בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 157 (258) 24/06/04

כתבות

ללמוד ללמד

לא כל אחד יכול להיות טייס לא כל שכן מדריך טיסה. סיפורו של אחד הקורסים הקשים והתובעניים ביותר בחיל-האוויר, קורס בו הופכים טייסים למדריכים. מה דרוש כדי להפוך למדריך טוב? איך עושים את זה ומה צריך להיות חוץ מטייס טוב? מי מתאים להעביר את הידע ולהכשיר את דור העתיד של טייסי חיל-האוויר?

אור יעקב | צילום: ליאור דיין

ברוכים הבאים לטייסת מדריכי הטיסה (מדר"ט) של בית-הספר לטיסה של חיל-האוויר. הרבה קרבות אוויר אין פה וגם אמצעי לחימה חדשים ומדויקים כנראה לא יהיו בנמצא. פה מתעסקים בטיסה נטו, ביסודות - הבסיס לכל גיחת תקיפה מוצלחת והכרח לכל פעילות אוויר-אוויר באשר היא. העיסוק בטיסה נטו היא הכותרת הנכונה לגבי רוב הפעילות בבית-הספר לטיסה. ההבדל המהותי בין מדר"ט לשאר הטייסות בבית-הספר הוא העובדה שבמדר"ט לא לומדים לטוס - לומדים איך ללמד לטוס. בין כל הטייסות המבצעיות המוצבות בבסיס חיל-האוויר בחצרים, מדר"ט היא אוטונומיה המתעסקת בלימודי פסיכולוגיה, תקשורת בין-אישית, מורשת יהודית, הדרכה והרבה מאוד תרגילי טיסה ייחודיים. זה המקום בו טייסי קרב, מסוקים, תובלה, נווטים ומכונני אוויר נפגשים. הם עובדים יחד, לומדים יחד, מתחקרים יחד וכמובן טסים יחד. המטרה הסופית היא משותפת: ללמוד. ללמוד כדי להפוך להיות מדריכי הטיסה הטובים ביותר שהם מסוגלים להיות.

הדרכת טיסה היא לא דבר של מה בכך. זו הסיבה העיקרית בגללה עוברים חניכי מדר"ט קורס בן חמישה חודשים לפני הגעתם לאחת מטייסות ההדרכה במגמות השונות בבית-הספר. לטוס הם בוודאי יודעים, אך המפגש האחרון שלהם עם המנטליות וכלי הטיס של בית-הספר לטיסה היה שלוש-ארבע שנים קודם לכן כאשר סיימו את קורס-הטיס בעצמם. לכן, בשלב ראשון, הם עושים "הכרות מחודשת" עם כלי הטיס ומבלים חודש של צבירת שעות טיסה ומיומנות על כלי הטיס: צוקית (מגמת קרב), סייפן (מגמת מסוקים) וצופית (מגמת תובלה ומכוננים). עליהם להגיע למיומנות טיסה גבוהה מספיק על אותם כלי הטיס, לא רק כדי לבצע ולהדגים את התרגילים האוויריים בצורה מושלמת, אלא גם להכיר אותם מספיק טוב בכדי לזהות את טעויותיו של החניך בזמן שהוא מבצע אותם.

"מדר"ט, בצורה פשטנית, זה המקום שבו אנחנו לוקחים טייס והופכים אותו למדריך", מסביר רס"ן א', מפקד טייסת מדר"ט. "בצורה קצת יותר מעמיקה, זה המקום בו אנחנו משנים את נקודת ההסתכלות של אנשים שמגיעים כטייסים לטייסת; צעירים, מובלים, מספרי שתיים שפתאום הופכים להיות מדריכים, עם חניך מתחתיהם. הם מחנכים אותו, מלמדים אותו, מדריכים אותו. אם עד עכשיו הם רק קיבלו וקיבלו, זה השלב שבו הם מתחילים לתת. העיקר בהדרכה זה לתת. זה לא פשוט לקחת ולעשות לאותם אנשים את השינוי הזה בתוך חמישה חודשים".

היום עברו קצת יותר משלושה חודשים מאז החל קורס מדר"ט האחרון. היום הוא תחילתו של אחד השלבים החשובים ביותר בהכשרתם של המדריכים, אם לא החשוב ביותר, הלא הוא שלב שבועות ההדרכה. במשך שלושה שבועות מסופחים חניכי מדר"ט לטייסות שלב הראשוני בבית-הספר ומתנסים בדבר האמיתי - הדרכת פרחי טיס. במהלך שלושת החודשים שקדמו ליום הזה, התנסו מדריכי העתיד בטיסות הדרכה, אך ה-"חניכים" באותן הטיסות היו למעשה מדריכי מדר"ט שדימו פרחי טיס. היום הם יפגשו לראשונה חניכים בשר ודם ויצטרכו לקפוץ למים ולהוכיח את עצמם באמת. ההדרכה מתחילה.

מדריך שמדריך מדריך ובפועל הוא בכלל חניך

לא כל אחד יכול להיות מדריך. למרות שתיאורטית, כל מי שסיים בהצלחה קורס טיס יכול בסופו של דבר להדריך, רק מחצית מהבוגרים מגיעים בסוף להדרכה, כמובן שרק לאחר שהתנסו בטייסות המבצעיות. "בחירת חניכי מדר"ט זו שאלה שמתלבטים בה הרבה", מסביר סרן ע', מפקד הקורס של חניכי מגמת הקרב במדר"ט. "בסופו של דבר לא כולם מגיעים לפה, חלק מגיעים לתפקידי מטה ותפקידים אחרים. מגיעים לפה אלו שמפקדי הטייסות שלהם העריכו כי הם מתאימים להדרכה. להתקבל למדר"ט זה לא משהו טריוויאלי. אז נכון, כל טייס בעיקרון יכול להיות מדריך, השאלה היא איזה מדריך הוא יהיה, יש טייסים שיכולים להיות מדריכים ממוצעים ויש כאלה שיכולים להיות מדריכים מדהימים. זה לא מתבטא רק ברמת הטיסה שלך אלא גם ביכולת האנושית שלך, ביכולת הניתוח שלך, באופי התקשורת הבין-אישית שלך ובבגרות הנפשית שלך. זה עניין מאוד אינדיבידואלי - אין פה חוקים. יש חבר'ה שמגיעים לפה ואנחנו בטוחים בהתחלה שהם עוד לא מוכנים להדריך. פתאום, בסוף הקורס, אתה מגלה שהם נהפכו למדריכים מצוינים. מדר"ט זה תהליך מאוד ייחודי ואישי ולמרות שאתה מאוד מנסה, לעולם לא תצליח לצפות מראש מי יהיה טוב יותר ומי טוב פחות. לעומת זאת, ניסיון העבר מראה שלא טעינו פעמים רבות. גם כשטעינו המחיר לא היה יקר כל-כך, כי מדריכים 'רעים' עוד לא הגיעו לפה.

"גם אם לא תעשה שום דבר מאוד גדול, החניכים פה במדר"ט ילמדו רק מלהסתכל עליך", ממשיך ע'. "הם רואים מה אתה עושה ואיך אתה מסתכל על הדברים. דוגמה אישית זה דבר שלומדים ממנו המון גם בעקיפין. אני לא מלמד טייסים איך לטוס, אני מלמד טייסים איך ללמד לטוס. זה לא בהכרח יותר קשה מללמוד לטוס, אבל צריך להפנות את תשומת הלב של הטייסים האלו ולהעשיר אותם בכל מיני דברים שהם לא בהכרח עצרו וחשבו עליהם קודם. מדובר בעיקר בהכוונה נכונה ותרגול נכון והסברים על איך לחשוב על הדברים בצורה אחרת.

"ללמד טייסים ולהדריך טייסים באופן כללי זה קשה. אתה, כמפקד הקורס וכמדריך במדר"ט, חייב להיות טוב ולדעת מה אתה עושה, אחרת אתה תהיה בבעיה. אף אחד לא מקבל את הדברים פה כמובנים מאליהם. כשאתה מדריך, אתה עומד מול חדר מלא טייסים מנוסים, אנשי מקצוע ולכן תמיד תהיה אופוזיציה חזקה במדר"ט. אם אתה לא מספיק משכנע בהסבריך, או לא נותן את הדוגמאות הנכונות, אתה תמיד תדע את זה כי הם יעירו לך. מצד שני צריך למצוא את הקו העדין שבין לאפשר להם לגדול לבד ובין לגדל אותם וזה קו מאוד דק. אם אתה עושה משהו לא טוב, או משהו שהוא לא בכיוון - אתה מיד מקבל נוריות אזהרה. יש לי עשרות עיניים מאוד בוחנות שמסתכלות עלי כל הזמן. אלו עיניים שרוצות הסברים וצמאות לדעת. צריך לעשות את זה נכון ובצורה הטובה והמקצועית ביותר".

כאמור, לפני שחניכי מדר"ט פוגשים חניכי קורס-טיס לראשונה, עליהם להוכיח את עצמם בקורס המדריכים. אך כיצד מתנהלת ההירארכיה בקורס? מצד אחד, על החניכים להעצים ולהעשיר את בטחונם העצמי כדי להוות דמות סמכותית בפני חניכיהם לעתיד ומצד שני, בשלב זה הם עוד חניכי קורס ונתונים בידיהם של מדריכיהם. רס"ן א' מסביר: "היחס לחניכי מדר"ט הוא לא כמו אל חניך בקורס טיס. הם בכל זאת אנשים בוגרים, הם טייסים, הם מצוינים, אבל הם פה כדי ללמוד. אנחנו משדרים פה אווירה מאוד פתוחה, כי בסוף אני רוצה שהאווירה הזו תלך יחד איתם כשהם יפגשו פרחי טיס. אני מנסה לנטרל פה את ההירארכיה, כי זה לא מה שנותן להם את הכוח ואני לא רוצה שזה מה שיתן לי את הכוח. אני לא רוצה שהם יחשבו שבגלל שהם מדריכים ויש להם חניכים, זה מקור של כוח, שנותן את הסמכות. אני רוצה שיפעלו ממניעים אחרים, מעצמם. אני רוצה שגם בלי הדרגות והסרבל, החניך ירצה להיות כמוהו, כמו המדריך שלו. לא בגלל שהוא המדריך שלו והמפקד שלו אלא בגלל מי שהוא. את אותה שיטת הדרכה שאני רוצה שבה הם ישתמשו כדי להדריך את החניכים שלהם, אני מיישם פה עליהם. אני רוצה שהם ירגישו איך הדבר הזה עובד על בשרם. לכן, אמנם קוראים להם 'חניכים', אבל זה לא מדויק. אז נכון שהם מנקים את המטבחון וחוטפים קנסות ולפעמים גם עונשים, אבל זה לא הדגש, כי המטרה הסופית שלהם היא ללמוד".

טיסה במקביל

סגן ר' וסגן ש' הם טייסי מסוקים. היום, אחרי שלושה חודשים בקורס מדר"ט, הם בדרכם לטייסת ראשוני מסוקים לתדריך בוקר. כל אחד מהם יקבל היום שני חניכים ובמשך שלושת השבועות הקרובים יהיה המדריך שלהם. התדריך מתחיל. בחדר יושבים חניכי מגמת המסוקים ומקשיבים ללוח הזמנים של המשך היום: שתי טיסות ניווט, סדנת חינוך ונקיונות לקראת סוף היום. בכל פעם קורא המדריך המתדרך לאחד החניכים שיתן דגשים והערות בנושא עליו הוא אחראי. כל המדריכים, לרבות ר' ו-ש', יושבים בשורות האחרונות, מקשיבים, מפנימים ומשננים את הפרטים. בתום התדריך יוצאים החניכים החוצה ומתכוננים לתדריכים הפנימיים של הצוותים. כל צוות כולל שני חניכים ומדריך על כל מסוק. בינתיים, בחדר התדריכים, נפתח תדריך המדריכים ובסופו מאחלים המדריכים הוותיקים איחולי הצלחה ל-ר' ו-ש'. אלו מצידם פנו כל אחד לחדר אחר שם, לראשונה, ישבו ותידרכו את חניכיהם לפני הטיסה.

"להדריך חניך בפעם הראשונה זו הרגשה קצת מוזרה", אומר ר'. "אתה עדיין לא מרגיש שאתה מדריך עד אז ופתאום יושב מולך הדבר האמיתי. פתאום החושים שלך מתחדדים ואתה מרגיש מין סגירת מעגל כזו. אתה מכיר את כל הנושאים ואת כל הטיסות ואת כל החדרים בטייסת מהתקופה שבה אתה היית בקורס. זו מין סגירת מעגל וזה כיף אדיר; לקחת בן-אדם, ללמד אותו, לעזור לו, לתת לו טיפים ולראות איך לאט לאט הוא מתקדם ומתפתח. מבחינתי, זו החוויה הכי גדולה שאפשר לחוות. זה אמנם מאוד קשה ואני לא חושב שמישהו יוכל להגיד אחרת, אבל למרות זאת לא מוותרים. פשוט לא. ממשיכים וממשיכים עד שהחניך מגיע לתוצאות הכי גבוהות שהוא יכול להגיע.

"אני ממשיך לחשוב על החניכים שלי גם כשאני מגיע הביתה", הוא מספר. "ברגע שאתה מתעסק עם בן-אדם, לא מטרה או יעד, אלא התקדמות של בן-אדם, אתה כמו חצי פסיכולוג. אתה כל הזמן מנסה להבין מה עובר על החניך ומה קורה לו. אם משהו לא הלך לו היום, אתה מנסה לחזור ולחשוב אם הוא אולי הראה סימנים של לחץ או שאולי הוא בדיוק הגיע לטייסת מהבית ומשהו קרה לו שם. אתה תמיד מסתכל על הגורם ולא על התוצאה ובטיסה מבצעית זה לא תמיד ככה. אלו יחסים ארוכי-טווח. כשהחניך מצליח... אין מילים לתאר את האושר הזה".

בצל התכנים העיוניים והמעשיים אותם לומדים חניכי מדר"ט, עומד קושי משמעותי וחדש המתווסף לקשיים האחרים. היציאה לקורס מדר"ט היא הפעם הראשונה בה מפסיקים אותם טייסים לטוס טיסות מבצעיות על בסיס יומי כסדירים בטייסות האם שלהם. תפקיד הדרכה הוא תפקיד הצבת חירום (הצ"ח) הראשון שלהם. תפקיד הצ"ח הוא תפקיד המוגדר ללוחם צוות-אוויר אותו הוא מבצע מחוץ לטייסת האם שלו. למרות זאת, עליו להגיע פעם בשבוע לטייסת ולטוס בה על-מנת לשמור על כשירותו המבצעית שהיא בסופו של דבר, עומדת בראש סדר העדיפויות בחיל-האוויר.

"בשלב הזה, של ההצ"ח הראשון, אין ספק שרמת הטיסה המבצעית יורדת, כי אתה צריך לחלק את הקשב שלך לשני מקומות", אומר ר'. "אבל דווקא הטיסה בבית-הספר, ההתעסקות הזו עם יסודות הטיסה, מאוד משפרת לך את רמת הטיסה בפן אחר. כשאתה חוזר ליום הצ"ח בטייסת, אתה רואה שאתה טס אחרת, בזכות אותם יסודות שאליהם התקרבת בזמן האחרון".

"עד היום הם כולם היו סדירים בטייסות וטסו כל יום", מסביר רס"ן א'. "תמיד יעד הגיחות שלהם היה הכי גדול מכולם ופתאום הם באים לפה ובמשך שבועיים הם לא טסים, או לפחות לא טיסה מבצעית. כשהם חוזרים לטייסת, אחרי שבועיים שבהם התעסקו עם עולם קצת שונה, זה סוויץ' שהוא לא קל. אנחנו, כדרג הפיקודי פה בבית-הספר, רואים את האחריות שלנו לשמור את הרמה שלהם בטייסות שלהם. לכן אנחנו נותנים להם המון ימי הצ"ח. זו בעיה. להתחיל לטוס בפעם ראשונה בשני מקומות נפרדים: פה ובטייסת. המטוסים שונים, הסגנון שונה; בטייסת זה היעדים, זה המשימה, זה המטרות - שם זה הדבר הכי חשוב. פה זה הבן-אדם. זה החניך. זה לאו דווקא משנה אם הוא עמד ביעד כזה או אחר בטיסה, כל עוד אתה מרגיש שהוא התקדם בטיסה הזו. אין ספק שזה נקודות שונות וזה קשה בהתחלה, אבל זה משהו שכולם עוברים ובסוף מתרגלים ומתמודדים עם זה".

"המעבר התמידי הזה, בין הטיסה בבית-הספר לטיסה לבין טיסה בטייסת המבצעית שלך, מאוד משנה לך את נקודת ההסתכלות", מוסיף סרן ע'. "פתאום אתה מסתכל אחרת על טיסה. אתה מסתכל אחרת על טיסה במבנה, מסתכל אחרת על טייסים צעירים בטייסת, מסתכל אחרת על עצמך. אתה מגלה שיש לך עין בוחנת נכונה יותר כלפי הארגון הזה שנקרא טייסת. אתה מסתכל עליו יותר מבחוץ, אתה יכול להשוות אותו לארגון שבו אנחנו טסים בבית-הספר. זה מאוד מבגר אותך. אין ספק שהתבגרתי מאוד. אמנם אני לא יכול להגיד שהייתי ילדותי לפני-כן, אבל אני יכול להגיד שהיו דברים שבהחלט הייתי צריך להתבשל בהם. אני מאמין שזה לא קשור רק לטיסה או לצבא - זה כך בכלל בחיים. זה השלב בין גיל 20 ל-30, שבו אתה עובר הרבה תהפוכות. זה השלב שבו אתה מתעצב. זה גם בא לידי ביטוי בטיסה. ההדרכה היא משהו שמאוד בונה את הפן הזה של הבגרות, האופי, איך לראות את הדברים. בסוף, הרבה בזכות המעבר הזה בין שני ארגוני הטיסה השונים האלו, אתה לומד לקחת את הדברים בפרופורציות".

המדריך האידיאלי

זו עובדה שבקורס-טיס לא לומדים רק לטוס. חניכי קורס טיס לומדים גם איך להיות קצינים, איך להיות אזרחים טובים יותר ואיך להיות בני-אדם טובים יותר. הם מתחנכים ומתעצבים בעיקר על-ידי מדריכיהם שמלמדים אותם, בין טיסה לטיסה, גם תכנים שמדי פעם עשויים להיות חשובים יותר מתרגיל אווירי כזה או אחר. "כשטייס מסיים את מדר"ט, קוראים לו אמנם מדריך טיסה, אבל למעשה הוא מדריך הכל", אומר רס"ן א'. "הוא מלמד איך לטוס, הוא מלמד את החניכים להיות קצינים, הוא מלמד אותם להיות לוחמים. הוא מלמד את החניך להיות הבן-אדם שאנחנו רוצים שיהיה במישור הערכי שלו, ביחס שלו למדינה. אנחנו לא קבלני טיסות. מערכת היחסים בין החניך למדריך היא הרבה מעבר לזה. הרבה פעמים אתה מוותר קצת, או שם בצד דברים כי אתה נתקל בנושא ערכי שפתאום עלה על סדר היום וברגע נתון הוא חשוב יותר מהטיסה. כך או כך החניכים יקבלו מאיתנו את המאה אחוז טיסות שלהם, כי את זה הם חייבים, זה חשוב מאוד. אבל יש עוד הרבה דברים מעבר לזה ואנחנו עדיין מצליחים לתת להם גם את הטיסות וגם את מה שמסביב".

אם כן מהי אותה דמות מדריך - דמותו של המדריך האידיאלי? סרן ע' מנסה לספק את התשובה: "המדריך האידיאלי הוא כזה שמצליח לראות את הדברים דרך העיניים של החניך ומשם להבין מה החניך הכי צריך ובהתאם לזה להגיש לו את התפריט. הוא חייב להבין שהניסוח של התפריט תלוי בצרכים של החניך. המדריך האידיאלי הוא מדריך שכל הזמן בודק את עצמו בינו לבין עצמו וכל הזמן שואל את עצמו: 'האם אני בכיוון? האם מה שאני עושה זה נכון? האם זה הפתרון הכי מתאים לחניך שלי?'. זה שילוב של רמת טיסה, שילוב של מודעות עצמית והרבה יצר אנושי שהוא חלק מאוד גדול מההדרכה".

רס"ן א' מוסיף ומסכם: "המדריך האידיאלי הוא זה שמאוד רוצה לתת. זו נקודת הפתיחה שלנו. בסוף הוא מהווה דמות לחיקוי והדמות הזו לחיקוי היא עיקרון בסיסי שבלעדיו אין כלום. אם החניך לא רוצה להיות כמוך, לא משנה כמה דברים אתה יודע או כמה דברים נכונים תגיד, זה פשוט לא יהיה זה. זה לא הדרגות, הסרבל והפאצ'ים - זה הבן-אדם. אני רוצה שאותו מודל לחיקוי יהיה לא רק לטיסה. לא יהיה רק זה שיודע לטוס את הסדרה הכי טוב בצוקית, או שיודע לעשות את החטף 180 הכי טוב בסייפן. אני רוצה שיידע לעשות גם את זה, אבל שיהיה גם בן-אדם בכל רמ"ח איבריו, שיהיה קצין מצוין, שיהיה לו חן. את כל הדברים האלה אני רוצה שיקרין הלאה לחניך. לכן המדריך האידיאלי הוא כל הדברים האלה ביחד. והרי חיל-האוויר לא ידוע ככזה שמתפשר באיכות באף תחום. אז למה שנתפשר בעתיד שלנו?".

עוד באותו מדור

כל ההתחלות קשות

בחודש יוני 1948 התחילה דמות אלמונית יחסית - ססיל מרגו - בהנחת היסודות לחיל-האוויר כפי שהוא פועל כיום. סיפורו של הפרקליט הצנוע מדרום-אפריקה שבא, ראה ושינה את פניו של חיל-האוויר הישראלי

הפסקת אש

צוות הבטאון הצטרף ליום פעילות סוער בגף כיבוי אש בבסיס חיל-האוויר בחיפה. חיילי הגף כיבו במהירות את השריפות, חילצו פצועים והבהירו שיש מי שעומד על המשמר, בכל שעה ובכל יום