בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 173 (274) 27/02/07
לגליון זה מצורף פוסטר של הסופה (F-16I) הממוכשרת בעולם (צילום: ניר בן-יוסף):






ומדבקות אתר חיל-האוויר.

כתבות

להחליט ומהר

הטרור האווירי כנגד מטרות ישראליות הוא איום בעל הסטוריה ארוכה. לפני יותר משלושים שנה צץ איום שכזה כשמטוס נוסעים עשה את דרכו במהירות לכיוון מדינת ישראל. על האירוע והשלכותיו שנותרו רלוונטיים מתמיד גם היום

שי טל

האפשרות שגורמים עוינים ישתמשו במטוסים אזרחיים בכדי לפגוע בישראל, אם לביצוע פיגוע ואם למיקוח, עומדת על סדר היום של ההנהגה המדינית–צבאית של ישראל כבר שנים רבות ודוגמאות הסטוריות אינן חסרות.

21 בפברואר 1973. מטוס זר מתגלה על מסך המכ"ם של חיל–האוויר כשהוא עושה את דרכו אל תוך חצי האי סיני, שנמצא אז בידי ישראל. מיד עם גילוי המטוס הזר, עולה החשש כי מדובר במטוס עוין. חששות אלה לא היו ריקים מתוכן. מזה מספר שנים כבר פעלו ארגוני המחבלים בתחום האווירי: ביולי 1968 חטפו מחבלים מטוס "אל–על" שהיה בדרכו מרומא ללוד, הנחיתו אותו באלג'יריה ודרשו לשחרר מחבלים הכלואים בישראל תמורת שחרור נוסעיו. בסופו של משא–ומתן נאלצה מדינת ישראל להסכים לעסקה זו.

במאי 1972 אירעו שני אירועי טרור בשדה–התעופה בלוד: ב–8 בחודש נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית "סבנה" על–ידי מחבלים שהנחיתו אותו בלוד ודרשו שחרור מחבלים, אלא שהפעם השתלטו לוחמי סיירת מטכ"ל המטוס ושחררו את נוסעיו. ב–30 באותו חודש, הגיעו לנתב"ג שלושה יפנים חברי "הצבא היפני האדום", בשליחות "החזית העממית לשחרור פלשתין", פתחו באש באולם הנכנסים, הרגו 26 אזרחים ופצעו 76. סדרת אירועים זו, יחד עם ידיעות מודיעין בנושאי טרור אווירי, היא הבסיס שבשלו התעורר החשד הכבד עם גילויו של המטוס הזר העושה דרכו לתוך סיני בכיוון מדינת ישראל.

זמן קצר לאחר גילויו, הוחלט להנחית את המטוס הזר בשדה–התעופה בבסיס חיל–האוויר ברפידים. מאחר והניסיונות ליצור קשר עם המטוס עלו בתוהו, הוזנקו לעברו שני מטוסי קורנס (פאנטום). כעבור מספר דקות זוהה המטוס כמטוס של חברת התעופה הלובית. מרגע שהטייסים דיווחו כי מדובר במטוס נוסעים לובי, ניסו גורמים בצה"ל ליצור קשר עם נמל–התעופה של קהיר אך ללא הצלחה.

טייסי הקורנסים התקרבו לתא הטייס בכדי להסב את תשומת ליבו על–ידי יריות אזהרה וניסיון לסמן לו, באמצעות סימנים מוסכמים בינלאומיים, כי עליו לנחות מיד. לאחר שהבינו כי הטייס אינו מתכוון להנחית את המטוס כפי שהורו לו, ירו מטוסי הקורנס פעם נוספת צרור אזהרה לפני חרטומו. הפעם כבר הגיעה תגובה - טייסי הקורנס דיווחו כעבור דקה כי הטייס מגיב לאותות אשר נשלחים לכיוונו על–ידי הוצאת כן–הנחיתה וסימני ידיו, אך עם זאת הוא ממשיך בטיסתו.

דקות גורליות בסיני

הזמן חלף והנתונים היבשים הצביעו על כמה עובדות: ראשית, בידי צה"ל היה מידע מודיעיני כי בכוונת ארגוני מחבלים לבצע חבלה בדרך האוויר על–ידי הנחתה ופיצוץ מטוס בישראל, או על–ידי מטוס שייחטף לצורכי סחיטה ויונחת בישראל. עצם גילויו של מטוס בלתי–מזוהה העלה חשד מיידי וראשוני וכאשר חלף המטוס מעל מערך טילי הקרקע–אוויר המצרי, מבלי שנפגע, גבר החשש שמדובר בפעולה המתואמת עם הצבא המצרי.

המטוס טס מעל מטרות רגישות מאוד בסיני וכיוון טיסתו היה הנגב שגם בו נמצאות מטרות רגישות. כאשר מטוסי חיל–האוויר התקרבו למטוס, התברר כי חלונותיו מוגפים ומשום כך לא התאפשר לטייסי חיל–האוויר להבחין בנוסעים.

לנוכח המצב הורה מפקד חיל–האוויר דאז, האלוף מרדכי הוד ז"ל, לירות פעם נוספת יריות אזהרה לפני חרטומו של המטוס. הקורנסים ירו צרור נוסף וכאשר המטוס לא הגיב פנה האלוף הוד לרמטכ"ל דאז, רב–אלוף דוד אלעזר ז"ל, הסביר לו את המצב ואת שיקוליו וקיבל את אישורו להנחית את המטוס בכוח, גם יהיה צורך להשתמש באש.

המטוסים קיבלו הוראה לירות אל קצה כנפו הימנית של המטוס, אך גם לאחר פעולה זו לא צייתו טייסיו של המטוס. אז קיבלו הטייסים הוראה לירות אל שורש הכנף.

כנף המטוס נפגעה קשה והמטוס ניסה לנחות נחיתת אונס, אך ללא הצלחה והתרסק אל אדמת סיני. 110 נוסעים ואנשי צוות נהרגו ושלושה נפצעו.

קורנס או מיג?

רק כאשר פוענחו הקלטות "הקופסה השחורה" של המטוס, התברר כי טיסתו הייתה רצופה טעויות של צוות המטוס ושל נמל–התעופה בקהיר. כבר מעל שטח מצרים, גילה הצוות כי המטוס סטה מהמסלול המתוכנן. באותה שעה נשבה רוח חזקה בעוצמה של 150 קמ"ש ונוצרו קשיים בתקשורת בין המטוס לבין נמל–התעופה בקהיר, עובדה שהביאה לאי–וודאות בדבר מקום הימצאו המדויק של המטוס לאורך כל הדרך. חוסר וודאות זה היה משותף הן לצוות המטוס והן לפיקוח והבקרה בקהיר. בעוד קברניט המטוס היה משוכנע כי הוא נמצא עדיין במסלולו ממערב לקהיר, הרי שבפועל היה ממזרח לקהיר, תוך סטייה משמעותית מהנתיב המתוכנן.

למרות שהקברניט הבחין במפרץ סואץ, הוא המשיך לטוס מזרחה תוך התעלמות מההוראות הברורות והחמורות האוסרות טיסה אזרחית באזור.

לאחר שנמל–התעופה בקהיר הורה למטוס להנמיך ולנחות, הבינו בקהיר כי בעצם אינם יודעים היכן באמת נמצא המטוס. רק אז גילה גם קברניט המטוס הלובי, כי סטה מנתיבו ונמל–התעופה אותו הוא רואה מתחתיו, אינו שדה–התעופה של קהיר. את מטוסי הפאנטום שהתקרבו אליו, זיהה הצוות בטעות כמטוסי מיג. עובדה זו ידועה, משום שהקברניט דיווח לנמל–התעופה בקהיר כי ארבעה מטוסי מיג חגים סביבו. רק אחרי חמש דקות, משהודיע כי מטוסי–הקרב יורים לעברו, נמסר לו מנמל–התעופה הקהירי שהעניין יטופל. למעשה, באותו הזמן, לא ידעו כלל המצרים אם אכן ישנם מטוסי מיג באוויר.

"לא יכולנו לקחת בחשבון טעויות רבות כל כך בהתנהגות צוות המטוס, בייחוד שברקע יש לנו ידיעות על כוונות לחטיפות מטוסים", אמר האלוף הוד במסיבות העיתונאים שנערכו לאחר התקרית. הוא הדגיש כי לא הייתה כל כוונה להפיל את המטוס, אלא רק לגרום לנחיתתו.

"למרבה הצער", אמר, "הוא גם ביצע נחיתת חירום גרועה, עם הגלגלים והמדפים בפנים והדבר הסתיים כפי שהסתיים". רא"ל אלעזר הוכנס לתמונה בשלוש הדקות האחרונות של התקרית.

בראיון לטלוויזיה הסביר רא"ל אלעזר: "ברגעים האחרונים של המעקב הגיעה אלי הידיעה. אני קיבלתי את ההערכה של חיל–האוויר, קיבלתי את המסקנה שלהם וקיבלתי את ההמלצה שצריך להכריח את המטוס הזה לנחות אצלנו. היו לנו כל הסיבות לחשוב שהתעלמותו ממטוסי הקרב נובעת מתוך רצון עליון לא לנחות כאן".

נכתב בסיוע תחום היסטוריה

עוד באותו מדור

התחמקות אחרונה?

כהמשך שאינו טבעי עבור מי שניהל את "חייו" בניסיונות להתחמק מאור הזרקורים ומתחנות המכ"ם, מתנהל תהליך "מותו" של ה–F-117A, המטוס החמקן הראשון בהיסטוריה, תוך ויכוח חריף. מדוע באמת מוציא חיל–האוויר האמריקאי את הכלי היחודי מן הארסנל שלו? ומי באמת יכול או צריך להחליף אותו? חלק מהתשובות לפניכם
מטוס מנהלים של חברת "צסנה"

מטוס לכל אחד?

מטוס מנהלים פרטי. עד לא מזמן היה המושג הזה שייך לאוצר המילים של אלפיונים עליונים ומרוחקים, אך לא עוד. עולם התעופה הפרטית עובר מהפכה אמיתית ויותר ויותר חברות, ארגונים ואנשים פרטיים מקצרים טווחים בעזרת מטוסים כאלה