בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 158 (259) 24/08/04

קפיצה קטנה לחלל

גם אנחנו שם

הצוות הישראלי בתחרות כנראה לא יזכה במקום הראשון אך מקווה לקצור את הפירות מהניסיון שיצטבר

"מכשול היומיים" הוא מושג המוכר בעיקר למי שניסה פעם להוציא לפועל רעיון לא שגרתי. "הכוונה היא לזמן שחולף מרגע שמישהו שומע על הפרויקט הזה עד שנופל לו האסימון", אומר עודד לבל, חבר בצוות הישראלי המתמודד בתחרות ה-X-Prize. "התגובה הראשונה של אנשים היא: 'אתה רוצה לטוס לחלל? שתי חלליות של נאס"א התרסקו, לרוסים לא היה קל למרות תקציבי הענק, סין הצטרפה רק לא מזמן, ואתה רוצה לעשות את זה עם כמה חבר'ה? יופי, תיהנו". סביר להניח שגם אתם הקוראים מגיבים כך, אז אחרי קריאת הכתבה נסו לתת לזה יומיים.
"כשחושבים על זה, אין פה שום דבר היי-טקי" ממשיך עודד. "כל הטכנולוגיות זמינות, קיימות והוכחו כבר בעולם התעופה. לא באנו להמציא את הגלגל אלא לעשות את זה בצורה פשוטה ואלגנטית". קהילת תיירי החלל מונה כיום שני טיילים מאושרים, ששילמו כל אחד 20 מיליון דולר ואליהם עומד להצטרף השלישי שכבר שילם ויטוס ב-2005. נסו לדמיין שטיסה כזאת מוצעת לקהל הרחב במחיר ידידותי של 100 אלף דולר. יש מומחים שכבר ניסו ועל-פי ההערכות ימשוך שוק תיירות החלל במחירים כאלה 15 אלף לקוחות בשנה - משמע 5.1 מיליארד דולר, בשנה. הפוטנציאל הוא אדיר. מתחילים להשתכנע?

מילת המפתח בפרויקט הישראלי היא פשטות. בשנת 2000, ארבע שנים מפתיחת התחרות, הגיש דב צ'רטריבסקי, ראש הצוות, את התכנית לפיתוח חללית ה"נגב". הקונספט היה ליצור תא בצורת קפסולה (בדומה לחללית ה"אפולו"), הנישא על-ידי כדור פורח, שקוטרו כ-30 מטר - כחצי מגובהו של מגדל שלום בת"א. לאחר שתגיע לגובה של 30 אלף רגל (כ-10 ק"מ) מתנתקת החללית מהכדור ומופעל מנוע רקטה שבתוך מאה שניות יביא את החללית למהירות של 2500 קמ"ש ויבעט אותה הרחק מתחומי האטמוספרה לגובה של מאה ק"מ. התכנון הנוכחי כולל מנוע אחד, אולם, נבחנת האפשרות שיוחלף במספר מנועים קטנים, שיחסכו בעלויות הייצור ויהוו רשת בטחון במקרה של כשל מנועי. צינור אלומיניום באורך חמישה מטר מפריד בין הנוסעים למנוע.

"המנגנון כל-כך פשוט עד שאין צורך בטייס שיתפעל אותו", מסביר עודד, "ניתן להמשיל את מסלול הטיסה להשלכת אבן - החללית נזרקת אל החלל וחוזרת עצמאית עם כוח המשיכה. אחרי התלבטויות החלטנו שה"נגב" תמריא מספינה ותנחת בלב ים. כיוון שכדור פורח נתון לחסדיה של הרוח, חששנו שהיא תמריא בארץ ותמצא את עצמה אצל אחד השכנים הלא סימפטיים שלנו". בשלב הניסוי יהיה הטייס לבוש בחליפת חלל כמקדם בטיחות, למרות שתא הנוסעים יהיה מדוחס, אך בשלב הטיסות המסחרי יוכל תייר החלל להמריא בג'ינס וטי-שירט.

"דב הגיע אלי עם רעיון די "דב הגיע אלי עם רעיון די מגובש", משחזר עודד איך הכל התחיל, "וכעבור מכשול היומיים הראשונים (ע"ע) חשבתי: 'למה לא בעצם?'". הצלע השלישית בצוות הוא קלוד ועקנין, פרופסור לאווירונאוטיקה ויוצא התעשייה האווירית שהוביל בעבר את פרויקט השביט. "ישבנו על האינטרנט והתחלנו ללמוד את הנושא", ממשיך לבל, "שוחחנו עליו והתחלנו לעניין אנשים נוספים".

התכנית העסקית של דב וחבריו עברה את אישורם של כמה גורמי מפתח בתחומים שונים, ביניהם אלאן נובל - מי שעיצב את הכדור הפורח הראשון שהקיף את העולם ללא חניית ביניים, דב רביב - אבי פרויקט "החץ", והאסטרונאוט הישראלי סא"ל יצחק מאיו. כמו כן, זכתה התכנית גם באהדתם של חבר השופטים בתחרות השנתית האקסקלוסיבית של אוניברסיטת "וורדן" - המונה מנכ"לים ואנשי כספים מהבכירים בעולם, שהצהירו כי "זה יכול להיות עסק מצליח".
השלב הבא היה חיפוש מימון, אך עד היום כל התמיכה בפרויקט מתבססת על מימון אישי ועזרתם של חברים. ברוח הX-Prize-, הקוראת ליוזמה פרטית ללא תמיכה ממסדית,

גייס הצוות לעזרתו מומחים שהתנדבו לייעץ בשלל נושאים כמו שיווק, משפטים, הון-סיכון ואפילו תכנון ההנדסי.
"השתדלנו ליצור תכנית עסקית ברמה גבוהה", מסביר לבל, "כדי שמבחינת המשקיעים לא ניתפס כחבר'ה עם שיגעון וכל יועץ בעל שם הוא קלף חשוב בשיווק הרעיון". הקלף החשוב הנוסף של הצוות הישראלי הוא העלויות הנמוכות. בהשוואה לפרויקטים אחרים בתחרות שעלותם היא בין 15 ל-20 מיליון דולר, הישראלים מציעים את הפיתוח ב-11 מיליון דולר. הכדור הפורח זול ועלות התפעול השוטף שלו היא אפס. "מרגע שיהיה לנו את המימון ייקח לנו שנתיים לבצע את טיסות הניסוי המאוישות הראשונות וכעבור שנה נוספת נהיה כבר מוכנים להיות מסחריים", מסכם עודד.
הצוות הישראלי מתבל את השאיפות להגיע לחלל בחלומות ציוניים וגאווה לאומית. "מעבר לסיפוק וההתרגשות שבהישג", מספר עודד, "אנו מאמינים שהצלחה שלנו תוכל לשים את ישראל על המפה בתחום חדש ולהיות המדינה הרביעית בהיסטוריה ששיגרה אנשים לחלל. יש לנו פה בארץ את המוחות, את הטכנולוגיה ואת האמצעים - אז בוא נשים משהו חיובי בכותרות. קראנו לחללית "נגב" והתרפקנו על המחשבה של דגל ישראל בחלל. בהמשך הבנו שהצלחה עסקית טומנת בחובה גם משמעות מעשית: להקים חברה, בשיא המיתון, לעודד משקיעים זרים, תיירות ומעבר לכל לייצר מקומות עבודה".
לאור העובדה שקו הסיום של התחרות נקבע ליום הראשון של 2005, הצוות הישראלי ויתר על השאיפה להניף את הגביע. "אנחנו לא שואפים לנצח אלא להיות מובילים בתחום בעוד כמה שנים", אומר עודד ומדגים, "גם במקרה של האחים רייט וגם בזה של לינדברג, הם אלו שציינו אבן-הדרך ההיסטורית, אך רק מספר שנים לאחר מכן נכנסה הטיסה לזרם המרכזי. אנחנו בונים על ברט רוטאן (מעצב ה"חללית 1") שיכניס את זה לתודעה העולמית ואנחנו נקטוף את הפירות".
לאלה שעדיין מתייחסים בספקנות לתיירות החלל, נסו לחזור קצת אחורה בדפי ההיסטוריה. עד 1947 היה "מחסום הקול" כשמו - מחסום שלא ניתן לעבור. צ'אק ייגר שינה את זה, ורק עשרים ושתיים שנים לאחר מכן כבר טסו 110 נוסעים במטוס הקונקורד מפאריז לניו-יורק במהירות כפולה מאותו "מחסום". חברי הצוות מזהירים: "עוד שלושים שנה טיסה לחלל תהיה כבר מתקן בדיסני-וורלד...".

אחרי כל ההסברים, יש שורה תחתונה, ויש מוצר למכור. אז מה יקבל תייר החלל תמורת 100 אלף הדולרים שלו? ובכן, הנוסע בר-המזל נכנס לתא הנוסעים ומתיישב על כיסא המוטה לאחור כשגבו מקביל לרצפה, זאת בכדי למנוע תופעות לא נעימות של כוח ג'י גבוה. השלב הראשון כולל טיפוס איטי ושליו בן שעה שמסתיים, כאמור, בגובה 30,000 רגל. זה הרגע בו יכול הנוסע להציץ מבעד לחלונות, הממוקמים בצידי התא ובתחתיתו ולהתבונן בגבולות (הבעייתיים) של המזרח התיכון מטשטשים. בשלב הבא, משתחררת החללית מאחיזתו של הכדור הפורח ומנוע הרקטה נכנס לפעולה. במאה השניות הקרובות מכה כוח הג'י ומדביק את הנוסע לכיסא, השמיים הכחולים מתחלפים בריק השחור, מימין השמש מסנוורת והארץ השטוחה מתקמרת לכדור כחול-ירוק - קו האטמוספרה נחצה.
למרבה הצער, המסיבה נמשכת רק ארבע דקות, אבל איזה ארבע דקות. "זו חוויה שאי-אפשר לדמות אותה בשום צורה על כדור-הארץ", מנסה עודד להמחיש, "אתה חסר משקל, מתחתיך ענן כחול - האטמוספרה - ואז העננים, היבשות וכל העולם. כל מי שהיה שם אומר שחייו השתנו. זה הכניס מימד חדש ונקודת מבט שאין שום דרך אחרת לרכוש".
צוות ה"נגב" צופה כי בעתיד יהיה החלל מקום למגוון פעילויות. "מהר מאוד יצוצו הצעת הנישואין הראשונה בחלל, קונצרט חוץ אטמוספרי ראשון, ואני אישית בונה על זה שטקס הבר-מצווה של בני התינוק ייערך בחלל". בכנס משתתפי התחרות שנערך בחודש אפריל במדינת קליפורניה, היה נושא שיחה אחד שהתבלט. "זו תעשייה שרוב חבריה גברים", אומר עודד, "ולכולם יש מניע נסתר אחד להיות הראשונים, למרות שארבע דקות זה לא כל-כך הרבה זמן...". אחרי הכל, מעבר לכסף ולתהילה, כל אחד רוצה את הארבע דקות שלו.

עוד באותו מדור

קפיצה קטנה לחלל

התחרות הראשונה שנועדה להביא לחלל אנשים כמוני וכמוך יוצאת לדרך. המגמה להפוך את טיסות החלל שוות לכל נפש, תופסת תאוצה
"חללית 1"לפני הטיסה ההיסטורית

ראש בראש

שתי קבוצות, אחת קנדית ואחת אמריקאית, מסתמנות כבעלות הסיכויים הגדולים ביותר לזכות בתחרות. ההכרעה מתקרבת