בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 170 (271) 27/08/06

יומן לחימה

מעליי, מאחוריי ומכל צדדיי

מסוקי הצפע (קוברה) של טייסת "המסק"ר הראשונה" עוסקים בכל סוגי הפעילות בכל החזיתות - מבקרים במשרד של איסמעיל הנייה, מחפים על כוחות קרקע בדרום לבנון ופוגעים בעוד ועוד משגרים שיורים לעבר ישראל

סיון גזית | צילום:ליאור דיין

הם לא חוצים את השמיים במהירות על–קולית, לא מובילים כוחות או מחלצים אותם ולא מפעילים כלי–טיס מרחוק. אבל אם אתה לוחם צנחנים, חייל גולני, או איש כוח מיוחד ונפלת למארב קטלני, הם אלו שיסללו לך את הדרך הביתה. טייסי הצפע (קוברה) מחפים מלמעלה על פעילויות קרקעיות, צדים משגרי קטיושות בלבנון ועל הדרך גם מפציצים את משרדי ממשלת חמאס.

"בכל נקודת זמן נמצא מסוק שלנו באוויר", מספר רס"ן א', סגן מפקד טייסת "המסק"ר הראשונה", המפעילה מסוקי קוברה. ואכן, מאז תחילת הלחימה בעזה, דרך פתיחת המערכה הצפונית, השתתפה הטייסת בגיחות רבות בעלות תפוקות מבצעיות חשובות. "ייחודה של הטייסת הוא בכך שהיא מבצעת קשת רחבה של משימות ומפעילה מגוון סוגי חימוש. מאז תחילת הלחימה מבצעת הטייסת למעשה שלוש משימות: סיוע לכוחות קרקעיים ביום ובלילה, ציד משגרי קטיושות ותקיפות 'כירורגיות' של מטרות מוגדרות מראש".

כירורגיה עדינה בשמיים

מעורבותה של טייסת "המסק"ר הראשונה" בלחימה החלה כבר ביום חטיפתו של רב"ט גלעד שליט ופתיחת מבצע "גשמי קיץ". "אנחנו טסים ברצועה ומלווים את הכוחות הקרקעיים מרגע כניסתם לעזה", אמר בימים הראשונים ללחימה סרן ב', מפקד גף המבצעים בטייסת. אחת מהפעולות הראשונות שביצעה הטייסת באזור הרצועה, היתה תקיפת משרדו של ראש ממשלת הרשות הפלשתינאית, איסמעיל הנייה. תקיפה ממוקדת כזו היא אחת מתחומי מומחיותה של הטייסת ומצטרפת לשורה ארוכה של תקיפות "כירורגיות" שביצעה.

דוגמא אחרת הממחישה את מורכבותן של פעולות כאלו, היא תקיפת דירה ברחוב סואן בלב העיר עזה. הדירה שימשה מקום מסתור לחבר באחד מארגוני הטרור הפועלים באזור. "כשהקפיצו אותי הייתי בבית בכוננות", מספר רס"ן ג', מילואימניק של הטייסת שהיה המוביל בתקיפה. "בתדריך הבנו שעלינו לפגוע בחלון מסוים של מבנה בתוך העיר". בכל תקיפה מסוג זה קיים החשש של פגיעה בבלתי מעורבים וכאשר מדובר בשטח עירוני צפוף, מתעצם החשש פי כמה. "כאשר אנחנו מבצעים תקיפות 'כירורגיות', אנחנו משקיעים מאמצים רבים בצמצום הנזק המרחבי ומניעת פגיעה באזרחים", מדגיש סרן ת', סגן מפקד הטייסת. לכן, בטרם תקף מסוקו של רס"ן ג' את הדירה וידא כטב"ם (כלי–טיס בלתי מאויש) כי אין באזור בלתי–מעורבים ורק אז ניתן האישור לביצוע. "המתנו באוויר עד מתן האישור לתקיפה ואז שיגרנו את הטיל".

משנים כיוון

בשבועיים הראשונים לחודש יולי נפתחה החזית הלבנונית - מבצע "שינוי כיוון" יצא לדרכו. גם טייסת הקוברה שינתה כיוון ומתקיפת מטרות יזומה עבר מרכז הכובד לסיוע לכוחות בשטח. "תפקידנו העיקרי היום הוא סיוע לכוחות הקרקעיים", מסביר סרן ב'. "אנו מלווים את הכוחות ביום ובלילה בסיוע קרוב ורחוק". חיפוי אווירי כזה ביצע סרן ג', טייס סדיר בטייסת, בסיוע לכוח של חטיבת גולני בבינת–ג'בייל באור יום. "הגענו לאזור בסביבות השעה שמונה בבוקר ונשארנו שם עד הערב", הוא מספר. "במשך כל המבצע היינו בקשר ישיר עם המפקדים בשטח שדיווחו לנו מהיכן יורים עליהם. חלק מההכוונות שקיבלנו מהם היו ממוקדות, לבית או לחלון מסוים ממנו יורים ואנחנו הגבנו בירי נגדי. כשלא קיבלנו מידע מהכוח איתרנו את היורים בעצמנו".

את ההבדלים בין פעילות הטייסת בתחילת המלחמה לבין פעילותה היום מסביר רס"ן י', ראש מדור מבצעים במפקדת קצין רפואה חילי, המשמש כהצ"ח (הצבת חירום) בטייסת: "היום אנחנו מבצעים פחות תקיפות מתוכננות ותוקפים יותר מטרות בלת"ם (בלתי מתוכנן) שמתהוות תוך כדי הסיוע לכוחות הקרקע. המטרות יכולות להיות בתים או תשתיות מהם יורים מחבלים לכיוון הכוחות שלנו", הוא אומר. "לפני פתיחת המערכה בלבנון היינו רגילים שסיוע לכוחות משמעותו להתקרב אליהם, לטוס נמוך ולראות את מה קורה בעין. היום אנו מבצעים סיוע צמוד לכוחותינו - אבל מרחוק מאוד. זו פעולה ייחודית ביותר. הכוח יכול למסור לנו היכן הוא נמצא ומה המיקום המדויק של הבית ממנו נורית אש כנגדו. הבית יכול להיות במרחק של פחות מ–50 מטר מהכוח שלנו ואנחנו 'נבצע' עליו מטווח רחוק כדי לא להתקרב לאזור ולצמצם את הסכנה".

וסכנה כזו בהחלט קיימת. "ההבדל בין עזה ללבנון הוא רמת האיום עלינו", מסביר רס"ן א'. "לכן בעזה אנחנו מתקרבים יותר למטרות. אך כשאנחנו טסים בלבנון אנו משתדלים לפעול מרחוק יותר". על האתגר בטיסה מעל לבנון מרחיב רס"ן י': " לקוברה - בניגוד למסוקי הפתן, השרף והינשוף - יש מנוע אחד וטיסה במסוק חד–מנועי בשטח מאוים היא תמיד אתגר, מכיוון שאתה צריך לחשוב היכן תבצע נחיתת אונס אם המנוע כושל", מסביר רס"ן י'. "כלומר האתגר העיקרי הוא הישרדות. לשם כך אנחנו נוקטים בצעדים מסוימים הקשורים לאופן הטיסה. בנוסף, אנו מחלקים בינינו במבנה את הגזרות ומחפים אחד על השני. במקרה חירום אין אפשרות לנטוש את המסוק ולכן אתה תמיד צריך לדעת לאן אתה לוקח אותו אם קורה משהו. כשטסים מעל ים, למשל, צריך לחשוב היכן הכי בטוח להנחית את המסוק -  קרוב לספינה שלנו, אבל מספיק בעומק כדי שלא יגיעו אליך קודם כוחות אויב. עם זאת, בזמן המבצע המחשבה הזו לא מתרוצצת כל הזמן בראש, היא נמצאת שם, אבל אתה מתרכז בדברים אחרים".

בין העננים, דרך העץ ולתוך המשגר

משימה נוספת לה מייחסים חשיבות במערך הקוברה היא ציד משגרי הקטיושות. "היינו בפטרול מעל הים מול חופי לבנון", מספר רס"ן י'. "קיבלנו מטרה - להשמיד משגר שהוסווה מאחורי עץ והיה מוסתר לכיוון מערב, אותו כיוון ממנו ירינו. התוצאה היתה שהטיל עבר דרך העץ אך פגע רק בחלק מהמשגר. שלחתי מסוק אחר צפונה כי חשבתי שיהיה קל יותר לשגר מזווית אחרת. עדיין היה קשה לראות את המשגר ממש עד לשניות האחרונות מכיוון שהיינו די רחוקים ממנו. לבסוף מסוק אחר שיגר את הטיל ופגע במשגר. ההרגשה היא הרגשת סיפוק. אתה נמצא באוויר שעות על גבי שעות בחיפוש אחר המשגרים האלו, וכשאתה רואה אחד כזה בכוונת ומבין שמדובר במשגר אמיתי, ההרגשה היא שהמשימה סוף סוף הושלמה. כאן המשמעות הערכית ברורה: אותו משגר כבר לא ישגר על חיפה".

נלחמים -  על מקום לטוס

בינתיים ממשיכה הטייסת בפעילות האינטנסיבית ופוקחת עין על הכוחות בשטח. "מה שמייחד את הטייסת שלנו מאז ומעולם זה שעל אף כמות השעות האדירה שהטייסת עשתה ושכל אחד כבר עשה, אנשים עדיין נלחמים על מקום לטוס", מעיד רס"ן י'. "כשמשהו הכי קטן קורה, בטח במצב כמו היום, מיד כולם מתקשרים ואלה שלא מתקשרים מתייצבים בחניה של הטייסת, מוכנים לכל מה שיידרשו לעשות, בלי לשאול שאלות. אפילו היום אנשים מתקשרים ללא הרף לטייסת ושואלים 'מדוע לא שיבצתם אותי, למה אני לא טס' ולא 'איך אפשר להחליף אותי'. כולם פה מגויסים, במלוא מובן המילה".

עוד באותו מדור

משמר הבז

טייסות הבז של חיל–האוויר לא רק עוסקות בהגנת שמי המדינה, אלא גם במגוון פעילויות אחרות במסגרת הלחימה בצפון

המחלצים

הלחימה בחזיתות הצפון והדרום זימנה לטייסות הינשופים הזדמנות להוכיח את יכולותיהן. הפעילות האינטנסיבית מסביב לשעון אינה פוסקת והלחימה מציבה כל יום אתגרים חדשים בפני אנשי הטייסות