בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 189 01/10/09
לגליון זה מצורף לוח שנה.

כתבות

לא חלם לטוס

תגיות: ראיונות בכירים

אל"ם אריאל בריקמן פורש מחיל–האוויר. הילד מקיבוץ ברור–חיל שלא רצה להיות טייס, מסיים את תפקידו כמפקד בסיס חצור ומסכם שנים ארוכות של מלחמה, מבצעים, קורנסים וברקים, מספר על הקו שבין בירקנאו לבסיס חצור ובעיקר על הנכס הגדול של חיל–האוויר: האנשים

גל גולדשטיין צילום:יונתן מור

שלוש שורות ארוכות של תמונות ממוסגרות ובהן דיוקנאות גברים נשקפות מן הקיר בלשכת מפקד בסיס חצור. שבעה מהם המשיכו עד קצה הפירמידה לתפקיד מפקד חיל-האוויר. בקרוב תצטרף תמונה נוספת ותהיה האחרונה בשורה לעת עתה. אל"ם אריאל בריקמן חותם את כהונתו כמפקד בסיס חצור ופורש משירות צבאי. 26 שנים שעברו על האדם, הטייס והמפקד מסתיימות כאן, בחצור.

להבין את הקשר

אל"ם בריקמן, כשעוד היה פשוט אריאל, גדל בקיבוץ ברור-חיל. בן לזוג ילידי פולין וכמו אחרים בחיל-האוויר, לא חלם להפוך לטייס. "אני הגעתי לקורס-טיס די במקרה", הוא נזכר. "הגעתי בתחושה שהסיכוי שלי להצליח נמוך מאוד. סטטיסטית, אמרתי לעצמי, רוב האנשים לא מצליחים בקורס. אני אחכה עד שיזרקו אותי מהקורס ואז אלך למקום אחר בצבא. רציתי לנסות כי זה מאתגר, זה תחום מעניין ומעט מאוד אנשים מצליחים. אז אם אתה מצליח אתה אחד מבודדים. בגיל הזה אתה כל הזמן מנסה לכבוש עוד ועוד אתגרים, להוכיח לעצמך שאתה יכול".

ואם לא על כנפי הטיס, על מה חלם הילד מברור חיל? "רוב החבר'ה בקיבוץ היו הולכים לסיירת מטכ"ל. גם אני ראיתי את עצמי הולך לסיירת, עושה שירות של שלוש שנים ויוצא לטיול גדול כמו שכולם עושים, אבל בתחילת שלב מתקדם בקורס-טיס הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות".

אבל במילה 'זה', אין כוונה לשירות ארוך השנים אותו מילא. "בשום שלב לא החלטתי שאשרת כל כך הרבה שנים. בכל תפקיד הסתכלתי על התפקיד הבא כעל נקודה בה צריך להחליט. ברוב התחנות הייתי בהתלבטות, אבל אני יכול לומר, בראייה לאחור, שאין שום תפקיד שאני מצטער שמילאתי. יש כל מיני אלמנטים בשירות בצבא שמפריעים לי. המסגרת קשוחה, יש משמעת, לא תמיד שואלים אותך מה אתה רוצה לעשות והשירות בחיל-האוויר, בטח בערוץ הפיקודי, כרוך גם בזה שהמשפחה נודדת ממקום למקום. אבל בסוף צריך להסתכל על התמונה השלמה ועם כל הקשיים, השירות בחיל-האוויר נותן לך שילוב של שלושה דברים: הוא מהנה מאוד, הוא מאתגר אותך כל הזמן ויש לו משמעות. הארגון הזה יודע להעריך אותך ולתת לך את התחושה האמיתית שמה שאתה עושה הוא חשוב".

והשירות חשוב במיוחד כשאתה מגן על הבית. אין הכוונה למבצע "עופרת יצוקה" לבדו, במסגרתו ביצעו טייסות הקרב היושבות בבסיס גיחות תקיפה רבות בשמי עזה. ההגנה על נופי ילדותו באזור עוטף עזה רק נוספה למטרות שעמדו לנגד עיניו. כבן לאם ניצולת שואה, מבהיר אל"ם בריקמן כי התשובות לשאלות ברורות לו. "למה אני נמצא כאן ועל מה אני נלחם? אני רואה קו ישר שמחבר בין בירקנאו לבסיס חצור. אני לא צריך את התמונה הזו", הוא אומר ומורה על תמונת מטס חיל-האוויר מעל אושוויץ שתלויה בגובה העין לפני שולחנו. "כדי להבין את הקשר בין מה שאנחנו עושים לבין ההסטוריה שלנו. אני באמת מאמין שאנחנו נמצאים פה בין היתר כדי למנוע אירועים מהסוג הזה, אירועים שאני לא בטוח שלא יכולים לקרות".

העוצמה של חיל -האוויר

אז כיצד הפך הנער שהגיע במקרה לקורס-טיס למפקד בסיס חצור? 26 שנים אחרי יום התייצבותו בבקו"ם, כאשר עלה לראשונה על מדים, מתקשה אל"ם בריקמן להצביע על נקודה מסוימת.

"הייתי אומר שהתקופה המשמעותית ביותר או המשמעותית הראשונה, הייתה כשהייתי מפקד קורס בבית-הספר לטיסה. אנשי צוות אוויר, בשונה ממקומות אחרים, לא חווים את חווית הפיקוד בגיל צעיר מאוד. קצין בגולני שגומר קורס קצינים מקבל את המחלקה שלו והוא עכשיו אבא ואמא שלהם 24 שעות ביממה. לעומת זאת, קצין שעכשיו מסיים קורס-טיס, קודם כל עסוק בעצמו. הוא מלמד את עצמו לטוס, אחר כך הוא מקבל שניים שלושה חיילים בטייסת שהוא אחראי עליהם, אבל הפעם הראשונה שאתה באמת מתנסה בפיקוד על קבוצה של אנשים, זה כמפקד ומדריך בקורס-טיס".

את חווית הפיקוד הראשונה בביס"ט המשיך ושיחזר אל"ם בריקמן לאורך שירותו. סגן מפקד טייסת ומפקד טייסת בבסיסי רמון וחצרים, אך את עיקר שירותו העביר באותו בסיס ממנו הוא נפרד כעת, בסיס חצור. עוד לפני שצבר נסיון והפך למפקד, בתום קורס אימון מתקדם, הוצב סגן משנה בריקמן בטייסת "העקרב", שאז הפעילה בבסיס את מטוסי הפאנטום (קורנס) והחל את שירותו כטייס צעיר.

"אני זוכר את הטיסה בפאנטום כתקופה מאתגרת מאוד. אני זוכר איך זה לנחות מטיסה בפאנטום כולך נוטף זיעה, לפתוח את החופה על המסלול כשבחוץ 40 מעלות, להרגיש משב רוח קריר ולהבין שבעצם הטמפרטורה הרבה יותר גבוהה בתוך הקוקפיט".

מאז אותה טיסת קיץ בפאנטום, המריא אל"ם בריקמן אינספור פעמים. "יש הרבה גיחות מבצעיות שאני זוכר, כמובן את הגיחה המבצעית הראשונה ועוד כל מיני גיחות מעניינות שאני מעדיף לא לפרט עליהן", הוא מציין. "יש גיחה מסוימת שאני זוכר במפורט ויש בה אלמנט סמלי, הפריסה הראשונה שלנו לארה"ב. זו הייתה כמובן גיחה ארוכה מאוד. יצאנו להביא את המטוסים מחצור לטוסון, אריזונה. טיסה ארוכה מאוד ולאחר חציית האטלנטי נחתנו בבנגור, מיין בארה"ב. כשנחתנו בבנגור, הדבוקה הראשונה כבר חנתה שם. התחלתי לספור את המטוסים האמריקאיים ואז הגעתי למטוסים הישראליים. אתה רואה עשרה ברקים עומדים עם מגן דוד, עם הסמל של חיל-האוויר הישראלי בצד השני של העולם. אז אתה מבין את העוצמה של חיל-האוויר".

מלחמה

3 ביולי 2006. בטקס חגיגי מקבל אל"ם בריקמן את הפיקוד על בסיס חצור לידיו. תשעה ימים מאוחר יותר, עם חטיפתם של אהוד גולדווסר ז"ל ואלדד רגב ז"ל בידי החזבאללה, הופכים שבועות החפיפה והכניסה לתפקיד של אל"ם בריקמן למלחמה. חיל-האוויר פותח את המלחמה במבצע "משקל סגולי" לתקיפת מערך הרקטות ארוך הטווח של החזבאללה ואל"ם בריקמן, בימיו הראשונים בתפקיד, מפקד על בסיס במלחמה.

"הכניסה לתפקיד מפקד בסיס היא תהליך שדורש פרק זמן מסוים, אבל במלחמה זכיתי בהזדמנות נדירה לראות איך הבסיס עובד באמת סביב השעון ובמשימה לשמה הוא קיים". המלחמה הביאה לתוצאות גם מחוץ לשדה הקרב. אם הייתה תחושת שאננות בנוגע לצורך בחיל-אוויר ובצבא, אחרי שחלפו 24 שנים מאז המלחמה האחרונה, בזאת היא הסתיימה. "אם בתקופה שלפני מלחמת לבנון השנייה הסוגיה הזו של יעוד מבצעי והעובדה שאנחנו נמצאים פה קודם כל כדי להגן על מדינת ישראל לא היו לגמרי ליבת העיסוק שלנו, אני חושב שמאז הנושא הזה ברור מאוד".

מלחמת לבנון השנייה לא הביאה עימה הפלות מיגים וסיפורי מורשת אותם סיפרו טייסי העבר. " במאפיינים שלה, מלחמת לבנון השנייה לא שונה בהרבה מ'ענבי זעם' או 'דין וחשבון'. היא נמשכה זמן ארוך יותר, בהיקפים גדולים יותר אבל היו לה מאפיינים דומים לאותם מבצעים", מספר אל"ם בריקמן. "כשדיברנו על מלחמה בשנים בהן גדלתי בחיל, המודל היה מלחמת יום כיפור. מלחמה כוללת נגד צבאות עם הרבה מאוד נפגעים ועומס פעילות גבוה מאוד. גם ב'ענבי זעם' גם ב'דין וחשבון', כמו גם במהלך היציאה מלבנון ובמהלך התקיפות בשטחים לאורך השנים, פעלנו במודל הרבה יותר נשלט וריכוזי ותחת רמת סיכון נמוכה יותר. זו הסיבה שאני חושב שיש לנו פער מסוים וצריך למצוא כלים איך להתמודד עם זה".

והכלים הללו הופיעו בדמותם של ותיקי החיל. "השתדלתי להשתמש בנסיונם של אחרים בתחום הזה. הבאנו לפה אנשים שנלחמו ביום כיפור, דיברנו כל הזמן עם המפקדים והבהרנו שהם צריכים להכין את עצמם להסתגל בזמן אמת למציאות שונה. המרכיב הכי לא וודאי במלחמה זה איך יתנהגו האנשים. איך יתנהגו האנשים בקוקפיט ואיך יתנהגו האנשים בדת"ק. בסוף מי שמכריע מלחמות, זה האנשים. זו הסיבה שניצחנו עד היום בכל המלחמות וזו הסיבה שננצח גם במלחמה הבאה".

טיסה היא חוויה

במלחמה הבאה אל"ם בריקמן ישתתף כאיש מילואים, אבל הנתיב האזרחי עדיין לא ברור ועכשיו אפשר להסתכל אחורה וגם קדימה.

"הרגשתי בתחילת התפקיד שזה תפקיד בו אני ממצה את כישורי ואת הדברים שאני רוצה לעשות ברמה המקסימלית ויש עוד הרבה מאוד דברים שאני רוצה לעשות בהמשך הדרך. בנקודת הזמן הזו אני בוחר לאפשר לעצמי לבוא עם לוח חלק, בלי כיוון מוגדר". למרות שעתה נחתם פרק ארוך בחייו, לא מרגיש אל"ם בריקמן צורך לבדוק את  הבחירות שבחר ואת הויתורים שעשה. "אני לא אוהב לעסוק ב'מה היה אילו?'. בסוף כשאדם מגיע לצומת החלטה, כל צומת בחיים, הוא יכול ללכת רק בדרך אחת ולעולם לא ידע מה היה קורה לו היה הולך בדרך השנייה".

גם אם כרגע העתיד מעורפל, יהיה זה הימור בטוח לומר שהקשר בין הפרק הראשון של חייו לבין הפרק השני יהיה חזק. "כמפקדים אנחנו צריכים להוביל אנשים לבצע משימה, יש בזה הרבה צדדים של חינוך. עולם החינוך הוא עולם שקרוב ללבי, אני לא יודע אם אעסוק בזה, אבל אני מניח שאני אעבוד עם אנשים".

דומים ככל שיהיו העיסוקים הבאים לעיסוקים הקודמים, יש דברים שרק בחיל-אוויר אפשר למצוא. "בשבילי כל טיסה היא חוויה, עד היום. זה שאתה יכול להיכנס לקוקפיט, לסגור את החופה, להתנתק מההוויה השוטפת וללכת לבצע משימה מוגדרת המשרתת את המדינה ואת החברה בה אתה חי, זה משהו שלא הייתי מחליף אותו בשום דבר אחר.  יש בחוויה התלת מימדית, כשפתאום השמיים הם דווקא למטה והאדמה למעלה, הרבה מאוד קסם".

עוד באותו מדור

חיים בסרט

מפיקים, במאים, צלמים, אנימטורים ומעצבים אינם מקושרים לרוב עם שירות בחיל–האוויר, אבל ביחידה קטנה בחיל עושים את כל זה. הקצינים והחיילים של יחידת שה"ד (שירותי הדרכה) עובדים על יצירת סרטים, עזרי הדרכה ואנימציות במגוון נושאים, המיועדים כולם לשפר את איכות ההדרכה בחיל–האוויר
אל"ם (מיל') עדי ברשדסקי

מבט נשי

טייסות יש לנו וגם לוחמות נ"מ ובכל זאת, נושא שילוב הנשים בחיל–האוויר ובצה"ל לא יורד מסדר היום. 15 שנה אחרי בג"ץ אליס מילר, מדברות ארבע מהקצינות הבכירות ביותר שצמחו בחיל על הנושא וגם על השאלה מתי יקבל צה"ל את האלופה הראשונה