בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 152 (253) 01/08/03

כתבות | עבר באוויר

אין טייסים פה

החודש לפני 32 שנים, באוגוסט 1971, הוקמה טייסת המל"טים הראשונה בחיל-האוויר. סיפורם של הקשיים, ההצלחות, הציפיות וההישגים. מגיחת צילום בעיראק ועד הפלה של מיג סורי. טור היסטורי ללא טייס

גיל שני

כל הסיפורים נלקחו מספר חגיגות השלושים של טייסת המל"טים הראשונה ומאתר חיל-האוויר

לפני ארבעים שנה, אפשרות ההצטיידות של חיל-האוויר במטוסים ללא טייס, נראתה למרבית האנשים דמיונית. היום, אין כמעט אדם במדינת ישראל שלא מכיר את המילים מל"ט ומזל"ט (מטוס ללא טייס, מטוס זעיר ללא טייס). חלוצי התחום בחיל-האוויר, "טייסת המל"טים הראשונה", לא שיערו כי תחום התעופה ללא טייסים יתפתח ויהיה מרכזי ומשמעותי כל כך לחיל-האוויר ולביטחון המדינה.

למעשה כבר מתחילת שנות השישים החל להתבשל הרעיון של מל"טים שישמשו בעיקר בשני תחומים עיקריים: טיסות צילום ופיתיונות לסוללות טילי קרקע-אוויר (טק"א). עשר שנים לקח לחזון להפוך למציאות ובחודש אוגוסט 1971 נפתחה לראשונה טייסת בחיל-האוויר בה הטייסים עובדים מהקרקע.

בתקופה זו נמצאה מדינת ישראל בשלהי מלחמת ההתשה. חיל-האוויר סבל  מאבדות ניכרות כתוצאה מפגיעת טילי קרקע-אוויר שנמסרו לצבא המצרי על-ידי הרוסים. הופעתם של טילים אלו חיבלה ביכולת לאסוף מודיעין חזותי, ובבעיה זו היתה אמורה לטפל טייסת המל"טים.
"בסוף יולי 1971 החלו להגיע  12 המטוסים בארגזי עץ, אשר התקבלו בארץ בהתרגשות וסקרנות מרובה", נזכר סא"ל (מיל') שלמה ניר, מפקדה הראשון של הטייסת. המטוסים הראשונים של הטייסת נקראו 124I או בעברית - מב"ט (מטוס בלי טייס). הם יוצרו על ידי חברת "טלדיין ראיין" שבסאן דיאגו וייעודם העיקרי היה צילום. טיסת הבכורה הישראלית של המב"ט, נערכה במחצית אוגוסט בבסיס רפידים שבסיני, והיתה הצלחה גדולה. "בטיסה זו", נזכר תא"ל (מיל') עודד ארז, מפקד בסיס פלמחים דאז, "שמו אנשי 'טלדיין' מספר אולרים קטנים אשר שימשו כמשקולות. לאחר הצלחת הטיסה חולקו האולרים המעופפים ליקירי הפרויקט".

לאחר הפלתו של מטוס סטרטוקרוזר ישראלי מזרחית לתעלת סואץ על-ידי טיל קרקע-אוויר מצרי ב-17 בספטמבר 1971, הוחלט להוציא גיחות צילום סודיות, אשר בעצם היו הגיחות המבצעיות הראשונות של המב"ט. הצילום היה אמור להיעשות בנתיבים אנכיים, שכמותם כמעט לא ביצע חיל-האוויר עקב סכנת הטילים. "אסור היה לחשוף את פרטי הגיחה בפני האמריקאיים", מספר סא"ל (מיל') ניר. כאן המקום להזכיר שמומחים אמריקאיים שהו בטייסת, לימדו והנחו את אנשי המל"טים. "נשאלתי אם אני מסוגל לבצע את הגיחה לבד ובאופן מיידי. מבלי להסס עניתי בחיוב ותוך יום ביצענו את הגיחה המבצעית הראשונה ובהצלחה מלאה".

שיטת ההפעלה של המב"ט היתה מיוחדת במינה ובעיקר שיטת הנחיתה המיוחדת שלא לומר מסוכנת שנקראה "הנצלה". "המב"ט היה חוזר מטיסה בגובה 10,000 רגל ומצניח את עצמו באיזור החולות של ראשון לציון", סיפר האלוף (מיל') בני פלד ז"ל מפקד חיל האוויר דאז. "מסוק יסעור מצויד במגרפה ארוכה היה מתנגש במצנח וגורף אותו יחד איתו. לאחר מכן היה מגיע עם המטען למנחת בפלמחים ומוריד אותו לפירוק המצלמה. כל תקלה היתה עלולה להסתיים באובדן מל"ט של חצי מיליון דולר או של היסעור".

באותה תקופה כבר עסק חיל-האוויר בפיתוח מתקדם של מל"ט ה"תלם", מל"ט להטעיית סוללות טילים. מל"ט זה נועד למשוך את טילי האויב ולהקל על מטוסי החיל לזהות את מיקום הסוללות ולהשמיד אותן. גודלו של התלם הוא כגודל מיכל דלק נתיק של מטוס קרב ובעזרת אמצעי הטעיה שונים, הוא נקלט במסכי המכ"ם כמטוס תקיפה לכל דבר.

מל"ט התלם הוא פיתוח ישראלי של מל"ט הצ'אקר אשר שימש את הצי האמריקאי כמל"ט מטרה לאימון כוחות הנ"מ שלו. הצ'אקר בתצורתו המקורית לא הרשים את אנשי חיל-האוויר. אנשי חברת "נורת'רופ" שפיתחו וייצרו אותו, הוסיפו לו את השינויים שביקש חיל-האוויר וכך, בעבודה משותפת  עם האמריקאים נוצר התלם.

חודשיים לאחר הקמת הטייסת, הגיע התלם לישראל. את מלחמת ההתשה הוא פספס, אך שנתיים מאוחר יותר ערך את הגיחה המבצעית הראשונה שלו בשעה גורלית הרבה יותר. "היום השני למלחמת יום הכיפורים", מספר סא"ל (מיל') ניר, "בשעה חמש בבוקר היה עדיין די חשוך, אבל קרני השמש הראשונות החלו לעלות מעל רמת הגולן, כאשר שיגרנו את התלמים. דקות ספורות לאחר מכן התחלנו לראות עמודים מתרוממים לעבר השמיים. היו אלו טילי ה- SA-2 וה- SA-6 שהסורים שיגרו לעברם. היו שם הרבה קווים שחורים קטנים שמאחורי כל אחד מהם נמשך קו לבן וארוך של עשן. ככל שהטיל צבר גובה, הוא תפס את קרני השמש הראשונות, וצבעו השתנה בעקבות החשיפה לשמש. זה היה מחזה מרהיב. ספרנו כמעט שלושים טילים שהתרוממו לעבר התלמים. מפעילי סוללות הטילים הסוריות נפלו באותו בוקר קורבן להפעלה המבצעית הראשונה של מל"טי התלם".

בשנת 1976 לראשונה בטייסת המל"טים  נערכה טיסת צילום ארוכת טווח. המשימה, נועדה לצלם את אזור H-3 בעיראק. "ביצענו גיחת אימון אחת, לצורך בדיקת מערכות המטוס, ובדיקת מערכות ההנצלה", נזכר רס"ן (מיל') חיים סתת, אחד ממפעילי המל"טים בטייסת באותם ימים. "היות שהטווח המירבי של המבט היה כ- 1,000 מייל, והטיסה לכל כיוון הייתה כ-500 מייל, לא נותר כל דלק לשינויים או תפעול בעיות של הרגע האחרון. לכן ביצענו תיכנון של חזרה עם טיפוס לגובה רב ככל שניתן (עד 56,000 רגל), וביצוע גלישה ללא מנוע לתוך תחום ישראל. תכנון שביצענו לפי משטר הרוחות השולט בעונת האביב איפשר לנו להנציל את המטוס כשהיו במכליו עוד כמה טיפות דלק... בקבוק השמפניה שקיבלנו ממפקד החיל על הגיחה היה רק תוספת קטנה להרגשה העילאית שלוותה אותנו על ההצלחה בגיחה הראשונה שביצענו, וזאת לאחר שהסמכנו את עצמנו בסימולאטור בארה"ב ועוד טיסת אימונים 'שלמה' שביצענו קודם לגיחה המבצעית".

טייסת המל"טים הראשונה שהייתה יעילה ביותר באיסוף המודיעין, הצליחה גם בתחום שלכאורה לא היה לה נגיעה אליו: הפלת מטוס אויב. הטייסת ביצעה גיחות צילום רבות בסוריה, דבר שהעלה את חמתם של הסורים שלא הצליחו ליירט את המב"ט ולו פעם אחת. "באחת הגיחות, בתאריך 14 במאי 1981, גילו הסורים את המב"ט בשלב מוקדם יחסית, ושלחו מטוסי מיג ליירטו", מספר חיים סתת. "ביצענו תרגיל התחמקות ממיירט, שעיקרו היה שינויי גובה חריפים, והקטנת מהירות הדרגתית, במטרה לתת למטוס המיירט לחלוף את המב"ט, מבלי יכולת להתיישב לו על הזנב ולשגר טיל או לירות בתותחים. טייס המיג שניסה ליירט את המב"ט, התאמץ מאוד להתיישב לו על הזנב, והקטין מהירות עד שהזדקר ונכנס לסחרור. המיג התרסק, והטייסת זכתה לתעודת הפלה מאת מפקד חיל-האוויר על הפלתו".

עוד באותו מדור

פקחי העמסה

השמש יוקדת, הלחות מחניקה, ושותפיי לטיסה עדיין לא מוכנים, כאשר אני מגיע לחדר המבצעים של יחידת ההעמסה בבסיס חיל–האוויר לוד. פקידת המבצעים מספרת לי שסמ"ר נ' ישן, וסרן (מיל.) א' אמור להגיע בכל רגע ואכן לאחר כמה דקות מגיע א', לבוש במכנסיים קצרים וסנדלים, הישר מהקיבוץ בו הוא מתגורר. עוברות כמה דקות נוספות, נ' מצטרף אלינו גם כן והתדריך מתחיל
מטוס בריסטול בופייטר. מטוס מסוג זה השתתף בקרב על בריטניה

האיש שראה בלילה

סיפורו של הטייס הבריטי ג'ון "עיני חתול" קאנינגהם, שזכה לכינויו לאחר שבמהלך מלחמת העולם השנייה
הפיל 20 מטוסי אויב, רבים מהם בלילה, הוא סיפור הקשר שבין מכ"ם סודי, עיניים חדות, וחיבה יתירה לגזר.
סיפור לא רגיל על טייס בלתי-שגרתי, שנפטר בחודש יולי 2002 כשהוא בן 85