בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 160 (261) 27/12/04

כתבות

כשהטיסה מנסרת את הלילה

מי מסתתר מאחורי המסכה? רוקר פרוע או טייס (חובב) רגוע? הזמר רמי פורטיס מספר לכתב הבטאון על אחת האהבות הגדולות והסודיות שלו - טיסה בסימולטור ממוחשב. למרות שזהו פן פחות מוכר של הזמר הנערץ, הרי שלפי הגדרתו, הוא אחד מהקרובים אליו ביותר.
ניצוצות. של טיסה

אור יעקב | צילום: רובי קסטרו

אחרי יותר מ-25 אלבומים ומספר דומה של שנים בתעשיית המוסיקה הישראלית והאירופאית, עושה רושם שרמי פורטיס לא נח על זרי הדפנה. גם בגיל חמישים, כאשר רוב בני גילו מתרפקים על גלי הנוסטלגיה ומתחילים לחשוב על תוכנית הפנסיה הטובה ביותר עבורם, פורטיס ממשיך לבעוט ובמקביל לא שוכח לרגע להתעסק באחת האהבות היחידות שידע עוד לפני האהבה הגדולה למוסיקה. הוא קורא לזה שריטה וטוען שזה תחביב, אבל בסופו של דבר מודה שזו אהבה גדולה מאוד שגילה עוד בגיל מוקדם. הוא אולי לא כותב על זה שירים ובדרך-כלל גם לא מתראיין בנושא, אבל רמי פורטיס, תאמינו או לא, הוא מה שנקרא "חולה טיסה".

הוא נולד בתל-אביב, ביולי 1954 ומעיד על עצמו שכבר מגיל צעיר הופנט מעצם המראתם ונחיתתם של מטוסים. "זה התחיל בגיל עשר בערך", הוא משחזר. "אבא שלי היה נוסע הרבה לחו"ל. בזמנו זה היה פלא שאנשים נוסעים לחו"ל - לא נסעו כמו היום. כשהייתי ילד, בשנות השישים, הייתי רץ כל הזמן אחריו לשדה-התעופה. האמת היא שלא עניין אותי כל-כך שהוא נסע, כמו שעניין אותי להיות בשדה-התעופה. בזמנו עוד הייתה מרפסת ב'בן-גוריון'. הייתי פשוט עומד שם ובוהה במטוסים. גם כשהוא היה חוזר, הייתי סוחב את אמא שלי כמה שעות לפני הנחיתה כדי להסתכל על המטוסים. היינו צריכים לנסוע איזה חצי יום קודם לשם רק בשבילי. עד היום, כשאני נוסע לשדה-תעופה, אנשים לא מבינים למה אני כל-כך ממהר. הם לא יודעים שאני לא ממהר... אני בסך-הכל רוצה להגיע מספיק מוקדם כדי לראות את המטוסים. בכל שדה-תעופה בעולם שהגעתי אליו, והיו הרבה, ישבתי והסתכלתי.

"מבחינתי זה פלא! זה לא יאמן! אנחנו פשוט מתרגלים לדברים האלה ולכן לא מבינים עד כמה הם מופלאים. בתור ילד (ועדיין גם בתור מבוגר...) זה נראה לי אחד הפלאים הכי מדהימים שהבן-אדם המציא. כל חתיכת הברזל הזו שמזנקת לשמיים. אם תסתכל על זה בצורה מקצועית אז לא תראה את זה, אבל אם תביט על זה בתור עוד משהו בלתי נתפס, זה די לא יאמן. זה כמו שבעיני הרבה אנשים זה נראה מאוד נורמאלי שתדבר עם מישהו לתוך חתיכת פלסטיק וזה יעבור באוויר ויגיע אליו (מצביע על הטלפון הסלולארי שלו. א.י.). זה נראה מאוד פשוט, אבל בסך-הכל זה גם פלא. אנחנו רק התרגלנו לכל הפלאים האלה. אתה מבין את זה? אני מסתכל על זה עדיין בעיניים של ילד".

...ותודה שטסתם פורטיס

השאלה המתבקשת ביותר עבור אדם שמתאר את האהבה למטוסים כמשהו קרוב כל-כך ללבו, היא: "מדוע שלא תעשה רשיון טיסה?". התשובה לשאלה הגיעה בשליפה מהירה, מבלי להתעכב במחשבה שנייה: "לא, לא, לא. עד כאן", הוא מבהיר. "אני אמן. בתור אמן, אחרי הרבה שנים, אתה מתחיל לזהות איזה מין אמן אתה ולמה בכלל נהיית אמן. אמנים הם אנשים מאוד רגישים, אוספים רגשות, אבל רגשות זה גם חרדות ופחדים. אחרי שהכרתי כמה וכמה טייסים, הבנתי לפי האופי שלהם, לפי האישיות שלהם, שאני אמן בגלל שיש לי את הרגשות, החרדות ואת כל הדברים האלה. אני לא אומר, חס וחלילה, שאין טייסים רגישים, אבל אצלי זה כנראה ב'דיסטורשן' (מונח מוסיקלי המבטא עיוות והקצנה) - אני כל הזמן בתוך זה. טייס צריך להיות אחד כזה שבאופי שלו יודע לשמור על קור-רוח. הוא חייב להיות שקול וקר-רוח ואני לא שקול ובטח שלא קר-רוח, אתה מבין? אני לא טייס באישיות שלי. אבל אני נהנה מזה מאוד. יש לי תחביב נהדר".

עם כניסתם לשוק של המחשבים האישיים נפתח צוהר חדש לעולם התעופה עבור פורטיס ושכמותו. הם גילו שחוץ מלחשב נוסחאות מסובכות ולהדפיס מכתבים באותיות דפוס, יודע המחשב גם לדמות טיסה, בצורה זו או אחרת. "ביום שראיתי את הסימולטור בחנות, אמרת לעצמי: 'יווואווו, אני יכול להטיס מטוס'. זה פשוט נראה לי בלתי אפשרי עד אותו היום. הבעיה הייתה שלא היה לי ג'ויסטיק, אז הייתי מטיס עם העכבר. לא מכרו אז ג'ויסטיקים בארץ. אני מדבר איתך על התקופה שבדיוק יצאו לשוק מחשבי 'פנטיום-1'. המחשב שלי עוד היה בכלל על 'דוס'. רק שנה אחרי זה, בהדרגה, התחילו לעבור ל'Windows 95'. הסימולטור עוד היה מורכב מריבועים, לא גרפיקה ולא נעליים. אבל כבר אז התאהבתי בזה".

הסימולטור המדובר הוא לא אחר מאשר "Flight Simulator" של חברת Microsoft. פורטיס ראה, קנה והתמכר. "זה הסימולטור הכי טוב שקיים היום בשוק", הוא קובע בהתלהבות. "יש עוד כמה שהם גם מקצועיים, אבל הוא נותן לך את כל האופציות. הפרטים של הנופים, שדות-התעופה, לוחות המכשירים, המטוסים עצמם - הכל אחד לאחד. המטוסים שאני הכי אוהב להטיס הם הסדרות של 'בואינג'. אני אוהב את כולם: מ-737 עד 777 - כל המטוסים. אני אוהב גם להטיס 'אירבוס' 319, אבל הוא קטן יותר, בגודל של 737 בערך. זו סדרה נחמדה. היופי ב'אירבוס' הוא שכל הקוקפיטים הם אותם קוקפיטים. הלכו החכמים ב'אירבוס' ואמרו: 'אנחנו נבנה כל מיני גדלים של מטוסים, אבל את הקוקפיט אנחנו נשאיר בכולם אותו הדבר, או לפחות פחות או יותר'. אני מטיס לפעמים גם מטוסים קלים, יש לי כמה כאלה. אני גם מתעניין מאוד במטוסים רוסיים - הם נראים לי טרקטורים מעופפים כאלה - זה לא יאומן. עד היום הם משתמשים בטכנולוגיה של שנות החמישים או השישים, אני חושב. רק עכשיו גם הם עברו למה שנקרא 'Glass Cockpit', שזה, בשפת המקצוענים, תא טייס ממוחשב. אבל בתור אדם אנלוגי מטבעו, אני מטיס גם מטוסים אנלוגיים. תראה, כשאני מדבר איתך על כל הסדרות של 'בואינג', זה כולל גם את ה-200-737 וגם 400 ו-500 שהם כולם עדיין בתחום הזה. יש גם 200-747 שהוא אנלוגי והוא מבחינתי מדהים".

בחדר העבודה שלו, לצד הגיטרות ומכשירי ההקלטה, ניצב לו המחשב. בקלות ניתן להבחין בעזרי הטיסה המחוברים אליו - הסטיק והמצערת. "כשזה מגיע לג'ויסטיקים, זה לוקח זמן עד שאתה מוצא את הג'ויסטיק שהוא באמת הכי נכון וקרוב למציאות ועובד נכון עם הסימולטור. יש כאלה שהולכים, קונים ונתקעים עם ג'ויסטיק צעצוע. אין לזה סוף. אני כל הזמן מחפש. כשיוצא לי להיות בחו"ל, במיוחד אם אני בארצות-הברית, אז שם האופציות גדולות. אני מכיר חנויות שעוסקות רק בסימולטורים. בבלגיה, לדוגמה, יש חנות כזו ששם כבר ממש מכירים אותי. יש להם שם את הכל וכשאני נכנס לשם קשה מאוד להוציא אותי. יש שם אפילו תא טייס שאתה יכול לבנות אם אתה רוצה. רק שזה, בלשון המעטה, לא זול. אם אני אצטרך לבחור בין לקנות עוד גיטרה, לבין לקנות תא טייס ביתי, אני כנראה אקנה עוד גיטרה.

"סדרי העדיפויות ברורים מאוד", הוא מבהיר. "יש לי קודם כל את המשפחה. אשתי והילדים באים לפני הכל. אחר-כך יש לי את המוסיקה שהיא העבודה שלי. הסימולטור הוא התחביב. הוא לא בא על חשבון שום דבר אחר. בסופו של דבר אני מוסיקאי ואני מחויב למוסיקה. מה שאני מנסה להגיד הוא שאני שרוט, אבל יש שרוטים גדולים ממני בסך- הכל. תראה את ג'ון טרבולטה, למשל. הבן-אדם מטיס 707 להנאתו. הוא קפטן של מטוס. זה הטריפ שלו, להיות קפטן של מטוס נוסעים. זאת שריטה מטורפת הרבה יותר משלי. כנראה יש לו את קור-הרוח הזה שאין לי בשביל להיות טייס כזה. היום, דרך אגב, קיים גם המושג הזה שנקרא 'טייס וירטואלי'. זה מספק. אתה אומר: 'אני טייס וירטואלי' ואתה יוצא ידי חובה. תבין, בסימולטור הזה, טייס וירטואלי זו לא הגדרה תלושה מהמציאות, יש חברות- תעופה וירטואליות, יש כל מיני שרוטים, עוד יותר שרוטים ממני. יש אתר באינטרנט שאני פותח כל בוקר ויש בו תמונות של מטוסים חדשים בשדות-תעופה בעולם. אני מסתכל על זה כמו שמסתכלים על בחורות. עד כדי כך אני אוהב את זה. אבל עדיין יש שרוטים ממני. שתבין שאני אומר שרוטים בחיבה רבה מאוד. אני מכיר, לדוגמה, טייס
של 'American Airlines' שהתחביב שלו זה ה"Flight Sim". כנראה לא מספיק לו שהוא מטיס 767, אז הוא מגיע הביתה אחרי טיסה ומטיס מטוסים בסימולטור. אני יודע שמשתמשים בסימולטור הזה גם ברמה המקצועית מאוד. הייתי לא מזמן בסימולטור טיסה בשדה-התעופה בהרצליה. אתה אמנם באמת יושב בתא טייס, אבל הגרפיקה בסימולטור לא מגיעה קרוב לרמה של הסימולטור שיש אצלי בבית. מבחינת דיוק בפרטים,
ה'Flight Simulator' מנצח. בהרצליה הגרפיקה הורכבה מכל מיני ריבועים כאלה, כל פיקסל בגודל של קופסת קרטון. זה על הפנים."

טיסה אומנותית

בצבא שירת פורטיס בסוללת נ"מ בחיל-האוויר. לדבריו, הוצע לו לבחור בין שירות בחיל-השריון לבין הנ"מ. מאחר והוא תיאר לעצמו שבמסגרת הנ"מ הוא יראה יותר מטוסים מאשר בשריון, הבחירה הייתה פשוטה למדי. למרות זאת ולמרות שהוא מתעניין ומתעדכן כל הזמן בנושא, מטוסי קרב הם לא בדיוק כוס התה שלו. "אני לא אוהב מטוסי קרב. אני מכיר מטוסי קרב ויודע הרבה, אבל אני לא אוהב להטיס אותם, או לפחות לא בסימולטור. הרי אף פעם לא הטסתי מטוס קרב במציאות. אבל הבעיה היא שהכל זז לי מהר מדי! הכל זה טאח! טאח! טאח! אני בנאדם שצריך לראות, להבין וליישם. זה מהיר מדי בשבילי. יכול להיות שלהטיס מטוס קרב במציאות הרבה יותר מעניין מאשר להטיס מטוס קרב בסימולטור. אולי אני טועה. זה בטח מדהים, אבל בסימולטור אתה לא מרגיש את המהירות וכוח הג'י. אני, לדוגמה, אוהב מאוד מטוסי קרב ממלחמת-העולם השנייה. אני מסתכל גם על איך שמטוסים נראים ויש להם עיצוב סוף הדרך למטוסים הקלאסיים. יש קלאסיקות שאין מה לעשות. בניגוד לקלאסיקות, יש את המטוס הזה שנקרא F/A-22. זה מטוס חדש שבקרוב יוכנס לשירות מבצעי והוא הולך להחליף את ה-F-16 ו-F-15 וכל אלה. זה מטוס מדהים. זה בטח החלום הרטוב של כל טייס קרב: הוא הכי משוכלל והוא 'Glass Cockpit' והוא הכל. אבל מה? זה כבר נראה לי יותר כמו טיל. הוא כבר לא מטוס, הוא מאבד את ה'מטוסיות' שלו לטעמי. תביא לי מטוס שייראה כמו מטוס ואני אהיה מרוצה. הלכו, עיקמו את המטוס הקלאסי ועשו ממנו חתיכת ברזל משוננת ומפחידה כזו. אני בטוח שיהיו טייסים שיגידו שהם מבינים את זה שאני מדבר על מטוסים קלאסיים, תמיד יש את האהבה הזו. למשל לדקוטה יש אהבה אינסופית. תמיד מדברים על דקוטה בהערצה. למה? כי זה היה מטוס-מטוס.

"אם כבר הזכרתי F-15, אז לדעתי הוא מטוס מדהים. באמת. הוא מכונת מלחמה אימתנית. אני חושב שה-F-16 אולי זריז ממנו, אני לא כל כך יודע. זה בטח יותר סולידי בשביל טייס קרב לשבת במטוס שזז במהירות של דג עם כושר תמרון מטורף מאשר לשבת על חתיכת מפלצת כזו. זה כמו שבזמנו היה את הפאנטום. הוא גם כן סוס עבודה מטורף. הוא טס משנות החמישים המאוחרות. וואלה, מתי שאני נולדתי התחילו להטיס פאנטומים. אני מדבר איתך על הרבה שנים אחורה. והוא טס! הוא כמובן לא יכול להתחרות במהירות עם ה-F-16, אבל עובדה שהוא טס. הוא כנראה עושה את העבודה שלו ולכן יש לו עוד מקום. יש, לדוגמה, בארצות-הברית מטוס מאוד מצחיק שנקרא A-10A. זה מטוס נגד טנקים. תראה איך הוא נראה, תסתכל עליו - אף טייס בטח לא היה רוצה לטוס במטוס כזה במלחמה. הוא נראה הכי פגיע בעולם. אבל הוא בטח מטוס מעולה שעושה את העבודה שלו כמו שצריך. עכשיו בעיראק הוא עשה עבודה כמו שהאפאצ'ים עושים. מטוס-אפאצ'י שכזה. אבל, וואלה, לא הייתי רוצה לשבת בקוקפיט שלו".

לא לחינם פורטיס מקפיד מאוד להסתכל ולבחון כלי טיס גם על-פי צורתם החיצונית. לדעתו ולדעת רבים אחרים, הטיסה היא אמנות. אך כשאמן מתייחס לטיסה, תחום שנחשב מעת לעת טכני למדי, מקבל הנושא משנה תוקף. "לטוס זה אמנות, לגמרי אמנות. יש את האנשים האלה, שתמיד רואים ליד שפיים, שטסים עם הדאוני רחיפה האלה. יש לדבר הזה מנוע של מכסחת דשא, הוא טס לאט ונמוך. אתה מסתכל עליהם כשהם באוויר ולמרות, או אולי בגלל, הפשטות של הכלי הזה, הם נראים לך ב'סוטול'. למה? כי הם טסים. אלה ממש לא אנשים שמתעסקים בטיס. אחר-הצהריים הם נוסעים לשפיים ובמשך שעה-שעתיים עושים סיבוב על דבר כזה. זה תחביב, זה לנקות את הראש. יש בזה הרבה אמנות לדעתי. בשביל להיות טייס, אבל טייס אמיתי, צריכה להיות קודם כל אהבה לזה. אני חושב שמי שהוא טייס-אמן זה גם אחד שמאוד אוהב את זה, חי ונושם את זה ומרגיש את זה ברמת האדרנלין. אני מתאר לעצמי שלהיות טייס קרב מהסוג הזה זה עוד יותר מושקע.

"אחרי שאתה נמצא ורואה איך מטוסים אמיתיים מתנהגים, אז בסך -הכל הסימולציה היא רק סימולציה, היא לא יכולה לעשות את הדבר האמיתי", הוא מסכם. "אין סיכוי שהיא תעשה את הדבר האמיתי. זה מאוד חשוב להבין את זה. יש אנשים שלפעמים מתבלבלים וחושבים שזה ככה גם בעולם האמיתי. זה אשכרה לא דומה לעולם האמיתי. אתה יושב בבית ואם צריך לעשות משהו אחר אז אתה לוחץ "Enter" ויוצא מזה. זה לא ככה בחיים האמיתיים. אתה לא יכול לכבות טיסה באמצע וללכת הביתה. פה מתחיל השלב שבו זה נהיה לא אמיתי. אבל בסופו של דבר זה מרגיע אותי. זה גם כן מוזר מאוד שאני אגיד כזה דבר, אבל זה מרגיע אותי. זה מרגיע אותי בצורה מסוימת, אני לא יכול להסביר את זה בדיוק. זה עושה את הכל אחרת. אתה יודע מה? אני אגיד לך מה עושה את הכל אחרת. זה שיש לך תחביב מרגיע אותך. יש אנשים שאומרים: 'בערב, פעמיים בשבוע, אני אלך לדוג'. הם הולכים לדוג ואתה שואל את עצמך: 'מה, הם הולכים להביא דגים הביתה?'. נכון, אז הם מביאים בדרך אגב את הדגים הביתה, אבל הרעיון הוא פשוט לשבת שם ולנקות ולסדר את הראש. זה כנראה מה שקורה כשאני טס. בדמיוני אני טייס ואני נהנה לי ואני אולי אפילו חוזר להיות קצת ילד. זה עושה לי גם איזה סוג של אחריות מסוימת. אני מתייחס לזה מאוד ברצינות. זה אחלה תחביב. אני טייס וירטואלי ואני מבין את זה, אני לא משלה את עצמי. אבל אני נהנה מזה בלי הכרה - אז מה כבר יכול להיות רע בזה?".

עוד באותו מדור

גיבור מיתולוגי

הוא ראה קרבות בכל רחבי העולם, נחת כמעט בכל נקודה בגלובוס והטיס כמעט כל מטען אפשרי. קווים לדמותו של ההרקולס, מטוס החוגג השנה יובל לכניסתו לשירות וממשיך גם היום להרים הכל ואת כולם, ממש כמו הגיבור על-שמו הוא נקרא

לא רק באמריקה

למרות שאינם נמצאים היום בחזית הטכנולוגיה והפיתוח כמו מקביליהם האמריקאיים, תרמו מטוסי הקרב האירופאיים תרומה חשובה להתפתחות התעופה הצבאית. עשרת המובילים של היבשת הישנה בכתבה נוספת לסיכום מאה שנות תעופה