בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 178 28/12/07

עסקי אוויר | תת-אלוף רמי בן אפרים, ראש להק כח האדם:

"ההשתמטות היא איום אסטרטגי על הצבא"

תגיות: ראיונות בכירים , רמי בן אפרים

ראש להק כח האדם בחיל-האוויר, תא"ל רמי בן אפרים, חושב כי האיום האסטרטגי על חיל-האוויר קשור דווקא בכח האדם שלו. בראיון מיוחד לבטאון הוא מספר על המפגש הראשון שלו עם חיל-האוויר בגיל 16, הקמת משפחה, חשיבות הפיקוד ומה באמת הכי חשוב בלהק כח האדם. שיחה אישית

מה הן התחנות החשובות בחייך הקשורות בחיל-האוויר?

"התחנה הראשונה היא המפגש הראשון שלי עם חיל-האוויר. הייתי בן 16, בביקור במחנה גדנ"ע נורית על הגלבוע. יצאנו לסיור בבסיס רמת-דוד, שם קיבל אותנו טייס צעיר מטייסת "הסילון הראשונה", לביקור שמבחינתו היה שגרתי ומבחינתי היה מעצב. אחרי ביקור זה החלה ההתעניינות שלי בהתנדבות לקורס-טיס ובחיל-האוויר. דרך אגב, ברבות הימים פיקדתי על אותו טייס, שהפך ללוחם מילואים בטייסת "נשר הזהב" וגם על אותו בסיס רמת-דוד.

התחנה השנייה היא תאונה שעברתי בגיל 23, במהלכה נטשתי מטוס F-16 (נץ) כתוצאה מפגיעה של ציפור גדולה במנוע. במהלך הנטישה, שהיתה מורכבת מהיבטים רבים, נפצעתי פציעות קלות, אך הארוע הפך לאחד הארועים המשמעותיים בחיי. בארוע זה הבנתי את המשמעות האדירה שיש לכל מקצועות תומכי הלחימה על חייו של הטייס. מקצועות רבים, אנשים רבים ומשימה אחת.

התחנה השלישית היא נסיעה לאקוודור להדרכת טייסי כפיר, נסיעה אליה יצאתי כסגן מפקד טייסת כפיר בבסיס חצור. בקיטו, בירת אקוודור, פגשתי חיילת בודדה אשר נסעה לבקר שם את הוריה. היום היא אשתי ואם ארבעת ילדיי. החתונה עם לי זו המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי מחיל-האוויר.

תחנה רביעית היא הזנקה לתקיפה בלבנון, בערב פסח שני, שנת 2001. אני מפקד טייסת "העמק", עם סמ"ט ב' במטוס המוביל. בהמראה נשבר כן הנסע של מטוס מספר שתיים במבנה, בו ישבו טייס ונווט צעיר, בגיחתם המבצעית הראשונה בחיים. במשך שעתיים של הטיסה המורכבת בחיי, החלטנו להנחית את המטוס והצוות הצעיר עשה זאת בביצוע מושלם. בגיחה זו, יותר מאינספור גיחות אחרות, הבנתי את כובד האחריות הרובץ על כתפי מפקדי הטייסות בחיל, מה היא משמעותו של מוביל המבנה ומדוע לוקח לנו שנים על שנים, להכשיר את צוותי האוויר שלנו, לאותו רגע מכריע.

תחנה חמישית. אני מפקד טייסת בבסיס רמון ולי, אשתי, קוראת לי בדחיפות כי התחילו צירים. הנסיעה מרמון לסורוקה, נמשכת 50 דקות. 50 דקות מהארוכות בחיי, שבסופן גל, בתנו השלישית, יוצאת לאוויר העולם על כיסא ימין ברנו מגאן שלי. היום, כשאני מטפל בבסיסי הדרום ובאנשי הדרום, התמונה הזו, שמייצגת את מורכבות השירות שם, מלווה אותי בכל דילמה ובכל החלטה.

תחנה אחרונה היא מלחמת לבנון השנייה. אני מפקד בסיס רמת-דוד ובמעגל ההתראה מודיעים "רמת דוד, מטח טילים לכיוונכם". מעלים סירנה, מחכים לבומים שלשמחתנו שוב לא פוגעים בבסיס ומיד אחר כך יוצאים לסיבוב בשיכון המשפחות, להרגיע, לדבר עם המשפחות שנשארו, להגיד שלום ללי ולילדים ולהבין לצערי, שגם הם יצטרכו להילחם כאן, בבוא היום".

מה הוא הדבר החשוב ביותר בתפקיד רלכ"א?

"את הדבר המרכזי ביותר בתפקיד רלכ"א ניתן לסכם במשפט אחד: רלכ"א צריך להיות קודם כל בן אדם. רלכ"א צריך לראות את הפרט בתוך הארגון הענק. מחד להוביל אסטרטגיה וחזון ומאידך לדעת להקשיב למצוקות הקטנות, לטרדות, לסיפור האישי. רלכ"א צריך להבין שחיל-האוויר הוא ארגון אדיר, שיודע להסתדר בלי כל אחד מאיתנו, אבל הצלחה ונצחון קטן עבור יחיד בארגון, יוצרים אמון, דבק ורצון להישאר איתנו שנים רבות".

מה הם הנושאים המרכזיים אשר שמת לך ליעד עם כניסתך לתפקיד?

"שלושה נושאים עומדים כיום לנגד עיני. משמעות העשייה: הייתי רוצה מאוד לראות עיסוק רציף במשמעות של העשייה שלנו. שכל אחד בחיל-האוויר יבין כמה חשובים הדברים שאנו עושים. עבור המדינה שלנו, עבור הילדים שלנו, כדי שיהיה כאן מקום טוב יותר לחיות בו.

שייכות: אני רוצה שהאנשים יהיו גאים במדים הכחולים שלהם, בסמל חיל-האוויר ובסמל הבסיס והיחידה. הייתי רוצה לחזק את המונח משפחת חיל-האוויר, משפחה אוהבת המורכבת מותיקי החיל, מהמשפחות השכולות, מהפצועים שלנו, מאנשי המילואים. להבין שאנחנו ארגון עם עומק, עם מסורת ועם מורשת.

יחס אישי: הייתי רוצה שנהיה יותר אנושיים ויותר אמפטיים. בתוך העולם המטורף בו אנחנו חיים, צריך להחזיר קצת רוך, קצת הקשבה וקצת אנושיות".

מה הם האתגרים העומדים בפני להק כוח אדם בחיל-האוויר?

"הבעיה הגדולה ביותר בראייתי כיום היא שהחברה הישראלית יצאה מאיזון בכל הנוגע לשירות הצבאי. אין תגמול למשרתים ואין סנקציות מול אלו שמשתמטים. הגענו למצב בו כל אדם שני, מבין ברי הגיוס, הוא אחד מהשניים: או שלא התגייס לצה"ל או שלא סיים את שירותו בצה"ל, נתון שלא ניתן לחיות איתו.

כמות החיילים בצה"ל הולכת ויורדת וכתוצאה מכך, גם בחיל-האוויר יש פחות חיילים. יש יותר עומס על החיילים הטובים. אצל אלו מתחילה לרדת המוטיבציה, כולל הרצון לצאת לקצונה, מדובר בכדור שלג מתגלגל שאם לא נעצור אותו, יהפוך לאיום אסטרטגי על הצבא.

האתגר השני, באופן פרדוקסלי, הוא הצמיחה המהירה של המשק ושל הכלכלה הישראלית. מצב זה יוצר תחרות קשה עם המשק האזרחי הצמא לאנשינו - לוחמי צוות-אוויר, אנשי כטב"ם, והאוכלוסיות הטכנולוגיות השונות.
מבחינה כמותית, חיל-האוויר הצטמצם בשנים האחרונות באחוזים ניכרים בכמות אנשי הקבע, בימי המילואים וכיום גם בכמות חיילי החובה. אבל, חייבים לזכור שכמות המשימות עלתה בצורה תלולה בעשרות אחוזים. נדרשת אסטרטגיה חדשה של ניהול ההון האנושי של חיל-האוויר.

אנחנו צריכים להיות אגרסיביים ולתת מענה לאנשינו כבר היום. העולם היום, בעידן המידע, עידן האינטרנט והסלולר, הוא עולם הגוזר אורח חיים עמוס, עולם של חיים בקצב מהיר וכתוצאה מכך של שחיקה מהירה. במקביל יש פחות מגע אנושי, פחות קשר עין, פחות שיחה וחשיבה משותפת וכאן מונח סט האתגרים הגדול: להפיח רוח באנשים, להעמיק שורשים, לטפל בעומסים ובשחיקה, לתת מענה מהיר לפרט ולמשפחתו, להיות יצירתי ופרו-אקטיבי.

אנשי חיל-האוויר, גם כיום, חדורי שליחות ואהבת הארץ, אך כיום כולנו עושים יותר שיקולי עלות-תועלת פרטיים. היום האנשים רוצים תגמול גבוה יותר, רוצים התחשבות בקריירה של בן או בת הזוג ורואים את המשפחה במרכז השיקולים. אנחנו מברכים על מציאות זו ויודעים שהאתגר של להק כוח האדם הוא להתאים את כל מנגנוני הטיפול באנשים אליה.

מתוך הגדרה והערכת מצב, גובשה תוכנית 'אנשים'. תוכנית שמגדירה את בעיות היסוד שלנו בעולם האנשים, את האתגרים ואת דרכי הפתרון. התוכנית, אגב, כוללת גם בעיות להן אין לנו כרגע פתרונות, אולם אני מאמין שפעם ששמנו את ההגדרה המדויקת של הבעיה, נדע לפתור אותה. לבטח בארגון כמו חיל-האוויר שלנו".

כעשור אחרי בג"ץ אליס מילר, איך אתה רואה את שילוב הנשים בקורס-הטיס ובמקצועות האחרים שנפתחו לשירות בנות בחיל-האוויר?

"כיום, 16 קורסים לאחר שנפתחה האפשרות לנשים להצטרף לקורס-טיס, יש לנו 17 בוגרות, כלומר ממוצע של בערך בוגרת אחת בקורס. למרות שיש כאלה שראו בהחלטה גימיק.

המסר העיקרי הוא שאנחנו רואים בשילוב הנשים פוטנציאל להשבחת איכות לוחמי צוות-האוויר שלנו ושבראייתי אנחנו בדרך למהפכה בשילוב נשים בקורס-טיס.

עיקר המהפכה המתבצעת בימים אלו, מכוונת למצב בו אנו לא מטפלים רק בנשים שפונות אלינו ביוזמתן, אלא פונים ביוזמתנו אל כל המאגר של כוח האדם הנשי. שינוי זה אמור להביא לנו תוספת משמעותית בכמות המשתתפות בקורס.
במקצועות האחרים יש לנו כ-15 אחוז שילוב של נשים. זהו אחוז גבוה מאוד. ראוי לציין את קצונת החובה כיום, בה כ-60% מנושאי הדרגות הן נשים.

חשוב לציין כי במלחמת לבנון השנייה עמדו הנשים בחיל-האוויר בצורה מעוררת הערכה בכל המשימות והמבחנים. מקום מרתק לבחון את תרומתן היו הדת"קים, עם דגש על אוכלוסיית החמשיות, שעבדו בעומס גדול מאוד בכמות חימוש חסרת תקדים וכמות גיחות אדירה סביב השעון".

מה היא משמעות המעבר דרומה עבור חיל-האוויר?

"החל משנת 2008, ישרתו שליש מאנשי חיל-האוויר מקו באר-שבע ודרומה. חיל-האוויר לא פועל בחלל ריק, אלא מממש את מדיניות הממשלה שקבעה את המהלך הלאומי של מעבר צה"ל דרומה, מהלך שעיקרו פיזור נכון יותר של אוכלוסיית המדינה על שטחה.

את המעבר דרומה, של התשתיות ושל האנשים, נעשה בשנים הקרובות, אולם הבנה עמוקה יותר של משמעות החלטת הממשלה יוצרת אתגר גדול בהרבה. אנחנו רוצים לראות לא רק את אנשינו משרתים בדרום, אלא גם מעתיקים את מגוריהם דרומה ובכך מממשים למעשה את חזון בן גוריון.

מתוך אתגר זה ניתן להבין את לב העשייה שלנו כיום: המשפחות והחינוך לילדים. אנחנו מאמינים שהדרום יכול להפוך להיות אבן שואבת עבור אוכלוסיה איכותית כמו האוכלוסייה שמשרתת בחיל-האוויר.

הנושא דורש כמובן הרתמות של גופים רחבים הרבה יותר מחיל-האוויר. נדרשת עשייה ודחיפה של משרדי הממשלה השונים, נדרשת תמיכה של אנשי חינוך, אנשי ציבור, חברות ממשלתיות, רכבת ישראל וכו'.

על חיל-האוויר מוטלת כיום משימה כבדה מאוד. מתוך היותנו פורצי הדרך במהלך של העברת צה"ל דרומה, אנחנו מבינים שהאופן בו יצליח המהלך שלנו, יקרין על כל הצבא ובמידה רבה על עתיד הנגב כולו".

האם יש לך עצה עבור בוגרי קורס-הטיס המסתיים השבוע?

"הבוגרים צריכים לזכור שהם התנדבו ובחרו באורח חיים שאינו טריוויאלי כיום במדינת ישראל. אורח חיים של תרומה לכלל ולא רק לעצמך. אורח חיים שעיקרו עשייה חשובה ביותר לבטחון המדינה. אני גאה מאוד לראות אנשים כאלו במדינת ישראל גם בשנת 2007.

בנקודת הזמן הנוכחית, עם קבלת הכנפיים, הייתי ממליץ להם להישען לרגע אחורנית, להיות גאים בעצמם על המאמץ שהשקיעו ועל שלוש השנים אותן עברו, אך מצד שני לזכור שיש לפניהם דרך ארוכה מאוד לפני שיוכלו לטפוח לעצמם על השכם".

עוד באותו מדור

"ברגע שעליתי על הצוקית, ידעתי שקרב זה בשבילי". סגן הדר. צילום: שקד סבג

טייסת הקרב השלישית

את האהבה לטיס ינקה סגן הדר בבית, כבר מגיל צעיר מאוד: אבא שלה, סא"ל (מיל') חביאר, הוא אחד מוותיקי מערך התובלה בחיל-האוויר, וגם פיקד בעבר על המגמה בבית-הספר לטיסה (ביס"ט); האמא, כמו שכתוב בספר הסטטיסטיקה הבלתי-רשמי, מורה כמובן; והדר, מעכשיו, היא טייסת הקרב השלישית של חיל-האוויר
"הטייסים יוכלו לזהות פרטים על הקרקע בצורה טובה יותר". מסוקי שרף. צילום: ענבל גולומב

מערכת תצפית חדשה לשרף

מערכת לשיפור תצפית וראיית לילה, המכונה M-Tads, הותקנה בחודש נובמבר האחרון באחד ממסוקי השרף (אפאצ'י-לונגבאו) של טייסת "הצרעה"