בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 157 (258) 24/06/04

כתבות

הפסקת אש

צוות הבטאון הצטרף ליום פעילות סוער בגף כיבוי אש בבסיס חיל-האוויר בחיפה. חיילי הגף כיבו במהירות את השריפות, חילצו פצועים והבהירו שיש מי שעומד על המשמר, בכל שעה ובכל יום

דודי חורי | צילום: ליאור דיין

בחיל-האוויר קיימת מודעות לשריפות בבסיסים בעיקר בשל סכנת התרסקות המטוסים ובעירתם. לשם כך הוקם גף כיבוי אש, המורכב מחיילים העובדים במשמרות שבועיות (שבוע עבודה ולאחר- מכן שבוע חופש). חיילים אלו נמצאים תמיד בכוננות מלאה לכל אירוע שלא יהיה ועל מנת להשאיר אותם בכושר מלא, נערכים מדי פעם תרגילי כיבוי שריפות ופינוי פצועים.

ב-2 במאי נערך תרגיל כזה. מטוס "דאש 7" של חברת "ארקיע" נחת בשדה-התעופה של הבסיס של בית-הספר הטכני של חיל-האוויר בחיפה. מפקד גף כיבוי האש בבסיס, רס"ר יהודה אמסלם, החל בתידרוך האחרון לפני תחילת התרגיל. אמסלם מסביר כי במהלך התרגיל תובער בריכת אש גדולה בסמוך למטוס הניצב על המסלול. על הכבאים לכבות את בריכת האש המדמה את הדליקה במטוס ולאחר- מכן לחלץ ולפנות את הפצועים המדומים, שיאופרו על-ידי מאפר מקצועי, אל האמבולנסים שיגיעו למקום. "כל העניין חייב להתבצע במהירות וביעילות. עלינו להוכיח לכולם ולעצמנו שתחנת כיבוי האש בבסיס הזה מוכנה ודרוכה לכל אירוע שלא יהיה". מדגיש אמסלם לחייליו. "למרות שמדובר בתרגיל גדול יחסית אנחנו לא מתרגשים במיוחד, מאחר ואנו לא מפסיקים לתרגל מדי שבוע מצבים כאלו ואחרים. אנחנו מרגישים די מיומנים בנושא, הרי בלי קשר לתרגיל, עלינו תמיד להיות מוכנים לכל דבר". מספרים לי הכבאים.

הצופרים מייללים. מרחוק נראה עשן שחור וסמיך המכסה את השמיים. אש גדולה בוערת בסמוך למסלול הנחיתה בבסיס. תרגיל "ציפור אש 3" התחיל. שמונה חיילים רצים במהירות אל תוך הכבאיות המחכות להם בסככה ליד מיפקדת טייסת התעופה ועולים לתוכן, ארבעה חיילים לכל כבאית. אני עולה ביחד איתם, בקושי מספיק לסגור את הדלת מאחורי וכבר הרכב נוסע במהירות אל מוקד השריפה. תוך כדי נסיעה, הכבאים לובשים את החליפות והקסדות שלהם וממתינים בדריכות עד שנגיע אל האש. במכונית הגדולה יושבים שלושה כבאים ונהג. מסלול הטיסה החוצה את הבסיס נסגר ואין מעבר לכלי רכב והולכי רגל. תוך שניות ספורות הגענו לבריכת האש הדולקת. שתי הכבאיות עוצרות זו לצד זו בסמוך לבריכה. נהג הכבאית מפעיל מיד את תותח המים הממוקם בחזית הכבאית, מתיז כמות עצומה של מים וקצף ומצליח לכבות את מרבית האש.

אנחנו קופצים מהכבאית במהירות. גשם כבד מתחיל לרדת, כאילו מנסה לעזור לכבאים לכבות את האש המתפשטת. הם מוציאים במהירות את הצינורות מתוך הכבאית ומתקדמים בריצה על הבוץ אל עבר מוקד האש והעשן. לאחר שהקיפו את האש משני צדדיה, מתחילים הכבאים להתיז כמויות גדולות של מים וקצף. מיומנותם של הכבאים ניכרת בעבודה המהירה. הכל נעשה במקצוענות שקטה, כאילו לא מדובר באש היכולה לפצוע ואף להרוג.

מספר דקות לאחר שהגענו אל האיזור, נראה כי הכבאים הצליחו להתגבר על האש ולכבות כמעט את כולה. למרות זאת הם ממשיכים להתיז כמויות גדולות של מים, מעין "וידוא הריגה" של האש המתכלה.

לכבות הכל ומהר

העבודה לא נגמרה. במטוס עדיין ממתינים עשרות פצועים לכבאים שיחלצו אותם. למרות שמדובר רק בפצועים מדומים, השתדלו מארגני התרגיל לשוות להם מראה אמין. החיילים המאופרים שהתנדבו לתרגיל נראים כאילו הם פצועים קשה מאוד וסביר להניח שאם אדם שלא יודע על התרגיל היה מסתובב שם במקרה הוא עוד היה עלול לחשוב שיש סכנה חמורה לחייהם. שורה ארוכה של אמבולנסים, מלווה בעשרות חובשים ופאראמדיקים צבאיים ואזרחים, מגיעה אל המסלול. הכבאים התחלקו לזוגות והחלו בפינוי מהיר וזהיר של הפצועים המדומים, שצעקו וצרחו כאילו באמת איבדו איברים במהלך ה"התרסקות". לאחר- מכן, בשיתוף פעולה של מד"א ומכבי האש, פונו הפצועים ששכבו על הארץ ונשלחו ל"טיפול רפואי".

זהו. הכל נגמר. הבריכה שבערה עד לפני כמה דקות הפכה לבנה לגמרי. העשן השחור והסמיך, שכיסה את כל האיזור, נעלם כליל, כאילו לא אירע פה דבר. הכבאים מחייכים, התרגיל הסתיים בהצלחה. כולם מגלגלים בחזרה את הצינורות אל הכבאיות ובניגוד למהירות ולחיפזון בה הוציאו אותם מתוכן, הפעם הם לוקחים את הזמן ועושים זאת בשקט וביסודיות. הכבאיות מוכנות לנסיעה, אך לפני זה הכבאים עוצרים לתמונה קבוצתית ומחויכת. "היה די נחמד, אבל האמת היא, שבתרגילים הראשונים שלי כאן נהניתי יותר. אין כמו ההתרגשות והשמחה של התרגילים הראשונים, בהם התמודדנו עם שלל מצבים של אש ופצועים. תמיד כיף לדעת שעשית את העבודה כמו שצריך ושלומדים פה לסמוך עליך בעיניים עצומות במצבי חירום". מספר לי אחד הכבאים בסיומו של התרגיל.

העבודה עדיין לא נגמרה. אנחנו חוזרים אל הכבאית ונוסעים כמה מאות מטרים אל ברז הכיבוי. הכבאים מתחילים למלא מחדש את מיכלי המים בכבאית, לא מחכים עד שיסתיים הגשם העז שפוקד אותנו, מאחר ועליהם להיות ערוכים בכל רגע ורגע לכל שריפה העלולה לפרוץ בבסיס. שני כבאים מגלגלים ומוציאים שוב את הצינור מהכבאית כדי למלא את המיכל. אנחנו חוזרים למשרדים בבסיס, ספוגים במים אך מסופקים מסיומו של התרגיל המוצלח שהתחיל, לא להאמין, רק חצי שעה לפני-כן.

יחידת הכיבוי וההצלה בבסיס הטכני של חיל-האוויר בחיפה הינה יחידה מיוחדת ורב-גונית. הקבוצה מורכבת מחיילים בשירות חובה בחיל-האוויר, המתחלקים לשתי קבוצות בצוות ועובדים במשמרות שבועיות. רוב חיילי הצוות הינם עולים חדשים, שישה מתוכם חיילים בודדים. העבודה במשמרות שבועיות מאפשרת לאותם החיילים לעבוד בעבודות אזרחיות מחוץ לשעות העבודה בבסיס, באישור צה"ל כמובן. מסגרת זו חשובה מאוד לחיילים ועוזרת להם הן מבחינה כלכלית והן מהצד החברתי. "לא יכולתי לבקש תפקיד טוב יותר מזה, בהתחשב בצרכים שלי", מספר לי סמל ד', חייל בודד שעלה לארץ לבדו לפני מספר שנים. הוריו מתגוררים כיום ברוסיה והוא בא לכאן כדי לשרת את מדינת ישראל. ד' מרגיש שהוא עושה תפקיד חשוב ביותר, למרות שאינו לוחם קרבי. הוא יודע שאחריות גדולה מוטלת עליו ושיום יבוא והוא אף עשוי להציל חיים. "מלבד הסיפוק הרב מהתפקיד שלי בצבא, האווירה בגף הכיבוי נהדרת וכולם פה הם כמו משפחה בשבילי, המשפחה שאין לי פה בארץ".

לפני מספר שבועות הגיעו גם בנות כבאיות. מדובר בבנות הראשונות בתחנת כיבוי האש בבסיס ולמעשה בין הבנות הראשונות בארץ שמוסמכות לכבאיות בבסיסי חיל-האוויר. הטוראיות רוני יפת, יעל רגב, דפנה מלכין וליטל ליבוביץ' מספרות שהן נהנות מאוד לשרת בבסיס ככבאיות מוסמכות ומרגישות שסוף סוף יש שוויון. "אין שום סיבה שבנות לא יוכלו לשרת ככבאיות למרות שיש סטיגמה שזהו מקצוע לגברים בלבד". טוענת מלכין. "עברנו קורס קשה יחסית, אבל נהנינו מכל רגע. ההרגשה להשתלט על אש היא מדהימה ובכלל כיף להרגיש ברמה של הגברים ולהוכיח לכולם שאנחנו מסוגלות. אנחנו המגן הנשי", מוסיפות הבנות. הבנים חושבים כמוהן ולא מזלזלים כלל בבנות. "האווירה היא טובה ומגובשת. הגעתן של הבנות מוסיפה המון לתחנה", מספר אחראי המשמרת, רב"ט עמית אייזק.

בתחילת שירותם, עוברים הכבאים קורס בסיסי ההופך אותם לכבאים מוסמכים. מאוחר יותר הם עוברים קורס פיקוד צוות הנערך בבסיס חיל-האוויר בעובדה. חלקם מתקדם וממשיך בקורסים של אחראי משמרת ומפקדי תחנות, בתנאי שהם ממשיכים לשרת בצבא הקבע. בנוסף לכבאות, עוברים החיילים גם קורס עזרה ראשונה ובחלק מהתרגילים מתאמנים בחילוץ והצלת פצועים. לכן, מלבד תרגילי כיבוי אש בסיסיים שהם עוברים מדי חודש, נערכים גם תרגילי חילוץ ופינוי ממטוסים כמו התרגיל הזה. רוב הכבאים מספרים שהם מאוד אוהבים את התפקיד שלהם ויהיו מעוניינים להמשיך ולעסוק בכבאות והצלה גם לאחר השחרור מהשירות הצבאי. הכבאות בחיל-האוויר מתבססת בעיקר על תעופה (תאונות כלי טיס) ולכן מדובר בהכשרה שונה משל הכבאים בשירות הכבאות האזרחי. עם זאת, ניסיונם הרב של הכבאים ומיומנותם בכיבוי השריפות בוודאי יהיו להם לעזר רב בעתיד.

בכוננות תמידית

בבסיס שלוש כבאיות, שתיים מהן כבאיות תעופתיות ואחת כבאית קרקעית. שתי הכבאיות התעופתיות, המכונות "גלית" ו-"עמרנית", משמשות לאבטחת מסלולי הטיסה, אבטחת התדלוקים החמים וכיבוי שריפות בינוניות עד גדולות. הכבאית הקרקעית, המכונה "מסוקית", מיועדת לפריסות מסוקים בשטח. כאשר מגיעים מסוקים מטייסות שונות של חיל-האוויר מוזנקת כבאית הקרקע ומאבטחת את האיזור, מוכנה לכל תקלה או נחיתת חירום שלא תהיה. הפריסה האחרונה הייתה ב-2 במארס, כאשר הגיעו מסוקי חיל האוויר לצומת גולני בה התרחשה תאונת דרכים קטלנית שנפגעו בה חיילי צה"ל. שני חיילים הוטסו לבית-החולים רמב"ם בחיפה על-ידי המסוקים, כאשר "מסוקית" אבטחה את הגעתם לאיזור.

כבאיות התעופה מאובזרת בציוד רב, בין היתר חליפות התקרבות לאש, חליפות חדירה ללהבות, המאפשרות את כניסת הכבאים אל תוך האש, מעילי קרינה, מסיכות עשן ומנ"פ (מערכת נשימה פתוחה). הכבאיות מכילות בין 6,000 ל-7,000 ליטרים מים, 750 ליטרים קצף ו-300 קילוגרם הלון, חומר לכיבוי דלק מטוסים. בתאים הנמצאים בחלק התחתון של הכבאיות נמצאים יותר מעשרה זרנוקים אשר אורך כל אחד מהם 15 עד 20 מטרים. במידה ויש צורך בזרנוק שאורכו גדול מכך, מחברים בין הזרנוקים וכך ניתן להגיע לאורך של עשרות מטרים לצינור אחד. בנוסף נמצאים בתאים אלו גם תיק עזרה ראשונה, ארגז הצלה, מערכת הידראולית, מערכת שלמה לחילוץ מתאונות דרכים ואביזרים רבים נוספים.

בקרוב ייכנסו לשימוש חליפות כיבוי אש חדשות לגף הכיבוי. חליפות אלו כוללות גם מכנס נפרד המאפשר הגנה מקסימלית על גופם של הכבאים. התיכנון הוא שבניגוד למצב העכשווי, בו החליפות מאוכסנות בכבאיות והכבאים מתלבשים תוך כדי נסיעה אל מוקד השריפה, החליפות החדשות יהיו אישיות וכל כבאי יוכל לשאת אותן באופן אישי, בדומה לכבאים באזרחות.

גף כיבוי אש הינו גף חשוב בחיל-האוויר ובבסיסים גדולים כמו תל-נוף ורמת-דוד, קיימות מספר תחנות כיבוי אש, על מנת שיוכלו להגיע אל מוקדי השריפות מהר ככל האפשר וללא עיכובים מיותרים.

"האמת היא שלמזלנו לא קרה כאן כלום", מספר לי רס"ן אייל, מפקד טייסת התעופה בבסיס "עד כה לא נתקלנו בשריפות יוצאות דופן והפעמים היחידות בהן הוזנקנו היו בנחיתות חירום ובהתרסקויות מטוסים, שלא היו מלוות בפריצות אש ובחילוץ פצועים". בשנה האחרונה התרסקו בבסיס שני מטוסים אזרחיים קלים וצוות הכבאים הוזנק מיד לאיזור, אך למרבה המזל לא היה צורך בהם.

רוב ימי השבוע, כשלא נערכים תרגילים רחבי היקף, עוסקים הכבאים בתירגולים של מצבים שונים. "אנחנו מתרגלים אותם הרבה, כדי לשמור על מתח עבודה ועירנות", מספר רס"ר יהודה אמסלם, מפקד התחנה. הכבאים עוברים הדרכות עיוניות ומעשיות, בהן מתרגלים הכל, מהפעלה פשוטה של הציוד ועד לתרגילי מבנים ומטוסים. האווירה בקבוצה מגובשת, האנשים רציניים ויודעים לעשות את העבודה שלהם כמו שצריך. טוב לדעת שיש על מי לסמוך כשהעניינים מתחממים.

עוד באותו מדור

50 השנים הראשונות

"כמו בית", "כמו קיבוץ". אלו הם חלק מהביטויים של אנשי טייסת "הסילון הראשונה" כאשר הם מתארים אותה. הטייסת, החוגגת יובל בימים אלה, רשמה כמה דפים מפוארים בדברי ימי חיל-האוויר. כמה טייסים וותיקים וכמה צעירים יותר מספרים על בת חמישים שממשיכה להיות אטרקטיבית כמו תמיד

ממעוף הציפור

המאמץ לשמור על הבטיחות ועל בטחונם של טייסי ומטוסי חיל-האוויר נתקל לעיתים (תרתי משמע) במכשול בלתי צפוי - ציפורים. עובדה זו גרמה לביצועו של מחקר יחודי בעולם על נקודות ההשקה בין כל מי שחולק את השמים, מחקר שיאפשר לכולם, בסופו של דבר, לנחות בשלום