בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 187 21/06/09
לגליון זה מצורף דגם להרכבה של מעבורת הדיסקברי:





כתבות

חניתות ואבירים

האחד גדול וחזק, השני קטן וזריז. לכל אחד מהם יתרונות אותם הוא מנסה להביא לדקות הבודדות בהם הם נפגשים גבוה בשמיים. באימון שנערך לא מכבר, טסו בזים וסופות אלה מול אלה ודימו מתארים שונים של קרבות אוויר. רוצים לדעת מי ניצח?

קליה בן–עמרם | צילום: יונתן מור

טייס מטוס הבז מביט שמאלה וימינה מבעד לחופת המטוס ומחפש אחר המטרה, מביט בצגים שמולו אולי משם תבוא הישועה, אולם מאום לא מופיע והשמיים הבהירים מקרני השמש, נראים כאילו מטוס מעולם לא חצה אותם. לפתע, נקודה קטנה ברקע. היא קטנה מהרגיל, אולי צל חולף של ענן, אולי ציפור מגביהת עוף.

לא. משהו היה שם. הטייס חוזר עם הסטיק לנקודה בה ניעור החשד, אך הנקודה כבר נגוזה. רעש סילוני חזק מרעיד את המטוס והנווט צועק "למטה!", אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי. מטוס הסופה הקטן איגף את הבז מאחור ושיגר. התוצאה: פגיעה מדויקת.

עכשיו רק הסופות "הכחולות" נותרו בשמיים. כמה דקות מאוחר יותר, בדרכם חזרה לבסיס תל-נוף, שואל טייס הסופה בקשר: "קפה אצלכם במטבחון?".

"רות עבור", עונה טייס הבז, "בתנאי שלא תקרע אותי בתחקיר".

אחד על אחד

"אם תשאלי טייסים איזה סוג אימון הם הכי רוצים לטוס, כולם יאמרו לך שהאימון האהוב עליהם ביותר הוא קרב אוויר זוגות (קא"ז) מבערים מצומצם", טוען סגן אורי, טייס בשלב ההכשרה, בטייסת "אבירי הזנב הכתום". על-מנת להסביר טענה זו, על כל מרכיביה, יש לחזור כמה שלבים אחורה. קרבות אוויר-אוויר הם קרבות בהם שני מטוסים או יותר, "כחולים" המדמים את מטוסי חיל-האוויר ו"אדומים" המדמים את מטוסי האויב, נלחמים אחד כנגד השני ומנסים להפיל זה את זה.

במרבית האימונים, המטוס או המבנה ה"כחול" הוא זה שצפוי לנצח, מפני שניתנים לו מספר יתרונות שהופכים את נצחונו לטבעי יותר. היתרונות מתבטאים בהפעלת מבער המטוס, פעולה המאפשרת למטוס לטוס מהר יותר, מעניקה לו כוח ואנרגיה ובשפה המקצועית "פוטנציאל".

למעשה, גם אם ילחם מטוס קרב בודד עם מבער פתוח נגד שני מטוסים בעלי מבערים כבויים, צפוי המטוס הבודד לנצח, בעקבות היתרון שמעניק לו המבער. המבנה ה"אדום", הוא האנדרדוג, המוחלש ותפקידו בטיסה הוא בעיקר להוות אויב אמין למבנה ה"כחול". כמובן שאת התוצאה הסופית בקרב לא ניתן לחזות ב-100 אחוזים ובסיום כל גיחת אימון, מחליפים שני המבנים צדדים, כך שכל מבנה זוכה לשחק את שני הצדדים.

בקרב מבערים, לעומת זאת, מופעלים המבערים בשתי הקבוצות, כך שהיתרון והנצחון נקבעים על פי כישורי הטייס בלבד. המילה "מצומצם" מייצגת את כמות וסוגי החימוש עמם עולים המטוסים לאוויר. בקרב מצומצם, מסתמכים הטייסים על מערכות הנשק הפשוטות ביותר: טילים "טיפשים", בעלי טווח של מייל אחד ותותח המטוס המגיע לטווח של כמה מאות מטרים בלבד. השימוש במערכות נשק אלה מצריך רמת דיוק גבוהה מאוד על-מנת לפגוע במטרה, בהשוואה לטילים ופצצות "חכמות" הנמצאות בשימוש מאסיבי בשנים האחרונות ומכוונות עצמן היישר אל המטרה כמעט מכל מקום בו הוטלו.

"זה קרב מעניין הרבה יותר עבורנו, כי אנו מסתפקים במערכות הבסיסיות ביותר של המטוס, נלחמים ממש אחד אחד, טייס על טייס. זה פשוט קרב במיטבו", מסכם סגן אורי.

ביו סופה ובז

על אף התנאים ההתחלתיים הזהים, העובדה כי באימון זה משתתפים מטוסים משתי פלטפורמות שונות, משחקת תפקיד משמעותי. לכל מטוס יש את צורת ההטסה שלו ויתרונות וחסרונות שונים באוויר, כאלה הדורשים אופן הפעלה שונה מהטייס. כמובן שאם נשאל כל טייסת, המטוס שלה הוא הטוב ביותר, אולם ישנן מספר עובדות המוסכמות על כולם. למטוס הבז (F-15) יתרון על פני מטוס הסופה (F-16I) בפניות ובהגעה לזוויות מדויקות בייחוד במהירויות נמוכות, זאת משום שלסופה תכונה פיזיקלית המגבילה אותה עקב מערכת הבקרה הממוחשבת המותקנת בה שלא קיימת בבז ומאפשרת לו לנוע בחופשיות.

לעומת זאת, הסופה מתוחכמת יותר מהבז בפן הטכנולוגי, בעלת חליפת הגנה טובה יותר ויתרונה המשמעותי, בקרב מבערים מצומצם, הוא המימדים הקטנים, המקשים על איתורה.

"קשה להתרגל פתאום לחפש מטוס כה קטן כמו הסופה, כשאנחנו רגילים להתאמן מול הבזים המאסיביים שבולטים מיד בשמיים", מאשר סגן ניר, נווט בטייסת "חוד החנית" שלקח חלק באימון. אכן, חלק חשוב באימון בין שתי טייסות בעלות מטוסים מפלטפורמות שונות היא ההתמודדות מול אויב פחות מוכר. "לקראת אימון מול מטוס חדש, חלק מהעניין הוא להכין את עצמך לצורת ההטסה של המטוס השני ולאתר באילו מקומות יש לי חסרון ובאילו מקומות יתרון", מסביר סגן אורי מטייסת "אבירי הזנב הכתום", המתארחת בטייסת "חוד החנית". "בקרב כזה אני נזהר שלא להכנס לקרב צפוף ושומר על מרחק ועל מהירות גבוהה, על-מנת לשמור על יתרון הסופה ולא לאפשר ליכולות הבז בפניות בטיסה קרובה ואיטית לבוא לידי ביטוי".

סרן יפתח, טייס בטייסת "אבירי הזנב הכתום", טוען כי טיסה מול מטוס בז, היא השאיפה הגדולה ביותר עבור טייסת סופה. "לטוס מול מטוס כזה מעלה את רמת האימון ומאפשר לנו ללמוד כיצד להתמודד מול טקטיקות של מטוס אחר", הוא מתאר. "מתוך כלל המטוסים, אימון מול מטוס הבז הוא המשמעותי ביותר עבורנו, מפני שזו הפלטפורמה בעלת השוני הגדול ביותר ממטוס הסופה. יש בו הכי הרבה עניין וחידוש עבור הטייסים וההבדלים בין שני המטוסים דורשים מאיתנו להיות במיטבנו. כמובן שזה כיף למצוא את מטוסי הענק האלו בכוונת", הוא מחייך.

העידן הטכנולוגי

אימון הקא"ז מבערים מצומצם כאימון בשתי פלטפורמות שונות, אינו מייצג תמיד נאמנה את יחסי הכוחות האמיתיים באוויר. מטוס הנץ, לדוגמא, מיושן יותר ממטוס הסופה ובקרב של מטוס מול מטוס יסבול מחסרון הנובע מעובדה זו. בקרב הנוכחי, לעומת זאת, יתרונו המשמעותי של הנץ בפניות באוויר מביא עמדת התחלה טובה יותר.

בעולם בו הטכנולוגיה שולחת זרועותיה לכל תחום בחיינו ובעיקר בעולם הצבאי התלוי בהתקדמות ללא הרף, יש מי שאומר שאת האימון הזה צריך לשמור רק לשלבי ההכשרות. קרב שכזה משמש ללימוד יסודות הטיסה ולכן, ממשיכה הטענה, אין צורך להתקע מאחור ולהקדיש לאימונים אלו חלק משמעותי בתוכנית האימונים התקופתית.

"זו שאלה שעולה בחיל, אבל לדעתי, בלי לדעת להלחם באימון כזה אי אפשר להתקדם לדברים המורכבים יותר, זה כמו גלגלי עזר לאופניים", אומר רס"ן דובב, סמ"ט ב' בטייסת "חוד החנית". "אומנם לכל חילות-האוויר, כולל אויבינו, יש יכולות חימוש מתקדמות יותר, אולם יכול להתרחש מצב בו לשני הצדדים נגמר החימוש החכם ואז צריך להתחיל להלחם 'בידיים'", מסכים סגן אורי. יש לציין כי בפעם האחרונה בה התרחש מקרה שכזה, בו אזל החימוש בקרב אוויר, השנה הייתה 1982 והמלחמה הייתה מלחמת לבנון הראשונה.

השאלה האם קרב מסוג זה עודנו רלוונטי יכולה לעמוד בעינה, אולם אין שאלה כי הוא נחוץ לכל טייס מתחיל. בשתי הטייסות המתאמנות נמצאים טייסים בשלבי לימוד: בטייסת "חוד החנית" טייסים רבים בשלב ההסבה ובטייסת "אבירי הזנב הכתום", מספר טייסים ונווטים חדשים נמצאים בשלב ההכשרה המבצעית. עובדה זו מצריכה התאמה מיוחדת של תוכנית האימונים ומתן דגש על אימונים בסיסיים ויישור קו בתחומים שונים. כך, המתאמנים המרכזיים בשתי הטייסות הם צעירי הטייסת, אולם גם חלק אנשי המילואים והצבת החירום זכו לקחת חלק באימון המבוקש.

"זו הפעם הראשונה שהטייסים בהכשרה מהטייסת לוקחים חלק באימון קא"ז מבערים מצומצם. זה הקרב הקשה והמורכב ביותר שהם עברו עד כה ובין אימוני הקרבות הצמודים, זה אחד מהמורכבים ביותר. אומנם באימון זה הדגש הוא בעיקר על הטייסים, אך לפעמים גם נווט יכול להציל את המערכה אם הוא רואה מטוס שנכנס ואף אחד אחר לא ראה", מסביר סרן יפתח, מפקד הכשרה מבצעית בטייסת "אבירי הזנב הכתום".

מתחקרים יחד

לאחר הירידה מהמטוס, הסרת הקסדה ושאר האביזרים הנלווים, נכנסים כל משתתפי האימון לחדר התחקיר שלהם, חוזרים לסביבה המוכרת ולאנשי הטייסת הקבועים. בחדר זה הם מתחקרים את האימון אותו סיימו זה עתה באמצעות תיעוד מצולם של ההתרחשות באוויר. אנשי הצוות רואים את נקודת המבט של הטייסת שלהם בלבד ומשאירים את מלאכת התיווך לטייסת עמה התאמנו, למוביל המבנה שידבר עם המוביל המקביל לו בטלפון.

במצב של אימון משותף, סצנת התחקיר נראית אחרת. במקרה כזה, חדר התחקירים מלא בטייסים ונווטים עם סמלים שונים מוצמדים לסרבל ולרוב יש הרבה רעש, דיבורים וצחוק כי אחרי הכל, לא כל יום יוצא לתחקר עם טייסת אחרת פנים אל פנים.

"אחת הבעיות בתחקירים באימונים משותפים היא שאנו מתחקרים בטלפון ולא רואים בעיניים את מה שהטייסת השניה מתארת לנו", מסביר רס"ן דובב. "לכן יש חשיבות רצינית לתחקיר המשותף. לראות יחד את הנתונים ואת הסרטים אחד של השני, מפרה את שתי הטייסות, מאפשר ללמוד זו מזו ומחדד את לקחי הטיסה. זה חשוב, מפני שהטייסות אינן מכירות מספיק לעומק זו את זו וחוץ מזה, זו גם חוויה טיסתית מהנה".

בנוסף לתחקיר, מתבצע גם שלב התדריך וההכנה לטיסה יחד, מה שתורם לגיבוש אנשי הצוות משתי הטייסות ולהבנה טובה יותר לאיזה סוג אויב כדאי לצפות באוויר.

טסים, תוקפים וישנים יחד

באימון זה חברה טייסת "אבירי הזנב הכתום" לטייסת "חוד החנית" בבסיס תל-נוף ושהתה שם שלושה ימים. מפגש כזה מתרחש לעיתים נדירות ומאפשר מפגשים עם חברים ישנים. אחרי הכל, חיל-האוויר הוא משפחה קטנה למדי ולכן, לא מן הנמנע לזהות פרצופים מוכרים בין מדשאות הטייסת והספסלים.

"יצא לי לפגוש חברים מקורס-הטיס וזו חוויה טובה מאוד. זה משמח לטוס מולם באוויר ולאחר מכן לראות אותם גם על הקרקע", מתאר סגן ניר. המגורים המשותפים באותה הטייסת וסדר היום שהתחבר לפתע, הוביל לרגעים יפים בין שתי הטייסות. במקום להפגש באוויר ומשם להתחיל את האימון, הפעם נפתח המפגש עוד על מסלול הטיסה. "זו תחושה אדירה להיות יחד על המסלול בבוקר כל המטוסים ולהמריא ברביעייה", מאשר רס"ן דובב.

הן לטייסת "חוד החנית" המארחת והן לטייסת "אבירי הזנב הכתום" המתארחת, האימון המשותף הוא  ההזדמנות הראשונה מזה שנה להתוודע לטייסת אחרת ולא רק באוויר. "מעולם לא יצא לי לטוס מבסיס תל-נוף ויצא לי להתאמן באימון שכזה פעמים בודדות, עקב הכשירויות הרבות שאנו צריכים. לכן, עבורי, זו תחושה מיוחדת להגיע לכאן ולהכיר טייסת ואנשים שלא הכרתי", מתאר סרן יפתח. "יש הבדלים בין טייסת לטייסת וחשוב להחשף לאופי פעילות שונה. האווירה פה חדשה לנו ואני מניח כי גם למארחים זו חוויה אחרת. לכן תמיד טוב להכיר טוב יותר טייסות אחרות".

המעבר לטייסת אחרת, במרחק חצי מדינה מבסיס האם שלך גם אם רק לשלושה ימים, אינו דבר של מה בכך. לצורך האימון המשותף הועברו מערכות התחקור, המערכות הדרושות למטוסים וכמובן כל הצוות הקרקעי של הטייסת, החל מפקידות המבצעים (פקמ"ציות) ועד לטכנאי המטוס. מבחינת הטייסת המארחת נדרשו ארגון מנהלתי, הקצאת עמדות תחקור ועמדות לינה וציוד.

סגן ניר מטייסת "חוד החנית" מסכם כי העבודה הרבה שווה את הכל. "הגענו, תדרכנו והמראנו. באוויר, אין יותר אדרנלין מזה".

 

עוד באותו מדור

להוביל

אנשי טייסת "הדרקון המעופף" מעבירים מדי פעם סדנאות מובילים. לאחרונה בוצעה סדנה שכזו בגרסת Take Away: הטייסת פרסה לבסיס אחר על–מנת להעביר סדנה מקוצרת למובילים ותיקים ובעלי נסיון מטייסות הקרב בבסיס. במסגרת הסדנה נתקלים המובילים באתגרים ובבעיות הדורשות החלטות מיידיות

נצנוץ של כחלילית

זו הייתה אחת היחידות הסודיות ביותר בצה"ל של שנות ה–70, יחידה שהפעילה מערכת נשק חדישה ומסווגת, שנועדה לפגוע מהקרקע במכ"ם סוללות הנ"מ של האויב. כיצד שומרים על סודיות, כשהמערכת צריכה לנוע בכבישי ישראל? כמה זמן לוקח לכוון טיל, כאשר אפילו את הצפון לא קל למצוא? ומה קורה כש"כחולים" צריכים להתנהג כמו "ירוקים"?