בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 155 (256) 01/02/04

מדור הסופה

"חדש, יפה ומרתיע"

שמונה שנות דיונים בחיל–האוויר, ארבע שנות פיתוח וייצור ב"לוקהיד–מרטין" וארבעה חודשי עיכוב וציפייה מורטת עצבים, הגיעו ב–19 בפברואר לסיומם. לאחר 21 שעות טיסה, מספר תידלוקים אוויריים וגם נחיתת ביניים אחת - נחתו שני מטוסי הסופה הראשונים בישראל. טיסות ראשונות כבר נערכות בטייסת "הנגב" ועכשיו תידרש הטייסת להוכיח את עצמה בשטח. סופה בישראל

טל בר-אל

זה קרה. כחמש שנים לאחר שהתקבלה ההחלטה על רכישתם, נחתו בישראל ב–19 בפברואר שני מטוסי ה–F-16I (סופה) הראשונים של חיל–האוויר. בטייסת "הנגב", טייסת הסופה הראשונה, כבר נערכות טיסות ראשונות על מטוסי הקרב החדשים ומפניהם של הטייסים הצעירים לא יורד החיוך לרגע. אחרי שנים של עבודה וחודשים ארוכים של ציפייה מורטת עצבים, סוף סוף, הם כאן.

כ–2,500 איש, בהם רבים מוותיקי טייסת "הנגב" ומשפחות חללי הטייסת, הגיעו אל בסיס חיל–האוויר בדרום הארץ כדי לצפות בנחיתתם הראשונה של מטוסי הסופה בישראל. בין המוזמנים היו שר הביטחון, שאול מופז, הנספח הצבאי של ארה"ב בישראל, קולונל טימותי מרפי, הרמטכ"ל, רב–אלוף משה (בוגי) יעלון, מפקד חיל–האוויר, האלוף דני חלוץ, מפקד הבסיס, אל"ם נ' ומפקד טייסת "הנגב", סא"ל ע'. ההתרגשות ניכרה בפניהם של כל הנוכחים, שנשאו עיניהם לשמיים, יודעים שהפעם זה קורה. ואז, מלווים בשני מטוסי נץ, מטוסי ה–F-16 הוותיקים ששירתו עד לאחרונה בטייסת, חלפו שני מטוסי הסופה הראשונים מול עיני הצופים.

מטוס הסופה הראשון במבנה נגע במסלול הנחיתה והמריא מיד. אחריו, נחת המטוס השני ואז חזר גם המטוס הראשון לנחיתה. זוג המטוסים נסע לכיוון הקהל ועצר מולו. לאחר סדרת הנאומים, ניגשה למטוסים פמליית הכבוד והדביקה על זנבותיהם את סמל טייסת "הנגב". בכך הפכו מטוסי הסופה, באופן רשמי, למטוסי חיל–האוויר הישראלי. "קליטתם של מטוסי הסופה בחיל מוסיפה לנו עוצמה, הרתעה ויכולות שלא היו בידינו קודם לכן", אמר בנאומו מפקד חיל–האוויר. הרמטכ"ל הוסיף: "שני מטוסי הסופה הללו הם כטיפות הגשם הראשונות. מצפה לנו עוד דרך ארוכה בעיסקה, אשר בסופה יהיו צה"ל וחיל–האוויר חזקים יותר ומוכנים יותר להגן על מדינת ישראל ותושביה".

את המסע הארוך לארץ (21 שעות טיסה במרוכז) החלו שני מטוסי הסופה במפעלי חברת "לוקהיד–מרטין" האמריקאית, בפורט–וורת', טקסס. משם, המריאו המטוסים לטיסה ארוכה, עד לנחיתת הביניים באיים האזוריים, ממערב לפורטוגל. לאחר שהייה של מספר שעות על הקרקע, הם המשיכו בדרכם לישראל. את המטוסים הטיסו אומנם טייסים של חיל–האוויר האמריקאי, אך במושב האחורי של כל אחד מהם ישב איש צוות–אוויר ישראלי, ממקימי טייסת הסופה הראשונה. שני ברי המזל היו סרן י', טייס, וסגן ר', נווט. "אני מאוד מתרגש", הודה סרן י' לפני הנסיעה לארה"ב. "זוהי זכות גדולה שנפלה בחלקי, אבל זה לא העיקר. הרגע החשוב יהיה כשהמטוסים ייקלטו בטייסת ונוכל להתחיל להתאמן עליהם באופן מסודר".

סרן י' וסגן ר' היו אומנם אלה שהביאו את המטוסים הראשונים לישראל, אבל לא הישראלים הראשונים שטסו על הסופה. כתוצאה מהעיכוב בהגעת המטוסים לישראל, יצאו לטיסות הדגמה על המטוס בארה"ב שניים מבכירי טייסת "הנגב", כבר כחודש לפני הנחיתה בישראל. רס"ן ח', סגן מפקד הטייסת, ורס"ן א', טייס ניסוי החבר בצוות ההקמה, ערכו כל אחד שש גיחות על הסופה ורשמו לעצמם רגע קטן של היסטוריה. בשיחת טלפון שנערכה עימם במהלך שהותם בארה"ב נשמעו השניים נרגשים מאוד: "למטוס הזה יש הרבה יותר כוח ממה שאנחנו מכירים", סיפר רס"ן ח'. "אנשי החברה מתייחסים מאוד ברצינות לכל טיסה, מתחקרים לעומק כל הערה שיש לנו ודואגים שנהיה הכי מרוצים שאפשר מהמטוס".

בניגוד לרס"ן ח', שכנווט ביצע את כל הגיחות במושב האחורי של הסופה, זכה רס"ן א' גם למספר טיסות במושב הקדמי של הקוקפיט. "אתה נכנס לתא הטייס, שעליו למדת כל כך הרבה, ופתאום אפשר להפעיל את המערכות ולראות שהכל עובד", הוא מספר. "למטוס הזה יש יכולות מדהימות ויידרשו עוד הרבה גיחות בטייסת כדי שנוכל להבין את הפוטנציאל המבצעי האדיר שלו". אחד מהרגעים המרגשים ביותר עבור רס"ן א' היה דווקא כשעמד על הקרקע, וצפה ברס"ן ח' ממריא לראשונה בסופה: "כשאתה טס, אתה מרוכז בעבודה ואין לך זמן להתרגש", הוא מסביר. "אבל כשעמדתי לצד המסלול וראיתי את ח' ממריא, הבנתי עד כמה הרגע הזה מרגש. ה–F-16 הישראלי החדש, עם טייס ישראלי ראשון, ממריא בפעם הראשונה".

גם עבור שאר אנשי הטייסת, שנשארו בארץ וחיכו כל כך הרבה, הגעת המטוסים הראשונים לארץ היא התגשמותו של חלום. אבל, גם הם יודעים שזוהי רק תחילתה של העבודה האמיתית. אחרי יותר משנה בה עסקה טייסת "הנגב" באינטנסיביות בבניית תוכנית העבודה ובהכנת התשתיות להגעת המטוסים, תידרש מעתה הטייסת להוכיח את עצמה בשטח ולקבל את כשירותה המבצעית. "כשהגענו לכאן, כצוות הקמה ראשוני, ממש התחלנו מאפס", מספר סגן נ', נווט צעיר בטייסת. "בנינו את התוכניות לאט לאט ותיכננו בדיוק איך צריכה לפעול הטייסת. עכשיו רק נותר לקוות שהכל יילך על פי התיכנון".

ההכנות בגף הטכני של טייסת הסופה הראשונה נערכו עד לרגע האחרון ממש. נציגי הגף, שחזרו מהשתלמות במפעלי "לוקהיד–מרטין" בטקסס, העבירו הדרכה לכל טכנאי הטייסת. במקביל, עמלו בגף הטכני על השלמת הכנתן של התשתיות המיוחדות שנבנו עבור מטוסי הסופה בדת"קים (דירים תת–קרקעיים) שיקלטו אותם. הציפיות, גם כאן כמובן, גבוהות מאוד. "זה סטנדרט חדש של מטוס ואני מצפה מהחיילים לרמת המקצועיות הגבוהה ביותר", אומר רס"ן שלומי כהן, הקצין הטכני של הטייסת. "עד עכשיו הם הוכיחו את עצמם בצורה יפה מאוד, ואני יכול רק לקוות שזה יימשך גם בעתיד".

זהו. ההמתנה הארוכה הסתיימה. מעתה, צפויים להגיע ארצה שני מטוסי סופה חדשים, בכל חודשיים וחצי. אם הכל יתקדם כמתוכנן, בסוף שנת 2008 ישרתו בחיל–האוויר הישראלי 102 מטוסי סופה. "צריך לזכור בשביל מה אנחנו כאן", מסכם סגן נ'. "התפקיד שלנו הוא לתרום להגנה על ביטחון מדינת ישראל, וזה הדבר שבו אנחנו צריכים להצטיין. בסוף כל החגיגות הרבות וההתרגשות הגדולה, אנחנו נשארים כאן, כחלק מחיל–האוויר ומצה"ל, כדי לתרום להרתעה ולשמור על המדינה. זה התפקיד האמיתי שלנו".

"הרבה שנים חיכיתי לרגע הזה"

סא"ל ע', מפקד טייסת הסופה הראשון, נולד לפני 37 שנים בבית–שערים שבעמק יזרעאל. ב–1987 סיים את קורס הטיס ומאז טיפס בסולם הדרגות, כטייס קרב בחיל–האוויר. עד לפני כשנה שימש כמפקד טייסת "אבירי הזנב הכפול", המפעילה מטוסי F-15.

נחיתת מטוסי הסופה הראשונים מסמנת סוף לשלב בפרויקט הגדול והתחלה של שלב בפעילות הטייסת. מהי הרגשתך, כמפקד הטייסת, עם קבלת המטוסים הראשונים?
"התחושה היא שהרבה מאוד אחריות מונחת לי על הכתפיים. אני מוקף באנשים טובים, וכשמרכזים אנשים טובים במקום אחד במשך יותר משנה, התוצאה היא טובה. ניסינו לבנות פה גוף שנותן תחושה אנושית ובמקביל גם מתפקד כמקום מקצועי, עם מטלות חשובות ביותר. אני חושב שהצלחנו להקים טייסת שיכולה לשמש דוגמה לטייסות וליחידות אחרות בחיל–האוויר".

האם חלמת אי פעם שתהיה האיש שיקים את טייסת החוד של חיל–האוויר?
"בתחילת דרכי לא חשבתי על זה. מאוחר יותר, במשך הרבה שנים, מאוד רציתי, קיוויתי וחיכיתי שזה יקרה, שאגיע לרגע הזה. אבל צריך לזכור, שלמרות שהמטוסים הראשונים כבר הגיעו, אנחנו רק מסיימים כיתה א'. עד עכשיו התעסקנו בפן הקרקעי של פעילות הטייסת, ומעכשיו צפויות לנו לא מעט שנים של בניית הטייסת במובן האווירי. כל אחד כאן יכול להרגיש תחושת סיפוק, לתפוס פינה, לחייך בה למשך כמה שניות ולהמשיך לעבוד".

עכשיו, כשכבר יש מטוסים - מהן ציפיותך מאנשי הטייסת?
"אני מקווה שנדע לא למהר ושנעשה את הכל בצורה מדודה ומחושבת, כי העיניים של כל חיל–האוויר נשואות לעברנו. אני רוצה שנדע להתקדם בקצב הנכון ושנהפוך בתוך מספר חודשים לטייסת מבצעית בחיל–האוויר. הדבר החשוב ביותר מבחינתי הוא שנזכור שלמרות שאנחנו קולטים טכנולוגיות חדישות וייחודיות, האנשים שנמצאים פה הם המשאב היקר ביותר, שצריך לטפח ולשמור".

עוד באותו מדור

צילום: רובי קסטרו

קיצור תולדות הסופה

הוא זכה בהתמודדות מול ה–F-15I וה–F/A-18E/F, הוא עוצב ותוכנן במיוחד עבור חיל–האוויר הישראלי והוא מביא עימו תרומה משמעותית ליכולות התקיפה של החיל. מטוס הקרב החדש הוא ללא ספק אחד מדגמי ה–F-16 הטובים בעולם. סיפורה של עיסקת הנשק הגדולה ביותר בתולדות צה"ל
הטייסים יורדים מהקוקפיט בתום המסע הארוך מטקסס. צילום: רובי קסטרו

אחרי המטוס בא הסימולטור: חיל–האוויר יצטייד במאמן טיסה לסופה

אחרוני מטוסי הסופה אותם רכש חיל–האוויר יגיעו לישראל רק בשנת 2008, אך כבר בתחילת 2006 יעמוד לרשות הטייסים בארץ סימולטור מתקדם, שיוצב בבסיס חצור. כל המערכות האוויוניות יותקנו במאמן, כמו במקור, ודימוי הטיסה יהיה מדויק ביותר