בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 160 (261) 27/12/04

כתבות

וזרח השמש

השמש של רענן לוריא זורחת כבר יותר מחמישים שנה. הוא פוגש דרך קבע נשיאים, ראשי ממשלה ושועי עולם. למרות זאת הוא לא שוכח אף פעם את ההתחלה - כאן אצלנו בביטאון חיל-האוויר

יעל בר וליאור אסטליין

את רענן לוריא, אחד מגדולי הקריקטוריסטים בארץ ובעולם, פגשנו בעת ביקורו בארץ, הוא הגיע לימים ספורים עם לו"ז צפוף אך כשביקשנו ממנו להפגש, נענה בשמחה: "בטאון חיל-האוויר הוא הבית. משם הכל התחיל, אילולא בטאון חיל-האוויר, מי יודע לאן הייתי מתגלגל.."

ממרומי הסוויטה שלו במלון הילטון בתל-אביב, לאחר שחיית בוקר, מספר לנו האיש הלא צעיר הזה בהתלהבות של ילד על הפרויקט החדש שלו - "ציור חובק עולם", על מלחמת העצמאות וקורס-הטיס שעבר. הוא נזכר ביחד איתנו בתחילת הדרך שלו ושל בטאון חיל-האוויר וחוט מקשר בין כל הזכרונות - הציור.

רענן נולד בשנת 1932 במצרים. הוריו שחיו בארץ-ישראל, רצו שהתינוק ייוולד בנוחיות בביתו של הסבא. לאחר הלידה שבה המשפחה לתל-אביב. בגיל 14 זייף את גילו ל-16 והצטרף לאצ"ל. באפריל 1948 לאחר שנפצע בפעילות מבצעית ביפו, אושפז בבית-החולים לשבועיים ומשם שלח קריקטורה ראשונה ל"ידיעות אחרונות" אשר התפרסמה סמוך ליום הולדתו ה-16.

בגיל 16 הצטרף לקורס-הטיס הראשון של חיל-האוויר לאחר שזייף בשנית את גילו ל-18. כמעט שנתיים למד וטס בקורס יחד עם בני פלד ז"ל (לימים מפקד חיל-האוויר) ויואש (צ'אטו) צידון (לימים אל"ם בחיל-האוויר וחבר כנסת) ועוד כמה חברים, שם החל לצייר שוב קריקטורות.
"לפני-כן ציירתי ב"ידיעות אחרונות" ולמרבה הפתעתי זה התפרסם. הייתי בקורס-טיס שנתיים ועשיתי פה ושם איזה קריקטורה והחבר'ה התגלגלו מצחוק אז אמרתי לאחד:" אתה נוסע למטר"ש (מטה ראשי) אז תכנס לבטאון חיל-האוויר, תראה להם את הסקיצה ואם הם ירצו אני אעשה להם את זה בדיו". הוא עשה את זה בשמחה וקיבלתי טלפון בהול אם אפשר לעשות את זה עד 00:16 אחר הצהריים - דד ליין".

מהר מאוד הפכו הקריקטורות בבטאון להצלחה גדולה בחיל-האוויר. מספר רענן: "נוצרה חבורה של אנשים מסביב לעורך, שהיה אז בדרגת סגן, שהקריקטורות מצאו חן בעיניהם וככה זה נכנס מהר מאוד לרוטינה. בכל מקום בחיל צחקו מהקריקטורות, במטבח, בחדר ההתעמלות ובטייסות".

חיל-האוויר היה אז חיל קטן, טייסים דוברי אנגלית ועברית הטיסו את מעט המטוסים. הווי החיל, המושגים והשפה בה דיברו היו עדיין בהתהוות. קורס-הטיס היה לבו של חיל-האוויר הצעיר. לוריא מספר: " מזלי שהייתי בקורס-טיס. זה היה הליבה של חיל-האוויר. החבר'ה אז, במידה מסוימת גם הבטאון והקריקטורות, היו דור המייסדים של חיל-האוויר. זה היה הבית. בכל בסיס בו עברנו היו פוסטרים מוגדלים של הקריקטורות. אני תמיד ציירתי מה שראיתי ואפשר לומר שראיתי הכל. החיל היה אז קטן, קורס-הטיס שלנו עבר המון קורסים וקורסי משנה, הכרנו היטב את סוגי המטוסים ואת כל הגנרלים. חיל-האוויר היה מאוד אינטימי וזה היה הקורס הראשון שחי בתוך מדינת ישראל. הקורס שלנו עבר בחינות קשות באופן מיוחד ותנאי הקבלה היו גבוהים יותר. אנחנו קבענו בקורס-הטיס את הצורה החדשה של ההתנהגות ובשבילי זו היתה חוויה גדולה מאוד יחסית לגילי. פשוט התמזל מזלי". משתתפי קורס-הטיס הזה נטלו חלק פעיל במלחמת העצמאות, למרות האמצעים הדלים שעמדו לרשותו של חיל-האוויר.

נזכר לוריא: "הייתי מטילן והשתתפתי בהרבה גיחות. זכורה לי במיוחד תקיפה שביצענו בעזה. תוך כדי ההפצצה תקף אותנו ספיטפייר מצרי. אני לא אשכח את זה: פתאום היה מין פס של אור בגוף המטוס שלנו כתוצאה מצרור הכדורים שפגע בו. המטוס נתן צלילה שגרמה לקריעת הסרעפת של אחד מאנשינו. אני זוכר את עצמי מסתכל על הכל ולא מבין באיזה מצב מסוכן אנחנו. עצם העובדה שצייר יכול לתרגם את הוויזואלי אל הנייר זה כבר סימן שהוא יכול להסתכל על החיים בקפדנות יתר, אתה מתכנת לתוך הראש, אני למשל כל כך לא פחדתי כי בגלל גילי הצעיר לא היה לי שכל. כאילו הייתי בסרט תלת ממדי שלא נוגע לי בכלל."

רענן היה מאושר מהפרסום. באותם ימים הודח מקורס-טיס בגלל טיסה נמוכה מאוד מעל חוף הים והפך להיות קצין העיתונות במטה ואיש ידוע בחיל. "יש בחיים פרופורציות בין השכר לבין המאמץ. השכר כאן היה אדיר: אני הייתי בן 16 ועשרה חודשים ובשבילי זה היה חשוב. הייתי ידוע והייתי מבסוט מזה כי בגיל 16 אין לך הרבה דברים ולי היה מאוד נחמד כי קיבלתי שתי לירות לקריקטורה ובשבילי זה היה הרבה כסף". בקריקטורות אותן צייר הקפיד רענן לתאר את רוח חיל-האוויר כפי שבאה לידי ביטוי בפעילותו של חיל-האוויר.
לאחר שנתיים ואחרי שגדל אוסף הקריקטורות יצא הספר "בין השמשות". לוריא: "בין השמשות יצא בשנת 1952. אז כבר היה אוסף שלם של קריקטורות. הייתי בן 20 וכתוצאה מהעבודה והפרסום בבטאון חיל-האוויר פנו אלי מידיעות וממעריב והתחלתי לצייר להם". הייתה זו תחילתה של קריירה מפוארת הנמשכת עד היום, במהלכה הפך הקריקטוריסט הצעיר מבטאון חיל-האוויר לאחד מהקריקטוריסטים הידועים בעולם.

לקראת סוף הראיון אנחנו שואלים מה המטרה הסופית של הקריקטורה, רענן מחייך. "בבטאון חיל-האוויר" הוא מסביר," המטרה הסופית הייתה הומור שמשתמש בהווי של חיל-האוויר הומור פנימי ספציפי, בטאון חיל-הים רצו שאצייר גם שם אבל זה לא נקלט כמו בבטאון חיל-האוויר. צריך לבוא משם, להכיר את ההווי. בעיתונות החופשית המטרה הסופית של הקריקטורות זה להסביר מצב במכה אחת, אבל זה כבר עסק אחר לגמרי".

בימים אלה עוסק רענן לוריא במרץ בפרוייקט הנקרא "ציור חובק עולם". הפרוייקט יוצר סוג חדש של אמנות המשלב בין האמנות לסביבה. לוריא: " מדובר בציור המתחיל על קנבס בתוך בית ואז יוצא החוצה ומשתלב בסביבה בה הוא עובר - אם זה בשדה, בבריכה, במדבר או בשלג. המטרה הסופית היא להתפשט בעולם וליצור גשר על פני ימים ויבשות ובכך לקדם את הקשר וההבנה בין עמים שונים וארצות שונות".

עוד באותו מדור

מלכודת מעל קציעות

הטור ההיסטורי עוסק הפעם בהפלה הראשונה של מיג-17 מצרי על-ידי חיל-האוויר הישראלי. בימים בהם היו מטוסי אויב חודרים לשמי מדינת ישראל, הוכיחו עזר ויצמן, יאק נבו ואחרים, בפעולה אחת, מי באמת שולט בשמי המזרח התיכון
סמל גיא, מטיס חוץ ביחידת המזל"טים, בעמדתו על המסלול

נלחמים על כל מטוס

המטוס מאבד מנוע, או שנגמר לו הדלק, או שהטייס האוטומטי התקלקל ואתה חייב להציל אותו - אבל מהקרקע. אוסף סיפורים, חלקם מדהימים, על חוויותיהם של מפעילי הכטב"ם (כלי-טיס בלתי מאוישים) של חיל-האוויר. מתברר שגם למטוסים קטנים יש סיפורים גדולים