בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 167 (268) 27/02/06

כתבות

נחיתה רכה

תגיות: מערך התובלה , קרנף (הרקולס) , יחידת ההנחתה הקדמית

אחת מיכולותיו של מטוס הקרנף היא נחיתה על מסלולים מאולתרים בשטח, אולם המשימה לאתר ולהכשיר מסלולים שכאלה אינה קלה כלל ועיקר. על משימה זו אחראית בחיל–האוויר יחידה קטנה ועלומה בשם יה"ק (יחידת ההנחתה הקדמית). אנשי היחידה, סדירים ומילואימניקים, אוכלים הרבה אבק ממנועי הקרנפים, אבל ממשיכים להנחיתם בשטח כבר יותר משלושים שנה כדי להצדיק את סיסמת היחידה: "קודם אנחנו, אחר–כך כולם"

ערן בלכר | צילום: ליאור דיין

מטוס הקרנף (הרקולס -130C) של טייסת "אבירי הציפור הצהובה" המריא ברעש מהמסלול של בסיס לוד, כאשר בבטנו צוות הקצינים והחוגרים המנומנם של הטייסת, ליאור הצלם ואני. צוות–האוויר שבתא–הטייס שם פעמיו דרומה אל עבר בסיס עובדה, לפריסת אימונים אינטנסיבית בשטח. כעבור מספר דקות התחלפו שדות הגידולים המוריקים של השפלה בנוף הצחיח והצהוב של המדבר וכרי הדשא פינו מקום לכר האימונים המרכזי של חיל–האוויר. במחשבותי כבר נדדתי הרחק לעיצומו של היום: הפעם נזכה להתבונן מבפנים בפעילות הממצה חלקים נרחבים מיכולות המטוס הטקטי הענק הזה - נחיתות והמראות ממסלולים מאולתרים והסעה בשטח. הפעילויות הללו מתבצעות כעניין שבשגרה בטייסות, אולם בכל פעם ההתרגשות מחודשת וניתן לחוש בה. אחרי הכל, זה לא טריוויאלי כלל לבצע המראות ונחיתות במנחתים שונים, על אף שזוהי תכליתו הייעודית של המטוס. בין מגוון המשימות הרחב שטייסות הקרנף מבצעות באופן שוטף - תובלות, ממסר, הצנחות, טיסות תדלוק והטלת כרוזים. מה שלא ידוע לכולם הוא שיחידה אחת, ייחודית בחיל–האוויר ובצה"ל בכלל, היא המאפשרת את היכולות הללו. יחידת ההנחתה הקדמית (יה"ק) של חיל–האוויר אחראית לסמן, לאשר (או לפסול) מנחתים עבור מטוסי הקרנף. אך הדברים לא מסתכמים בכך ומה שנשמע פשוט לכאורה, מסתבר כתהליך מורכב המצריך דיוק, מקצוענות, ידע רב ובעיקר ניסיון. 

קרנפים בשטח

הטיסה עוברת בצורה חלקה ואנו נוחתים - נחיתת אספלט שגרתית, יש לציין, בבסיס עובדה. אחרי התנערות קלה מקורי השינה ואכילה זריזה, פונים הטייסים, הנווטים והמכוננים לעבור שוב על סדר–היום ועל תכנון הגיחות, בעוד אנו - צוות הבטאון - פונים הפעם למקום אחר: למנחת מאולתר הסמוך לגבול הירדני, לראות את ההתרחשות מנקודת מבטם הייחודית של אנשי היה"ק.

המיניבוס של בסיס עובדה לוקח אותנו למנחת בדרך–לא–דרך. אין שום מסלול כבוש שמוביל אליו - כיאה למנחת מאולתר, הנתון אמנם לשימוש ולתחזוקה וביקורות שוטפות, אך נמצא בלב ליבו של השטח. לפני שאנו סוטים מן הכביש לעבר שבילי העפר הגליים, אנו מבחינים בצד הדרך המובילה למנחת בג'יפ צבאי, עליו שעונים שני בחורים מאובקים במדי ב' שמודיעים לנו: "קדימה, חבר'ה. כדאי לכם להזדרז אם אתם לא רוצים להפסיד את הפעילות" והמיניבוס כבר מקרטע אחרי הג'יפ, המשייט בקלילות במעלה הדיונות. לפתע צץ ונגלה לפנינו מראה מפתיע וסוריאליסטי במקצת: מאהל לא קטן ובו כמה ג'יפים, רכב מנהלתי, עמדת קשר ומטבח מאולתרים, ערימות של ציוד שטח וכבאית גדולה בפאתי המתחם, משקיפה על המסלולים. מי שחשב באופן אינטואיטיבי שבמאה ה–21 ניתן להנחית בשטח מטוסי קרנף בלחיצת כפתור היישר מתא שליטה ממוזג - טעה. נראה כי אווירת הפלמ"ח הדומיננטית ביה"ק קפאה על שמריה כדי לאפשר המשך יעיל של הפעילות המבצעית הספציפית הזו, שמילת המפתח בה היא: "שטח".
"ברוכים הבאים למנחת", מקדים את פנינו בחיוך ובלחיצת יד מפקד היה"ק, רס"ן צחי. "מיד תוכלו לראות את הקרנפים מצניחים ציוד קל ונוחתים בשטח, רק תשתדלו לא להתקרב יותר מדי למסלול", הוא מצביע לעבר רצועת עפר בהירה יותר המסומנת בקצותיה בדגלונים זוהרים. מיד אנחנו מתחברים לרס"ן (מיל') שלמה, שמבטיח שלא נחצה קווים אסורים ומספק לנו שלל הסברים על הציוד לסימון המסלול ובכלל. הצלם מתמקם בעמדת צילום על גג הכבאית, שנמצאת כבר בכוננות לתרגיל כיבוי אש ופינוי פצועים אשר יערך לאחר הנחיתות וההמראות. עמדת הקשר מתופעלת בידי פקח–הטיסה והקשר עם המטוס הראשון בוקע מהתיבה. כולם מפנים מבט אל–על ומבחינים בציפור הענקית פולטת מבטנה חבילה קטנה, שמצנחה נפרש כפטריה - מארז אשר פותח ביחידת ההעמסה בבסיס לוד. לאחר עוד כמה סיבובים באוויר, המטוס נעלם באופק ושוב חוזר, הפעם בהנמכה לקראת נחיתה. אנשי היה"ק מביטים במתח ובהתרגשות כאומנים ביצירתם המתממשת: המטוס נוחת בקלילות מפתיעה לגודלו העצום, כשהוא מפריח אחריו ענן אבק סמיך. "המטוס הזה הוא פלא אווירודינאמי. קשה להאמין שהוא יכול לעשות את כל הדברים שהוא מבצע, יחסית לגודלו ולמשקלו", אמר רס"ן (מיל') שלמה בפה מלא לוף. "לקרנף יש כוח אדיר". אחרי הנחיתה נאלצנו להשלים עם העובדה שהאבק הוא היסוד הדומיננטי כאן. קרנף שני נחת בשטח בזמן שהמטוס הראשון הסיע בכיוון הנגדי במסלול הסעה מקביל לעבר עמדת חניה. לאחר הנחיתות חצינו את המסלול יחד עם אנשי טייסת "הציפור הצהובה" והצטרפנו לצוותי–האוויר לשמוע תדריך מפי רס"ן עפר, מפקד גף בוחני מנחתים ביה"ק, לקראת תרגול הסעות קרנפים בשטח. אנשי היה"ק אחראים לאזור השדה ותפעולו הכולל ולא רק על המסלולים. הם גם מאבטחים ושומרים עליו, מכוונים את הכוחות הקרקעיים בהגיעם אליו ובעוזבם אותו ודואגים לנסוע "צעד אחד קדימה" לפני המטוסים ולהובילם באמצעות הג'יפים שלהם. כך, לאחר התדרוך הקצר, אנו עוברים לצדם השני של המסלולים, לאותה נקודת תצפית ורואים את המטוסים הענקיים שגולשים בקלות על קרקע החתחתים המישורית. המחזה מרשים מאוד.

מוצאים מנחתים

נחיתה והמראה ממסלולים מאולתרים הן יכולות שיש רק למטוסי התובלה של חיל–האוויר: כיום - למטוסי הקרנף ובעבר גם לערבות ולדקוטות. בנוגע למסוקים, השיטה שונה לגמרי. היה"ק קיימת בחיל–האוויר משנת 1973, אולם שימוש במנחתי עפר בישראל בוצע לראשונה בסוף 1947, עוד בטרם הקמתם של בסיסי חיל–האוויר. ניתן לומר כי שימוש זה אף הניח את היסודות המבצעיים הראשונים בחיל. טבילת האש האמיתית הראשונה הייתה ב–31 במארס 1948, כאשר הונחתו מטוסים צ'כים עמוסים בתחמושת בשדה–התעופה בית–דראס, לקראת מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים. כאשר נבנו בסיסי חיל–האוויר הראשונים, הוקמו בכמה מהם גופים שהיו אחראים לביצוע הנחיתות בשטח ונקראו שלוחות מסלול.

"היעוד של היה"ק הוא לפתוח מנחתים לחיל–האוויר במקומות שהם לא בסיסי קבע", מסביר רס"ן צחי, מפקד היחידה. "התרחיש העיקרי שאליו אנו מיועדים לתת מענה הוא במידה שתפרוץ מלחמה, או שיוכרז על מצב–חירום וצה"ל יחליט להנחית כוחות במקום כלשהו בארץ, או באזור שנכבש על–ידי כוחות צה"ל. אז יזדקקו לשדה–תעופה בשטח כדי להנחית בו מטוסי–תובלה קלים וכבדים ומסוקים להעברת אספקה, תחמושת, כלי–רכב, תחלופת לוחמים ועוד. אנחנו נגיע למקום עם הכוחות שכבשו אותו ונקים עמדת קשר שתנהל את כל התעבורה האווירית, נוביל אליו את הכוחות וגם נאבטח את אזור המנחת".

היה"ק - יחידה המורכבת בעיקר ממילואימניקים, אך מכילה גם גרעין סדיר משמעותי, מורכבת ממפקדה ושלוחות סער המהוות זרועות ביצוע של היה"ק. השלוחה מורכבת מפקח טיסה, חובש קרבי, נהג כיבוי, כבאי ומנחיתי סער קדמי. שלוחת הסער יכולה לשהות בשטח זמן רב - לעתים כחודש ולכן היא בנויה בצורה המאפשרת שהייה ממושכת בשטח תוך תפקוד מלא של כלל הגורמים. בתוך השלוחה, מפקד הצוות אחראי למתרחש והוא מאשר נחיתה או המראה לכל כלי–הטיס בשטח. הוא מקבל נתונים מפקח–הטיסה, שמדבר עם המטוסים, וממנחיתי הסער הקדמיים שפזורים בשטח ודואגים ששום גורם בלתי–צפוי על המסלול לא יפריע להמראה או לנחיתה. מעל מפקדי הצוותים נמצא מפקד השלוחה, שאחראי לתפעול מעטפת השדה כולה. גם במסגרת תרגיל, קל וחומר בזמן מלחמה, ישנם כוחות צה"ליים שונים הנמצאים בשטח בסמוך לשדה ובאים עמו במגע, כדוגמת כוח חי"ר אשר צריך להגיע מנקודה לנקודה באמצעות המטוסים. מפקד השלוחה אחראי לקשר בין שדה–התעופה שבשטח ובין שאר הכוחות, בעוד לצוות יה"ק יכולות להיות משימות שונות כמו ניתוב הכוחות החיצוניים למנחת.

אלופי העולם בהכרת הקרקע

"למעשה, הקרנף נבנה לנחיתה בעפר, אבל כדי שאני אתן לו אישור לנחות במנחת כזה אני צריך להיות אלוף העולם בהבנת הקרקע", מסביר מפקד היה"ק, רס"ן צחי. מנחתי העפר בארץ, מרמת–הגולן ועד אילת סובלים משחיקה מתמדת. המנחתים נהרסים עם השימוש, כי קרנף שנוחת בעפר חורץ את הקרקע ומתחח אותה בגלל משקלו הרב וכוח מנועיו העצום, מה שמצריך שיפוץ של המנחת לאחר מספר נחיתות.

כדי להבין מה משמעות הביטוי: "להיות אלוף בהבנת השטח", נפגשתי עם מפקד גף בוחני מנחתים ביה"ק, רס"ן עפר, איש חי"ר במקור שעשה שירות חובה ומילואים בנח"ל. "היכולת לעבוד, לשהות בשטח ולהבין אותו מצויה לרוב אצל אנשים ששירתו ביחידות שדה", מספר רס"ן עפר. "בעבר שרתו ביה"ק אנשים עם רקע חיל–אווירי בלבד ורכשו ניסיון מקצועי תוך כדי עבודתם. היום אנו משתדלים למשוך אלינו, למקצוע בוחן מנחתים, אנשים עם רקע מקצועי מתאים בשילוב עם יכולות השדאות המתאימות".
בוחן מנחתים הוא מקצוע ייחודי בצה"ל, הקיים רק ביה"ק. ההכשרה והשמירה על הכשירות מתבצעות ביחידה ואם גורם אחר בצבא זקוק לשירות מעין זה, הוא פונה ליה"ק. "מהות התפקיד היא לבדוק ולאשר מנחתים בשטח", מסביר רס"ן עפר. "החל ממסלול ישן בבסיס של חיל–האוויר דרך מסלול בריטי ישן וסלול למחצה ועד למנחתי עפר - אנחנו בודקים את כשירותו לנחיתות והמראות".

מה בעצם עושים? "ראשית צריך להגיע במדויק למקום הנכון", מספר רס"ן עפר. "נחתנו במקומות בלבנון כמו דאמור, אנצאר ושדה–התעופה הבינלאומי של ביירות, כך שזה לא תמיד פשוט להגיע לשם ולעתים אנחנו מוצאים את עצמנו מנווטים בשטח ו'אוכלים הרבה חול'. לאחר ההגעה לאזור הפוטנציאלי, יש לבדוק שורה של קריטריונים שמאפיינים מנחת ולראות האם תנאי השטח מספקים מדד–סף מסוים שנקבע במיוחד לשם כך. אנו צופים אלו אלמנטים בשטח עלולים להפריע לנחיתה ולהמראה ודואגים לסלק אותם או 'לדלג' למקום אחר. בנוסף, צריך לבדוק אם קיימת סכנה מתחת לפני השטח. גם כאשר המנחת נראה נפלא, שטוח וללא מכשולים וגליות".

מבינים תעופה, אוכלים חול

כפועל יוצא של חיי השטח, חייב בוחן–המנחתים לסמוך בעיקר על הניסיון ופחות על מכשירי מדידה מסובכים. "הכלים שלנו מאוד פשוטים", מספר רס"ן עפר. "אנחנו משתדלים לייעל תהליכים בלי לוותר על סטנדרט גבוה ומצליחים ליצור נוהל עבודה פשוט מבלי להסתבך בשטח. הכלים החשובים ביותר הם הידע והניסיון של הבוחן".
אחת הסכנות במנחתי העפר היא התחפרות של המטוס. המתכון הפשוט והמהימן של אנשי היה"ק לבחון סיכון כזה היא פשוט לנסוע בשטח במהירות בג'יפ 'לתת ברקס' הגון ולבדוק את ההתחפרות. שלא כמו במכונית בה מתבצעת הבלימה באמצעות הגלגלים, הקרנף פשוט "הופך מנועים" - הלהבים של מנועי המטוס משנים זווית הטיה, הדחף מופנה קדימה במקום לאחור וההתנגדות העצומה עוצרת אותו. ההמראה, לעומת זאת, היא הבעייתית: במסלולי עפר - בהשוואה לאספלט - קיים יותר חיכוך בין גלגלי המטוס והמשטח, מה שמאט את תאוצתו ומצריך מסלול ארוך יותר. ההבדל בהתנגדות בין מסלול עפר לאספלט נקרא "אחוז תיקון עפר" והוא מדד–סף חשוב בעבודתם של אנשי היה"ק. גם פרמטרים שתלויים במזג–האוויר או במשקל המטוס משפיעים על המסלול - אם מזג–האוויר חם יש צורך במסלול ארוך יותר, כי צפיפות האוויר קטנה יותר וצריך 'לרוץ' יותר זמן על המסלול עד שצוברים עילוי מספיק להמראה. גם אם הקרנף עמוס וכבד נדרש מסלול ארוך יותר על–מנת להמריא. לפיכך עובדים אנשי היה"ק בצמוד לטייסות הקרנף, צוברים ידע תעופתי ומחליפים מידע. "לפעמים יכולה להיות מהמורה בשטח שלא נראית לנו בעייתית, אבל הטייס חש קפיצה חזקה מדי, ואם זה בזמן ריצת המראה הגלגל הקדמי עשוי להתרומם ולגרום לטייס להתלבט אם הוא יכול כבר למשוך את הסטיק ולהמריא או לא", מספר רס"ן עפר. "במהלך השנים למדנו, שאם אנחנו נותנים דיווח טוב לצוות–האוויר על התנאים של המנחת אנו ממזערים את הבעיות. מכיוון שזה מנחת לא שגרתי, הטייס יודע שיהיו לו הפתעות, אבל ככל שנמזער אותן יש סיכוי יותר טוב שהנחיתה תעבור חלק. לסיכומו של עניין, אסור לעשות במנחת הנחות שאולי היינו עושים עם ג'יפ...".

אירועים מהיסטוריית היה"ק - מזכרונותיו של רס"ר (מיל') מנחם משגב

מלחמת יום–כיפור - טילים על משה דיין

"...לאחר כמה ימים בשטח נכנסנו לשגרה ונקבעו נהלי פעילות ליום וללילה. במהלך היום אוישה העמדה על–ידי שני אנשים שתוגברו בכל מקרה שהייתה צפויה פעילות אינטנסיבית בשדה. גם במהלך הלילות איישנו את העמדה, בעיקר למטרת שמירה על הציוד, היות שממילא לא ניתן היה להדליק את תאורת המסלול ולהציג בפני המצרים מטרה מוארת ונוחה לטיווח.

"באחד מאותם ימים הייתי בצוות תורן בעמדה יחד עם גדעון המהנדס האזרחי ששמש כפקח–טיסה ביה"ק. מהמתחם הודיעו לנו בקשר שמשה דיין, שר הביטחון דאז, עומד להגיע אלינו לקבוצת פקודות ושנהיה מוכנים להנחית את המסוק שלו ולהסיע אותו למפקדה שבמתחם מיד עם נחיתתו.

"זמן קצר אחר–כך נשמע בקשר אות הקריאה של המסוק, שהודיע שהוא בטווח חמש דקות. גדעון התנצל וסר הצידה כעשרים מטר לשוחה שמראש ייעדנו כבית–שימוש. אני מצליח לזהות את המסוק מתקרב מצפון ומודיע לו בקשר שיש לי קשר–עין אתו. ואז, מהקרקע שמאחורי המסוק מתרוממים שני טילי SAM II ועפים לכיוונו כששובל עשן מתאבך מאחוריהם.

אני צורח בקשר 'שתיים מאחוריך'! המסוק נעלם, הטילים מתפוצצים והדי הפיצוצים נשמעים היטב באזני. גדעון חוזר במרוצה תוך כדי כיפתור מכנסיו ואנו עומדים המומים מול הדרמה שהתרחשה מול עינינו. גדעון לקח את פומית הדיבור והחל לקרוא למסוק באות הקריאה שלו. התגובה מהצד השני הייתה דומיה מדאיגה. עוברות חמש דקות ארוכות מאוד ואנחנו כבר מדמיינים את הכותרות בעיתונות: 'מסוקו של שר הביטחון, משה דיין, הופל אמש באש טילים באזור הגזרה הדרומית של מפרץ סואץ, צפונית לראס–סודאר'. ואז נשמע לפתע קול עמום מהמכשיר: 'נראה לי בסדר עכשיו. אני אנסה להגיע אליכם'. לא עברו שלוש דקות והמסוק נחת לידנו. הסתבר שלמשמע הקריאה שלי, הטייס שבר בחדות וצלל לתוך אחד הנקיקים שבסביבה. הטילים מסוג SAM II היו ידועים בחוסר דיוקם ולכן נהגו המצרים לירות מטחי טילים לעבר כל מטרה בודדת. למזלנו, גם את המטרה הנוכחית לא הצליחו המצרים ליירט באותו יום. הטייס שירד מהמסוק ניגש אלינו, לחץ את ידינו ואמר: 'תודה חבר'ה'. משה דיין ירד מהמסוק, הניד בראשו קלות לעברנו, פנה לעבר הג'יפ שחנה בסמוך והמתין לנהג שיסיע אותו. הסעתי אותו למפקדה שבמתחם ובעוד הוא נכנס לדיון קבוצת הפקודות, דיווחתי את מה שאירע למפקד היחידה שלנו דאז, רס"ן עמוס ירדן. בדיעבד התברר שבקבוצת הפקודות ההיא, השאיר משה דיין הנחייה שעלינו להתחפר כמו שחיילי החי"ר התחפרו דרומית לנו באבו–זניימה ולהיות מוכנים להילחם עד האיש האחרון, משום שאנחנו מהווים את החיץ היחיד מול המצרים המתכוונים לרדת דרומה ו'לשטוף' את כל סיני. חזרתי עם הג'יפ לעמדה ומצאתי שם את החיילים שהיו אתנו במתחם ונשלחו עכשיו למסלול לאבטח את המסוק ואת דיין. כחצי–שעה מאוחר יותר, הוסע דיין בחזרה למסלול על–ידי עמוס ירדן, מפקדי. הסתבר שעמוס ביקש מדיין לעשות כלפינו מחווה כלשהי, ואמנם דיין ביקש להצטלם אתנו. למרות שגדעון ואני היינו ה'גיבורים' היחידים של האירוע, קיבלנו בהבנה את השתתפות כיתת החיילים שהצטרפה אלינו לתמונה עם שר הביטחון".

עוד באותו מדור

אדם ומפקד

הוא טס על שבעה סוגי מטוסים ואפילו לא תכנן להיות טייס. הוא מפקד בסיס שלא התכוון לחתום קבע ואדם שהפיקוד אצלו הוא לא רק מקצוע אלא תפיסת עולם. ראיון מיוחד עם תא"ל בני צוקר, מפקד בסיס תל–נוף, על האקרובטיקה של מפקד בסיס, על המלחמה הבאה ולמה הוא צריך 60 שעות ביממה

קו ההגנה

ההגנה הקרקעית על בסיסי חיל–האוויר הייתה משימה מורכבת מיום הקמת החיל. בעקבות התגברות נפח האיומים על בסיסי החיל בשנים האחרונות, עבר מערך ההגנה הקרקעית שידרוג מקיף אשר מטרתו האחת והיחידה היא חסימה הרמטית של כל הפרצות הקוראות ולא רק לגנבים