בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 153 (254) 01/10/03

מוסף 30 שנה למלחמת יום כיפור

עיט בודד

שלושה ימים לפני מלחמת יום הכיפורים, קיבל האלוף (מיל') גיורא רום את הפיקוד על טייסת סקייהוק, לאחר שמפקדה נהרג. שעה לאחר פרוץ המלחמה כבר המריא לתקיפה מבצעית ראשונה במטוס בו לא ישב מעולם

אלוף (מיל') גיורא רום

אני עומד כמספר ארבע על תחילת מסלול 33 בתל-נוף. יום כיפור, שבת ה-6 באוקטובר 1973. שעה שלוש.

המטרה, כוחות מצריים המתקיפים את מוצב "בודפסט" שבקצה הצפוני של תעלת סואץ, בואכה פורט-סעיד.

נראה נורמלי לטייס קרב? נדמה שכן, רק שלמרות שאני מספר 4 אני הוא מפקד הטייסת וכשאמריא, זו תהיה המראתי הראשונה מעולם בעיט, מטוס שמעולם לא למדתי ולא טסתי בו עד היום.

שלושה טייסים לפני, בתולדות התעופה העולמית, המריאו בטיסתם הראשונה למשימה מבצעית על מטוס שמעולם לא טסו עליו קודם לכן. אני עומד להיות הרביעי.

שלושה ימים קודם לכן נהרג בתאונה סא"ל עמי גולדשטיין, "גולדי" ז"ל, מפקד טייסת "הסילון הראשונה". כשחזרתי הביתה בערב לשיכון בחצור חיכה לי טלפון ממח"א, בני פלד, הוא רוצה שאתייצב אצלו מחר ב-7:30 כדי לקבל פיקוד על הטייסת.

נסעתי בלילה לרן פקר לתל-נוף. "רן, אתה יודע שמעולם לא טסתי על עיט". "אני רוצה אותך בתפקיד. בשבוע הבא תעשה לעצמך קורס הסבה".

יומיים של קבלת פיקוד, לוויה, היכרות ראשונית עם מקצת הטייסים וכבר אני נשאר לישון בתל-נוף ביום שישי בלילה בשל העלייה בכוננות.

שבת. צפירה. קבוצת פקודות. תדריך לפקודת "נגיחה" לתקיפת חיל האוויר הסורי. אני עדיין בבגדי א'. רם יוסף נוסע לביתי בחצור להביא לי סרבל ונעליים. מיקי שניידר, שיפגע כמספר 2 שלי בעוד חמישה ימים מטיל SA-6 ויפול בשבי הסורי, מביא לי ציוד טיסה. אין אישור ל"נגיחה". מחליקים עבורי מטוס בדת"ק 10 כדי שאנסה להספיק ולעשות טיסה כללית עם העיט אם יתפתח משהו. אברהם יקיר ז"ל יוצא איתי למטוס. עוזר לי להקשר ומסביר לי על מבנה התא, מערכות התצוגה העילית ומראה לי כיצד להתניע. אני מסיע לעמדת ההמראה.

איני מצליח לסגור את החופה. צריך להפעיל כוח, מה שמעולם אינך עושה במיראז'. יקיר מגיע, קופץ על הכנף ועוזר לי לסגור את החופה. אני מתיישר ומבקש רשות המראה. השעה בדיוק שתיים. "אפרסק, חזור לנקודה. מטוסים מצריים באים לתקוף את הבסיס". יקיר מחכה לי עם טנדר בדת"ק. אני מגיע לטייסת. טייסים בציוד מלא על המרפסת עם מפות ותצ"אות. אני לוקח מאחד מהם את כל הניירת. "מי המוביל שלך?". "כוכבא". כוכבא הוא החניך הראשון שלי בקורס טיס. "כוכבא, אני מספר ארבע שלך, יש 20 דקות מהמראה ועד נחל-ים, זה הזמן שבו אלמד להטיס עיט. אם יהיו לי שאלות נדבר על הרדיו". כוכבא מבקש המראה.

קול ברדיו אומר לי לנתק ב-150. אנחנו באוויר, לוקחים מפלמחים דרומה. המטוס נענה להטסתי ואני מנסה למקם את עצמי בתא. כוכבא עוזר לי עם מפסקי החימוש. מסביר לי באוויר איך מבצעים תקיפת "דייב-טוס". בנחל-ים אנחנו מנמיכים לקראת התקיפה על "בודפסט".

אני יושב על אורי בינה ז"ל. "שלוש מושך" הוא אומר, ואני מושך יחד איתו לחתף בפעם הראשונה בחיי עם עיט. אני מתהפך על הגב וצולל לכיוון בודפסט. בוהק צהוב של טיל SA-2 יוצא מאזור פורט-סעיד לכיוון שלי. איזה יום שלילי.

אני מבצע את התקיפה, יוצא ומצטרף לבינה. "ארבע, לא השתחררו לך הפצצות".

אני מגיע לנחל-ים ויוצא פעם נוספת ל"בודפסט", הפעם לבד כשכולם ממתינים לי.

זוהי כבר תקיפת ה"דייב-טוס" השנייה שלי בחיים. הפעם אני מקפיד לעקוב אחרי תנועות המקל של הכוונת ומרגיש, בפעם הראשונה בחיי, שמונה פצצות משתחררות מהמטוס, מול כלי השריון האמפיביים שנראים ברור בין חוף הים ומוצב בודפסט.

בדיקת דלק בדרך הביתה.

למספר שתיים ושלוש כ-4,500 ליברות. אני מחפש את מד הדלק. אני מוצא אותו בפינה הימנית התחתונה של הפנל הקדמי. יש עליו רק 1,800 ליברות. ברור לי שלא הפעלתי העברת דלק מהמיכלים הנתיקים. אני מדווח 4,500. אני הרי מפקד הטייסת, ואיני מתכוון לתת לאף אחד לתפוס אותי בחולשתי. היכן מפסק העברת הבידונים ? אני עובר על כל המפסקים שבתא ומעבירם למצב ON. מד הדלק יורד ל-1,600 ומתחיל אט אט לטפס. אני מציין לעצמי שאחרי הנחיתה אני חייב לברר איזה מפסק הפעיל את העברת הדלק מהנתיקים.

"ארבע, מהירות הנחיתה היא 150", אומר לי כוכבא. אני מנחית את העיט ללא כל בעיות ומסיע בחזרה לדת"ק 10. אני ממהר, יש לי טייסת שאני צריך לפקד עליה. תוך כדי הפיקוד אלמד לטוס, אתחיל להוביל זוגות, להוביל רביעיות ולהלחם במה שתהיה המלחמה הקשה ביותר שהשתתפתי בה.

לימים חשבתי שכל המדינה דמתה לי, כאילו עמדה על מסלול 33 משל עצמה ולמדה, בלית ברירה, לטוס ולהלחם ממצב שחיבר נחיתות ונחישות, מהגדולים שידענו.

עוד באותו מדור

מכתב לאבא

9 באוקטובר 1973. אל"ם ארלוזור (זוריק) לב, מפקד בסיס רמת דוד בתחילת מלחמת יום הכיפורים יצא לגיחה מבצעית באיזור פורט-סעיד, ממנה לא שב. 30 שנה אחרי, כותב לו לראשונה יעד - בנו הצעיר, על השנים שחלפו בלעדיו ועל הגעגועים לאב שלא הכיר

עטלף מברזל

כיצד נראתה מלחמת יום הכיפורים מנקודת מבטו של מפקד טייסת פאנטומים? איך מתמודדים עם אי הוודאות, העומס המבצעי ונשות הטייסים המודאגות? ואיך בתוך כל זה, לא זונחים את העקרונות והערכים? אל"ם (מיל') אליעזר פריגת שפיקד על טייסת "העטלף" במלחמה, עונה על שאלות קשות ונזכר ברגעים יוצאי דופן