בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 184 31/12/08

כתבות

לא לוותר על החלום

תגיות: קורס טיס

זהו. הפרק הראשון בשירות הצבאי הסתיים. טיול במזרח? לימודים באוניברסיטה? פתיחת עסק? לא ולא. יותר ויותר חיילים וקצינים ביחידות צה"ל השונות, פונים לכבוש את היעד הבא: קורס-טיס

נעה כפרי | צילום: יונתן מור

בגיל 26 עמדו בפני מפקד פלגת לוחמים בסיירת, תא"ל (מיל') רז, שתי אפשרויות: טיול ארוך בעולם, כמו כולם, או טרק מסוג אחר בגבעות הדרום, תחת מטר פקודות של מפקדים שצעירים ממנו בכמה שנים. מה גורם לסרן בסיירת שזה עתה חזר מהטיול בדרום אמריקה לשקול להתייצב בגיבוש טיס כאחרון המלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון), אתם שואלים? ומה בדבר חובל במערך הצוללות של חיל-הים, לוחם אגוז, קצין תותחנים, מדריכת סימולאטור ועוד רבים שהיריעה קצרה מלהכיל.

למרבה הפלא, זו אינה תופעה יוצאת דופן. רבים מגיעים לבקו"ם ביום גיוסם לקורס-הטיס כשהם כבר עוטים מדים. חיילים אלו, שמרביתם לוחמים או קצינים, מכונים 'ותיקי צה"ל' (ותק"צים), בעגה הצה"לית. למעשה, מאז יוני 1994, 13 אחוז בממוצע ממסיימי כל קורס-טיס הם ותק"צים.

למה?

למה הם עושים את זה לעצמם? איך לוחם עוזב את התפקיד הנחשק ואת הפז"ם מאחור ויוצא לקורס הארוך ביותר בצה"ל, בידיעה שהסיכוי שיענוד בסיומו את הכנפיים נמוך מ-20 אחוז?

עבור חלקם מדובר בהגשמת חלום ילדות, עבור אחרים חלום שניצת מאוחר יותר. לפעמים זה אך משפט שנזרק בחיוך לחלל האוויר או אפילו יכולות מטוס קרב שהותירו רושם יוצא מן הכלל.

"בתום מבצע מסוים ביחידה, הזמין אותי האלוף (מיל') דוד עברי לטיסה על מטוס פאנטום. זו הייתה חוויה שאי אפשר לתאר ובסופה אמרתי לעצמי: אני חייב לנהוג על הדבר הזה", מתאר תא"ל (מיל') רז את הרגשתו. כאשר חזר מהטיול שאחרי השחרור, יצא לגיבוש טיס ומשם הדרך לקורס הייתה קצרה. בראיה לאחור הבין שהשתתפותו בגיבוש הייתה שגיאה וכאשר התמנה לתפקיד מפקד בית-הספר לטיסה ולימים רלכ"א, החליט לאפשר לקצינים וללוחמים המעוניינים להגיע לקורס לדלג על הגיבוש ועל הטירונות ולהגיע הישר לקורס. "כלל לא בחנתי את הסיכוי שלי לעבור את הקורס", אומר הקיבוצניק מעין חרוד. "הלכתי בכל הכח".

בשנות ה-80, לא הייתה תופעת הותק"צים כה שכיחה ותא"ל (מיל') רז, כיום טייס "ברק" (F-16C/D), היה בין הותק"צים היחידים בקורס. "במהלך הקורס יצאתי יותר שבתות מכולם", הוא מודה. "הייתי שונה. ידעתי איך לחלק את הזמן, הגעתי מבוגר יותר, עם נסיון ופרופורציות, המכפרים על חוסר כשרון בתחומים אחרים".

עזרת מומחה

סא"ל (מיל') ד"ר אייל גושן, פסיכולוג קליני מומחה טייס בחיל-האוויר לשעבר, מדריך טיסה ופסיכולוג של האקדמיה לטיס. עמד בראש מערך המיון הפסיכולוגי של חיל-האוויר ומספר על התופעה.

"לעבור מסלול בסיירת זו חתיכת אוניברסיטה. זו למידה אדירה, שבצידה יש רווח עצום. לותק"צים יש אישיות בשלה ובוגרת יותר ואינטליגנציה רגשית גבוהה. אלו שנים קריטיות להתפתחות", הוא מסביר. "לכי תשווי ילד בן 18 שעכשיו סיים תיכון לקצין בצנחנים שפיקד על צוות לוחמים.

"להיות טייס זו זהות. זו אינה החלטה בנאלית כמו לעשות תואר כללי בלימודי מזרח אסיה. אלו שלוש שנים ארוכות של קורס ולאחר מכן תשע שנות קבע. עד שאתה מסתכל ימינה ושמאלה אתה כבר בן 30. מי שמגיע ממקום אחר ובוחר במסלול כזה, הוא אדם שמוכן לרוץ למרחקים ארוכים. כל מעשיו לפני כן מתגמדים לנוכח הקריירה החדשה, שהופכת למרכז חייו".

הטייס נדרש להיות גם אדם וקצין ולהפגין בגרות ומנהיגות. ברובד זה, רוב הותק"צים כבר צברו קילומטרים בניווטים, בשדאות ובפיקוד, אך אל מבחן הטיסה, כולם מגיעים בנקודת פתיחה שווה.

"העובדה שהותק"צ הוא אדם בוגר יותר וקצין טוב יותר, מקנה לו יתרון גם בהדרכת טיסה, משום שמי שבשל יותר, יודע לקלוט הדרכה טוב יותר", קובע ד"ר גושן. "אין ספק שזה יתרון. אם כולם היו יכולים לבוא ותק"צים, זה היה מעולה".

היכן טמונה המלכודת? לדידו של ד"ר גושן, יש להקפיד הקפדה יתרה על תהליך המיון של ותק"צים בפן האישיותי, מאחר והותק"צ עשוי להטעות כשהוא מתחרה עם בחור צעיר. יש לו יתרונות שאינם מהותיים, אותם הממיין צריך לדעת להפריד. למשל, הוא אינו כה לחוץ מהטירונות ולכן יכול להשקיע יותר בלימוד הטיס.

"יכול להיות שהצעיר יהיה טוב יותר בעוד שנתיים או שלוש, אך בנקודת זמן זו, הותק"צ מנצח עם יד קשורה מאחור", הוא פוסק. "לפעמים זה לא מוצדק, אך באותה נקודת זמן, נסיון השנים הבודדות האלו מכריעים את הכף".

חבל דק

כמו חיילים רבים הגודשים את תחנת הרכבת בבאר שבע מדי יום, גם איתי, אז חניך בקורס-הטיס, רק רצה להניח את הראש על המושב ולישון. אך במשך נסיעות רבות שנתו של החייל העייף הופרעה בידי סקרנים שתהו על פשר אוסף הסיכות שהתנוסס על חולצתו.

"הסיכות גררו אחריהן הרבה התעניינות", מספר רס"ן איתי, שהתחיל את קורס-הטיס כקצין שהגיע מהמערך המבצעי של הצוללות בחיל-הים. "רציתי לעבור את הקורס כמו כולם, אז החלטתי להוריד את כל הסממנים החיצוניים. נפרדתי גם מדרגות הסרן והחלפתי אותן בכותפות הכחולות של פרחי הטיס".

רס"ן איתי (28), כבר לא צריך לנסות להרדם ברכבת ואת ה'טרק' בגבעות הדרום הוא כבר צלח. מאז שקיבל את סיכת החובל שלו לפני תשע שנים, הספיק להגשים חלום ישן ולסיים את קורס-הטיס במגמת נווטי קרב. כקצין לוחם, רס"ן איתי דילג על חווית הגיבוש והטירונות הודות לנסיון העבר של תא"ל (מיל') גור אריה.

"להיות ותק"צ דורש סוג של פיצול אישיות", הוא אומר. "בשישי-שבת אתה חוזר הביתה אל החברים שלך שחלקם סטודנטים וחלקם נשואים עם ילדים, בעוד במהלך כל השבוע אתה מבלה עם ילדים בני 18 שכל מה שמעסיק אותם זה האם ניקינו את המגורים מספיק טוב כדי שנצא הביתה".

כמו אלפי בני נוער נוספים, הגיע רס"ן איתי למבדקים בירפ"א בדרכו לקורס-הטיס. הרופאים גילו אצלו בעיה סמויה בעין שמנעה את קבלתו לקורס-טיס, גם לאחר שהתעקש וערער. לקראת סוף שירות הקבע שלו, כשהשחרור כבר נראה באופק, הוא החליט לתת לחלום הישן עוד הזדמנות אחרונה. שש שנים אחרי הנסיון הקודם, כשהוא כבר קצין ותיק בדרגת סרן, שב איתי לבדיקות בירפ"א והפעם עבר אותן בהצלחה.

"האופציה שעמדה מולי היא ללכת לאותם מקומות בתאילנד ולחזור עם אותו אלבום תמונות כמו כולם. הדרך של כולם די משעממת אותי, היא יותר מדי דומה. קורס-טיס זו חוויה שרציתי לחוות בכל מקרה וברגע שהתקבלתי לא יכולתי שלא לנסות. אלו הסקרנות והחיפוש אחרי דרך שתתאים לי", הוא מסביר. כעת, בגיל 28, רס"ן איתי עדיין מחכה לטיול הגדול, שממתין בסבלנות לשנה הבאה. "ככל שהזמן חלף, ראיתי שהיתרון היחסי שלי הולך ונעלם, בעוד חברי לקורס הולכים ומתפתחים. ראיתי מול עיני כיצד בן אדם הופך מילד לטייס".

"זה הוא חבל דק עליו מהלכים ותק"צים. מצד אחד להיות חניך ולדעת להוריד את הראש, לשתוק ולעמוד מהצד כשצריך. מצד שני, לשמור על הנסיון והבגרות", מסביר ד"ר גושן. "רבים מהותק"צים שלא מסיימים את הקורס, פשוט לא מצליחים לעשות את המעבר החד הזה ונכשלים באיזון בין שני הצדדים.

"שאר החניכים בקורס תופסים את הותק"צ, אמנם לא כמדריך, אבל לא בדיוק כחניך מן המניין", הוא ממשיך. "גם מבחינת הסגל יש להיות זהירים. חלק מהותק"צים הם קצינים יותר קרביים ממפקדיהם, מה שלעיתים יוצר סיטואציה מורכבת".

גם אני רוצה

מרבית הותק"צים אכן עונים על התיאור והם לוחמים, קצינים או שניהם גם יחד. אך למעשה, כל חייל בצה"ל שניגש לגיבוש הטיס ועובר אותו מכונה ותק"צ, אפילו אם הוא 'רק' מדריך סימולאטור.

לפני כשנתיים ערכו משתתפות קורס מדריכות סימולאטור סיור שגרתי בבסיס חצרים. הבנות ראו את חניכי ה'מכין' המתרוצצים ברחבי הביס"ט וזועקים הקשב. "אנחנו במילא משרתות שלוש שנים", אמרה אחת הבנות. "בואו נצא לקורס-טיס". המשפט שנזרק לחלל האוויר שינה דבר מה בתפיסתה של א' (21), מדריכת סימולאטור ובשבוע הבא היא עתידה להתחיל את קורס-הטיס.

"במהלך ההכשרה במאמן ברק היינו צריכות ללמוד כל מיני דברים על ידי התנסות בטיסה בסימולאטור כדי שנבין על מה אנחנו מדברות עם הטייסים. הרי אני לא יכולה לתחקר מישהו על קרב אוויר או על נחיתת אונס מבלי שאדע לעשות זאת", שוטחת א'. "מיירטים מטרה, תוקפים, טסים בעזרת מכשירים בלבד, עושים תרגילי כיוונים עם מצפן", היא מונה. "חיכיתי לגיחות האלו בסימולאטור ואהבתי אותן".

לעומת חיילים אחרים שמגיעים לקורס ויודעים איך הם נראים במדים, מה זה מפקד ומה אפשר לעשות ב-20 שניות, א' כבר מכירה בד"חים (בדיקות חיוניות), למדה אווירודינמיקה ויודעת איך נשמעת רשת הקשר.

מצדו השני של המטבע, את ההחלטה לצאת לקורס ליוו חששות ולבטים. "כאן ביחידה כולם כבר יודעים מה את שווה ומאמינים בך. אבל עכשיו אני הולכת להיות טירונית שרצה בג'בלאות עם מדי ב' וצריכה להוכיח את עצמי מההתחלה. אבל החשש העיקרי הוא הפחד מכשלון. הלא העובדות מראות שרוב הסיכויים שאני אכשל בקורס". הקושי הפיזי והנפשי דווקא לא מרתיעים את מי שרוצה להיות טייסת בעתיד. "הלחץ והתחרותיות מושכים אותי. אני יודעת שאני אבכה, שיהיה קשה ושאני אהיה מתוסכלת אבל אני רוצה לחוות את זה כדי לראות שאני מסוגלת לעמוד בכך. להורים, למען האמת, לא סיפרתי", היא מתוודה. א' נעלמה להוריה לשבוע במשך הגיבוש, בלי לומר מילה. "לא הייתי בטוחה שיתמכו", היא מסבירה. מי שדיווח לבסוף להורים על מעלליה, הוא אחיה ששמע על כך בטייסת בה הוא משרת.

פעם תותחן תמיד טייס

מאז ימיו של תא"ל (מיל') רז ועד היום, התחולל שינוי משמעותי שיגיע לשיאו בעוד כחצי שנה, כאשר חניכי הקורס יעמדו על מגרש המסדרים. כרבע מחניכי קורס זה הם ותק"צים, רבים מהם חוזרים בפעם השנייה לקורס. ד"ר גושן מעריך שמגמת הטייסים הותק"צים תוסיף לעלות.

"ביום שעפתי מהקורס, ישבתי מול קצין המיון ואמרתי לו: 'תקשיב, אני חוזר", מתאר אורי (23), אחד מהותק"צים, אשר מיועד לסיים את הקורס כטייס קרב. קצין המיון לא התייחס להכרזתו ברצינות. אחרי הכל, הוא היה עדיין חניך טרי שלא הכיר את העולם שבחוץ. אבל אורי הוכיח: "מבחינתי, יש קורס-טיס ולא מעבר לזה".

עם סיום הטירונות עזב אורי את הקורס, הגיע לחיל התותחנים ושירת כקצין מבצעי בגדוד גדוד תותחנים. על-מנת לחזור לביס"ט, היה עליו לשרת כקצין או כלוחם ביחידה מובחרת ולא פחות חשוב, לעבור ועדת חוזרי גיבוש בראשות ראש מחלקת חות"ם )חובה ותכנון מקורות(. "אלו שנתיים וחצי שבמהלכן חשבתי כל הזמן 'אני חייב לחזור", הוא מספר. "בסופן הגעתי לוועדה וזו החוויה המפחידה ביותר שהיתה לי בחיים. זו שיחה שהעברתי בראש מיליון פעם, אך למרות ששיננתי את התשובה וידעתי שהשאלה תשאל, חשתי פיק ברכיים למשמע 'למה לנו להחזיר אותך לקורס?".

אורי צלח את הוועדה ובמשך השנה הראשונה לקורס חבריו אף הדביקו לו את הכינוי 'אורי-ותק"צ'. "אם נותנים לך אפשרות לחזור, יש תהליך שרוצים שתעבור. אני לא באותה נקודה בה עמדתי לפני שלוש שנים. עברתי מלחמה, פיקדתי על חיילים ואני הרבה יותר משופשף במערכת".

אחרי שנה בקורס, הידע שצברו הותק"צים במהלך שירותם הקודם כבר לא רלוונטי. "אחד הדברים הכי חשובים שעושים לך פה הוא ששוברים אותך מהר מאוד", מתאר עידן, כבר בן 25, פרח הטיס הראשון שהגיע מיחידת המסתערבים של מג"ב. "אתה מגיע כקצין, שהוביל פעולות מבצעיות בשטחים וראה דבר או שניים בחייו. פתאום אתה מוצא את עצמך חניך עם כובע טמבל ומימיה. תוך פחות מחודש אתה כבר לא זוכר שום דבר מהשירות הקודם. מי שלא מצליח להכנס לתוך המקום הזה, המקום מקיא אותו".

כעת, פרחי הטיס נמצאים בשנת ההשכלה ומשלימים תואר ראשון באוניברסיטת בן-גוריון. "במשך שנה שלמה אתה פוגש חברים מהבית בגילך שלומדים באוניברסיטה כאזרחים, כשאתה עדיין בקורס על מדים", ממשיך עידן. "רק כשאתה פוגש אותם אתה מבין שלמעשה, בחרת בקריירה צבאית". לגבי השאלה על הרהורי חרטה, הם עונים: "אם היינו מתחרטים לא היינו פה".

החופש לבחור

כשכל חבריו לנשק השתחררו מיחידת אגוז, הזדכה יקיר, גם הוא בן 25, כיום חניך במגמת תובלה, במקום אחד על-מנת לחתום במקום אחר. "אתה מוותר על החופש שלך וכובל את עצמך לצבא לעוד עשור?", התפלאו החברים.

"בהתחלה אתה עונה בציניות, אך לאחר תקופה בה השאלה ממשיכה להתקיל מכל הכיוונים, אתה חייב לחשוב על זה", מספר יקיר על התשובה שענה לחבריו המשתאים. "מה זה חופש בעצם? אתם הולכים לטייל במשך שנה או שלוש במזרח או בדרום אמריקה, לעשות פסיכומטרי ולהתחיל ללמוד. כולם חוזרים בדיוק על אותו מסלול. אולי לעשות מה שכולם עושים זה חופש. אני לא חושב".

מי מעוניין?

פקודת מטכ"ל (פ.מ.) 32.0505 מיום 30 באפריל 1978 קובעת כי חייל בשירות סדיר רשאי להתנדב לקורס–טיס. החייל יכול להיות חוגר בשירות סדיר, נגד בשירות קבע או קצין. בקשת ההתנדבות לא תעוכב על–ידי הגורמים הממליצים בשום מקרה, גם אם המלצתם שלילית. על החייל להגיש הצהרת התנדבות באם הוא ממלא אחר כל התנאים:

1. הדרגה הגבוהה האפשרית: סרן.

2. פרופיל מינימלי: 97 ללא סעיפים פוסלים. או 82 עם סעיפים מתירים בלבד.

3. קב"א מינימלי: 54.

4. השכלה מינימלית: 12 שנות לימוד.

5. גיל מקסימלי: 23, או 24 לאקדמאים. בקשות של מתנדבים מבוגרים יותר יובאו לאישור מפקד חיל–האוויר.

הוראות זרוע–האוויר 133 קובעות כי קצין או חייל (להלן 'ותק"צ') בשרות סדיר אשר נכשל בגיבוש טיס או לחילופין הופסקה השתתפותו בקורס–טיס זכאי, בתנאים מסוימים, להגיש בקשה לגיבוש חוזר או לחזרה לקורס–טיס.

ותק"צ אשר סיים ולא עבר גיבוש טיס, זכאי להגיש בקשה לגיבוש חוזר לאחר שנה לפחות בשרות סדיר בצה"ל.

ותק"צ שהוא קצין בוגר בה"ד 1 לא יצטרך לעבור גיבוש, בעוד ותק"צ שעבר טירונות ברמת רובאי 04 יהיה פטור מטירונות נוספת במסגרת הקורס.

ותק"צ אשר הופסקה השתתפותו בקורס–טיס זכאי להגיש בקשה לחזרה לקורס–טיס אם חלפו 18 חודשים לפחות ממועד הרחקתו מהקורס, הוא קצין או לחילופין לוחם ביחידה מובחרת ונסיבות הרחקתו מהקורס אינן רמת טיסה נמוכה או חתימת ויתור.

עוד באותו מדור

ברקן בגולן

לוחמי גדוד "גולן" של מערך הנ"מ תרגלו מתאר של מלחמה ובמסגרת התרגיל ביצעו את כל המשימות אותן ידרשו לבצע במקרה מלחמה אמיתית: הפלת מסוקי קרב של האויב, הגנה על כוחות חי"ר ותנועה אל שטח האויב. בין לבין היה גם זמן לבדוק מסלולי טיולים
צילום: ענבל גולומב

נבטים ראשונים

את בסיס נבטים המחודש והגדול מתחילים למלא אנשים. לרובם ורובן הייתה ההחלטה על המעבר בגדר שאלה כבדת משקל הנוגעת לכל אפיקי החיים, קטנים וגדולים. חלק מן הדיירים החדשים מספרים על ההתמודדות, הנסיון להרגיש בבית ועל רגעים נעימים ראשונים במקום בו יגורו בשנים הקרובות