מטוס-קרב רב-משימתי, שנכנס לשירות ב-1976, ושימש שנים רבות כמרכיב העיקרי בסד"כ של חיל-האוויר.
ראשון מטוסי הכפיר נמסר לחיל-האוויר בטקס חגיגי רב-משתתפים, שהתקיים בתעשיה האווירית ב-14 באפריל 1975 - ערב יום העצמאות תשל"ה. מטוסי הכפיר שהחלו לצאת מקו הייצור נקלטו בתחילה בטייסת "הקרב הראשונה" המפורסמת, שבכך המשיכה לשמור על המסורת של הפעלת מטוסי קו-ראשון (בהמשך ל-S-199, ספיטפייר, מוסטאנג, מיסטר ומיראז' 3). טייסת נוספת, שקלטה את מטוסי הכפיר הייתה טייסת קרב-הפצצה, שהוקמה לפני מבצע "קדש", ואשר הפעילה במשך שנים מטוסי הרווארד, מוסקיטו, מיסטר IVA וסקייהוק. בשנים שלאחר מכן נקלטו מטוסי הכפיר בטייסות שונות בחיל-האוויר.
ההזדמנות הראשונה להוכיח את עצמו ניתנה לכפיר ב-9 בנובמבר 1977. מטוסי הכפיר נשלחו לתקוף בתל-עזיה, שהיה בסיס אימונים של מחבלים בלבנון, ומילאו את תפקידם בהצלחה מרובה. הכפיר גם זקף לזכותו הפלה: ב-1979 החל מאבק אווירי בשמי לבנון. הסורים לא הסתפקו עוד בשיגור כוחות יבשה, והחלו להפגין נוכחות אווירית. טיסותיהם המאיימות לא הותירו מוצא, וב-27 ביוני התחולל קרב-האוויר הראשון. באותו יום יצאו מטוסי F-15 וכפיר לחפות על מטוסים נוספים, שתקפו מטרות מחבלים בין אגם קרעון לנמל-צידון. בקרב שהתחולל, הופלו חמישה מטוסי מיג-21 ונרשמה הפלת-בכורה למטוס - יחידה עד כה.
גם בתקיפות הבאות בלבנון, החל במבצע "ליטני" וכלה במלחמת שלום הגליל, השתתפו מטוסי הכפיר באופן פעיל והוכיחו את יכולתם לפגוע בדיוק מירבי במטרות - כולל גשרים, מיבנים ועמדות תותחים, הכל בעזרת מערכות הכח"ן המשוכללות שבהם. הכפיר הופעל במהלך מבצע "דין וחשבון", ותקף עשרות יעדי מחבלים.
הכפיר זכה אף להצלחה בחו"ל. המטוס נמכר למספר מדינות, ואף הוחכר לצי ולמארינס האמריקאי.
הכפיר הוא אחד הדוגמאות הטובות ביותר לגישה ההדרגתית בעולם התעופה לפיתוח מטוסי לחימה, שהביאה לתוצאות מרשימות. הראשון במשפחת מטוסי המיראז', מדגם IIIC, היה מטוס-קרב מצויין בתקופתו למשימות יירוט ועליונות אווירית, אך כושרו היה מוגבל ביותר במשימות תקיפה. כדי לענות על דרישה זו פיתחו מפעלי "דאסו" - לפי תוכנית מיפרט ישראלית - את המיראז' 5, אך עקב האמברגו, שהטילה צרפת על מכירת נשק לישראל ולמדינות האיזור, בעקבות מלחמת ששת-הימים, נמנעה מסירתם.
התעשיה האווירית לישראל, בעידוד נמרץ של חיל-האוויר, החליטה לפתח דגמים משופרים של המטוס, שיענו על דרישות חיל-האוויר הישראלי. הבדיקות הראשונות החלו בסוף 1968, וכבר אז היה ברור, כי החסרון העיקרי של המיראז' 5 הוא אמצעי ההנעה שלו - מנוע האטאר 9 הצרפתי - מפתח דחף נמוך יחסית לכמות הדלק הגדולה שהוא צורך. כדי לשפר את המטוס היה צורך בראש ובראשונה להחליף את מנועו. המנוע שנבחר היה מנוע סילוני מתוצרת "ג'נרל אלקטריק" J79. השתלת המנוע במטוס היתה כרוכה בשינויים מסוימים בתצורתו: החל בהתקנים מסוגים שונים במנוע, הגדלת כונסי האוויר, התקנת מגן-חום מטיטניום סביב המנוע וכלה בקיצור מיבנה הגוף האחורי של המטוס. לאחר שאב-הטיפוס הוכיח את עצמו, שופרה התצורה האווירודינמית של גוף המטוס, והותקנו זוג כנפיים קטנות לפני ומעל לכנף הראשית בתצורה הנקראת "קנארד".
בסך הכל, נבנו למעלה מ-100 דגמי כפיר, מדגמי כפיר C2, כפיר C7, וכפיר דו-מושבי TC2.
הכפיר אינו מטוס הנחשב כחוד-החנית, ואף לא נועד להיות כזה עם כניסתו לשירות, שכן באותה תקופה קלט חיל-האוויר מטוסי F-15, הנחשבים לטובים מסוגם בעולם.