בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 185 02/03/09
מוצגים בפניכם תקצירים משלוש הכתבות הפותחות של כל מדור. את הגיליון הקודם ניתן יהיה לקרוא בעוד כחצי שנה עם פרסום גיליונות הארכיון.

כתבות

לא רק מפקד

תגיות: ראיונות בכירים , בסיס פלמחים

במשך 27 שנים שירת תא"ל (מיל') גבי שחור בחיל–האוויר. בשנים אלה הוא לקח חלק בכמה תהליכים משמעותיים וציוני דרך בהיסטוריה של חיל–האוויר, אולם לצד הפעילות המבצעית, הוא מצא גם את הזמן להקים פרוייקט השם את הדגש על האדם שבתוך המדים

יובל שוהם | צילום: יונתן מור

בכניסה לבסיס פלמחים ניצב שלט גדול ועליו מתנוסס החזון: 'בסיס שיתוף הפעולה של חיל–האוויר'. החזון והסיסמה מהווים ביטוי ישיר למדיניות שנקבעה כאבן דרך בתקופת כהונתו של תא"ל (מיל') גבי שחור, מי שפיקד על הבסיס במשך שלוש שנים, עד חודש נובמבר 2008 ופרש מצה"ל. "מי שצריך להוביל לשיתוף פעולה בין האוויר ליבשה, לא רק בחיל–האוויר, אלא בצה"ל כולו, הוא בסיס פלמחים", קובע תא"ל (מיל') שחור. "יש לנו את היחידות והאנשים שיודעים לעשות את זה, יש לנו מסק"רים (מסוקי קרב), מסע"רים (מסוקי סער), כטב"מים (כלי–טיס בלתי מאוישים). יש לנו את כל היחידות והכוחות שייעודם הוא שיתוף פעולה. תמיד אמרתי לאנשי: אין מלחמה שבה חיל–האוויר ינצח וצבא היבשה יפסיד, או להפך. המלחמה היא משותפת והנצחון יושג תמיד בשיתוף פעולה. כאשר אנו צריכים לתת סיוע לכוחות קרקע, אנו נבצע את המשימה נקודה. לא משנה מה הסיכון".

חזונו של המפקד היוצא קיבל תאוצה משמעותית לאחר מלחמת לבנון השנייה ולקחיה. במבצע "עופרת יצוקה" השתתף תא"ל (מיל') בגיחות מבצעיות כטייס מילואים וראה את חזון שיתוף הפעולה מתממש בשטח.

"בסיס פלמחים הוא אחד מהבסיסים הכי מבצעיים בחיל–האוויר", הוא אומר. "בכל רגע נתון, כשאנחנו יושבים פה, בלילה כשאתה ישן, בשתיים לפנות בוקר כשאתה מתעורר וקם לשתות, יש פלטפורמות מהבסיס באוויר, עם צוותים מבצעיים ששומרים על גבולות המדינה. בעזה, בלבנון, בגבול סוריה ובכל מקום. פלמחים היה הבית השני שלי במשך שנים רבות".

מילד למפקד

תא"ל (מיל') שחור נולד בשנת 1963 בקיבוץ גן שמואל, שם גם גדל. מלחמת ששת הימים פרצה כשהיה רק בן ארבע, אך תמונה מסויימת מהמלחמה חרוטה עמוק בזכרונו. "אני זוכר את מטוסי חיל–האוויר עוברים בגובה נמוך מאוד מעל הקיבוץ, חולפים מעל ראשי בדרכם צפונה", הוא נזכר. "אתה רואה את המטוסים טסים כל–כך נמוך מעל האדמה, שומע את הרעש האדיר שבוקע מהם ואומרים לך 'זה שלנו, של חיל–האוויר הישראלי'. זה זכרון שנחרט לי בראש באופן חזק מאוד, לא אופייני לילד בן ארבע".

בשנת 1981 התגייס לקורס–טיס. "התלבטתי בין הקורס לבין שירות בסיירת מטכ"ל בעקבות אחי הגדול שכבר שירת ביחידה", הוא אומר. "קורס–הטיס הוא לא משהו שחלמתי עליו במשך שנים. הלכתי לגיבוש (שאז התבצע לאחר הגיוס), עברתי שלב אחר שלב וכל פעם אמרתי לעצמי 'יאללה, נמשיך'". את הקורס סיים תא"ל (מיל') שחור בהצטיינות בשנת 1983, במגמת מסוקי קרב.

לאחר הקורס הוצב הטייס הצעיר בטייסת "מגע הקסם", שהפעילה מסוקי דיפנדר (להטוט) ושכנה בבסיס פלמחים. טיסה מסוימת מאותה תקופה, זכורה לו היטב. כאשר טס מעל בסיס תל נוף הבחין בעשן מיתמר מיער חולדה. בקשר דיווחו על התרסקות מטוס וכשירד מהטיסה הסתבר כי חברו הטוב מקורס–הטיס, שגיא רכס ז"ל, נהרג בתאונת אימונים. בימים אלה מציינים 25 שנים לתאונה הקשה. "זה היה חודשים ספורים בלבד אחרי סיום קורס–הטיס, בו עברנו הרבה דברים ביחד", נזכר תא"ל (מיל') שחור. "הוא היה מלח הארץ". לאחר כשנה עבר יחד עם הטייסת אל בסיס רמון ולאחר שנה נוספת, חזר לבסיס פלמחים והוצב בטייסת "המסק"ר הראשונה". בטייסת זו שימש כמפקד גף מבצעים ואף היה קצין פרוייקט מסווג ביותר מטעם הטייסת, פרוייקט שבהמשך הדרך זכה בפרס בטחון ישראל. בשנת 1987 שימש כסגן מפקד טייסת (סמ"ט) ב' של טייסת "הקוברות הצפונית" ולאחר כשנה וחצי חזר לטייסת "המסק"ר הראשונה" כסמ"ט א'.

נקודת אור אחת

כאשר הוא נשאל על הגיחה הראשונה שלו, תא"ל (מיל') שחור מודה שאינו זוכר אותה, אך גיחה אחרת שזכורה לו היטב, התרחשה בלילה שבין ה–15 ל–16 בספטמבר 1987 ולמרות שהוא לא מזכיר זאת בראיון, על גיחה זו הוענק לו צל"ש מפקד חיל–האוויר:

כוח של חטיבת גבעתי עלה על מארב מחבלים במורדות החרמון, בתוך שטח לבנון. תא"ל (מיל') שחור, יחד עם סא"ל (מיל') יואל פיטרברג הוזנקו לסייע לכוח במסוק קרב.

"אנחנו טסים בגובה לאיזור, מגיעים לפי מערכת הניווט, אבל בחוץ לא רואים כלום, חושך מוחלט, רק נקודת אור אחת על הקרקע. אנחנו מנסים ליצור קשר אבל לא מצליחים, לא אנחנו ולא החפ"ק (חדר פיקוד). רק לאחר כמה דקות עונים לנו ומתברר שיש הרוגים ופצועים, המפקדים נהרגו והאור שאנחנו רואים על הקרקע, הוא החגור של החובש שהרימונים בתוכו מתפוצצים. מי שמדבר מולנו בקשר, הוא המא"גיסט ומולו מתנהל הסיוע עכשיו. לא ניתן להזניק מטוסי קרב, כי האיזור מוכה טילים.

יואל ואני מתכננים לבצע יעף יוצא דופן. בזמנים ההם לא היו מערכות לראיית לילה במסוקים, אלא רק רקטות הנרה. התכנון שלנו היה להתרחק למרחק של שלושה קילומטרים מהאיזור, להניר (לירות רקטות הנרה) לעצמנו, לצלול ביעף חד מאוד מטה, לסגור את שלושת הקילומטרים האלה כמה שיותר מהר, לראות מה מתרחש שם למטה ולתת לכוח סיוע כמה שיותר מקרוב. ברגע שהנור כבה, צריך לצאת לעוד סיבוב שכזה. כך בעצם התנהל הסיוע לכוח במשך זמן ארוך מאוד, עד שהגיע סיוע נוסף.

המסקנה מהגיחה הזו, היא שהיכולת שלך כטייס להשפיע על המשימה בלתי מוגבלת. גם כשהמצב קשה ואתה חושב שאין יותר מה לעשות, תמיד יש מה לעשות. אם אין הנרה אחרת, תתרחק ותניר לעצמך, למרות שאין תו"ל (תורת לחימה) כזה, הרי המצאנו אותו במקום. לא משנה מה מצבך או מה מצב המטוס, יש לך יכולת להשפיע. זה אחד המסרים שאני מנסה להעביר לטייסים הצעירים".

בין קרב וסער

חלומו של תא"ל (מיל') שחור להשתתף בצוות ההקמה של טייסת האפאצ'י, התגשם בחודש מרץ 1990, אז יצא לארה"ב יחד עם שבעה טייסים נוספים ללמוד ולהכיר את המסוק. אשתו ראומה ובתו הבכורה נגה, שנולדה בשיכון של בסיס פלמחים ארבעה חודשים קודם לכן, הצטרפו אליו. לאחר מכן חזר לישראל, אל בסיס רמון ושימש כסמ"ט בטייסת האפאצ'י, השלים תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית ובשנת 1996 חזר שוב לבסיס פלמחים, אל טייסת "המסק"ר הראשונה", הפעם בתור מפקד הטייסת.

במהלך כהונתו, לאחר כשנה וחצי בתפקיד, התבקש לעבור ולפקד על טייסת "דורסי הלילה" המפעילה מסוקי יסעור, עקב מסקנות הוועדה שהוקמה בעקבות אסון המסוקים. לאחר האסון, במהלכו התנגשו שני מסוקי יסעור ונהרגו 73 חיילים, קבעה הוועדה, בין היתר, שיש למנות כמפקד הטייסת טייס שלא צמח במערך מסוקי הסער. תא"ל (מיל') שחור נבחר למלא את המשימה.

"היוזמה הראשונה שהעליתי הייתה הכפלת מספר שעות הטיסה של טייסי יסעור, שעד אז טסו מעט מדי, יחסית למורכבות של המסוק הזה", הוא מספר. "תחום מסוקי הסער הוא תחום שכמעט לא הכרתי לפני כן. הכוחות הקרקעיים נמצאים אצלך, בבטן המסוק וזה דבר שמקרב אותך אליהם מאוד. בכלל, להיכנס לטייסת שהייתה במצב לא טוב, מצב משברי וללכת איתה קדימה, הייתה משימה מורכבת שדרשה ממני לקבל החלטות שונות מאשר בפיקוד על טייסת אחרת".

בשנת 2000 יצא ללימודי תואר שני באוניברסיטת תל–אביב, אך לאחר חודש הפסיק את לימודיו וחזר אל חיל–האוויר, בתפקיד ראש מחלקת תוא"ר (תכנון וארגון) במטה החיל. היה זה תפקיד המטה הראשון והיחיד שלו.

"המדדים בהם מודדים אותך בתחום זה, שונים לגמרי מאשר בתחום המבצעי", אומר תא"ל (מיל') שחור. "זה לא להגיד 'אחרי' ולהיות מוביל רביעייה ומעכשיו כולם הולכים אחריך. בתפקיד במטה, צריכים לראות שאתה חושב טוב, יודע לתכנן רחוק קדימה, שאתה איש ביצוע שיודע להוציא לפועל את תוכניותיו. אתה נמדד במדדים אחרים ממה שאתה נמדד כמפקד טייסת או מפקד בסיס בשדה. עבורי, זו הייתה חוויה מעניינת, שלמדתי ממנה רבות". לאחר סיום כהונתו בתפקיד והשלמת התואר השני במנהל עסקים, חזר בסוף שנת 2005 אל בסיס פלמחים, בתור מפקד הבסיס.

שיתוף פעולה

שיתוף פעולה עם כוחות היבשה היה תמיד נושא מרכזי בחיל–האוויר. תא"ל (מיל') שחור נזכר בגיחה בה הסיוע לכוחות הקרקע, הצריך קבלת החלטות מהירה: "בספטמבר 1996, בעקבות אירועי מנהרת הכותל, החלו התפרעויות בשטחים והוזנקנו לרמאללה. הייתה אז הנחיה ישירה: לא מבצעים ירי ממטוס או ממסוק באיזור צפוף אוכלוסין. הגענו לאיזור וכוח קרקעי הסתבך שם וצלפו עליו מכל הכיוונים. ראינו את החול 'קופץ' מירי הצלפים בשוחות בהן הסתתרו החיילים ושמענו אותם נפגעים. מיד ביקשתי אישור לירי על כוח האויב, אך התשובה הייתה שלילית. בינתיים נפצעו שם עוד חיילים ועדיין לא היה אישור. לקחתי החלטה, למרות ההנחיה הישירה, לבצע ירי ולא להמתין לאישור, שעד שהיה עשוי להתקבל, היו עלולים חיילים למות. אחרי הצרור הראשון של התותח, שמעתי את אנחת הרווחה של הלוחמים על הקרקע, פתאום הם הרגישו שיש מישהו שעוזר להם. אני חושב שהשולט ב'בור' באותו הזמן, לא היה יכול לדמיין את הסיטואציה שנתקלתי בה. תמיד אתה, כמי שנמצא במסוק בשטח, תבין יותר טוב את שדה הקרב. זו לא רק זכות שלך, זו חובה שלך לקבל החלטות כמוביל וכקברניט בהתאם לתנאי הקרב. זה עניין של שניות".

מלחמה

במהלך מלחמת לבנון השנייה, שפרצה ב–12 ביולי 2006 טסו מטוסי חיל–האוויר כ–40,000 שעות. יותר מ–50 אחוז היו טיסות של כלי–טיס מבסיס פלמחים.

עבור הבסיס, החלה המלחמה עם חטיפת גלעד שליט, כשבועיים לפני שפרצה האש בלבנון. ביום החטיפה, מוקדם בבוקר, קיבל תא"ל (מיל') שחור הודעה על הזנקות בבסיס. הוא שמע את הסירנות והתקשר מיד למפי"כ (מוצב פיקוד כנפי), שם הודיעו לו על אירוע ברצועת עזה ועל החשש לחטיפת חייל. הוא התקשר לאוגדת עזה, ('הקשר איתם קרוב מאוד', הוא מציין) ולדאבונו החשש התאמת. מכאן ואילך החלו הזנקות מסיביות ביותר מהבסיס, על–מנת לתת מענה להתרחשויות.

בוקר ה–12 ביולי אינו שונה במיוחד. שוב סירנות, הזנקות וטלפון בהול לפיקוד הצפון ולבור של חיל–האוויר. התמונה מתבהרת במהרה: סיור של צה"ל הותקף ויש הרוגים, פצועים ושני חיילים חטופים. במהלך המלחמה, פרס הבסיס ל–11 אתרי פריסה.

"הבסיס השתתף בצורה אינטנסיבית ביותר במלחמה", מספר תא"ל (מיל') שחור. "מסוקי הקרב עזרו לכוחות הקרקע וצדו משגרי רקטות, מסוקי הסער הובילו והנחיתו כוחות, פינו וחילצו פצועים, כטב"מים טסו מסביב לשעון והייתה תעסוקה רבה. אחד התחומים במלחמה שהצליח פחות, למרות הכל, הוא שיתוף הפעולה עם כוחות הקרקע. ההחלטה, שצריך להעצים את ההשתתפות שלנו עם הכוחות, תורגמה לדעתי באופן לא מלא מספיק. אני חושב שעשינו עבודה טובה מאוד ושכוחות הקרקע מרוצים מהסיוע האווירי שניתן להם, אך עמוק בפנים, אני מרגיש שיכולנו לתת להם יותר, בכל הנושאים".

לאחר המלחמה, הועלה נושא שיתוף הפעולה לראש סדר היום והתחדד. "הנושא והחזון לא נשארו חרוטים רק על פלקטים", הוא אומר. "אנחנו מקיימים הרבה מאוד מפגשים עם מפקדי כוחות הקרקע. לפעמים הם באים הנה וטסים איתנו במתארי השתתפות, או שאנחנו באים ומשתתפים בתרגיל שלהם. יש היענות מירבית לתרגילים עם כוחות היבשה ואנחנו משתתפים בהכנה שלהם לקרב, בפורומים מבצעיים שלהם, במפגשים שיש להם ומזמינים אותם להשתלמויות. הקשרים עם מפקדי האוגדות, החטיבות, הגדודים והצוותים שלהם, התחזקו מאוד לאחר המלחמה. הפעולות הללו נשאו וישאו פירות".

תא"ל (מיל') שחור השתתף באופן מבצעי בגיחות. "היינו צריכים לאסוף כוח קרקעי מיוחד ולהנחית אותו מספר קילומטרים מעבר לגבול", הוא מתאר גיחה שהייתה מיוחדת עבורו. "אנחנו נוחתים עם המסוקים על–מנת לאסוף את הכוח ואני רואה את החיילים הצעירים הולכים אל עבר המסוקים. הולכים בשקט, עמוסים בהמון תחמושת, פניהם צבועים בשחור, אפור וירוק. אני מסתכל עליהם, ופתאום קולט: הם בגיל של הבת שלי. זה עשה לי צביטה קטנה בלב. מצד שני, אמרתי לעצמי: איזה כבוד יש לי, שאני יכול להלחם שכם אל שכם עם החיילים בגיל של הבת שלי, לשמור איתם על הגבולות של המדינה שלנו. בראייתי, זה כבוד עילאי".

מפקד ומחנך

תא"ל (מיל') שחור טס מעל הרבה מדינות במזרח–התיכון. "בלי דרכון", כהגדרתו. הוא ירה, נורה, הנחית ופינה, אך מה שמסב לו את הסיפוק הגדול ביותר, היא התחושה שהצליח לגרום לשינוי לטובה בחייו של מישהו שנזקק לכך. זו הסיבה שבגללה יזם והוביל, יחד עם מנהלים בכירים מלימודיו לתואר שני, את פרוייקט "שער לעולם העסקים" בבית–הספר "רוגוזין" בתל אביב.

"לפני כחמש שנים נפגשתי עם מנהל בית–הספר 'רוגוזין' בדרום תל–אביב, יוסי ארגמן והצעתי לו רעיון: פעם בשבוע יבוא לבית–הספר איש עסקים וירצה לתלמידים על התחום בו הוא עוסק, במטרה להרחיב להם את האופקים בהיבטי העולם העסקי והאפשרויות הטמונות בו. התלמידים ב'רוגוזין', מכיתות י'–י"ב', באים מרקע לא פשוט. חלקם עולים חדשים, פליטים מדארפור, אנשים שלא גרים בשכונות הכי מפוארות של תל–אביב והשתדלנו להביא להם מרצים שהתחילו בדיוק כמוהם, שלא נולדו עם כפית זהב בפה. רצינו להגיד להם: 'אם תרצו, תצליחו, זה תלוי רק בכם'. מדובר במיזם שלדעתי משפיע מאוד ואני ממשיך לשמור על הקשר עם התלמידים גם בהמשך דרכם.

"גם כאן, בבסיס, יש חיילים עם בעיות. חיילים שפותחים את המקרר והוא ריק, האבא נכה והאמא חולה. זה עניין רלוונטי לא רק פה בבסיס, אלא בכל צה"ל. הכי קל זה לשחרר אותם, להגיד שאי אפשר להתמודד עם זה פה. יותר קשה לנסות להשפיע עליהם ולהגיד להם שהם מסוגלים. החוכמה היא לתת לחייל כזה את המעטפת שמאפשרת לו מצד אחד שירות, מצד שני את המענה בבית ומצד שלישי את האמונה בעצמו שהוא יכול. זה דבר שהיה בעיניי קו מנחה חשוב ביותר כלפי החיילים כאן".

המשפחה

תא"ל (מיל') שחור נשוי לראומה ואב לנגה, מדריכת פקידות מבצעים בחיל–האוויר, גל, תלמידת כיתה י' ועמרי, תלמיד כיתה ו'.

"בלתי אפשרי", הוא פוסק, "לעשות שירות צבאי שכזה בלי שהמשפחה תעמוד לצידי. התמיכה שזכיתי לה מדהימה בעיניי. זכיתי להרבה עצות טובות וחכמות מאשתי, אמנם לא בתחום המבצעי של 'איך לתקוף בלבנון', אבל מפקד הוא הרבה דברים אחרים בנוסף. זו היא שותפות אמת".

כעת, אחרי שפרש, הוא מתחיל לחזור לתחביביו הישנים, כגון צילום ושחייה, במסגרתה היה אלוף הארץ לנוער. הוא מתכנן לעבוד בתחום הטכנולוגי, אך מדגיש כי ימשיך בתחום החינוך ובפרויקט בית–הספר "רוגוזין" בנתיב מקביל.

כשנשאלת השאלה, איזה בסיס הוא משאיר למפקד הבסיס הנוכחי, תא"ל איתי רייס, הוא מחייך. "בסיס פלמחים השתנה מאוד מהפעם הראשונה שהגעתי אליו לפני 25 שנה. הוא גדל, נוספו לו יחידות והוא נהפך לאחד מהבסיסים המרכזיים של חיל–האוויר. אני משאיר לתא"ל רייס בסיס שהיה לפני ובטוח שיהיה גם אחרי, בסיס מבצעי ומגוון ביותר. בראש ובראשונה אני משאיר בסיס שמוביל את תחום שיתוף הפעולה המנצח. אנחנו צריכים להיות נושאי הדגל ולהמשיך להוביל את התחום הזה, לא רק בין האוויר ליבשה, אלא גם בתוך חיל–האוויר עצמו. כך היה ואני משוכנע ללא ספק, שכך גם יהיה".

עוד באותו מדור

הילה שטרית. פונתה תוך 32 דקות מרגע התאונה לבית-חולים רמב"ם

מושיטים יד

חילוץ מוסק של נפגעים משדה הקרב, מזירות של תאונות ופיגועים, הוא נחלתו של מערך המסוקים של חיל-האוויר, אולם עכשיו נמצאים באוויר מסוקי פינוי רפואי מוסק, הפועלים ממנחת בצפון הארץ

תמונות בזמן

רגע שקפא. סיפור שלם כהרף עין. בכתבה שלפניכם מובאים כמה צילומי אוויר, המספרים על כמה רגעים, שחלקם הפכו מפורסמים בכל העולם וחלקם היו ונשארו חלק מההיסטוריה הפרטית של חיל-האוויר