בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 183 01/10/08

כתבות

במרחק נגיעה

סיוע אווירי לכוחות קרקע הוא משימה מורכבת, בעיקר כאשר המסייעים הם מטוסי קרב, המטילים חימוש בעל יכולות פגיעה והרס אדירות. כיצד נמנעים מפגיעה בכוחותינו ואיך מתאמים סיוע קרוב, אך לא קרוב מדי? האימונים בצה"ל, בעקבות לקחי מלחמת לבנון השנייה, שמים דגש על שאלות אלה ואחרות

שי טל | צילום: ענבל גולומב וארכיון "במחנה"

בדרום לבנון נתקל כוח קרקעי של צה"ל במחבלים. השטח מורכב מאוד, רווי במבנים שונים והכוח לא יכול לזהות מהיכן מגיע הירי. מטוסי סופה (F-16I) מגיחים ומפציצים את הבניין ממנו ירו על כוחותינו. אין זה צירוף מקרים, אלא תיאום מלא בין החיילים שעל הקרקע לטייסים שבאוויר.

שיתוף הפעולה בין חיל-האוויר וכוחות היבשה נמשך כבר שנים רבות בכל הנוגע ללחימה ואימונים ושמענו על כך לא מעט. הפעם, לא נסקור את השת"פ (שיתוף הפעולה) בין מסוקי הסער או מסוקי הקרב לבין הכוחות הקרקעיים, או את הציוד שמעבירים מטוסי התובלה ליחידות הירוקות. הפעם, מטוס הקרב המתקדם של חיל-האוויר, הסופה, יחד עם היחידות הקרקעיות נלחמים ביחד.

טייסת "הנגב", המפעילה את מטוסי הסופה, מבצעת אימונים משותפים עם יחידות הקרקע השונות על-מנת לתרגל כל מצב העלול להתרחש בזמן לחימה. "אנחנו מתאמנים עם מגוון רחב של כוחות קרקעיים", מציין סגן קובי, נווט בטייסת "הנגב". "אם אנחנו מצטרפים למשימת סיוע, אנחנו מסייעים לכל מי שצריך ושאר המשימות? אותו הדבר".

עזרה הדדית

שיתוף הפעולה בין מטוסי הקרב והכוחות הקרקעיים אינו דבר שבשגרה, אך בזמן מלחמה, שת"פ זה הכרחי מאוד לביצוע המשימה ואף לסיוע. כאשר חושבים על כך לעומק, זה נראה הגיוני מאוד שכוחות הקרקע ייעזרו במטוסי הקרב ולעיתים גם להיפך. מכיוון שמטוסי קרב חגים בגובה רב בשמיים, קשה לפעמים לצוותי האוויר לראות מה מתרחש על הקרקע. מטוסי קרב, לעומת מסק"ר (מסוקי קרב), אינם נשארים במקום, אלא מגיעים, תוקפים וטסים חזרה. עובדה זו בעצם אומרת שלא תמיד הם יודעים מה מתרחש בשטח ולכן, לפעמים, יכולים כוחות הקרקע לעזור למטוסי הקרב למצוא מטרות.

"פעולה אחרת, היא פעולת סיוע לכוחות הקרקע", מספר רס"ן עמר, טייס בטייסת "הנגב". "הפעולה הזו מתבצעת לאו דווקא כאשר הכוחות נמצאים בצרה, אלא כדי לפנות להם שטח ולעזור להם לפרוץ ולהתקדם. סיטואציה נוספת היא כאשר הכוח במצוקה. אם אויב כלשהו מבוצר ויורה על כוחותינו, למטוסי הקרב קל הרבה יותר לתקוף אותו מהאוויר. כך הטייסים מקטינים או משמידים את האיום, כאשר אנחנו נמצאים בקשר ישיר עם הכוחות שעל הקרקע או לחילופין, עם מישהו שמקושר אליהם".

"שיתוף הפעולה בין מטוסי הקרב לכוחות הקרקע יכול להתנהל בכמה כיוונים שונים", ממשיך סגן קובי. "כמובן שלפעמים המצב יכול להיות הפוך, וכוחות הקרקע עצמם מייצרים מטרות חשובות מאוד להשמדה. הם עוזרים לנו למצוא את אותן מטרות ומכווינים אותנו. בדרך-כלל, חיל-האוויר נמצא באוויר לבדו".

בלחימה כמו בלחימה, ישנם מקרים בהם צריך להשתמש בכוח אש נוסף על זה שכוחות הקרקע מייצרים ואת הכוח הזה מביאים הטייסים עם מטוסי הקרב לאותה זירה. במלחמת לבנון השנייה היו מספר פעולות בהן שיתוף הפעולה היה מה שהפריד בין חיים למוות. היו מקרים בהם כוח חזק יחסית של החזבאללה ישב במבנה וירה וצלף על הכוחות הקרקעיים אשר שהו באותו מקום. למטוסי הקרב, לעומת כוחות הקרקע, היה פשוט יותר להפיל את הבניין. כל אירוע שהיה קשור לביצורים, או למקרים בהם הנשק ברשות הכוחות הקרקעיים חלש יחסית, מטוסי הקרב יודעים להביא כמויות גדולות ומדויקות של חימוש. לדוגמא: כפר ממנו מתבצע ירי מבתים מסוימים, או מנהרות אשר מסכנות את הכוח. מטוסי הקרב מגיעים ומפציצים את אותו אזור. אם יורים על אחת היחידות מהעבר השני של גבעה או הר, החיילים לא יודעים מהיכן מגיע הירי ואינם רואים את מקורו. למטוסים קל מאוד להגיע אל מעבר לגבעה ולבצע את העבודה.

"אנחנו נמצאים באותה הקבוצה", מדגיש רס"ן עמר. "ישנה מטרה משותפת לכולנו, אם זה לפגוע באזור כלשהו בכדי שכוחות הקרקע יוכלו להתקדם ואם זה שהם יכוונו אותנו אל עבר המטרות שלנו. בלחימה קרקעית, כמו זו של לבנון, הכוחות פחות משפיעים עלינו אך משפיעים המון בעצם העובדה שהם נמצאים שם".

מקטינים את הטווח

במלחמת לבנון השנייה, התברר שוב כי יש צורך גדול בסיוע, מאסיבי לעיתים, לכוחות הקרקע, אותם כוחות שמסכנים את חייהם בקו הראשון מול האויב, פנים מול פנים, חשופים לכל. לכן, המשימה לסייע לאותם כוחות, רלוונטית מאוד בעיני הטייסים, אשר מסכנים את חייהם גם הם.

"ובכל זאת, חובה לקחת בחשבון שככל שאנחנו מתקרבים אליהם במטרה לעזור להם, הסיכון גדל", מסביר סגן קובי. "אם נטיל פצצה קרוב מדי לכוחותינו, אנו עלולים, ללא כל כוונה, לפגוע בהם ולכן חובה להגדיר טווח בטיחות. בסופו של דבר, פגיעה באנשים שלנו על ידינו, למרות שהמעשה הוא כמובן ללא כל כוונה, זה המצב הגרוע ביותר שעלול להתרחש. עדיף שהחיילים יסתדרו לבדם מאשר שנפגע בהם. במהלך מלחמת לבנון השנייה, החליט האלוף (מיל') אליעזר שקדי, מפקד החיל דאז, על צמצום טווח הבטחון בין אזור ההפצצה והכוחות הקרקעיים להם נועדה ההפצצה לסייע.

ההחלטה של מפקד חיל-האוויר, בעצם אומרת שהסיכון שלוקחים הוא גדול יותר. אם אנחנו לא יכולים לתקוף במרחק מסוים מהכוחות הנמצאים על הקרקע בכדי להזהר לא לפגוע בהם בטעות, זה אומר שאנחנו גם לא עוזרים להם מאיזשהו טווח, זה הולך יחד. אם הכוחות יתקרבו למחבלים, אנחנו כביכול מפסיקים לעזור להם, הכל ביחס למרחק שלהם מהאויבים. משמעות ההחלטה הייתה להקטין את הטווח המזערי בין הכוחות לבין האזור בו מופלות הפצצות".

"פעם היה מעגל דמיוני של קילומטר מכל מקום בו נמצאים אנשינו, ממנו מטוסי קרב לא יכולים לתקוף בכדי לא לפגוע בהם, אבל קרו, קורים ויקרו קרבות צפופים", ממשיך רס"ן עמר. "אם הכוחות הקרקעיים נלחמים במחבלים בטווח של 500 מטרים, מטוסי הקרב יכולים לעזור אם זה לא הטווח המינימלי שנקבע. מטוסי הקרב מתאימים עצמם לכל תקיפה אליה הם נדרשים להגיע, הטייסים בודקים ומאשרים אם המרחק סביר ורק אז תוקפים. הכל בהתאם לסיטואציה, זה פרטני מאוד". את אותו טווח הבטיחות, רוצים לצמצם כמה שיותר בכדי לעזור במקרים מסוימים. עם זאת, ככל שמתקרבים, כאמור, הסיכון גדל.

"ההחלטה מתייחסת בעיקר לכפרים בדרום לבנון. למשל, כאשר הכוחות התקרבו לכפר כלשהו, שאינו גדול ובו הרבה מאוד בניינים", מוסיף רס"ן עמר. "אלוף (מיל') שקדי בעצם הביא לכך שמטוסי הקרב יהיו אפקטיביים יותר לקרבות מהסוג הזה".

מלחמה זה דבר מסוכן, זאת כולם יודעים ומבינים. בכל פעולה ישנו פתרון בתיאום עם הכוחות, כדי שידעו שבזמן מסוים ובמקום מסוים עומדת ליפול פצצה גדולה ועליהם להתכונן ולהשמר ממנה. כל בעייה בתיאום, יכולה ליצור טעות גדולה, אשר תוביל לאסון גדול.

יתרון וחסרון

אנו רגילים לשמוע על מסוקי קרב שמסייעים לכוחות הקרקעיים בזמן לחימה, אז כיצד משתלבים מטוסי הקרב עם הכוחות הקרקעיים? מה ההבדל ביניהם לבין מסוקי הקרב? "מסוקי הקרב קרובים הרבה יותר לכוחות עצמם, הם עובדים עימם צמוד יותר ולעיתים אף מתכננים את הפעילויות עם כוחות הקרקע", מבהיר רס"ן עמר. "כמובן שאופיו של מסוק שונה לגמרי מאופי מטוס קרב. לעומתנו, הם שוהים ומסתובבים באוויר ויכולים לנחות בשטח". מנגד, למטוסי קרב יש טילים ופצצות שיכולים להשמיד מטרות גדולות הרבה יותר, בעוד למסוקי קרב יש טילים קטנים יותר שמיועדים לאובייקטים נקודתיים כגון פגיעה בכלי-רכב. "לצורך העניין, מסוק לא יכול להוריד בניין", מוסיף סגן קובי. "בסופו של דבר, אנחנו יכולים להפיל בית שלם בזמן שטיל של מסוק קרב נכנס ומפיל חדר בבית. יש בינינו הבדלים מהותיים מאוד בתחום המהירות ועוצמת הנזק. המסוקים מעניקים סיוע ברמה כירורגית לכוחות הקרקעיים. ממש בפינצטה הם משמידים מטרות". גם בגלל זה, למסוק אין מגבלת טווח ירי מכוחותינו. אם מסוק ירה 50 מטרים מכוחותינו, סביר להניח כי לא יקרה להם דבר. לעומת זאת, אם מטוסי קרב יטילו פצצות 50 מטרים מהכוחות, הם עלולים לפגוע בכוחותינו ואנחנו לא רוצים שזה יקרה. "אם המטרות הן כאלה שצריכות עכשיו עוצמת אש ואיזושהי נקודת חסימה או שאתה המענה היחיד הזמין, מצב שגם קורה, אז ישתמשו במטוס קרב", ממשיך סגן קובי.

"בסך-הכל העניין הזה עבד טוב במלחמת לבנון השניה", אומר רס"ן עמר. "אני לא מכיר אירועים בהם פגענו בכוחות שלנו, דבר שקרה במלחמות אחרות ועוד איך. לא שאירוע כזה הוא חריג, אך אנחנו רוצים לצמצם זאת למינימום. צריך לדעת מתי להכנס ומתי לא. אם בכל מצב שזה יהיה קצת מסוכן אנחנו לא נעזור ונתעסק רק עם המטרות שלנו, של חיל-האוויר, אז לא יהיה פה שום סיוע. מצד שני, ככל שאנחנו מתקרבים יותר, ישנו סיכוי רב יותר לפגיעת כוחותינו בכוחותינו".

צבא אחד, עם אחד

אחדות המטרה ושיתוף הפעולה בין הטייסים לכוחות הקרקע חיונית מאוד במהלך לחימה. אין ספק, כי כבר עכשיו, האימונים נושאים פירות, אך כמובן שעם הזמן, שיתוף הפעולה בין כוחות הקרקע לכוחות האוויר יהיה טוב, מדויק ומקצועי הרבה יותר משני הצדדים, עקב אותם אימונים משותפים, המאפשרים למטוסי הקרב להתקרב לכוחות שעל הקרקע ולהביא לסיכון מינימלי. "כמו כל דבר, מתחילים תמיד עם מקדמי בטיחות גדולים", מבהיר סגן קובי, "עם הזמן, כאשר אתה מתמקצע יותר ומתאמן יותר, אתה לומד את הדקויות הקטנות המאפשרות לך להוריד מעט מהנוקשות".

טייסת "הנגב", גם כטייסת סופה וגם כטייסת הסופה הוותיקה ביותר, עוסקת רבות באימונים מהסוג הזה. גם בלחימה, עושה הטייסת כמיטב יכולותיה בכדי לסייע לכוחות הקרקעיים ולהביא למינימום נפגעים. המטוס המתקדם אותו מפעילה הטייסת, בנוי לעבוד במשימות מורכבות כאלו ממש, מכיוון שיכולת הפגיעה שלו במטרות מדויקת מאוד.

"הכל רואים שארסנל המשימות של חיל-האוויר הוא כמעט בלתי מוגבל", אומר סגן קובי. "אנחנו מבצעים ונבצע עוד המון דברים. שיתוף הפעולה הזה בין חיל-האוויר לבין כוחות הקרקע מראה על הקשר בין החילות. בלחימה כולם עוזרים לכולם ומגבים אחד את השני. אחרי ככלות הכל, מה שחשוב הוא שכולנו נזכור שאנחנו צבא אחד ועם אחד ותמיד נהיה פה בשביל האחר, לא משנה מאיפה הוא בא או מה צבע המדים שלו".

עוד באותו מדור

מבקרים קבוע

מפעילי תמונה אווירית ומש"קי בקרה אווירית הם חלק חיוני וחשוב במכלול יחידות הבקרה האזוריות. העבודה שהם מבצעים, בכל דקה במשך הלילה והיום, עוזרת לשמור על שמיים נקיים, גם כאשר עבודה זו מתבצעת תחת מטחי קטיושות או במהלך מלחמה ארוכה
ציור המתאר את מסוקי היסעור במבצע "קינוח"

מנה אחרונה

לציון 35 שנים למלחמת יום הכיפורים, מביא הבטאון את סיפור המבצע האחרון של מלחמה: מבצע "קינוח", שנועד להשיב את החרמון לידי ישראל. אל"ם (מיל') עודד רפופורט, שהיה בין מתכנני המבצע והוביל אותו, מספר על הלחץ הגדול, על מחסור בזמן וציוד ובעיקר על אנשים שהביאו לכך שהעיניים של המדינה נשארו כאלה
"סיימתי את קורס-הטיס מספר 50 ביולי 1966", מספר אל"ם (מיל') עודד פופורט. "הקורס שלנו היה האחרון שסיים בבסיס חיל-האוויר בתל-נוף, לפני המעבר לחצרים, כאשר את הטיסות הראשונות בקדם-מכין, ביצענו בשדה-התעופה סירקין"