בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 158 (259) 24/08/04

כתבות

טובים השניים

אז מי באמת הכי טוב בשמיים? כדי לנסות ולענות על שאלה זו וגם על כמה אחרות, נערך תרגיל גדול בהשתתפות טייסת "אבירי הזנב הכפול" המטיסה מטוסי בז (F-15) וטייסת "הנגב" המפעילה את מטוסי הסופה החדשים (F-16I). שיא התרגיל היה עימות ישיר בין שני שליטי השחקים. כמה נגמר? תצטרכו לקרוא עד הסוף...

אור יעקב ושיר בן-אור

זה לא היה עוד יום טיסות רגיל. אנשי טייסת "אבירי הזנב הכפול", טייסת F-15 (בז) ממרכז הארץ, התכוננו למטס גדול ועתיר אדרנלין, כיאה למטס שמסכם את פעילותה של הטייסת אחת לחצי שנה. למרות שצוותי האוויר עדיין לא ידעו מה מחכה להם, בטייסת "הנגב", טייסת ה-F-16I (סופה) הראשונה והחדשה של חיל-האוויר, כבר החלו בתדריך הבוקר לקראת מה שעתיד להיות שיאו של היום עבור שני הצדדים. מבחינת טייסי הבז דבר אחד ברור: יום של הזנקות אינטנסיביות, קרבות אוויר שמגיעים בהפתעה וכמה שיותר הפלות. עליהם להמריא מה שיותר מהר ולחכות למשימה באוויר. בחדר התדריכים של טייסת הסופה, תמונת המצב שונה. שם הכל ידוע מראש, מתוכנן ושקול. הם באים כדי לעמוד בפעם הראשונה על כוחה האמיתי של הסופה בקרבות אוויר. הפעם הכוח שעומד מולם הוא מוכר, מוכר מתמיד. הפעם הם נדרשים להתמודד מול מטוס העליונות האווירית הבלתי מעורער של ישראל. מיתוס עם קבלות. הפעם זה סופה מול בז.
למרות שמדובר על מפגש ראשון בין שני הצדדים, הקולות שנשמעו בקשר היו מוכרים לכולם. חלק גדול מהלוחמים שישבו בתאי הטייס של מטוסי הסופה סיימו את קורס הטיס לפני זמן רב. מדובר על טייסים ונווטים ותיקים, עתירי ניסיון שבשלב זה או אחר בקריירת הטיסה שלהם טסו באחת מטייסות ה-F-15 בחיל. קרב אוויר של מטוסי בז אינו מושג זר להם, אך הפעם הם בוחנים אותו דרך מכ"ם שונה. הם מגיעים לזירת הקרב כאשר הם חמושים במיטב הטילים הקיימים בעולם היום, מצוידים במיכלי דלק תצורתיים (CFT) ומלווים במערכת לוחמה אלקטרונית (ל"א) מתקדמת וחדשנית.

שלוש דקות של טיסת סילון משם, בטייסת הבזים יושבים ומחכים להזנקות. מספר דקות אחרי תדריך הבוקר הכללי, כבר מתחילים המטוסים להמריא בזה אחר זה. סירנות מרעימות בחלל הטייסת בעוד מבני הבזים מזנקים לשמיים בדרך אל המשימה הבאה. רעש הסירנות הוא חלק משגרת היום-יום בטייסת. מטוסי אויב המאיימים לחדור לשטח האווירי של מדינת ישראל, מטוסי נוסעים תועים המתקרבים לאזורנו או כל איום אחר שמצדיק הזנקה של אחת מטייסות הבז, מפעיל את הסירנה. ברוב המקרים ההזנקה מסתיימת עוד לפני העלייה לאוויר, אך היום, כאמור, הוא לא יום שקט ובטח שלא שגרתי. למרות שמדובר באימון ולא בהכרזת מלחמה, מבחינת טייסת הבזים לא מרגישים בהכרח את ההבדל, כוננות מתמדת, הזנקות וקרבות אוויר פוטנציאלים עם הבדל דק אחד - האויב של היום מאיים הרבה יותר מתמיד.

"אין לנו אלוהים"

לאחר תדריך בוקר קצר, יצאו צוותי הסופה אל המטוסים. זמן קצר לאחר מכן נשמע רעם המנועים שבישר על המראת המבנים לאוויר. לאחר טיסה קצרה לכיוון צפון-מערב, ניתן לראות בבירור את מבנה מטוסי הבז באופק. הבזים, שהוזנקו זמן קצר קודם-לכן, קיבלו את המשימה - בלימת ניסיון חדירה לשמי הארץ. הבקר ביב"א מפנה את הבזים ליירוט החודרים. מספר המטוסים לא ידוע מראש, אבל ברור שכך או אחרת, אסור להם לחדור לשטח האווירי של המדינה.
"הזניקו אותנו לאוויר", משחזר סרן ש', נווט F-15. "שלחו אותנו לפטרול הגנת שמי המדינה (הגנ"ש) באיזור קו החוף. באוויר קיבלנו הוראה לחבור עם מבנה של זוג מטוסים נוסף. בשלב זה עדיין לא ידענו איזה מטוסים אלה. רק לקראת ההגעה שלהם הבנו שמדובר במטוסי סופה. אני טסתי כמספר אחד, המוביל והם הצטרפו אלינו בתור מספרי שלוש וארבע במבנה יירוט. הם באו וישר העבירו לנו 'סל חימוש'. כל אחד בקשר מעביר 'סל חימוש', כדי שלמוביל תהיה תמונה של מה בדיוק יש לכל אחד מחברי המבנה מבחינת אמצעי לחימה. מה שהיה מדהים זה שכל 'סל החימוש' שלהם הורכב מכלי הנשק המתקדמים ביותר שיש היום בחיל. כמעט כמו החימוש שאנחנו לקחנו היום.

"עוד לא יצא לי לטוס עם סופות לפני-כן", ממשיך ש'. "זו הייתה הפעם הראשונה שטסתי איתם במבנה. הופתעתי מאוד לטובה מהמטוס. זה לא שהמעטתי בערכו קודם- לכן, אבל שמעתי שם דברים שפעם לא הייתי רגיל לשמוע מ-F-16 למיניהם. בשורה התחתונה מעטפות הנשק שלהם ויכולות המכ"ם שלהם היו טובות הרבה יותר ממה שתיארתי לעצמי. הם 'נעלו' על המטרות לפני שאנחנו 'נעלנו' על המטרות. זה לא נורמלי! זו הייתה הפעם הראשונה שאני ראיתי דבר כזה במיתארים משותפים עם F-16. לא האמנתי שהם 'נעלו' לפנינו. אבל הם עשו את זה - עובדה. לכל מקום שבו פנינו תמיד שמענו 'שלוש - מגע'. הם כל הזמן העבירו לנו את הנתונים, איפה לחפש עם המכ"ם שלנו והרי אנחנו ה-'בז החזק עם המכ"ם האדיר'. פשוט לא יאומן".

"באנו ואמרנו להם: 'שלום, אנחנו מצטרפים אליכם'", מספר רס"ן י', טייס בז בעברו וכיום טייס סופה וסגן מפקד טייסת "הנגב". "עבדנו איתם, לא נגדם. הייתה הרגשה טובה מאוד, הרגשה שיש שפה משותפת. אני באופן אישי גם מכיר את האנשים, מה שמקל לבוא ולהתחיל לטוס ביחד. ההרגשה הייתה שאנחנו יודעים איך להתחבר למיתאר שלהם. זה מאוד מעודד. זה מיתאר שטסנו אותו היום בפעם הראשונה, כך שהגישה הייתה 'בואו נלמד מהם'. בהחלט אפשר ללמוד מהטיסה הזו איתם ובדרך גם לתרום הרבה למטרה המשותפת, שהיא, בסופו של דבר, הגנה על הבית".

עכשיו, משחברו מטוסי הבז והסופה לכדי מבנה יירוט אחד, החלו שני המבנים בתרגיל. האויב: ארבעה מטוסי F-15 זרים. המטרה: למנוע את חדירתם לארץ בכל מחיר, להפיל ולא ליפול. הכלים: המטוס המתקדם ביותר בחיל-האוויר והמטוס ששמו האמצעי הוא קרבות אוויר. המבנה הנ"ל, בדומה לרוב אימוני האוויר-אוויר בחיל, הוא המבנה ה'כחול' - כוח ההגנה הישראלי. המבנה התוקף, זה שמטרתו לחדור, הוא המבנה ה'אדום'.

"היתרון של האדומים הוא שלא מעניין אותנו אם אנחנו נופלים או לא", מסביר רס"ן א', מפקד הכוח האדום. "לכן אנחנו טסים בצורה שהיא לא מקובלת מבצעית. המבנה של הכחולים טס במבנה נכון מבחינה מבצעית. לאדומים אין את הבעיה הזו - אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים. אין לנו אלוהים. אנחנו יכולים 'להתפוצץ' בשמיים לארבעה בודדים. עכשיו, למבנה של הכחולים יש ארבעה מטוסים, ארבעה אלמנטים, שבהם הם צריכים לטפל ועדיין לשמור על צורת הטיסה המבצעית של טיסה במבנה. זה יוצר סיבוך גדול מאוד לכחולים בבניית תמונת הקרב. הם חייבים להשיג את כל המטרות - אנחנו מדברים על הגנת שמי המדינה - אסור בשום אופן שיחדרו אותם.

רס"ן א': "הכי חשוב זה לחדור. הרבה פעמים אנחנו משתמשים בהפלות כדי לחדור, אבל ההפלה לכשעצמה באה רק במקום השני בסדר העדיפויות. כשאני 'נועל' על מישהו במכ"ם ומשגר עליו טיל, שני תרחישים עיקריים יכולים לקרות מבחינתי: או שהוא יפול ואז אוכל לחדור, או שהוא יתגונן, יעזוב אותי ואז אני אוכל לחדור. בכל מקרה אני חודר בסוף, אלא אם כן המבנה הכחול עובד נכון בינו לבין עצמו, מנצל את מערכות הנשק שיש לו ומשתמש בטקטיקה נכונה כדי להפיל אותנו".

חשוב להדגיש בשלב זה שהפעילות לא נפסקת גם כאשר אחד מהכוחות מנצח. בפועל, את מיתאר ההגנ"ש שביצעו המבנה של רס"ן י' וסרן ש', ביצעו מבנים נוספים במקביל. כל מבנה התאמן באזור טיסה שונה אליו הוזנק מראש ודאג למנוע את חדירות הכוח האדום לאזור שלו. בסופו של קרב, ניתן להגיד שהתוצאה הייתה תיקו. הכחולים הפילו ונפלו, האדומים נבלמו וחדרו ובסוף היום יישבו כולם בחדר התחקירים ויספרו תוצאות. החלק הראשון של האימון נגמר, אך המנה העיקרית עוד לפנינו.

זמן אמת

לאחר שהסתיים שיתוף הפעולה הפורה בין שתי הטייסות, הגיע הזמן להסיר את הכפפות. לא עוד טיסה במבנה הטרוגני של שני סוגי מטוסים, לא עוד מטרה משותפת ולא עוד סדנת לימוד. מה שעומד בפתח הוא תדלוק קצר, חלוקה לאזורים ושינוי קיצוני של חוקי המשחק. בפינה הימנית: אימת המיגים, מוביל הכוח האווירי, מייצר הפלות מוכח - ה-F-15. בפינה השמאלית: חוד החנית הטכנולוגית, אלוף המכ"ם וה-ל"א, נושא החימוש הטוב בעולם - ה-F-16I. עכשיו הם טסים אחד נגד השני.

זה לא עומד להיות עוד קרב אוויר רגיל. למעט העובדה שמדובר בקרב ראשון מסוגו בין שני המטוסים האלו, מדובר בחוקי משחק מחמירים ביותר: השימוש בטילי אוויר-אוויר מתקדמים לטווח בינוני, כדוגמת ה"פיתון-4" וה"אמראם", אסור. ישנן רק שתי דרכים להפיל את היריב: הפלת תותח קלאסית, או הפלה בעזרת טיל לטווח קצר, שיכולה להתבצע רק כאשר המטוס המשגר נמצא ב"יתרון מלא" על המטרה, כלומר מגיע למצב בו הוא "יושב" מאחור על יריבו.
למרות חוקי המשחק המגבילים שיוצרים איזון כוחות יחסי, יעדי האימון של שני הצדדים שונים. טייסי הסופה, למרות יתרונות הטכנולוגיה העומדים לרשותם, נכנסים לקרב במטרה ללמוד ולצבור ניסיון אוויר-אוויר במטוסם. מדובר באחד מקרבות האוויר-אוויר הראשונים מסוגם שמבצע מטוס הסופה כנגד מטוסים אחרים. לעומת זאת, טייסי הבז הגיעו בכדי להעשיר את האימון השגרתי על-ידי הכנסתו של גורם חדש לשמי הקרב. ההצגה מתחילה.
"המאפיינים של מטוס הסופה דומים לאלו של כל F-16, שהוא מטוס זריז וקטן שמקשה מאוד על היריב לראות אותו", מסביר סא"ל ע', מפקד טייסת "הנגב" ולשעבר טייס F-15 ומפקד טייסת "אבירי הזנב הכפול". "אי אפשר לחשוד בי שאני לא מעריך את הבזים. כשטסנו מולם ולא יחד, תירגלנו אימון שמתמקד ביסודות של קרבות האוויר. המטוסים טסו בחוקים זהים, במעטפות נשק זהות ובמובן מסוים, לבזים קשה יותר לטוס, כי לנו קל יותר לראות אותם. האתגר האמיתי הוא פחות בסוגי המטוסים ויותר עצם הטיסה מול טייסי הבז, שהם טייסים מצוינים ומאומנים מאוד באוויר-אוויר.
"בהיבט כלי הטיס, לכל מטוס יש את היתרונות שלו", מוסיף ע'. "מטוס הסופה הוא מטוס חדש בעשרים שנה, עם מערכות מתקדמות הרבה יותר. מבחינת התחושה האישית, בבז יש את ההרגשה של לשבת במטוס גדול וחזק. בסופה מרגישים כאילו הכניסו את כל היכולות של הבז למטוס שהוא הרבה יותר קטן וזריז. הסופה 'מתיישבת' כמו כפפה על היד. הטיסה במטוס הזה מדהימה. לאן שאתה רוצה הוא טס, מה שאתה רוצה הוא עושה. הוא מגלה את המטרות מוקדם הרבה יותר ממה שהיינו רגילים עד היום. הוא פשוט מטוס חדש יותר. כתוצאה מכך, הטייס נדרש להשקיע פחות אנרגיה בהטסה, מאשר בבז, שם ההטסה דורשת הרבה יותר קשב. זה קשב שכל טייס זקוק לו בקרב".
"זו הפעם הראשונה שהטייסת הזו, שהיא טייסת מאוד צעירה, נכנסת למיתאר ענק של טייסת מבצעית ותיקה מאוד, שמובילה את החיל בנושא האוויר-אוויר", אומר רס"ן א'. "ההצטרפות לעניין הזה היא לא טריוויאלית בכלל. בהתחשב בעובדה שהם טסו בתור חלק מרכזי במיתאר - לא הגמישו חוקים עבורם או הורידו את רמות הלחץ, הסיכון והסיבוך בגלל שהם חדשים. הם קפצו פנימה אל המים הקרים. בעיני זה יפה מאוד. זה, לדעתי, טמון דווקא באנשים ולא במטוס. מדובר פה על אנשים ותיקים שיודעים את העבודה מצוין. רואים שהם התחברו למטוס בצורה טובה ועשו זאת בזמן קצר. אם לשפוט על-פי הביצועים שלהם באוויר - הם היו מעולים".

למרות יצר הלחימה מחד גיסא והפרגון ההדדי מאידך גיסא, את התוצאות חייבים לספור בסופו של יום וזה בדיוק מה שעשו שני הצדדים בתחקיר היומי. אחרי הצלבת תוצאות שני הצדדים ניתן להגיד בבירור שהתוצאה היא, איך לא, תיקו. הרבה לקחים מבצעיים הופקו מהיום הארוך והפורה הזה - לקחים שישמשו את המשתתפים בפעם הבאה שיפגשו באוויר כוחות עוינים אמיתיים. בסך הכול היה זה יום מוצלח מבחינת הבזים והסופות. בסופו של היום יצאו שניהם מנצחים - אם הסופות, מבחינת הידע המעשי שנרכש במיתאר האוויר-אוויר הגדול הראשון שלהם ואם הבזים, שהוכיחו פעם נוספת שמטוסם עומד בגבורה במבחן הזמן.

"בשלב הנוכחי, השלב הראשון, אנו נכנסים לקרב כמתלמדים", מסכם סא"ל ע'. "אנחנו רוצים לראות איך אנחנו יכולים לנצל את המערכות החדשות של המטוס שלנו ולשלבן בתורת הלחימה של חיל-האוויר ובפרט בידע הרב שנצבר אצל הטייסות הוותיקות. המטרה שלנו היא לקחת את הידע הזה, לשים עליו את המערכות של הסופה ואת הטכנולוגיה החדישה ובעזרת כל אלו לשפר את הקיים. זה היה יום חשוב מאוד עבורנו והתייחסנו אליו כאל משימה נוספת שהוטלה עלינו - עוד משוכה שעל טייסת 'הנגב' לעבור בדרך לפסגה ומבחינתי עברנו אותה בהצלחה".

עוד באותו מדור

זהר ברקיע

קריירת הטייס של תא"ל (מיל') אודי זהר ידעה שינויי כיוון רבים לאורך השנים. מי שבכלל רצה להגיע לסיירת מטכ"ל פילס את דרכו בחיל-האוויר תוך שהוא גובר בדרך גם על מחלת הסכרת. בחודש אפריל האחרון נפרד מטייסת "הבז השנייה" אך לא נפרד מעולם התעופה

סיור קו

שיתוף הפעולה בין כוחות הקרקע של צה"ל לבין טייסות מסוקי הקרב עלה מדרגה מאז פריצת "אינתיפאדת אל-אקצא". על מנת להמשיך ולשפר אותו, יצאו טייסי טייסת "המסק"ר הראשונה" ליום סיור בגזרת קלקיליה וגילו כי יש דברים שצריך לראות מלמטה כדי להבין מלמעלה