בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 185 02/03/09
מוצגים בפניכם תקצירים משלוש הכתבות הפותחות של כל מדור. את הגיליון הקודם ניתן יהיה לקרוא בעוד כחצי שנה עם פרסום גיליונות הארכיון.

כתבות

שומרים על קשר

תגיות: עופרת יצוקה , מערך הנ"מ

במבצע "עופרת יצוקה" פעל גדוד הקשר הטקטי של חיל–האוויר בעוטף עזה בכוח מלא. פעילות הגדוד מתפרסת על פני תחומים רבים ותורמת להעמקת הקשר בין יחידות חיל–האוויר וגם בין חיל–האוויר לזרועות צה"ל השונות

קליה בן–עמרם | צילום: יונתן מור

חדר המלחמה (חמ"ל) הומה. סביב השולחן הארוך, עמוס המחשבים ומכשירי האלקטרוניקה השונים, יושבים זה לצד זה חיילים עם כומתות בצבעים שונים ומנהלים את הלחימה. משני עברי השולחן פועלים נציגי הזרועות והכוחות השונים: המודיעין, הצנחנים, השריון, חיל–האוויר ונציג היחידה לשיתוף פעולה (יחשת"פ). מפקד המשימה מנצח על תזמורת המידע מראש השולחן. קולות המכשירים מזמזמים וקולות הנציגים ממלאים את החדר, מדברים עם היחידה אותה הם מייצגים, מעבירים מידע ומשקפים את תמונת הלחימה. יחד, המיקרוקוסמוס של צה"ל שהתכנס בחמ"ל הקטן, מקבל החלטות מכריעות בזמן אמת שמשפיעות על הלחימה.

עובדים על הקשר

במלחמת לבנון השנייה הצטיירה לא פעם תמונת חמ"ל בעייתית, לא החלטית ובעיקר חסרת שפה משותפת. במסגרת השינוי הגדול בשנתיים האחרונות, מתגאים בצה"ל ובחיל–האוויר בשיתופי הפעולה הרבים והיכולת לדבר זה עם זה ולבצע יחד משימות, בין אם בין לוחמי הקרקע והטייסים או חיל–הים ובין אם בתוך חיל–האוויר.

מבצע "עופרת יצוקה" היה הזדמנות מצוינת להוכיח את יכולתו של צה"ל לתפקד כגוף אורגני ואחיד שמגיע להשגים בזכות שילוב כוחות. היכולת, הפשוטה לכאורה, של אמצעי תקשורת בין כל הגופים, היא הבסיס עליו נבנות כל תפיסות ההפעלה החדישות של צה"ל ומי שלוקח חלק נכבד ביצירת בסיס זה, מאחרי הקלעים, הוא גדוד הקשר הטקטי של חיל–האוויר.

"מטרת הגדוד היא להתקין, להפעיל ולתחזק מערכות קשר בשטח, בכל האתרים שאינם קבועים בחיל, או שצריכים לקום לצורך משימה מסוימת. אנו מבצעים זאת באמצעות תיבות קשר (תק"שים) או באמצעות ממסרים מוטסים, על מטוסי צופית או ראם", מסביר סא"ל רן, מפקד גדוד הקשר. "התק"ש משמש ליצירת קשר בין המערכות השונות והמטוסים נועדו למקרה בו יש מחסום שאינו מאפשר קשר ישיר. המטוסים טסים במסלול סמוך או מעל לרצועת עזה וצוות של היחידה יושב ומחבר בין יחידת הבקרה לבין חדר הפיקוד, או בין גורמים אחרים. תוך כדי הטיסה, צרכני הקשר יכולים גם להשתנות".

מה הקשר?

גדוד הקשר מונה מאות חיילים ואנשי מילואים ומחולק לשני גפים הפורסים בשטח. גף רד"ט (רדיו טלפון) וגף רומ"ם (רדיו ומערכות ממחושבות).

הגדוד פועל בצוותים קטנים, עד שבעה חיילים בצוות, החוברים בכל פעם ליחידה אחרת, מחיל–האוויר או מזרוע אחרת, בהתאם למשימה והם האחראים על הקמת קשר ותחזוקו השוטף, ללא קשר בין משימה אחת לשנייה או בין הצוותים השונים. אופי הפעילות גורם לכך שיש צורך במפקדים רבים ואכן, אופי הפיקוד בגדוד שונה מאוד מהפיקוד ביחידות אחרות בחיל–האוויר. על כל מספר קטן של חיילים, מפקדים חייל או חיילת שעברו הכשרת מפקד ומנהלים את כל המשימה, מהקמת הקרון ועד לסיום המשימה, בלי קצינים ובלי מסגרת אליה הם שייכים בשטח.

"אנחנו לא מפחדות מחול, לא באנו להיות פקידות", אומרת רב"ט טל קרן, מדריכה בבית–הספר של הגדוד, שפורסת בזמן הלחימה ב"עופרת יצוקה" בבסיס בעוטף עזה. "בזמן לחימה אין הדרכות כי כולם רתומים ללחימה. אני פורסת ובעצם עושה את מה שאני מלמדת את החיילים שלי לעשות ונהנית מכל רגע. איפה עוד יצא לי לעבוד עם כל צה"ל ועם הלוחמים, בקשר ישיר?". על אף החשש מפני נפילת רקטות, מעידה רב"ט טל שהאווירה בבסיס חיובית. "לרוב אנחנו פורסים בשטח ולא ישנים במגורים אלא באוהל, אז מבחינתנו השינה באזור היא שיפור בתנאים", היא מוסיפה בחיוך. "להיפך, יש תחושה של מלחמה, אז האווירה חיובית וכולם רציניים ומשקיעים".

יחד איתה פורסת רב"ט מישל דדוש. שתיהן לבושות מדי ב', מסתובבות בין המוני הכומתות האדומות ומחכות לנפילת קשר שתקפיץ אותן לעבודה, ביום וגם כפי שהן חוו, בשעות הקטנות של הלילה. "בשבוע הראשון לא היה פה כלום. לאט לאט נבנה פה חמ"ל ואנחנו פרסנו את מערכות התקשורת של חיל–האוויר. מאז שסיימנו אנחנו מתחזקות במקרה של תקלה, גם אם זה בשתיים לפנות בוקר", היא מסבירה. "אנחנו קרובים לכל הפעילות המבצעית וזה מעניין מאוד. אנחנו מבינים את החשיבות של מה שאנחנו עושים ובלעדינו היו כאן הרבה יחידות שלא היו יכולות לתפקד. זה עולם שרחוק מאוד מחיל–האוויר. במסגרת התפקיד אנחנו פוגשות כל פעם אנשים חדשים והמזל הוא שבסוף כל פריסה תמיד יש לנו את הגדוד לחזור אליו".

תהיו בקשר

במקרים בהם המשימות מורכבות, ארוכות, או רחבות היקף, מופקד על המשימה קצין, או בלשון הגדוד: מפקד מחלקה (מ"מ) פורס. בגדוד ישנם שני מ"מ פורסים. במהלך הלחימה, הם פעלו במקביל בין צוותי הקשר השונים לאורך הרצועה ופיקדו על המשימות בהן היה צורך בקצין שיוביל את המשימה. סגן ביסלן חרשוק, יחד עם צוות מהגדוד, הקימו יחד את הפריסה בבסיס באיזור. "מיקמנו את כל המערכות עבור חיל–האוויר והיחשת"פ ומאז אנו מתפעלים את כל המערכות", הוא אומר. "אנחנו פועלים בשיתוף פעולה מלא עם הירוקים, הם פועלים בכלים שלנו ואנחנו בשלהם, יושבים כסא ליד כסא ומתפעלים את מערכות הקשר למען המשימות השוטפות של צה"ל בכלל ושל חיל–האוויר בפרט". סגן חרשוק הגיע לאחרונה לגדוד ומתאר כי הוא נהנה מכל רגע. "אני אדם של שטח יותר מאשר של משרד ואני מרגיש שעם כל יום פה בשטח, אני לומד, משתפשף בעבודה ובעיקר תורם. העבודה בזמן הלחימה מרגשת, אני מרגיש שהתחלתי לעבוד כמו שצריך וכי מה שאני עושה, באמת משמעותי".

הקשר הקרבי

הימים ימי "עופרת יצוקה" ומרבית הגדוד עוסק בפעילות שוטפת באזור עוטף עזה. עשרות חיילים, הפרוסים בצוותים ברחבי העוטף, מספר תק"שים ושני מטוסים שטסים כל העת ומבצעים ממסר אווירי. "במהלך הלחימה אנו פועלים להרחבת כיסוי הקשר לרצועה", מסביר סא"ל רן. "הרחבת כיסוי הקשר נעשית באמצעות הגדלת כמות התק"שים, לרוב, הגדוד נותן מענה תקשורתי ליחידה לשיתוף פעולה (יחשת"פ), למערך המסוקים, למערך השליטה והבקרה וכן למערך הנ"מ".

היחשת"פ, כאחראים על שיתוף הפעולה המבצעי בין כל יחידות צה"ל במסגרת המבצע, הם הצרכן העיקרי. "לרוב אנו פועלים ברמת האוגדה, אולם במבצע זה, בניגוד למלחמת לבנון השנייה, הכל ירד לשטח וכך גם הצורך בקשר בין כל היחידות", מתאר סא"ל רן. "האמצעים והיכולות ניתנו לחטיבות, לכן אנו נדרשים לספק קשר ברמה פרטנית הרבה יותר ולהיות פרוסים בנקודות פעילות רבות יותר".

במהלך הלחימה הסתגל הגדוד לשינוי נוסף. מערכת "קרן אור", שחקן החיזוק החדש של גדוד הקשר, מעניקה יכולות חדשות רבות בשטח וכמו כל דמות חדשה, גם קצת חבלי קליטה. אל המערכת מחוברים ברשת ארצית, אמצעי תקשורת שונים ולמעשה, כל מי שמחובר אליה, יכול לשמוע את כל מה שנאמר ברשת, מציין סא"ל רן: "התחלנו להפעיל את המערכת לראשונה במהלך הלחימה, כשהגדוד טרם הוכשר לכך. ערכנו הסמכה מהירה על המערכת באמצעות בית–הספר של הגדוד וכך למדו החיילים להקים את המערכות ולהפעיל אותן בשטח, תוך כדי תנועה".

בונים קשר

מעבר גדוד הקשר מבסיס לוד לאחריות מערך הנ"מ בולט על רקע האינטנסיביות שמביא עמו המבצע. מבט אחד ברשימת ה"אורחים" המבקרים את צוותי הקשר השונים הפורסים ברחבי הרצועה במהלך הלחימה בעזה, מבהיר כי השאלה "מי הבוס"? תוקפא עד תום הלחימה. מפקד בסיס לוד, בו יושב הגדוד כיום, מפקד כוחות הנ"מ (מכהנ"ם), אליו ישתייך ומפקד בית–הספר לנ"מ (ביסנ"ם), בו ימוקם הגדוד בעוד כשנה. הגדיל לעשות מכהנ"ם, שהחליט לעבור במהלך חג החנוכה קורס מפעיל ממסר מוטס וסיים את טיסות ההתמחות במהלך המבצע. "אנחנו נמצאים בשלב תפר. כולם מתעניינים בעבודת החיילים בשטח, כולם מעורבים וכולם תומכים", מתאר סא"ל רן. "אילולא הלחימה, כבר היו עונדים תג אחר וכפופים למערך הנ"מ סופית".

מערך הנ"מ החל בתהליך קליטת הגדוד לפני מספר חודשים ותומך אותו מאז, מנהלתית ולוגיסטית, אולם גם לאחר המעבר, ימשיך הגדוד להיות מופעל ישירות מול המטה המבצעי. בתחילה התקבל המעבר בצלילים צורמים בגדוד הוותיק ובייחוד המעבר לביסנ"ם בדרום הרחוק. "לאחר 30 שנות קיום, במהלכן היינו עצמאיים, קשה מאוד להשתלב במערך חדש. אולם אני מאמין שהמעבר לנ"מ יתן לנו יתרון גדול וישפר את יכולותינו", אומר סא"ל רן. "היוזמה למעבר הגיעה ממכהנ"ם, מפני שמתאר הפעילות של הגדוד דומה מאוד לזה של מערך הנ"מ, לכן החיבור בין השניים נכון וטבעי. מערך הנ"מ, ידע לדבר איתנו באותה השפה, הן בהיבט המבצעי, הן בהיבט הלוגיסטי והן בהיבטי ההדרכה וההכשרה".

תמיד בקשר

בימי רגיעה, נמצא הגדוד בשלושה מוקדים מרכזיים בדרום, אותם הוא מתחזק באופן שוטף. אולם במבצעי בטחון שוטף ובייחוד בימי לחימה, מעתיקים חיילי המערך את פעילותם למקום אחר. פעם אחת הם מצוותים ללוחמי גבעתי וביום אחר פועלים עם לוחמי צנחנים.

סג"ם שחם כהן, מ"מ פורס בשמונת החודשים האחרונים, רואה בכל קשר לחיים קרביים מקור לגאווה ותמריץ לעבוד במסירות. הוא צמח בגדוד ורואה את עצמו ממשיך בקריירה צבאית בגדוד. "אולי זה נשמע משוגע, אבל לדעתי זה התפקיד הכי טוב בצה"ל. אנחנו פועלים עם כל חיל–האוויר ועם כל צה"ל וחיים בשטח כמו לוחמים", הוא מתאר בשביעות רצון. "מנהלי הלחימה צריכים את הקשר שאנו נותנים כדי להצליח במשימה. זה התפקיד שלי ואני שמח לעשות אותו ולעזור כפי שאני יכול. אני מאמין שאם לא לוחם, אז לשרת בגדוד הקשר".
אנשי המילואים של הגדוד, שהספיקו לחוות כמה פריסות במהלך חייהם, הם הסמל המובהק לשינוי שעבר על צה"ל מאז מלחמת לבנון השנייה ועד ללחימה ב"עופרת יצוקה". רס"ל מאיר שבתאי ורס"ל דוד בן אלי, הם דוגמא חיה למי שהרגיש את ההבדל שחלחל מהדרגים הגבוהים ועד לחייל הפשוט. השניים, מפעילי מערכות קשר וחברים עוד מימי שירותם הצבאי, עושים מילואים מדי שנה יחד בגדוד. "במלחמת לבנון השנייה קיבלנו צו–8 ולא היה מי שחיכה לנו במקום המפגש. חיכינו כמה שעות עד שמישהו הסביר לאן צריך ללכת ולאורך כל הלחימה הרגשנו שאין מי שמטפל ועוזר לנו", מתאר רס"ל בן אלי. "החל מהעבודה המבצעית שלנו ועד לדאגה לצרכים שלנו לאורך הלחימה, הרגשנו שהגענו לחלל ריק".

השניים מסבירים שעל אף הקושי בניתוק מהבית, מהעבודה ומהחיים, התמונה עכשיו נראית אחרת לגמרי. "הפעם אנחנו מרגישים שנעשתה הרבה חשיבה והשקעה בניצול כוח המילואים ובטיפול בו. מרגע שגייסו אותנו, היתה דאגה לכל התחום המנהלתי וכל פנייה טופלה מייד. העבודה ברורה ומסודרת וההוכחה הטובה ביותר לכך היא שאין כמעט עבודה, כי המערכות פועלות כמו שצריך ואין מה לתקן", מתאר רס"ל מאיר. בין אם בהר בצפון או בחולות המדבר, הפריסה בשטח והפעם באזור עוטף עזה, מביאה עמה חוויות בפני עצמה. "ביום הראשון כשהגעתי לכאן, הייתי בחרדות והתקשיתי להרדם", מתאר רס"ל מאיר. "היום כבר התרגלתי ועכשיו שנינו נהנים מהעובדה שאנחנו קרובים להתרחשות ורואים את המציאות, לא רק על גבי מסך הטלוויזיה".

עוד באותו מדור

נכנסים לתמונה

תחום הצילום בחיל–האוויר תפס מקום חשוב מאז ומעולם. בטייסת "הקרב הראשונה" ממשיכים את כשירות הצילום ומצלמים הכל, מכל זווית. סקירה היסטורית קצרה על צילומי אוויר, איסוף מודיעין והנסיון לראות את התמונה הכוללת

יציאת סיני

מעבר בסיסי חיל-האוויר מסיני אל הנגב כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים, היה תהליך מרכזי בתולדות החיל. המפקדים האחרונים של בסיסי איתם ועציון, מספרים על הקשיים הגדולים של המעבר, שהיו גם פיזיים וגם נפשיים, על סיום פרק מרכזי בתולדות חיל-האוויר ופתיחת פרק חדש של יישוב והפרחת הנגב כחלק מפעילות החיל, כאשר גם בימים אלה סוגר חיל-האוויר בסיס מרכזי ועולה דרומה אל הנגב