בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 165 26/10/05

כתבות

תהיו בקשר

הקשר בין הגופים והיחידות השונות הוא מן היסודות הבסיסיים עליהם נשען חיל-האוויר. יחידת הקש"ב (קשר ומחשוב) הטקטית של חיל-האוויר, הידועה גם כיחידה י.ק, עוסקת יום יום בשמירת הקשר, החיוני כל-כך, בין היחידות השונות של החיל. לצורך כך אוכלים אנשי היחידה הרבה אבק, נצרבים בשמש ומגיעים לכל מקום בו הם דרושים

ערן בלכר | צילום: יחידת הקשר

קשר משול לאוויר. מתי תדעו להעריך עד כמה הוא נחוץ? אתם קמים בבוקר, מתרחצים, מבצעים את כל פעולות השגרה היומיומיות ואם היום מאיר אליכם פניו אולי אף חורגים קצת מהשגרה, אך כלל לא נותנים את הדעת לאותו 'דלק' שקוף וחסר טעם, צבע או ריח, המפיח בכם אנרגיה לבצע את כל הפעולות הללו. ובכן, מתי תכירו בנחיצותו? כנראה רק כשיחסר לכם ממנו.

הטבע אנוכי מעצם הווייתו, שכן במלחמת ההישרדות האבולוציונית האינסופית אין זמן לעצור לרגע ולהכיר תודה לאבני היסוד של החיים. מאז ומעולם הן היו שם למעננו והרי אנו נוטים להאמין שכך תמיד יהיה. במלחמה הבלתי-פוסקת בזירה הביטחונית של ישראל 2005, כמו גם בג'ונגל הפראי של הברירה הטבעית, ישנם כיום שחקנים לא מעטים. האוויר כבר הפסיק להיות רק מצרך חיוני לנשימה עבורנו והפך לתווך אסטרטגי ולאמצעי להשגת עליונות צבאית. מטוסי  15F- (בז) חמושים מפלחים את השמים בדרכם למשימות עומק בשטחי אויב, מטוסי ה- I16F- (סופה) מתרגלים זה מכבר תסריטי תקיפה שבקושי ניתן לדמיין, מסוקי האפאצ'י-לוגנבאו (שרף) מטילים את הצל הכבד שלהם מעל כל תרחיש איום אפשרי, מטוס הגאלפסטרים-5 (נחשון) החרישי מקדים כל פלטפורמה אווירית באיסוף מודיעין לצד פעילותן השוטפת של טייסות הכטב"ם (כלי-טיס בלתי מאויש) ואלו כמובן רק חלק מהדוגמאות.

כל אלו ועוד מערכים רבים ומגוונים אחרים הפרוסים בכל רחבי המדינה עם נגיעה לכל תחום אפשרי במערכת הביטחון חוברים יחד ומרכיבים את חיל-האוויר הישראלי. יכולותיו המבצעיות של החיל, מהירות תגובתו, דיוק פגיעותיו במטרות וכוחו לשמור על בטחון המדינה תלויים בשיתוף פעולה מלא וסנכרון מדויק של כל המערכים גם יחד. ממש כמו בגוף חי, רק פעולתן המשולבת של כל המערכות תקנה שרידות ותאפשר שגשוג התחדשות. יחידת הקש"ב (קשר ומחשוב) הטקטית של חיל-האוויר, המכונה י.ק, דואגת בין היתר ליכולות תקשורת והעברת נתונים בין כל הגופים הפועלים בחיל-האוויר באשר הם. היחידה הוקמה בשנת 1969 כחלק מלקחי מלחמת ששת-הימים ולמרות שהיא שייכת לחיל-האוויר לובשים אנשיה מדי ב' ירוקים רוב הזמן. רק בודדים מהם זוכים לטוס במהלך השירות הצבאי ובדרך-כלל הם חיים בשטח לצד לוחמי חי"ר ונ"מ. אך הם הבונים עורקי תקשורת נתונים ומזרימים את המידע החיוני כחמצן לכל צרכן ב"גופו" של חיל-האוויר. באוויר ביבשה ואפילו בים, הם פורסים בכל בארץ ואם תרצו תקשורת, לראות תמונה שצולמה ממטוס או סתם טרמפ, הם תמיד ישמחו לעזור. בעולם שבו מידע הוא כוח, יחידת י.ק היא לב הפועם 24 שעות ביממה.

ישנן בנות, ישנן בנות

החום הלוהט של המדבר כבר שולט באוויר בשעת הבוקר המאוחרת. מפקד גף רד"ט (רדיו-טלפון), רס"ן רונן עובדיה, מתקשר בחיוך מתנצל לאחד מחייליו הפורסים בשטח, אי שם בנגב, לאחר ש"חרש" ברכבו את בסיס רמון ולא מצא את שער היציאה לשטח. לאחר נסיעה קלה בלב הלא-כלום הזה, מתגלה קבוצה קטנה על רקע הנוף הצהוב. מקרוב ניתן להבחין ברכב טקטי ענק מכוסה ברשת הסוואה עליו מתנוסס תא ובראשו אנטנה. בצמוד לאותו רכב הוקם אוהל, שהיווה באותו רגע את נקודת הצל היחידה באיזור ובמרחק מטרים ספורים משם שני קרוונים קטנים ולבנים ויחידת מכ"ם מסובבת את "ראשה" בתצפית אל ההרים. כאשר נראה ששום דבר לא יכול להפר את השלווה המדברית של אלה שהחליטו לפרוס שם, מגיח ללא אזהרה מסוק צפע (קוברה) בגובה נמוך מעל האתר ואחריו עוד אחד כשהם חגים בחצי סיבוב, מעלים ענן אבק וחוזרים ונעלמים מעבר להרים. בתוך האוהל מחכות למפקד שש בנות בסדיר לבושות מדי ב' ירוקים עם נעליים גבוהות וכשהוא נכנס מקדמים אותו פרצופיהן המאובקים בחיוך מלא גאווה.

דרך ארוכה עבר החיוך עד שהגיע לפניהן של הבנות מגף רד"ט לאחר ימים ארוכים של מאמץ בשטח. המשימה היא פריסה טקטית לכל דבר במטרה לפתוח ערוצי תקשורת לנציגים מחטיבת הטילים של רפא"ל המדמים סוללת טילי קרקע-אוויר בשטח. מכ"ם הסוללה מסתובב ומשלח אלומת קרינה אלקטרומגנטית בחיפוש אחר מסוקי הקוברה, שמשימתם להתחמק מעינו הפקוחה של "האויב". בקרוון הלבן מול שורה של מסכים שולטים אנשי רפא"ל על כל הנעשה, מודיעים מדי פעם לטייס כי "הופל", ומתקשרים מהחמ"ל הנייד לדווח מהשטח. תוך שעות ספורות מהגעת הפורסים לשטח הוקמו ארבעה קווי חיוג מוצפנים המקשרים את הפריסה לעולם החיצון: אחד למטה יחידת י.ק בבסיס חיל-האוויר בלוד, אחד לאבטחה ושניים לרפא"ל - קו נתונים למחשב המשימה ופקס. אלמלא החום הכבד, ניתן היה לחשוב על פי יעילות וזרימת המידע והקשר שהתרגיל מתבצע במטה חיל-האוויר בקריה. קווי הקשר עוברים דרך התק"ש (תיבת-קשר) 611 שעל הרכב המוסווה. תפקידו במשימה קריטי: הוא זה שמקשר את הפריסה ומאפשר את ביצועו של התרגיל בלב המדבר. שש בנות יחידת י.ק - נהגות, מפעילות וטכנאיות, כולן בדרגת טוראית עד רב"טית, יצאו למשימה לבדן. השכם בבוקר נהגו הבנות ברכב העצום עד לנקודת הציון הנידחת, הקימו אוהל כשהן תוקעות יתדות בקרקע בעזרת פטישים במשקל חמישה ק"ג, יצרו עורקי נתונים, הרכיבו ותפעלו את תא הקשר, פרסו רשת הסוואה על הרכב, התמודדו עם החום הכבד, האבק והנחשים שבשטח וכעת הן מוכנות להישאר שם שבוע ולתת מענה קשר ופתרון לכל תקלה שלא תבוא, כמובן - בגיבוי היחידה כולה הנמצאת עכשיו במרחק הרמת טלפון. זהו בהחלט אירוע חריג בקנה מידה צה"לי, שעד לפני כשנה (כאשר הבנות ביחידת י.ק החזיקו בעיקר מטאטאים) כלל לא ניתן היה לדמיין.

רב"ט נעמי ריבקין, המשרתת כתשעה חודשים ביחידה, מספרת: "מבחינת היחידה זה מוזר מאוד שיש תרגיל רק לבנות. זו הפעם הראשונה שזה קורה והשאלה המרחפת היא: 'האם אפשר לסמוך עליהן?' כי זו מין סטיגמה של שנים שקשה לשבור בבת אחת. למרות הכל, החלטנו, בהובלת מפקד היחידה, לצאת לפריסות כמו כולם. לא מדובר בהוכחה שאנחנו מנסות להוכיח, כי אנחנו באמת חושבות שאנחנו יכולות ועכשיו, לאור התוצאות, ההרגשה טובה באמת. בהתחלה היה קשה להסתגל, אבל פתאום הבנו שאנחנו עושות את כל העבודה בשטח, וברגע שעושים הכל לבד, זוכים להתמקצע לעומק".

אולם, בכדי להבין את המתרחש בשורה ארוכה של תהליכי התחדשות והשתפרות ביחידת י.ק, יש לחזור ולהבין מה באמת מקומה במכלול הפעילות של חיל-האוויר.

המשימה שלהם, הקשר שלנו

נא להכיר: י.ק היא יחידת הקשר הטקטית הניידת של חיל-האוויר. ייעודה העיקרי הוא מתן מענה תקשורתי ותקשובי בהיבטי מערכות הנתונים לכל הפעולות המבצעיות והבט"שיות (בטחון-שוטף) של חיל-האוויר. מכאן שלמעשה אין מתאר מבצעי של החיל שהיחידה אינה לוקחת בו חלק, בעיקר בשל העובדה שהיא המתאמת של המערך הנייד.

בעשור הראשון להקמתה הייתה י.ק יחידה קטנה שלא התבלטה במיוחד, מלבד העובדה שמאז מלחמת יום-הכיפורים ועד היום היא פועלת בכל המתארים: היא נמצאת בשטח במשימות שב"ה (שלוחת ביצוע הנחתות) של קרנפים (הרקולס), שש"ה (שלוחת שדה הליקופטרים), פריסות הנ"מ לסוגיהן, נותנת שירותים בשטח ליחידות הל"א (לוחמה אלקטרונית), הכטב"ם (כלי-טיס בלתי מאויש) ועוד רבות מהיחידות המבצעיות והסודיות. היחידה פועלת במגוון עצום של מקומות ותרחישים ומחברת אל מטה השליטה את כל מי שעוזב את בסיסי חיל-האוויר ולפעמים גם בתוך הבסיסים עצמם.

מעבר להקניית אמצעי-קשר ניידים לדרגים הנפרסים בחיל, אמונה היחידה גם על הרחבת כיסוי הקשר של חיל-האוויר במשימותיו השונות. "אם הבקר היושב ביב"א (יחידת בקרה אווירית) ירצה לדבר עם מטוס שטס בלבנון או בסוריה, הוא לא יוכל מכיוון שטווח השידור של המכשירים שברשותו הוא מקומי", מסביר מפקד היחידה מזה שנה וחצי, סא"ל יאיר באר. "כדי להרחיב את טווח השידור והקליטה דרושים אמצעי יחידת י.ק - בין אם זה ממסר מוטס ("אנטנה מעופפת" להרחבת הכיסוי) ובין אם זה מפתוח קרקעי". מפקד היחידה, המוביל מאז כניסתו לתפקיד מהפכות רבות בדפוסי חשיבה ישנים, מגדיר משימה שלישית: "לקלוט את החיילים כמפעילים, טכנאים ונהגים" ולהכשיר אותם בתוך בית-הספר לקשר נייד שהוקם ביחידה. אלו הם שלושת מקצועות הליבה המרכזיים אשר בלעדיהם אין יכולת לבצע את המשימות.

ביחידה כ-330  חיילים בשירות סדיר ומספר רב של אנשי מילואים. בשונה מכל שאר היחידות המבצעיות בחיל-האוויר, בנויה היחידה במתכונת גדוד. בחודשים האחרונים מתנהל אף מאבק, אותו מוביל מפקד היחידה, שמטרתו לזכות בהכרה צה"לית כגדוד, מה שיוביל לשיבוץ כוח-אדם איכותי יותר, ישפר את תנאי השירות של החיילים וישדרג את הציוד הרב שהם מפעילים. בראש היחידה עומד מפקד בדרגת סא"ל וסגן בדרגת רס"ן. ישנם שלושה גפים לוגיסטיים: אחזקה, מנהלה ומבצעים, שני גפי משימה: רד"ט (רדיו-טלפון) ורומ"ם (רדיו ומערכות משולבות) היוצאים לפריסות בשטח ובית-ספר להכשרתם.

"גף האחזקה עוסק בכל הקשור להיבטי הציוד הטכני הנדרש להוצאת המשימה ולשמישותו: טלפוניה מסיבית, סוללות, כבלים, ערכות שטח, ערכות נתונים, מצפנים, אנטנות, פקסים ועוד", מסביר רס"ן רונן עובדיה, מפקד גף רד"ט. "בסוף הפריסה שאליה יוצאים לעתים גם חיילי גף האחזקה, עובר הציוד שחזר בדיקות במעבדה וחוזר למחסן. גף מנהלה אחראי על הציוד המנהלתי: אוהלים, יתדות, שקי שינה, מזרונים, כלי-נשק, מנות-קרב, רשתות הסוואה וכמו כן על כל התיאומים בשטח: אם צריך מזון, לינה וכדומה. יש בו משרד רישום,  גף בינוי וגף רכב". על כל הפעילות השוטפת מנצח גף המבצעים. "הוא הגוף שלוקח את הפקודה שיורדת מהמטה ומתרגם אותה לשפה שלנו", מסביר רס"ן רונן. "אנחנו לוקחים את הנישה של הקשר ומפתחים אותה עד לרמה שהטכנאי והמפעיל צריכים להכיר. מחלקת תכנון מתכננת את המשימה לפי הדרישות של הצרכן, ומתאמת אותן יחד עם הפקודה שירדה מהמטה".

הגפים הפורסים מבצעים אמנם משימות דומות, אך נבדלים בעיקר בסוגי הצרכנים אליהם הם חוברים בשטח לצורך אספקת הקשר ובכלים שונים לביצוע המשימות. צרכני גף רד"ט הם לרוב סוללות הנ"מ, יחידות הל"א, תעשיות בטחוניות וטייסות הכטב"ם, ואילו צרכני רומ"ם הם בעיקר היחידה לשיתוף פעולה (יחשת"פ) האמונה על האינטגרציה בין חיל-האוויר לחילות היבשה. יחידה זו פועלת רבות בתקופה האחרונה במוצבי השליטה בעזה.

מלבנון ועד אילת

פעילות הגפים הפורסים מתחלקת לשני נתיבים עיקריים: פריסות זמניות בשטח, ותק"צ (תחנות-קצה) קבועות. תחנות-הקצה פזורות בכל רחבי הארץ, מגבול לבנון ועד לסוללת טילי ההוק באילת. תחנות אלה מאוישות דרך קבע במתק"צים (מפקדי תחנת-קצה) בשירות סדיר ולמעשה מדובר בחדרים המכילים מגוון רחב מאוד של מתקני קשר מסוגים שונים, ואזור מגורים.

את הפריסות בשטח מאפיינים בעיקר חיי-השדה והתנאים עימם מתמודדים חיילי היחידה שאינם מוגדרים כלוחמים ולא עברו טירונות מתקדמת. המפעילים אחראים להפעלת המכלולים השונים שיש לרשותם בשטח ולטכנאים יש יכולות דרג א' מורחבות לטיפול בתקלות. כשתקלה מתרחשת בטווחים של 300-100 ק"מ מהמרכז, יש צורך במיומנות מקצועית גדולה יותר בטיפול בה וזוהי הנקודה בה מתעורר הצורך בכישורי הטכנאי.
"יש לנו גם משימות שאורכן מעל לשבועיים", מספר רס"ן רונן. "זה אומר שאם ישנה סוללת נ"מ, אז אנחנו נמצאים איתה באופן קבוע. בסופו של דבר, החיילים שלנו חיים חיי נ"מ: כל מה שהסוללה עושה, החיילים שלנו עושים. סוללות הנ"מ ופריסות אחרות מדלגות לרוב באמצע הלילה וזה דורש מאתנו להעתיק את כל ההיערכות ולנוע ביחד עם הסוללה למקום אחר. זו אופרציה גדולה מאוד. יש גם פריסות קבועות, אבל אל תחשבו שהם חיים בתנאים של בסיס. אמנם הם מצויים בשטח השיפוט של הבסיס, אולם הם מנותקים מהכל וחיים בלי מקלחות, עם שירותים כימיים ומקבלים מנות במשיכה".

חיילי הי.ק משרתים בגזרות ברמת סיכון גבוהה על גבול לבנון. "החייל שלי מתעורר בבוקר, מסתכל החוצה ובטווח עין, ללא משקפת, הוא יכול לראות איש חיזבאללה מכוון לעברו נשק", מספר סא"ל יאיר. "הוא לא יכול לצאת לתקן את האנטנה או את התק"ש אם אין עליו אפוד קרמי, קסדה, ליווי רכב ממוגן כדי להגיע לאתר ואבטחה.

במסגרת אחת הפריסות שלנו בגזרת עזה הגענו לחאן-יונס בסביבות 21:00 בערב בהקפצה", מספר סא"ל יאיר. "החיילים שלי נדרשו לחבוש קסדה, לעלות על גג התק"ש הגבוה ולהתקין את האנטנה יחד עם הכבלים. החייל עלה וכדי להאיר בחושך הוא שבר את ה"סטיק-לייט" והחל בעבודתו. תוך כדי ביצוע החיבורים, שמע החייל שני כדורים שורקים ליד אוזנו. אז פתאום אנחנו התחלנו לייצר את ההוויה האמיתית של שדאות -  'חבר'ה אנחנו במלחמה, יכולנו לאבד חייל'. במקביל ישנם מאפייני בטיחות ברורים על-פיהם לא עולים על גג של תק"ש בגובה ארבעה וחצי מטר להרכיב אנטנה בחושך. הגדרנו נהלי עבודה עם חטיבה והיום אנחנו נדרשים לקבל אישור מפקד יחידה ומח"ט כדי לבצע פעולות כאלה. מתוך תקריות כאלה יצרנו מצב, שאנחנו כיום יחידה שיודעת לחיות את השטחים".

לא סתם טכנאי

לי.ק מגיעים החיילים הצעירים לאחר שעברו "סוציאליזציה" לחיל-האוויר, כדברי מפקד היחידה, בבית-הספר בעובדה או "הטכני" בחיפה, שם למדו את עקרונות התקשורת והחשמל הבסיסיים ומופו לפי היכולת לשרת ביחידת טקטית - לא כל אחד יכול לשרת ביחידה בעלת מאפייני שדאות טהורים. בבסיס לוד, בי.ק עצמה, מתחיל מסלול ההכשרה המפתיע והמאתגר.

"מהותו של בית-הספר והרעיון המרכזי העומד מאחוריו, הוא קליטת החיילים ליחידה בצורה הטובה ביותר", מסביר סא"ל יאיר. "הם עוברים שבוע קליטה המכשיר אותם לכניסה ליחידה ונכנסים למסלול הכשרה סדור ביותר, מתוך כוונה שבסדר גודל של שלושה עד שישה חודשים, לפי רמתו של החייל, ימויינו המצטיינים שבהם לקורס מת"ק (מפקד תא קשר), קורס פיקודי מקצועי שנמשך כשישה שבועות ומהווה את פסגת שאיפותיהם המקצועיות של החיילים הצעירים ביחידה. בקורס המת"ק לומדים לרכוש יכולות פיקוד והובלה כולל ניווט ויכולות מתחום השדאות. זה אחד הדברים הייחודיים בי.ק: אנחנו שולחים חייל צעיר שנמצא ביחידה שישה חודשים להוביל רכב עם תיבה גדולה ומורכבת ביותר, לנ"צ בהר מסוים במדינה, או לחבור לאחת היחידות עימן אנו עובדים. הוא רב"ט והוא מוביל לפחות שני רכבים: הרכב הייעודי והרכב המנהלתי. הוא אמור לפקד על נהגים ועל צוותים בסדר גודל של 7-5 מפעילים ופתאום ילד כזה מוביל משימה בשטח. זה חריג בקנה מידה צה"לי ולכן הקורס הזה חשוב ומעצב את ההוויה. אנחנו מנסים להקנות לחיילים יכולות הובלה, מנהיגות, פיקוד ומקצועיות. זה קורס קשה ביותר ולאחריו הם למעשה משמשים כמת"קים ומוכשרים להוביל משימה בת כלי אחד.

"אחד הדברים שאנחנו מתגאים בהם והם נר לרגלינו", מספר מפקד היחידה, "הוא תחום הבטיחות: חשוב להבין שאותו חייל נוסע עם הצוות 300-200 ק"מ למדבר או לצפון. הוא נמצא שם לבדו בשטח והוא צריך לוודא שכולם שם עם קסדות כשמרימים אנטנה ותוקעים יתדות לקרקע כדי לייצב את האוהל. הסוגיה של הבטיחות נמצאת מעל המבצעיות כי שום דבר לא שווה לקיחת סיכון ויש כאן מרכיבי סיכון גדולים ביותר: מזון מקולקל, חום, קור, נהיגה בכלים מורכבים לאתר - הם לא נוסעים בכלים ממוזגים אלא ב"ריו", ב"נון-נון", ב"אביר", פתוח עם קסדה על הראש. לא סימפטי לעשות דבר כזה שש שעות מכאן במהירויות קבועות ומדודות והם עושים את זה באופן נפלא".

בהמשך דרכו של החייל כמת"ק הוא מתמקצע על כלים נוספים, הכלים הגדולים והמורכבים יותר. "אם אתה מצוין, אתה עובר לקורס שנקרא ר"צ (ראש צוות)", מסביר סא"ל יאיר. "זה קורס שנמשך כשלושה שבועות ובסופו נכללת פריסה מורכבת מאוד. כל חייל ביחידה שואף להגיע אליו, כי מרגע שעברת קורס ר"צ, אתה יודע, מוסמך ומאושר להוביל משימה של 4-3 כלים. אני אוהב לייצר תחרות כי היא בונה, מגבשת ומביאה את החבר'ה האלו להוציא מעצמם את המיטב. המהות בקורס אינה ללמד את המפעיל קשר, אלא בעיקר להוביל בתחום הערכי ולפקד על צוות גדול".
במקביל למסלול ההכשרה הגפי עליו אמון מפקד הגף, מגיעים הטובים והטובות ביותר להיות צוות עזר-אוויר ולבצע ממסרים מוטסים כלומר: הרחבת טווח הקליטה באמצעות מקמ"ש (משדר-מקלט) מוטס. למשל אספקת קשר למסוקים הטסים נמוך ומאבדים עקב כך את הקשר, או לחיל-הים במבצעים כמו ההשתלטות על "קארין-איי". בטווחים ארוכים יותר מבצעים ממסרים מורכבים על גבי ראם (בואינג 707), המשמש אנטנה סילונית בגובה 40,000 רגל ומגדיל את טווח הקליטה. קורס ההכשרה כצוות עזר-אוויר נמשך כשבועיים עד שלושה ובו לומדים בעיקר תפעול מערכות תמסורת מוטסות וגם מעט אוויוניקה. "בקורס האחרון עשיתי תמהיל כי רציתי לשבור מוסכמות ביחידה", מספר סא"ל יאיר. "הכנסתי תשעה חוגרים ושני קצינים, כאשר  בין החוגרים היו חמש בנות וארבעה בנים. בדרך כלל זה הפוך.

"אחד הדברים שחשוב לי ליישם ביחידה הזו זה שאנשים לא יעבדו באופן אוטומטי. צריך לחשוב ולהפעיל שיקול דעת. יש להבין את מתאר המשימה האג"מי - אני לא טכנאי קשר כי אם שותף למשימה הלוקח חלק בצוות החפ"ק. אני חייב להבין את המתרחש סביבי, כי אם אבין את מהות המשימה, אדע מדוע אני נמצא שם, איזה כיסוי קשר נדרש ממני, איזו מערכת נתונים ומה חשיבותה, איזו שרידות נדרשת ממני ומה היתירות. כשאני קשור יותר למשימה, אני נותן קשר טוב יותר. בנוסף, התחושה שלי היא שאני לא סתם טכנאי".

עוד באותו מדור

נדידת הנווטים

לעזוב טייסת זה קצת כמו לעזוב את הבית. בעקבות תחילתו של תהליך התמקצעות במערך הברק (F-16C/D) של חיל-האוויר, עברו נווטי טייסת "הקרב הראשונה" אל טייסת "העקרב", ומצאו שם בית חם שאמור להקל במשהו על ייסורי הפרידה

להלחם בדרקון אדום

המרכז לאימון מתקדם בטייסת ה"דרקון המעופף" בבסיס חיל-האוויר בעובדה החל את פעילותו. טייסות "חוד החנית" ו"עוף החול" ירדו דרומה לשבוע של קרבות-אוויר במתארים קרובים יותר למציאות מאי פעם