בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 179 29/02/08
מוצגים בפניכם תקצירים משלוש הכתבות הפותחות של כל מדור. את הגיליון הקודם ניתן יהיה לקרוא בעוד כחצי שנה עם פרסום גיליונות הארכיון.

כתבות

בביתו במדבר

תגיות: ראיונות בכירים , בסיס חצרים

הכניסה לתפקיד, ההתנתקות והמלחמה בלבנון, הפיקוד על בסיס מגוון ובעיקר על אנשים. תא"ל שלי גוטמן, מפקד בסיס חצרים שסיים את תפקידו ופורש מצה"ל, מדבר על החיים כמפקד וכמנהל ובטוח שיישאר בנגב גם אחרי הנחיתה האחרונה

הדס וול | צילום: שקד סבג

הלשכה של תא"ל שלי גוטמן רועשת. בחדר הדיונים יושבים כל מפקדי הבסיס הבכירים ואת הדיון אפשר לשמוע דרך הקירות. יש עניינים דחופים לטפל בהם, בלי קשר לעובדה שבקרוב יעזוב מפקד הבסיס ודמות חדשה תעמוד בראש הדיון. רק מחוץ לחדר, על שולחנה של הפקידה, ניתן לראות את הרמזים הראשונים לעזיבה. הטלפון מצלצל ומפקדים בבסיס קובעים פגישות פרידה מהמפקד, הגיע זמן פרידות וסכומים.

"לבסיס חצרים ייעוד כפול", פותח תא"ל גוטמן את דבריו. "הבסיס הוא כוח אווירי משמעותי להפעלה בעת מלחמה ובבטחון השוטף ובו-זמנית הוא מכשיר לוחמים אוויריים לחיל-האוויר. לכן, האתגר הוא ליישם את היכולות המבצעיות תוך חשיבה והשקעה לטווח הארוך בתחומי הכשרת אנשי צוות-אוויר כלוחמים אוויריים".

כאשר נכנס לתפקידו, לפני למעלה משלוש שנים, בחר לפתוח בהגדרת חזון וערכים לבסיס ובמאמץ משותף של כל מפקדי הבסיס, נוסח החזון המשותף. "האתגר הגדול הוא השילוב בין גודל הבסיס ורבגוניותו. בצד גופי הדרכה קיימות טייסות מבצעיות. התברכנו בריבוי כלי-טיס מסוגים שונים, מטוסי קרב מחד ומסוקי סער מאידך, מטוסים שהם שיא הטכנולוגיה לצד מטוסים בני 40 שנה שממשיכים לטוס במשימות מבצעיות ומשימות הדרכה סביב השעון. סוגי המשימות המוטלות על כלי-הטיס בבסיס מגוונות: צילום, חילוץ והצלה, תקיפות מבצעיות ומשימות האימון השונות. היינו חייבים לאפשר כיוון פעולה משותף, מיקוד מאמצים והכוונת העשייה בכלל פעילויות הבסיס", הוא מסביר, בעוד מבטו פונה מדי פעם אל עבר מסמך החזון שתלוי על הקיר.

מתורה להלכה

בתוך משרדו של גוטמן סדורים סעיפי חזון הבסיס על מסמך ממוסמר לקיר, אך מחוץ ללשכת המפקד, קמות המילים לתחייה, מזנקות מן הדף ומשפיעות על חיי החיילים והעבודה המקצועית בבסיס. במעלה שבילי השטח, המילים הופכות מתורה להלכה.

"כאשר נכנסתי לתפקיד, החלטתי עם המפקדים הנוספים להקים 'מטה בסיס'. זו שיטה בעזרתה ניתן מענה לעידן ביזור המשאבים למפקדים ומאפשרת לנו להפנות את קשב המפקדים בטייסות לפיקוד ופחות לניהול. כך התחלנו לייצר לעצמנו משאבים ולסנכרן מאמצים, הכל כדי שהבסיס יתעצם", נזכר המפקד ואכן, תנופת ההתעצמות לא איחרה לבוא. עד מהרה קלט הבסיס את מערך מטוסי "סופה" (F-16I) וטייסת "אבירי הזנב הכתום" נפתחה. בנוסף לכך, אוחדו גפים זהים, מערך מטוסי ה"עיט" (סקייהוק) הוותיק התאזרח והוקם מנגנון הבטיחות בבסיס, שהרי בטיחות חשובה מעל לכל. "בסופו של יום, הסתכלנו לאחור וראינו התעצמות באמצעי הלחימה, בתשתיות ובייצור עצמי של משאבים", אומר תא"ל גוטמן.

ההישגים אינם נזקפים לזכותו של אחד והם פרי מאמץ משותף. "אני מאמין בביזור סמכויות ובחשיבה משותפת", אומר תא"ל גוטמן. "אני נותן את מירב הבחירה והסמכות לאנשי. לדעתי, הסתמכות על הקבוצה כולה, היכולת להקשיב לשונה ולחשוב ביחד, בונה את עוצמת הארגון, במקרה שלנו בסיס חצרים וכל האנשים שבו", הוא מוסיף.

לצד העבודה הקשה, מוצאים זמן גם לתחום החינוך. "למרות כל החידושים בתחום הטיס, השינוי הקריטי ביותר שהתרחש כאן בשנים האחרונות הוא במודעות האנשים לחשיבות הפיקוד וחשיבות התחום הערכי", הוא מספר ויש גם נתונים בשטח: 1,200 חיילים מהבסיס ביקרו ב'יד ושם', 450 חיילים סיירו בעיר דוד, 85 מאנשי הבסיס השתתפו בתוכנית "עדים במדים" (משלחת צבאית לפולין), 120 אנשי קבע השלימו תארים תוך כדי שירות וכל זאת בעלות של מאות אלפי שקלים.

מההתנתקות ללבנון

לפקד על בסיס בחיל-האוויר זה קצת כמו לזרוק מספר כדורים למעלה וללהטט. "שני הארועים החשובים ביותר, שהתרחשו כאן במהלך השנים האחרונות, הם מהלך ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה", אומר תא"ל גוטמן. "באופן אישי אני רואה את ההתנתקות כהתנגשות בין ערכים. לאותה משימה היינו חייבים לגשת בעדינות. המאמץ העיקרי שנדרש היה לבחור ולאתר את האנשים שאנחנו שולחים למשימה זו. רק אנשים שיכולים היו להתמודד מנטאלית עם המשימה, נבחרו לביצועה". בסופו של דבר, סיפק בסיס חצרים, באוגוסט 2005, את כמות החיילים הגדולה ביותר ביחס לגורמים אחרים: גדוד של פרחי-טיס ופלוגת בסיס. "הייתי איתם בשטח כל יום", הוא מספר, "באופקים, בכפר מימון ובכל מקום אפשרי. גם 'עורף' הבסיס נרתם למשימה ויחידת הבינוי של חצרים הובילה את הטיפול במתקנים בשטח".

במלחמת לבנון השנייה פעל הבסיס ברציפות. "ההחלטה הקשה ביותר שלקחתי בזמן הקדנציה שלי בבסיס, הייתה במהלך המלחמה. אני ומפקד טייסת 'צפורי המדבר' המפעילה מסוקי ינשוף, עודדנו אופן טיסה שהיה מסוכן מאוד, אך הכרחי. היינו חייבים להגיד לאנשים שזו הדרך בה הם צריכים לטוס, מתוך הבנה שיכולות לקרות טעויות שיגרמו למקרי מוות. זו הייתה החלטה קשה ביותר, אנשים טסו באופן נועז והיו יכולים לאבד את חייהם".

אך כנראה שלא הייתה זו טעות ולאחר תהליך ארוך של עיבוד אירועי המלחמה, זכתה הטייסת בצל"ש הרמטכ"ל על ביצועיה. במהלך המלחמה היו למעלה מ-100 גיחות חילוץ נפגעים, עשרות מהן באור יום ומרביתן משטחי לבנון. בניגוד לתפיסה המקובלת, לפיה יבוצע הפינוי בהיטס מעורף מרחב הלחימה, בוצעו רוב הפינויים משדה הקרב. המסוקים היו חשופים לאש האויב ופינו למעלה ממחצית מנפגעי המלחמה ואת רובם המוחלט של הפצועים הקשים. "כשהטייסת זכתה בצל"ש, זה היה אחד האירועים המרגשים יותר בשנותי כמפקד הבסיס", הוא משתף. אך בניגוד לתחושת הגאווה, מתלווה לרגשותיו גם תחושת חרטה כבדה. "אני מאמין שיכולתי להשפיע יותר על האופן שבו עשינו חלק מהדברים בהפעלה של חיל-האוויר", מדגיש תא"ל גוטמן.

שטח או משרד

החלטות קשות, כמו אלה שנלקחו במלחמה האחרונה, הן ליבת תפקידו של תא"ל שלי גוטמן. למראית עין, מדובר במנהל בכיר עם לשכה, שתי מזכירות ולוח זמנים מתפקע עמוס פגישות ודיונים. לעיתים אף ניתן להתבלבל ולחשוב כי הוא אכן מנהל ארגון בכיר.

אך מדובר במפקד בסיס מבצעי ביותר. "אני חושב שההבדל בין מנהל ומפקד הוא בתכלית", אומר תא"ל גוטמן, נעצר לרגע ונשען אחורנית בכיסאו. זו שאלה מרכזית המעסיקה אדם, מפקד שהיה רגיל לתפקיד טייס קרב במשך 14 שנה ולכן העבודה המשרדית לא מטעה לרגע. "בעולם הפיקוד, המפקד מסתכל דרך משקפיים של הובלת אנשים לקרב. עליו לזכור את ייעוד הבסיס ככוח לוחם. בהכרח, אחריותו הכבדה ביותר היא לחיי אדם. בעוד מנהל עוסק בעולם התוכן של הקצאת משאבים למקום הנכון, המפקד תמיד זוכר לאן 'המשאבים' שלו הולכים", הוא מסביר.

"כשאני מנסה לחשב כמה אחוזים מן היום אני מפקד וכמה אני עוסק בניהול, אני מבין שזו שאלה שבלתי אפשרי לענות עליה", הוא משיב כאשר הוא נשאל על עצמו באופן אישי. "חשיבה של מפקד לא מתבטאת בכמות זמן. אני מקדיש יותר זמן ביום לניהול, אבל חושב כמפקד לכל אורכו. משמע, גם כשאני עוסק בניהול, אני מסביר את הרציונל של ההחלטות שלי מתוך נקודת מבט של מפקד, תמיד זוכר את ההיבט המבצעי שמאחרי כולן". בגוון אישי יותר, מספר תא"ל גוטמן על הימים בהם מתאפשר לו לטוס, להיות בשטח או לבלות זמן עם הטייסת. "הזמנים האהובים עלי ביותר, הם הימים בהם אני יושב עם אנשים לכוס קפה קצר ויש את ההזדמנות לתת מילה טובה". לעומת זאת, הרגעים האהובים עליו פחות, מתאפיינים בסממנים משרדיים. "אני לא מוכן לסבול ויכוחים חסרי שחר ועניינים שלא מתקדמים לשום מקום".

דמות המפקד

אחד המהלכים המשמעותיים ביותר בצה"ל כיום הוא ה"עלייה דרומה" והעברת הבסיסים לנגב. אחד האתגרים הגדולים במשימה זו, הוא משיכת אנשי הקבע להעתקת מושבם ולמעבר דרומה. בעניין זה, מאמין תא"ל גוטמן בדוגמא אישית והוא יישאר לגור בנגב עם אשתו חמשת ילדיו.

"במשך כל הקדנציה גרתי עם משפחתי בבסיס ולקראת סופה חיפשנו מקום חדש לעבור אליו. במהרה היה ברור שנישאר בנגב ואכן כך קרה. לנגב יש הרבה להציע בתחום החינוך ואיכות החיים. המרחק מתקצר עם בניית קווי הרכבת והכבישים החדשים. אין כאן פקקים, מזג-האוויר מצוין ולהרבה מצוותי-האוויר, הנגב פשוט קרוב למילואים ולהצ"ח (הצבות חירום)".

אך יתרונות לוגיסטיים אינם מהווים את כל השיקולים. "מעבר לכך, תמיד יש לזכור את רוח החלוציות. צריך להביא אנשים טובים לאזורים אלה ולראות סוף סוף שינוי אמיתי. אני קורא למפקדי הדרום להשפיע בנושא זה. לכל המפקדים יש כאן הזדמנות לעשות משהו מעבר לתפקיד הרגיל שלהם וזו אינה זכות שלוקחים בקלות", הוא מכריז.

רגע לפני שהוא מעביר את הפיקוד, מסכם תא"ל שלי גוטמן: "במובן מסוים יש תמיד דברים שרציתי ולא הספקתי לעשות בבסיס. כל התהליכים שרוחשים כאן כרגע, הם לא דברים בעלי סוף והתחלה ובכל תחום תמיד אפשר לשאוף להגיע ליותר. את שרשרת הפיקוד בבסיס יכולתי לקדם יותר וגם את התחום המבצעי. אבל התחום בעל הפוטנציאל הגדול ביותר, הוא הטיפול באנשים. כל שניסיתי היה לתת למפקדים בשטח יותר כלים, רציתי שנשקיע כולנו יותר בדמותו של המפקד".

עוד באותו מדור

הנוסע המתמיד

זה סיפור מציאותי, שכמו תמיד עולה על כל דמיון או על כל תסריט הוליוודי. סיפור על האיש עבורו לא היה שיא אווירי שהיה רחוק מדי, לא הייתה הרפתקה בשמיים שהייתה קשה מדי ושום אתגר לא עמד בדרכו. סטיב פוסט חצה את השמיים, עשה תמיד את הכל בדרכו ולבסוף נעלם במקום היחידי האפשרי מבחינתו-בין העננים

כנפיים מעל האמזונס

שלא כמו נבחרת הכדורגל הלאומית, חיל-האוויר הברזילאי מעולם לא היה הטוב בעולם. למרות זאת, טייסים ברזילאיים נלחמו כבר במלחמת העולם הראשונה והטביעו את חותמם גם על מלחמת העולם השנייה. כיום פועל החיל אל מול המציאות האזורית המכתיבה שינויים והתחדשות ומבטיחה כי לעבר המפואר תהיה המשכיות