בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 175 27/06/07

כתבות

גם פעילות קרקעית

תגיות: מערך הנ"מ

הם רגילים להביט אל השמיים ולחפש איומים על שמי המדינה, אבל במשך כמה חודשים בשנה, מורידים קציני וחיילי גדוד "רם" של מערך הנ"מ את העיניים מהשמיים ומחליפים את טילי הברקן שלהם בשכפ"צים קרמיים ובפעילות מבצעית של סיורים, מעצרים וביקורים ליליים בכפרים פלשתינאיים

הילה פולקה | צילום:ענבל גולומוב

זו אינה כתבה שגרתית. הפעם לא מדובר על מטוסים המתאמנים במדבר הצהוב וגם לא על יישום לקחי המלחמה, אפילו לא סקירה הסטורית של דמות מעניינת מחיל-האוויר או מטוס-קרב מפורסם. למען האמת, יכול להיות שאחרי הפיסקה השלישית, תטילו ספק בכך שזה אכן בטאון חיל-האוויר.


צוות הבטאון יצא ליומיים של שטח בגוש עציון והתלווה לנציגי חיל-האוויר בגזרה. הם לא טסים שם, גם לא מפציצים או מחלצים ואת הפ"מים (פקודות מבצע) שלהם הם מקבלים מה"ירוקים". מדובר בתעסוקה מבצעית של לוחמי הסטינגר (ברקן). אז מה היה לנו שם? מעצרים, שכפ"צים קרמיים, כלי-נשק אישיים, כלי-רכב ממוגנים והתמודדות עם איומים בגובה הקרקע.


נגד מטוסים?


כבר בהגיעו לטירונות, יודע כל לוחם נ"מ מה היא משימת הליבה של המערך. נ"מ כשמו כן הוא, פועל נגד מטוסים, אולם הפעם האחרונה בה הופל מטוס על-ידי מערכת נ"מ ישראלית, התרחשה אי אז לפני 25 שנים ומאז, מעגל האיומים רק הולך ומתרחב. אם עד לפני מספר שנים חיפשו הלוחמים מיגים מאיימים, הרי שהיום הם תרים בעיניהם אחרי מזל"טים נושאי חומר נפץ ומצנחי רחיפה. במהלך הכשרתם כלוחמים עוברים ה"סטינגריסטים" הדרכות מקצועיות על מערכת הנשק אותה יפעילו, שיעורים רבים בנושאי זיהוי מטוסים והכשרות לחימה. כאשר מגיעים הלוחמים ל"קו" לאחר סיום ההכשרה, הם מגלים שהאויב לא תמיד נראה לעין.


אז מה הקשר בין לוחמי הנ"מ לבין גוש עציון? לפי שעה, כלי-טיס עוינים עדיין לא מהווים איום ממשי באזור. "היתרון הברור של לוחמי הסטינגר נובע מהגיוון בתעסוקה המבצעית", אומר סרן יואב, קצין המבצעים של גדוד "רם". "השנה שלנו מתחלקת למספר חלקים: חלק מהשנה אנחנו במשימות 'הגנת שמי המדינה' ובמהלך החלק הנותר אנחנו מבצעים פעילות באיו"ש (אזור יהודה ושומרון) ואימוני כשירויות". משימות "קו כחול" של לוחמי הנ"מ כוללות בעיקר פריסה במוצבים שונים לאורך קו הגבול הצפוני והגנה על שמי המדינה מפני מטרות אוויריות עוינות. "אחד האתגרים המורכבים במשימות אלה, הוא השמירה על העירנות בפעילות שהיא בעיקרה סטאטית. כאן, באיו"ש, גם השגרה מצליחה להיות דינמית. אמנם לא מדובר כאן באירועים ששומעים עליהם בחדשות מדי יום, אבל הקרבה הזו לאויב והתחושה שלפעולות שאתה מבצע יש השפעה מיידית, לזה אין תחליף".


תוצאה מיידית


לפני המעבר דרומה, מניחים לוחמי הסטינגר את טילי הכתף בצד ולובשים שכפ"צ קרמי וקסדה. בתוך הסופה הממוגנת, בתנועה בין הכפרים, הם ימצאו את עצמם בקשר עם החמ"ל של הגדוד, בודקים תעודות זהות ולוחיות זיהוי של אזרחים וכלי-רכב פלשתינאים.


"מיד כשהגענו הבנו שמתייחסים אלינו כמו אל כל גדוד חי"ר (חיל רגלים) רגיל", מסביר סגן תומר, קצין המודיעין של הגדוד. "אמנם אנחנו שייכים לחיל-האוויר, אבל כאן אפשר לראות את זה רק כשאנחנו עולים על מדי א', ביציאה הביתה. בפעילות השגרתית אנחנו מבצעים שמירה על תושבים ביישובים באזור גוש עציון. כרגע יש בגזרה הנוכחית שלנו רק את הישוב כרמי צור, אבל חלק מהפעילות שלנו מתבצעת בציר 60. זה הוא הציר המקשר בין ירושלים לחברון וקרית-ארבע. על ציר זה נעים הרבה מאוד תושבים ישראלים ולכן אנחנו מאבטחים אותו. המטרה שלנו היא למנוע אירועים של זריקת אבנים, בקבוקי תבערה וכל הפרת סדר אחרת. שאר הפעילויות שלנו בגזרה כוללות מעצרים, חיפוש מבוקשים, בדיקות של כלי-רכב, מארבים ועוד".


אז מה התחושה של "כחולים" בין "ירוקים"? באופן לא מפתיע, הלוחמים דווקא מרוצים מההזדמנות לגוון. "כל משימה שאנחנו מבצעים היא משימה חשובה", מסביר סרן יואב. "בטחון לתושבי הצפון היא משימה חשובה וגם בטחון לתושבי גוש-עציון, איו"ש והמדינה כולה. הרי אם יסתננו מהאזור מחבלים לאזור המרכז, לעצור אותם זו משימה חשובה מאוד. העניין הוא באיזון. אם נצליח לשמור על איזון בין שתי התעסוקות, נפיק את המקסימום. אנחנו צריכים לשמור על תחושת הביטחון של התושבים בצפון שם האיום אכן קיים ורגיש אבל בכל זאת אינו יום יומי. לעומת הגזרה הזו, כשמדי יום אתה פוגש את האיום וכל פעולה שלך גוררת אחריה תגובה. כאן, אם אתה לא נמצא בנקודה שלך בזמן, זורקים אבנים או בקבוק תבערה על כלי-רכב ישראלי, התוצאה היא מיידית. המיידיות הזו והבנת המשמעות, עושה רק טוב ללוחמים".


קציני וחיילי הנ"מ הם קודם כל לוחמים במובן הבסיסי של המושג ולכן הם מוצאים את עצמם, יחד עם שריונרים, צנחנים ותותחנים מבצעים תעסוקות מבצעיות בשטחים. המוצבים הם אותם מוצבים ומדי מספר חודשים, לפי סבב "שינוי ייעוד" מתוכנן, מתחלפים הגדודים.


חיילי גדוד "רם" פועלים ממוצב כרמי צור מזה שלושה חודשים. זו היא הפעם הראשונה של הגדוד במוצב זה, אבל זו לא הפעם הראשונה בה הוא מבצע תעסוקה מבצעית בשטחים. במהלך התעסוקה ממשיכות ההדרכות המקצועיות לתפוס מקום בלוח הזמנים ובין סיור בכפר בית-אומר למעצר בעיר חלחול, מצליחים "לדחוף" גם שיעור זיהוי מטוסים. "בעיקר כאן, כשאנחנו לא מבצעים את משימת הגנת שמי המדינה, חשוב שנרענן את הידע המקצועי שלנו", מסביר סגן אבי, מפקד סוללה ג' של גדוד "רם". "בצפון אנו מתעסקים בזה כחלק מהשגרה. כל יום מתבצעת פריסה במוצבים וכל יום יוצא ללוחמים להחזיק את הטיל על הכתף. בקו כמו זה, כשהטיל לא נמצא על הכתף, חלק מהידע אובד, לכן אנחנו ממשיכים להעביר הדרכות תיאורטיות ושיעורים. אם במקרה פורצת מחר מלחמה, נוזנק לצפון, זו כוננות אותה אנחנו ממשיכים להחזיק".


באנו, לקחנו, הלכנו


עד עכשיו, בתפקידי ככתבת, לא הזדמן לי עדיין לצבוע את הפנים בצבעי הסוואה או להשתתף בדיון עם המשטרה על אופן הפריצה לבית בו ישן החשוד בפלילים וזאת מהסיבה הפשוטה, שאת העבודה הזו עדיף להשאיר לבעלי המקצוע. כאשר קיבלתי לראשונה את ההצעה להצטרף ליומיים של "שטח" בין כפרים וערים פלשתינאיות, חשבתי שזו יכולה להיות חוויה של ממש. מיותר לציין שלא העזתי לדמיין את מה שקרה שם.


עם הגעתי למוצב, הודיע לי סרן יואב בשמחה שהיום אני יוצאת עם הלוחמים למעצר. כלוחמת אמיצה ניסיתי להדחיק את החששות ולסמוך על הלוחם שתפקידו במעצר היה לשמור עלי... הגעתי עם חולצה לבנה ושעון לא משופצר וניסיתי להתעלם מהחיוכים, אבל אחרי התדריך הקצר אפילו הבנתי (בערך) לאן אנו נוסעים.


30:00 - קפ"ק 2, כל משתתפי המעצרים מתכנסים יחד ו"סוגרים קצוות", פרטים אחרונים, מאיפה נכנסים, דרך איזה כביש ואיפה פונים. המודיעין מדויק עד לפרטים הכי קטנים של רוחב הסמטאות וכל מעצר, גם השולי ביותר, מתוכנן בקפידה.


00:1 - הלוחמים כבר לבושים ומוכנים. אפודים, קסדות, מיקרופונים מורכבים על הצוואר וכמובן, צבעי הסוואה. כל אחד יודע מה תפקידו, באיזה כלי-רכב הוא נוסע ומתי. רק אני עוד קצת מפחדת וסיפורי הגבורה של הלוחמים לא מצליחים להרגיע אותי, בכלל לא.


30:1 - אחרי תרגול אחרון עולים לכלי-הרכב. אני מוצאת לי מקום נסתר יחסית בתוך ג'יפ הסופה ויוצאים לדרך. מסקנה ראשונה: שכפ"צ קרמי הוא לא דבר קל.


היעד: כפר בגזרה. המשימה: שני בחורים ילידי שנת 1986 ו-1987 המואשמים בזריקת בקבוקי תבערה ואבנים על מכוניות ישראליות. "בשורה התחתונה, ביצענו את המעצרים בצורה טובה", מסכם סגן טל, סגן מפקדת סוללה ד' של גדוד "רם" ומי שפיקד על המעצרים. "עשינו זאת בזמן קצר ואפילו שזה ממש לא המקצוע שלנו, ניתן לראות שכבר התחלנו להתמקצע. למען האמת, זה לא המקצוע של כמעט אף יחידה בצבא. אבל המוטיבציה של הלוחמים לבצע את המשימות האלה מעוררת התפעלות".


יכול להיות שרק אני מתרגשת מהמעצרים? אולי זו רק העובדה הפשוטה שחזרנו למוצב בריאים ושלמים. "את רוצה שאני אספר לך על מה שהיה?", שואל סמל ארקדי מסוללה ד'. "ביצענו שני מעצרים פליליים, רגילים לגמרי ואם צריך לסכם בשלוש מילים: באנו, לקחנו, הלכנו. ביצענו אותם די מהר, אבל זה כבר הפך להיות משהו שבשגרה".
מסע רגלי בשלג


לא כל מעצר הוא "באנו לקחנו הלכנו". יש לא מעט מעצרים ומבצעים אחרים בגזרה שמתוכננים שבועות מראש. "קצת אחרי שהתמקמנו בגזרה הנוכחית, קיבלנו מעצר מסובך יחסית של בכיר בגא"פ (ג'יהאד אסלאמי פלשתינאי)". מספר סגן תומר. "בגלל שהיינו עוד חדשים בקו, החטיבה לא כל-כך סמכה עלינו וחשבו להביא כוח חיצוני שיבצע את המעצר, אנחנו כמובן התנגדנו. זו לא היתה הפעם הראשונה בה ניסו לעצור אותו, בכל הפעמים שניסו להגיע אליו או לאזור שלו, הוא היה מיד בורח, ברגע שהבין שמחפשים אחריו. מאחר שהצעד הבא שלו יכול להיות ירידה למחתרת, הרי שלהצלחה שלנו במשימה היה משקל קריטי.


"מזג-האוויר לא היה לטובתנו וכל האזור היה מכוסה שלג", מעיד סגן תומר. "את המעצר ביצעה הסוללה שמיועדת לפרוס מבצעית בחרמון, אז אמנם לא בחרמון אבל לפחות התנאים היו מוכרים. בגלל החשיבות העצומה של המעצר, היינו מוכרחים להיכנס לכפר מבלי שירגישו בנו. החלטנו לעשות זאת ברגל ונכנסנו לתוך הכפר סעיר בלילה, מדובר בהליכה של כמעט שני קילומטרים. בסופו של דבר השלמנו את המשימה בהצלחה. מעבר לחשיבות של ביצוע המעצר עצמו, היתה כאן גם סוג של הוכחת יכולת, חותמת לכך שאנחנו אכן מסוגלים".


"לא היה לנו מושג שנגיע לעומס הפעילות ברמה כזו גבוהה תוך זמן כל-כך קצר", מוסיף סרן יואב. "לא מזמן ביצענו מעצר של שבעה מבוקשים בלילה אחד. שתי פלוגות של לוחמי צנחנים שימשו לנו כגיבוי, זה מצב שלא חשבתי שנגיע אליו כה מהר".


שגרה זה רע?


חודש אימון בדרום, שבוע תרגיל חטיבתי עם הנח"ל, חודשיים בגוש עציון ואחר-כך חזרה לגבול הצפון. איך מבצעים את המעברים הללו בצורה הנכונה ביותר? "בשטחים אתה מרגיש שאתה נלחם כל הזמן. לעומת זאת, כאשר עולים חזרה לצפון, מדובר בפעולות הכוללות הסברה, לימוד והפנמה של האיום, זה קשה הרבה יותר". מעיד סרן יואב. "בתפקיד הקודם שלי פיקדתי על סוללה כאן בגדוד, את המצב בצפון והאיומים הקיימים שם הייתי משווה לאמונה באלוהים: אתה יודע שהוא שם, אבל אתה לא רואה אותו וזה מורכב".


שתי גזרות הפעולה של לוחמי גדוד "רם" שונות בתכלית זו מזו. על אף השוני הרב, לא נראה כי ללוחמים יש בעיה לעבור בין הגזרות. "אחרי שנה ב'קו כחול' יש ללוחמים את המוטיבציה ואת המרץ לפעול כאן", מסביר סגן טל. "אני מקווה שזה לא ישתנה בעתיד. אין מה לעשות, כשאתה מגיע הביתה וחושב על השבוע שעבר עליך יש שתי אפשרויות: או שעצרת חמישה אנשים שיכולים היו לבצע פיגועים בשטחי מדינת ישראל, או שהגנת על שמי המדינה. מה יותר חשוב, זו כבר שאלה אחרת".


"כאן בגזרה הכל יכול להשתנות בשניה", מעיד סמל ארקדי. "מהרגע להרגע יש אירוע וזרקו איזה בקבוק תבערה על מגדל שמירה וצריך לקפוץ. זה קו מעניין מאוד מהבחינה הזאת. לפני כמעט חודשיים היה לנו שבוע בו זרקו ארבע פעמים בקבוק תבערה על מגדל שנקרא פילבוקס הנמצא על הציר. מה עשינו? מיד הגענו לאזור וחיפשנו מאיפה נזרק הבקבוק. בשבועות שאחר כך הצבנו מארב מוסתר כדי שיתפסו את אלה שרק ינסו לזרוק. אין ספק שמבחינת אירועים מבצעיים לא רגוע כאן, בטח בהשוואה ל'קו כחול'".
בעוד הגדוד כפוף למפקד החטיבה המרחבית עציון, קל לשכוח שבעצם מדובר כאן בשלוחה מרוחקת של חיל-האוויר. "אנחנו לא שוכחים את העובדה שאנחנו עדיין משרתים בחיל-האוויר". מסכם סרן יואב. "אולי המשימה שאנחנו מבצעים כאן לא קשורה ישירות לחיל, אבל זו רק חלק מהשנה שלנו.


"זה לא קל לחיילים לצאת הביתה אחרי 28 ימים בגוש, ימים בהם בדקו עשרות פלשתינאים, ביצעו מספר לא מבוטל של מעצרים וסיכנו את החיים שלהם למען תושבי מדינת ישראל. ומה קורה בבית עם החבר'ה? בשביל כל לוחם זה שלב של התבגרות שהוא מוכרח לעבור, בהתחלה אתה קצת מתוסכל מהצורה בה רואים אותך, אבל במחשבה שניה אתה מבין שזה בכלל לא משנה. הרי בסופו של דבר, חצי שעה אחרי שיצאת מירושלים אתה שם על עצמך שכפ"צ ונכנס ללב ליבם של הכפרים ומי שצריך לדעת את זה, יודע".

עוד באותו מדור

צבע הכסף

מיליוני דולרים ומיליארדי שקלים עוברים להם מתחת לידיים והם אלה שאמורים להחליט איך לחלק את הכסף בתוך
חיל–האוויר. המשימה המסובכת הופכת קשה יותר ויותר, כאשר ברקע קיצוץ תקציב הבטחון, דרישות בטחוניות גבוהות, מלחמה שהיתה וחס וחלילה עוד אחת שתהיה

סוללות דרך

מפקדת סוללת נ"מ. ארבע נשים הממלאות את התפקיד התובעני הזה התכנסו לשיחה על כל מה שמרכיב את תמונת עולמן: האחריות היומיומית הגדולה הכרוכה בהגנת שמי המדינה, מעמד הנשים בחיל–האוויר ובצה"ל וגם הנסיון לשלב את החיים הרומנטיים עם המטלות הצה"ליות