוק, גם במחיר שהיא הייתה עלולה לשבש לנו את תפקודו של הטיל. בחנו את הטיל בלי חשש להיכשל, כי מכישלון תמיד אפשר רק להשתפר ולהצליח להביא מוצר אשר יתמודד היטב מול כל אמצעי הנגד של שדה הקרב העתיד". אחד היתרונות של "רפאל" בתחום זה נובע מהעובדה שהיא גם זו שמפתחת את מגוון אמצעי הנגד לשיבוש טילים מסוג זה, כך שבקלות יחסית ניתן להעמיד את הטיל במבחנים "עתידיים" הכוללים יכולות שיהיו מבצעיות רק בעוד 10–15 שנה.

יכולותיו של ראש–הביות המתקדם של הפיתון–5 מעניקה לטיל לא רק יכולת LOAL ייחודית וחסינות גבוהה במיוחד אלא גם משפרת את כושר ההרג שלו. טילים מתבייתי חום, דוגמת הפיתון–5, נוטים להתביית על הנקודה החמה ביותר במטוס והיא צינור הפליטה של המנוע. הניסיון המבצעי מראה שלא פעם הצליחו מטוסים שספגו פגיעה ישירה של טיל בחלקו האחורי של המנוע לשרוד את הפגיעה ולשוב בשלום לבסיסם. ראש–הביות של הפיתון–5 פותר את הבעיה הזו. העובדה שהטיל רואה תמונה חדה של המטרה מאפשרת לפיתון–5 לכוון עצמו לנקודות רגישות יותר במטוס מאשר חלקו האחורי של המנוע. כך לדוגמה פגיעה בחלקו המרכזי של המטוס או באזור תא הטייס מגדילה משמעותית את הסיכוי כי הוא יושמד.

"שלחנו את הטיל שלנו לרוץ היישר באולימפיאדה"

ניסוי שיגור ראשון של מערכת נשק חדשה הוא אף פעם לא דבר שיגרתי. למרות שקודמת לו שורה ארוכה של ניסויים ובדיקות, במעבדה ובשטח, במהלכם נבדק, בנפרד ובמשולב, תפקודם של כל אחד מהרכיבים ותתי–הרכיבים המהווים יחדיו את מערכת הנשק השלמה, הרי שעד שלא בודקים כיצד מתפקדת המערכת כמכלול לא ניתן להיות בטוחים לחלוטין שהיא אכן עובדת כפי שמצפים.

מסיבות מובנות שיגורי הניסוי הראשונים של מערכת נשק הם לרוב פשוטים מאוד. לא פעם רק משגרים את הטיל ונותנים לו לטוס בחופשיות. בניסויים כאלה הטיל לא צריך לעשות דבר - רק להראות שהוא מסוגל לטוס. ככל שמתקדמים בשיגורי הניסוי נוספות משימות לטיל. בתחילה עליו להראות שהוא מסוגל לטוס לטווח המקסימלי שלו, אחר כך הוא צריך לנסות ולאתר את המטרה, בהמשך הוא צריך להוכיח את יכולתו להתביית על המטרה, ולהגיע אליה בקרבה כזו שאם היה מצויד בראש–קרב הוא היה מבטיח את השמדתה. רק אחרי השלמת ניסויים אלה, לרוב אחרי כמה עשרות שיגורים, נעשה ניסיון ראשון לשגר טיל חמוש לעבר המטרה כדי לפגוע בה. וגם אז, מתאר הניסוי הוא לרוב פשוט יחסית. המטרה כמעט ואינה מתמרנת והיא אינה מנסה להטעות את הטיל. למעשה, הרבה פעמים עוזרים לטיל למצוא את המטרה. במקרה של טילים המתבייתים על חום המטרה נהוג להוסיף למל"ט המטרה מעין "נור קבוע" שתפקידו להקל על ראש–הביות של הטיל לגלות את המטרה ולהתביית עליה.

אבל, ב"רפאל" החליטו לנקוט בגישה שונה לחלוטין. כבר בניסוי השיגור הראשון של הפיתון–5, שנערך באוגוסט 2002, הוחלט לבחון את הטיל במתאר מורכב במיוחד. כמה מורכב? למיטב הידיעה אף טיל אוויר–אוויר המבצעי כיום או שעתיד להיכנס לשירות מבצעי בשנים הקרובות לא מסוגל לבצע יירוט מוצלח של המטרה בתנאים כאלה.

"בדרך כלל הניסוי הראשון נועד קודם כל כדי להראות שהטיל שפיתחת אכן עובד, ולפיכך המתאר השכיח הוא הפשוט ביותר", מסביר חלבני. "אצלנו לא כך היו הדברים. כשיש לך כסף אתה יכול לבצע הרבה ניסויים. צריך להבין שכל שיגור עולה מיליוני דולרים, ולנו אין את הפריבילגיה הזאת. האמריקאים עושים עשרות שיגורים ואנחנו במסגרת התקציב, נאלצנו לבנות מתאר מורכב מאוד. שלחנו את הטיל שלנו לרוץ היישר באולימפיאדה, בלי תחרויות מקדימות. מחיר הכישלון היה יכול להיות כואב וגדול, אבל מחיר ההצלחה היה לא במאה אחוז אלא במאתיים אחוזים".

מתאר הניסוי הראשון, נועד לבחון את תפקוד כל מערכות הטיל, לרבות ראש–הביות החדש. אבל מה שהעלה את רף הקושי לרמות שלא היו מוכרות עד אז הייתה העובדה שמל"ט המטרה טס בפרופיל טיסה שטילי אוויר–אוויר אחרים לא מסוגלים להתמודד אתם.

"במסגרת הניסוי הראשון טס מל"ט המטרה קרוב לקרקע כשהמטוס המשגר נמצא 15,000 רגל מעליו. הבעיה כאן הייתה רכישת המטרה - כל הפרמטרים היו נגדנו - המל"ט קטן מאוד יחסית למטוס קרב ממוצע ובניגוד לניסויים קודמים בפיתון–4 בו צוייד המל"ט בנור הרי שהפעם לא עשינו כן, כך שמדובר במטרה בעלת חתימת חום נמוכה במיוחד. לכך יש להוסיף את העובדה שהמל"ט טס נמוך מאוד כשהרקע שסובב אותו הוא מדברי וחם. ובאמת, כשמסתכלים בסרט שמראה את המטרה כפי שרואה אותה ראש–הביות של הטיל קשה מאוד ברגעים הראשונים לזהות את המטרה שכן היא הולכת לאיבוד ברקע המדברי. למעשה, תוך כדי הניסוי עצמו אמרו אנשי חיל–האוויר שרמת הסיכון גבוהה מדי וכי הטיל לא יצליח לאתר את המטרה. אנחנו אמרנו להם שעשינו את כל מה שיכולנו וכי עשינו אין ספור ניסויים ובדיקות לפני זה ושעכשיו הגיע רגע האמת. אנשי חיל–האוויר אמרו לנו שאנחנו פשוט משוגעים".

ואם לא הספיק המתח שנבע מהעובדה שמדובר בשיגור ראשון ובמיוחד לאור העובדה שמדובר במתאר כה מורכב, הרי ששלבי הניסוי הראשונים לא בישרו טובות.

"לפני שמבצעים את השיגור עצמו עורכים שיגור דמה בו מדמים את כל השלבים של הניסוי החי למעט השיגור עצמו", מסביר חלבני. "במהלך ניסוי הדמה שקדם לשיגור הראשון של הפיתון–5 התגלה פתאום באג מסוים בתוכנה של הטיל. מה עושים עכשיו? ובכן, עצרנו את הניסוי. האנשים שלנו שישבו בשדה הניסויים ניסו למצוא פתרון תוך כדי התייעצות טלפונית. אחרי שעה של התייעצויות הצלחנו לאתר את שורת הקוד בתוכנה שגרמה לתקלה. אחד היתרונות הגדולים של הפיתון–5 היא הקלות בה ניתן לבצע בו תיקוני תוכנה, כך שהאנשים שלנו הנמצאים בכוננות תיקנו במקום את שורת הקוד ועדכנו מיד את התוכנה בטיל".

עם תיקון הבעיה התקבל האור הירוק להמשיך בניסוי. ואם לא די במתאר הקשה, הרי שהדחייה במועד ביצוע השיגור רק העלתה את סף הקושי. בעוד שהניסוי נועד להיערך בשעות הבוקר הרי שהשיגור בפועל בוצע בצהריים. מבחינת הטיל זו השעה הגרועה ביותר ביום, שכן הקרקע המדברית חמה במיוחד ולמטרה קל יותר "להיבלע" בתוכה. מי שניסה לאתר את מל"ט המטרה בעין נכשל.

בהתאם לתוכנית שוגר הטיל ממטוס ה–F-16, התחיל לטוס בחדות כלפי מטה ולרדוף אחרי המטרה. בעוד שבסרטון של הניסוי קשה מאוד לזהות את המטרה עד לשניות האחרונות לפני שהטיל משיג אותה, הרי שהפיתון–5 עצמו לא התקשה לאתר אותה ולהתביית עליה. הניסוי הוכתר בהצלחה מלאה. הפיתון–5 הוכיח כי הוא טיל האוויר–אוויר הטוב בעולם מסוגו. וכאמור לא מדובר בקלישאה בלבד. אף טיל לא יודע לעשות את מה שהפיתון–5 עשה באותו ניסוי באוגוסט לפני שנה. וזו הייתה רק ההתחלה.

מסיבות של אבטחת מידע לא ניתן לתאר את מהלכיו של הניסוי השני של הפיתון–5. מה שמותר להגיד בנוגע אליו זה שהייתה זו, ככל הנראה, הפעם הראשונה בעולם בה שוגר טיל אויר–אוויר מתביית חום במצב LOAL, קרי רכישת המטרה אחרי השיגור. בניסוי זה הדגים הפיתון–5, לראשונה, את יכולתו לפעול בפינות הקיצוניות יותר של מעטפת הטיסה שלו. הטיל אומנם לא נדרש לסחוט את מלוא יכולותיו אבל מה שהוא עשה בניסוי זה ספק אם יצליח לבצע טיל אחר עוד שנים רבות.

קרב האוויר לא ייראה אותו הדבר

"כשהבאנו לחיל–האוויר את הפיתון–3 היו וויכוחים האם קרב האוויר ישתנה או לא. אמרנו שלא יכול להיות שהוא לא ישתנה, ובאמת כאשר הגיע הפיתון–3 קרבות אוויר נראו אחרת ולא נלחמו כמו שנלחמו עם השפריר", מסביר ד"ר אברהם דוידוביץ', מהנדס ב"רפאל" שנטל חלק חשוב בפיתוח משפחת טילי הפיתון. "כאשר הגיע הפיתון–4 כבר היה ברור שהכל מתהפך ומשתנה לגמרי - תנאי הפתיחה הם אחרים וקרב האוויר לא יהיה דומה עוד למה שהיה קודם. אותו הדבר קורה עם הפיתון–5. אנחנו בעצמנו לא יכולים לחזות איזה מהפיכה הטיל הזה מחולל. עכשיו חיל–האוויר צריך לדעת כיצד למצות את היכולות המהפכניות של הטיל עד תום".

"עם כניסתו לשירות של הפיתון–5 מצטייד חיל–האוויר במערכת נשק שמקנה לו גמישות אין סופית", מסביר סא"ל (מיל') צ', טייסF-16 ומנהל שיווק ב"רפאל". אם אני לוקח טייס צעיר ושם אותו על מטוס עם הפיתון–5 אני הופך אותו מיד לטייס קרב טוב יותר פי 10. תן לנו את הזמן הנדרש לתרגל את הטיסה עם הטיל, והפכנו את אותו הטייס לטוב פי 100".

וכבר חושבים על הדור הבא

כפי שצוין קודם לכן, המדיניות ב"רפאל" היא לחשוב, במקביל לעבודה על פיתוח הדור הקיים של הטילים, כבר על הדור הבא. כך היה במקרה של השפריר–3 והפיתון–4 וגם במקרה של הפיתון–4 והפיתון–5. למרות שב"רפאל" לא מוכנים, מסיבות מובנות, להרחיב על כך את הדיבור, קיימות כבר אצל המהנדסים מחשבות לא מעטות על הדור הבא, השישי, של טילי האוויר–אוויר.

כיצד יראה הפיתון–6, אם כך יקרא הטיל הבא, אין לדעת. אבל, לאור העובדה שהפיתון–5 נחשב למיצוי כמעט מוחלט של הפוטנציאל הגלום בתצורה האווירודינמית של הפיתון–4, הרי שסביר להניח שהדור השישי של טילי האוויר–אוויר יהיה בעל תצורה שונה.

"אם מסתכלים על התקדמות טילי האוויר–אוויר, אפשר לראות שתמיד יש מה לעשות בדור הבא", מסביר מאיר חלבני. "את השפריר–1 הטייס יכול היה לשגר רק בגזרה אחורית. בשפריר–2 הטייס יכול היה לשגר בגזרה אחורית רחבה יותר. הפיתון–3 העניק, לראשונה, יכולת כל–גזרתית והפיתון–4 הגדיל את אזור האי–ההימלטות לכל מחצית הכדור הקדמית והפיתון–5 יכול לפגוע בכל מטרה. לכן, תמיד יהיו קפיצות דרמטיות, יש עוד הרבה מקום לשיפור, ועליו אני מקווה שנוכל לדבר בעוד כמה שנים".

"מה שמדאיג אותי זה שפיתחנו מערכת נשק שאפשר להגיד עליה - 'מה טייס קרב צריך יותר?'", אומר בחיוך דן רוזן. "הייתי אומר שהפיתון–5 עומד בקצה סולם האבולוציה של טילי האוויר–אוויר. אנחנו מוגבלים בחשיבה של שלושה ממדים, ובמגבלות האלו הפיתון–5 עושה את הכל - כל מה שרק חיל–האוויר היה יכול לחלום עליו. אבל בכל זאת, יש לנו מספר שפנים בשרוול שאפשר לשלוף בעתיד כדי לבנות את הפיתון–6. בוא נגיד ככה - לא יהיה לנו משעמם בכלל. הכל כמובן תלוי בשאלה אם יהיה לנו את הכסף".

אבל, בעוד שב"רפאל" מתחילות המחשבות לנדוד כבר לכיוונו של הפיתון–6, הרי שבחיל–האוויר עסוקים בימים אלה בלימוד היכולות של הפיתון–5. כאשר נכנס הפיתון–4 לשירות מבצעי באמצע שנות ה–90 הגישה הייתה כי הטיל ישמור על הפער האיכותי של חיל–האוויר ושל מדינת ישראל למשך כעשר שנים. אבל, נכון לשנת 2003, הפיתון–4 עדיין עולה בביצועיו על כל טיל אחר המצוי במזרח התיכון. כניסתו לשירות של הפיתון–5 מגדילה את הפער עוד יותר.

"השינוי שהפיתון–5 עושה בחיל–האוויר הוא הרבה יותר עמוק משינוי של תורות הלחימה", מסכם סא"ל ז', מפקד טייסת ה–F-16 המובילה את קליטת הפיתון–5 בחיל–האוויר. "הטיל הזה משנה בצורה דרמטית את כל תפיסת שדה הקרב האווירי ואנחנו רק בראשית הדרך. כל יום שעובר אנחנו מגלים מחדש שאנחנו נמצאים בצד הנכון של המתרס במזרח–התיכון - פשוט מדהים לראות את היכולות של התעשיות הביטחוניות ושל חיל–האוויר. זה נותן תחושת חוסן רצינית, גם ברמת הטייסת וגם ברמת חיל–האוויר".

עוד באותו מדור

חיות לילה

פעילות לילית עבור מטוסי הרעם (F-15I) של חיל–האוויר היא עניין שיגרתי, יומיומי כמעט. אבל כאשר מדובר בשבוע שלם, במהלכו מתרחשת רוב הפעילות בשעות הלילה, גם בטייסת "הפטישים" מעניקים לו שם מיוחד - "שבוע הפוך". קרבות אוויר בגובה נמוך, תמרונים מסוכנים, טיסה באמצעות מכשירים מיוחדים - והכל בחושך. כתב הבטאון הצטרף לצוותי הרעם ונשאר ער כל הלילה

שקט, מתאמנים

בעיצומה של פעילות "גיאות ושפל" ועם תחילת מבצע "חירות לעיראק" ערכה טייסת "הקוברות הדרומית" פריסה בדרום. ההתנתקות המוחלטת מענייני היומיום איפשרה אימון מרוכז לאנשי מילואים וסדירים וגם התנסות לילית מורכבת ראשונית לחניכי קורס האימון המבצעי