בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 179 29/02/08
מוצגים בפניכם תקצירים משלוש הכתבות הפותחות של כל מדור. את הגיליון הקודם ניתן יהיה לקרוא בעוד כחצי שנה עם פרסום גיליונות הארכיון.

כתבות

הנוסע המתמיד

תגיות: משפח"א

זה סיפור מציאותי, שכמו תמיד עולה על כל דמיון או על כל תסריט הוליוודי. סיפור על האיש עבורו לא היה שיא אווירי שהיה רחוק מדי, לא הייתה הרפתקה בשמיים שהייתה קשה מדי ושום אתגר לא עמד בדרכו. סטיב פוסט חצה את השמיים, עשה תמיד את הכל בדרכו ולבסוף נעלם במקום היחידי האפשרי מבחינתו-בין העננים

עמית דרנגר

המשיכה לסיכון והרפתקה נמצאת בליבם של אנשים רבים. כמעט כל אחד חלם פעם לטוס מסביב לעולם או לפחות להגיע לפסגת ההר הגבוה ביותר, אך לא רבים הגשימו את חלומם. סטיב פוסט, לעומת זאת, התעקש לממש פנטזיות שהיו מייאשות כמעט כל אחד אחר והקדיש את חייו לשבירת שיאים ורדיפה אחר הרפתקאות מסוכנות.

לאורך השנים התחרה פוסט בתחומי ספורט רבים כמו מרוצי יאכטות, טיפוסי הרים, שחייה למרחקים ארוכים ומרוצי מזחלות כלבים ובכל התחומים, העדיף תמיד להתחרות לבדו. בגיל 63, הספיק פוסט לקבוע יותר מ-100 שיאים בחמישה ענפי ספורט שונים ושמו הופיע בכותרות ענק בעיתונים בזכות טיסותיו שוברות השיאים מסביב לעולם במטוס זעיר ובכדור פורח.

 למרות שלא התאים באופיו לברנז'ה של חלוצי התעופה, לא מנעה ממנו עובדה זו להשיג את כל אשר רצה. לא הייתה לו, לדוגמה, את הכריזמה של צ'ארלס לינדברג, הטייס הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי בטיסת סולו או את הנחישות הנחרצת של דיק רוטאן, טייס הניסוי והקרב שהקיף את העולם בשנת 1986, יחד עם טייסת המשנה ג'ינה ייגר. למרות כל אלו, תשוקתו ורצונו להיות המהיר ביותר, הראשון, היחיד או הטוב ביותר בכל דבר שבחר לעשות, הובילו אותו להצלחות והפכו אותו לאחת הדמויות הבולטות ביותר בעולם התעופה המודרני.

השגעון הראשון

פוסט נולד ב-22 באפריל 1944 בג'קסון, טנסי ומאוחר יותר עבר עם משפחתו למחוז אורנג' בקליפורניה. כבר בגיל צעיר, פיתח משיכה להרפתקאות ואתגרים. הוא לא היה אתלט מלידה ואף לא הצטיין בספורט קבוצתי, אך בכל זאת היה חבר בתנועת הצופים, שם בילה שעות רבות בטיפוס על הרים ברחבי קליפורניה. "בגיל 12 טיפסתי על ההר הראשון שלי ומשם המשכתי, כאשר בכל פעם הצבתי לעצמי מטרות גדולות ומאתגרות יותר", סיפר בראיון שנערך עמו לפני מספר שנים. פוסט ציין כי אביו תמיד אמר לו להתמקד בפעילויות הדורשות סיבולת והתמדה, שכן הן מתאימות לאופיו ויכולותיו. בהמשך, התברר כי עצתו הייתה נכונה.

משיכתו של פוסט לפעילויות מאתגרות לא מנעה ממנו לפסוע במסלול אקדמי גבוה ולפתח קריירה מצליחה. הוא למד כלכלה ופילוסופיה באוניברסיטת סטנפורד היוקרתית ובשנת 1966 קיבל את התואר הראשון שלו. בהמשך, למד גם באוניברסיטת וושינגטון ובשנת 1968 הוסיף תואר נוסף. עם השנים, החל לעבוד בתור ברוקר עצמאי בבורסה של שיקגו ובשנת 1980 הקים חברת השקעות משגשגת בשם "לקוטה טריידינג".

ההון הרב שהרוויח פוסט בעסקי ההשקעות איפשר לו "לחיות בלי חשבון" ולהגשים את כל ההרפתקאות עליהן חלם בתור ילד. בין היתר, חצה פוסט את תעלת למאנש בשחייה בשנת 1986, לאחר שלושה נסיונות כושלים וזאת למרות העובדה שהוא בקושי יודע לשחות. בשנת 1992 הצליח להשלים את מרוץ מזחלות הכלבים המפורסם של אלסקה, גם הפעם לאחר נסיון כושל. האגדה מספרת, שאחרי שעבר שליש מהמסלול, הגיעו הכלבים לאפיסת כוחות וסרבו להמשיך. פוסט ירד על ארבע בשלג ונשך את אוזנו של אחד הכלבים, שכתוצאה מכך לא הפסיק לרוץ עד סוף המסלול. ה"שגעון" הבא של פוסט היה טיפוס הרים אתגרי. הוא ביקר על פסגות בשש יבשות שונות ובין לבין, גם הספיק להשתתף במרוצי מכוניות, תחרויות קרוס קאונטרי, מרתונים ותחרויות "איש הברזל". אין ספק, כי האגרסיביות וההתמדה שאפיינו את עבודתו בבורסה ומאוחר יותר בחברה, עזרו לו בביצוע הרפתקאותיו השאפתניות.

גם בחייו הבוגרים המשיך פוסט לרדוף אחר ריגושים חדשים ובאמצע שנות ה-90 זכה להכרה בינלאומית, כאשר הצטרף לרשימת המתמודדים במרוץ לשבירת אחד המחסומים האחרונים בתעופה: הקפה של העולם בכדור פורח. נשמע כמו משימה בלתי אפשרית? לא בשביל פוסט.

נופל וקם

כאמור, בשנת 1996, החל פוסט במאמץ המתוקשר להפוך לאדם הראשון בהיסטוריה שיקיף את כדור-הארץ בכדור פורח. מולו ניצבו מתחרים ראויים ביותר, ביניהם המיליונר הבריטי, סר ריצ'רד ברנסון, מייסד תאגיד "וירג'ין" ואחד ההרפתקנים המפורסמים בעולם. ארגון האווירונאוטיקה הבין-לאומי הגדיר חוקים נוקשים בנוגע לשבירת השיא ולזוכה הובטח פרס כספי בשווי מיליון דולר.

חמש פעמים ניסה פוסט להשלים את המשימה ונכשל. בכמה מן הנסיונות כמעט קיפח את חייו. באוגוסט 1998, בעיצומו של הנסיון הרביעי, נקלע הכדור שלו לסופת ברקים קשה וצלל מגובה שמונה קילומטרים אל מי האוקיינוס השקט. במאמצים נואשים הצליח פוסט להאט מעט את קצב הצלילה אך לא הצליח למנוע את ההתרסקות. עם הפגיעה במים, איבד פוסט את ההכרה לכמה דקות, אך הצליח להתאושש, לנטוש את תא הבלון הטובע ולחלץ את עצמו לתוך רפסודת הצלה מתנפחת. כעבור 23 שעות, הגיע צוות חילוץ לעזרתו. ניתן להניח, כי כל אדם אחר היה מסתפק בחוויה זו ועובר לנסות את מזלו בתחום אחר, אך פוסט, ההרפתקן חסר התקנה, לא התכוון לוותר עד שישלים את מטרתו.

במארס 1999, ספג מהלומה קשה כאשר הטייס השוויצרי ברטראן פיקארד וטייס המשנה הבריטי בראיין ג'ונס, היו לצמד הראשון שהשלים את המשימה. פוסט המאוכזב ניסה למצוא סיפוק בתחומים אחרים ובמהלך שלוש השנים הבאות שבר כמה שיאי עולם, כאשר הבולט מביניהם היה החצייה המהירה ביותר של האוקיינוס האטלנטי במפרשית. על סיפון ה"פלייסטיישן", יחד עם צוות של עשרה שייטים, חצה פוסט את האוקיינוס בקצת יותר מארבעה ימים.

לאורך כל התקופה הזו, הוא לא התכוון לוותר על מטרתו הראשונית. "אני מנסה להבין איפה טעינו בפעמים הקודמות. ברגע שאדע מה אפשר לשפר, מלבד את המזל שלי, אמריא פעם נוספת", אמר לאחר שנכשל בפעם החמישית. ואכן, ב-19 ביוני 2002, החל פוסט בניסיונו השישי, כאשר המריא מן העיר נורתאם שבמערב אוסטרליה והחל לטוס מזרחה, בתוך בלון ענקי בגובה 55 מטרים, מלא בהליום ובאוויר חם, שנשא את השם "רוח החופש". הפעם, למד פוסט מטעויותיו ויצא למסע עם מלאי גדול יותר של דלק, תכנן מסלול רחיפה שלא עובר מעל מדינות עוינות ולקח עימו בלוני חמצן. הוא קיווה כי בנסיון זה יצליח, סוף סוף, לקבוע היסטוריה ולהפוך לאדם הראשון שישלים הקפה של העולם, לבד, ללא מנוע או חניית ביניים.

מלך הגלובוס

מסעו השישי של פוסט יצא לדרך ובמהלך ארבעת הימים הראשונים של הטיסה הכל התנהל כשורה. לאחר שחצה את אוסטרליה, החל לטוס מעל האוקיינוס השקט ואז התחוללה הדרמה. סופת ברקים איימה לקטוע את הטיסה וכדי לחמוק ממנה, נדרש פוסט לקחת סיכון משמעותי ולהנמיך את גובה הכדור לגובה של כ-180 מטר בלבד מעל פני הים. לבסוף הצליח לחלוף על פני הסופה וחזר לטוס בגובה שמונה קילומטרים. בעזרת צוות של מטאורולוגים, עמם היה בקשר לאורך המסלול, קבע פוסט את גובה הטיסה הרצוי, שבו יתפוס את זרמי הרוחות החזקים דרומה. כך, במשך 13 ימים, ניווט את "רוח החופש" מעל האוקיינוס השקט, חצה את הקצה הדרומי של אמריקה, המשיך מעל האוקיינוס האטלנטי וטס מעל הקצה הדרומי של אפריקה. הפרק האחרון של המסע כלל חצייה של האוקיינוס האטלנטי שהובילה אותו בחזרה אל הקצה המערבי של אוסטרליה. ב-2 ביולי, חצה את נקודת ההתחלה והשלים את מה שהגדיר ריצ'רד ברנסון כ"אתגר התעופה האחרון, הקשה ומסובך בהרבה מחציית האוקיינוס האטלנטי על-ידי צ'ארלס לינדברג ב-1927". את הטיסה ההיסטורית ליווה אתר אינטרנט שהקימה נותנת החסות של פוסט, חברת הבירה האמריקאית "Bud Light".

הטיסה עברה אמנם ללא תקלות מיוחדות, אך בכל זאת, הייתה כרוכה במאמץ פיזי ומנטלי רב. פוסט בילה את הימים בבדידות מוחלטת, עם מנות קרב יבשות כמזון ושינה לפרקי זמן קצרים של כארבע שעות ביום. למרות זאת, מקורבים אליו טענו כי אין אדם מתאים ממנו להשלמת המשימה. "כשהוא מציב לעצמו מטרה, הוא שם רגל אחת לפני השניה וממשיך עד שהוא מגיע ליעד", אמר ג'ו ריצ'י, חבר קרוב של פוסט וראש הצוות שפיקח על המסע ממרכז הבקרה בעיר סנט לואיס.

לאחר קביעת השיא, נשאל פוסט אם הוא חושש שבשלב מסוים יגמרו לו האתגרים. פוסט צחק ואמר: "כל זמן שיש פסגת הר שאפשר לטפס עליו ולחוש סיפוק מן ההישג, לא ייגמרו לי האתגרים". בהמשך, הוא הוכיח כי זו הייתה רק ההתחלה.

המסע המופלא

ברוח הדומה לרוח ספרו הידוע של ז'ול וורן, "מסביב לעולם בשמונים יום", הודיע פוסט בשנת 2005 כי האתגר הבא יהיה הטסת מטוס מסביב לעולם, ללא עצירה או תדלוק, בפרק זמן של 80 שעות לכל היותר. פוסט חבר לברנסון, יריבו לשעבר בתחום הכדורים הפורחים ויחד החלו בפרויקט, שכלל תכנון ובנייה של מטוס ניסוי חד-מנועי המסוגל לעמוד במשימה. ב-28 בפברואר המריא פוסט מסלינה, טקסס, במטוס ה"GlobalFlyer", שפותח עבורו על-ידי חברת "וירג'ין אטלנטיק". כדי שיצליח במשימה, הכל היה צריך להיות מתאים: החל מתזמון ההמראה והנחיתה ועד מזג-האוויר לאורך כל הנתיב המיועד.
 
שעות אחדות לאחר שהמריא, גילו פוסט וחברי צוותו אשר ליוו את הטיסה ממרכז הבקרה, כי המטוס איבד יותר מטון של דלק, ככל הנראה כתוצאה מדליפה. בהתחשב באיבוד הדלק, פוסט היה זקוק לרוח גבית גבוהה על-מנת להגיע בחזרה לסלינה ולא הובטח לו כי אכן תהיה לרשותו רוח כזו. עובדה זו עוררה חשש רב במרכז הבקרה, אך לבסוף הוחלט להמשיך, תוך עריכת מספר שינויים במסלול הטיסה המקורי. למרבה המזל, רוח גבית חזקה סייעה ודחפה את פוסט עד לסוף המסלול. ב-3 במארס, לאחר 76 שעות טיסה, הצליח פוסט להנחית את המטוס בנמל-התעופה ממנו המריא, למרות עיכובים טכניים שונים ודליפת הדלק המסתורית. עם הגעתו, קיבלו אותו מאות מעריצים ואנשי תקשורת מקומית ועולמית שעקבו אחר הטיסה ההיסטורית.

במהלך כל שלבי הטיסה שכב פוסט כאשר פניו אל לוח המכשירים, אל התצוגות האלקטרוניות השונות, אל בקר הטייס האוטומטי ואל אינספור המתגים של מערכת הדלק המורכבת של המטוס. לרשותו היו גם מפות, מילקשייקים, מים ומסיכת חמצן. מכיוון שצרך רק נוזלים לא היה לו צורך במתקן לסילוק פסולת מוצקה והוא צויד רק בקטטר אשר פלט את השתן שלו אל מחוץ למטוס. במסיבת העיתונאים ביום למחרת, נשאל פוסט מדוע החליט להשתתף בטיסה והוא ענה: "אולי צריך להיות טייס כדי להבין זאת באמת, טייס אוהב לטוס".
 
שנה לאחר מכן, חזר פוסט לטוס ב"GlobalFlyer" כאשר המריא מקייפ קנברל שבפלורידה בנסיון לשבור את שיא הטיסה הארוכה ביותר במטוס ללא עצירות ביניים. במהלך הטיסה, איבד המטוס כמות רבה של דלק ופוסט סבל מחוסר שינה ומתנאי מזג-אוויר קשים. דקות לאחר שקבע את השיא העולמי מעל שאנון, אירלנד, נאלץ לבצע נחיתת אונס באנגליה, לאחר שטס במשך 76 שעות וכיסה 5. 42,469 קילומטרים.

באותן שנים, המשיך פוסט לקבוע שיאים גם בתחום השייט, כאשר הבולט מביניהם היה בשנת 2004, אז הצליח להקיף את העולם בזמן שיא של 58 ימים, 9 שעות, 32 דקות ו-45 שניות. כמו כן, הגיע פוסט לכמה הישגים מרשימים בטיסה על דאונים וספינות אוויר.

הטיסה האחרונה

במהלך השנים, קבע פוסט עשרות שיאים, זכה בתארים וגביעים רבים ואף פרסם ספר אוטוביוגרפי שסקר את חייו והישגיו. גם בגיל 63, לא היו לו כוונות להאט והוא כבר החל להתכונן לקראת משימתו הבאה: שבירת שיא מהירות הקרקע במכונית. "אני מדמיין שכאשר אהיה בן 80 ואשב בכיסא גלגלים, עדיין אעסוק במה שאני אוהב ואנסה למשל, להטיס מטוס הנשלט מרחוק מסביב לעולם", אמר פוסט. "אין לי ספק כי אמשיך לקבוע ולשבור שיאים".

תוכניותיו של פוסט קיבלו תפנית חדה בחודש ספטמבר 2007, כאשר הוא נעלם במהלך אחת מטיסותיו. חברו של פוסט דיווח עליו כנעדר ב-3 בספטמבר, לאחר שאבד הקשר עם מטוסו בשמי מדינת נבאדה. פוסט בן ה-63, המריא בשעות הבוקר במטוס חד-מנועי מדגם "בלנקה" שבבעלותו משדה-תעופה פרטי במערב המדינה. על-פי הדיווחים, חיפש פוסט אחר אזורים מתאימים לנסיון שבירת שיא מהירות הקרקע ומטוסו צויד בכמות דלק שהספיקה לארבע או חמש שעות טיסה לכל היותר. פוסט לא הגיש תוכנית טיסה ולא הצטייד במצנח. צוותי חילוץ החלו בחיפושים אינטנסיביים ברחבי נבאדה וריצ'רד ברנסון, חברו הקרוב של פוסט, היה אחד ממובילי החיפוש. חודש בדיוק לאחר היעלמותו, הוחלט על הפסקת החיפושים ובסוף נובמבר ביקשה פגי, אשתו של פוסט, להכריזו כמת. בחודש פברואר הוכרז פוסט רשמית כמת. כמה חודשים לאחר היעלמותו, הכריז ברנסון כי הוא יכנה את ה"SpaceshipTwo", רכב החלל הראשון במימון פרטי, על שמו של פוסט.

בעוד סיפור היעלמותו המסתורי של פוסט רק מתחיל לקבל צורה, סיפור היעלמותם של הצוות האמריקאי, אמיליה ארהארדט ופרד נונן, ממשיך להיחשף גם היום, 70 שנה לאחר שנעלמו בשמי האוקיינוס השקט במהלך נסיונם להקיף את העולם בטיסה. אין ספק, כי גם סיפורו של פוסט יכנס לרשימת התעלומות הגדולות בהיסטוריה האמריקאית וימשיך לעניין חובבי תעופה עוד שנים רבות. מה שבטוח, כל מי שמכיר את פוסט, עדיין לא מפסיק להאמין כי אחרי כל החוויות שעבר בחייו, ביניהן התרסקויות קשות ומפגשים קרובים עם המוות, הוא עדיין יכול להפתיע ולחזור, כנגד כל הסיכויים.

עוד באותו מדור

כנפיים מעל האמזונס

שלא כמו נבחרת הכדורגל הלאומית, חיל-האוויר הברזילאי מעולם לא היה הטוב בעולם. למרות זאת, טייסים ברזילאיים נלחמו כבר במלחמת העולם הראשונה והטביעו את חותמם גם על מלחמת העולם השנייה. כיום פועל החיל אל מול המציאות האזורית המכתיבה שינויים והתחדשות ומבטיחה כי לעבר המפואר תהיה המשכיות

יממה של הפתעות

בטייסת "הצרעה" ערכו אימון שהורכב ממתארי בלת"ם (בלתי מתוכנן) שונים. צוותי האוויר נאלצו לתפקד תחת לחץ של אי בהירות לגבי המשימות אותן הם אמורים לבצע, אבל זה עוד כלום לעומת ההפתעה שחיכתה להם בסוף היום