בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 190 01/12/09

כתבות

מדברים בשפה אחת

תגיות: הגנה קרקעית , תרגילים ואימונים

שיתוף פעולה ישראלי–אמריקאי להגנה אקטיבית רב–שכבתית על מדינת ישראל מפני התקפת טילים. זה המתאר המרכזי שעמד בבסיסו של תרגיל “ג’וניפר קוברה" שנערך במהלך החודש שעבר ברחבי הארץ. טכנולוגיות ההגנה האקטיבית המתקדמות ביותר בעולם נבחנו מול תרחישים קיצוניים והוכיחו שוב כי שיתוף פעולה מביא לתוצאות מצוינות

גל גולדשטיין צילום: כרמל הורוביץ

חוץ מהמתרחצים הקבועים של חוף "הצוק" שנאלצו לוותר על שפת הים למשך כמה ימים טובים, היו גם רבים אחרים שהבחינו בנוכחות אמריקאית מרשימה ברחבי הארץ, במהלך התרגיל המשותף של צבאות ישראל וארה"ב. יותר מ-1,000 חיילי חטיבה 357 בצי השישי של ארה"ב, הגיעו לישראל ופרסו את מערכות ההגנה האקטיבית בנקודות אסטרטגיות, ביניהן מרכזי אוכלוסייה ואתרים הסמוכים למתקנים קריטיים.

כשמונה חודשים לאחר הקמת מנהלת “ג‘וניפר קוברה", שתכננה ותיאמה תרחישים אל מול השותף האמריקאי, החל תרגיל ההגנה האקטיבית המתקדם בעולם. לא רק שזו הפעם הראשונה שאגף המודיעין, אגף התכנון ואגף המבצעים השתתפו בתרגיל. זו גם הפעם הראשונה שאמריקאים וישראלים ישבו יחדיו במטה משותף. מספר סא"ל חמי, ראש מנהלת הג'וניפר קוברה 2010.

להשמיד את המטרה

כמעט 20 שנים חלפו מאז הפעם הראשונה והאחרונה עד כה, במסגרתה הופעלה בצורה מבצעית מערכת הגנה אקטיבית בעת מלחמת המפרץ הראשונה, אז פרסו מערכות הפטריוט Pac-1 האמריקאיות בישראל ובסעודיה וניסו לפגוע בטילי אל-חוסיין, הגרסה העיראקית של הסקאד, ששוגרו אל שתי המדינות.

"מאז שנת 1991 ועד עכשיו עשינו התקדמות גדולה עם מערכת הפטריוט", מספר קולונל טוני אינגליש, מפקד חטיבה 357. "יכולותינו גדלו ואנחנו מלאי בטחון בהן". גם מפקד גדוד הפטריוט האמריקאי, לוטננט קולונל בראיין גיבס, מסכים עם ההערכה: "יכולותינו השתפרו רבות במהלך השנים. המערכת אפקטיבית ביותר כנגד טילים וכן כנגד כלי-טיס".

למרות שסוללות הפטריוט הישראליות מפעילות את דגם Pac-2 והאמריקאיות מפעילות Pac-3, הסוללות המקבילות מצאו בתרגיל הזדמנות ללימוד הדדי. "היו לנו מפגשים מקצועיים רבים עם השותף", מספר רס"ן אדיר ברמי, סגן מפקד גדוד הפטריוט. "למרות שהיכולות שונות, המערכת דומה מאוד והשאיפה היא לשדרג את המערכת שלנו למערכת Pac-3. הייתה הרבה למידה הדדית בנוגע לצורת העבודה. העובדה שהאמריקאים תרגלו לחימה כתף אל כתף לצדנו, העלתה את המוטיבציה ורמת המקצועיות בגדוד".

אז מלבד הרחבת שכבת ההגנה הבינונית, במה משפרות סוללות הפטריוט האמריקאיות את יכולותיהן של הישראליות? "טיל הפטריוט Pac-2 יכול להתקרב למטרה ולהתפוצץ, בעוד שטיל פטריוט Pac-3 פוגע בטיל המטרה ומשמיד אותו", מסביר קולונל אינגליש. "זה חשוב בעיקר כשמדובר בנשק להשמדה המונית ושימוש בדגם המתקדם מספק בהירות ובטחון שהשמדנו את המטרה".

למדו לסמוך עלינו

לצד מערכות ההווה והעתיד ששילב הצד הישראלי בתרגיל, שילבו כוחות ההגנה האוויריים של ארה"ב את מערכות "איג'יס" ו"ת'אאד" להגנה בשכבה העליונה. שתי ספינות האיג'יס שפטרלו במימי הים התיכון פעלו כמעין סוללה ניידת, המסוגלת לשוט מנקודה לנקודה במים הטריטוריאליים של ישראל כדי להגן בצורה הטובה ביותר מפני כל איום. הן מסוגלות לספק הגנה מגוונת עם הפעלתן וברשותן טילי ים-קרקע, טילי נ"מ, תותחים ואמצעי הגנה מפני טילים בין-יבשתיים.

למרות שמערכת "ת'אאד" צפויה להכנס לכשירות מבצעית רק בקיץ הבא, הוצבה בבסיס חצור גם סוללת "ת'אאד", שם התמודדה מול תרחישי התרגיל בהצלחה רבה. "לא נתקלנו בקשיים", מספר לוטננט קולונל דאגלס שוץ, אחד ממפעילי מערכת ה"ת'אאד". "התיאום בין הנציג האמריקאי לבין הנציג הישראלי אפשר למערכות השונות לדעת אילו איומים כל אחת נדרשת ליירט".

את התיאום בין המערכות השונות ביצע מרכז השו”ב (שליטה ובקרה) של החץ, שלצד ביצוע יירוט בשכבה עליונה, נדרש להקצות מטרות לכל הסוללות שהגנו על שכבות ההגנה הבינונית והנמוכה. "תפקדנו כשו"ב (שליטה ובקרה) מרכזי ולמעשה שלטנו בכל מה שקורה באוויר ובחלל", מספר סרן לירן כהן, מפקד סוללת "חץ". "זה התחיל בצורה פחות טובה, אחר כך הצלחנו ליצור סינרגיה טובה בין המערכות. מיצינו את יכולותיה של כל מערכת ועמדנו במשימה".

בתור הגורם המתאם בין המערכות הישראליות והאמריקאיות, נתקלו לוחמי ה"חץ" באתגר כאשר נדרשו לגשר על הבדלי התרבויות בין המדינות, וכן על הבדלים בתפיסת ההפעלה.

"היינו צריכים ללמד את האמריקאים לסמוך עלינו", מתאר סרן לירן. "המערכות שלנו מדויקות מאוד ואנחנו יודעים מה ייפול בים או במקום אחר בו לא יגרם לנו נזק. הם רצו לשגר על כל טיל שנקלט במכשירי המכ”ם ואנחנו לא רצינו לבזבז חימוש. כמו התרגיל שעושים כשמישהו עוצם עיניים ונופל אחורה, הם היו צריכים לסמוך עלינו שאם טיל ישוגר לכיוון אחת הסוללות ויאיים עליהם, אנחנו נדע שצריך ליירט אותו בזמן. היה קשה אבל בסוף הגענו למצב שסומכים עלינו".

"עניין של שניות"

במקביל לתרחישי הצפון שהוזרמו להתמודדותן של המערכות המבצעיות בתרגיל, הותקלו גם שתי המערכות החדשות: "כיפת ברזל" ו"שרביט קסמים". מערכת "כיפת ברזל" התאמנה לקראת הצבתה כמחסום בין השיגורים מרצועת עזה לבין תושבי ישראל, שמונה חודשים לפני הפיכתה למבצעית.

"תיאמנו את התרחישים מולם התמודדנו לתרחישי התרגיל", מספר סגן יאיר, סגן מפקד סוללה בגדוד "כיפת ברזל" המוקם בחודשים האחרונים. "יש קשר בין הדברים, תרחישי הצפון משפיעים גם על הדרום. כמו שקרה במלחמת לבנון השנייה, דימינו כי ברגע שהייתה התחממות בצפון, הייתה גם התחממות בדרום".

גם במקרה האופטימי בו תיוותר הרצועה מנותקת מלחימה בצפון, תוכל "כיפת ברזל" לסייע בשדה הקרב. כמערכת ניידת היא יכולה ליירט רק"ק (רקטות קרקע-קרקע) מכל מקום בו תוצב ובעתיד ייתכן ותוכל ליירט גם טק"ק (טילי קרקע-קרקע) בעלי טווח גדול יותר מרק"ק.

"יכולת טיפול בטק"ק תלויה ביכולת המכ"ם והמיירטים", מספר אייל רון, מנהל התכלול (אינטגרציה) בין המערכות מטעם חברת "אמפרסט". "קרון השו"ב (שליטה ובקרה) יכול להתמודד מול מטרות שמגיעות ממרחק של עשרות קילומטרים. יש פה 'טרייד אוף': ככל שהמכ"ם והמיירט גדלים, כך ניתן ליירט מטרות ממרחק גדול ומצד שני כך ארוך יותר משך זמן פריסת המערכות ואיתו הרלוונטיות לאיומים מיידיים".

מספר שניות מרגע שיגור מטחי רק"ק, שעלולים לכלול גם עשרה טילים בו זמנית ועד פגיעה בשטח ישראל, אינן בהכרח זמן ארוך דיו לאפשר את תפעול המערכת בידי אדם. על פי מדיניות שנקבעת מראש, מטפלת המערכת באופן כמעט אוטומטי באירועים מורכבים בהם היא נדרשת לשקול מה הוא מסלול המטרה, איזה חלק במטרה כדאי ליירט וכן איזה נזק עלול הטיל להסב במקרה ולא יורט, במיוחד כאשר מחירו של כל טיל יירוט עולה בהרבה על מחירה של הרקטה הממוצעת.

"יש עדיין צורך באנשים, קודם כל כדי להפעיל את המדיניות ודבר שני כדי לבקר על המצב", מספר סגן יאיר. "צריך התערבות אדם כדי לתפוס את יוצאי הדופן, לשנות סיווג של מטרה יותר או פחות חשובה מכפי שסווגה מראש. רמות חומרה של אזורי הגנה זה משהו שיכול להשתנות ברגע, כי יש דברים שפשוט אי אפשר להגדיר מראש. מה גם שצריך לשמור על בטיחות אווירית ולחיות בצוותא עם כלי-הטיס, את זה רק בני אדם יכולים לעשות. אולי בעולם עתידני אפשר יהיה להפעילה ללא התערבות אדם".

בתור המערכת שמגינה על השכבה התחתונה, קיים לחץ רב על מפעיליה. והם נאלצו להתמודד  עם תרחישים מאתגרים מאוד.

"אחד מהתרחישים המאתגרים של התרגיל דימה מטח מורכב", מספר סגן יאיר. "אם למערכות אחרות יש דקות לבצע יירוט, לנו יש שניות".

לוחם "שרביט קסמים"

כמו במערכת "כיפת ברזל", גם מערכת "שרביט קסמים" תפקדה כ"שחקן רקע" בתרגיל, שהפלותיו נועדו לצורך לימוד עצמי ולא השפיעו על שדה הקרב כפי שהופיע על צגיהם של מפעילי מערכות היירוט המבצעיות. תפקיד לוחם "שרביט קסמים" עדיין לא קיים אך עם זאת מונו מפעילים מכל מערכות הנשק להשתתף בתרגיל ולהציע שיפורים לקראת המשך פיתוח המערכת.

"המשימות של “שרביט קסמים“ שונות לגמרי ממשימות ההוק", מספר רס"ל אסף לשם, קצין מדור הוק.  "כשהגעתי ביום הראשון לקח לי זמן לשנות גישה. בהוק אני יכול להתמקד במטרה בודדת, פה אני צריך להתמודד מול מטח. בהוק זה טריוויאלי לראות מטרה בעין על ידי אמצעים אופטיים, פה אין את זה. אלה דברים שגדלתי עליהם ובאמת אחת מההצעות של המדור הייתה להכניס את האפשרות הזו בעתיד. בסוללת ההוק אני חושב שמרגישים את השטח, חול ובוץ, לא כמו פה שיושבים בחדר ממוזג ונעים".

מלבד המעורבות בפיתוח, ישנו יתרון נוסף לשילוב אנשי המערך בתרגיל לצד אנשי החברה המפתחת. מרגע השלמת פיתוחה, ידעו המתפעלים כיצד להשתמש במערכת על בוריה ויקצרו את הזמן הנדרש מרגע מסירת המערכת לחיל-האוויר ועד לשימוש בה. ומה התרשמותם כרגע? "כשהמערכת תהיה מבצעית, השמיים הם הגבול".

לקראת האבאביל הבא

מלבד קורבן אחד שנהרג כתוצאה מהתקפה ישירה במלחמת המפרץ הראשונה ומספר קורבנות שנהרגו כתוצאה מפגיעות עקיפות, היו גם פגיעות בתשתיות ובמורל הלאומי. תקופת הפקת הלקחים סימנה את תחילתו של עידן חדש בתפקידו של מערך הנ"מ (נגד מטוסים), כאשר על המערך הוטלה האחריות להגן על מדינת ישראל לא רק מפני איומים בדמות כלי-טיס, אלא גם מפני איומים בליסטיים.

את תרגיל ההגנה האקטיבית הוחלט לחתום בניסוי יירוט של מל"ט, משום שלצד ההגנה מפני טילים ומשימות החי"ר (חיל רגלים) שהתווספו למשימותיו של המערך לאורך שנותיו, עדיין קיימת המשימה הקלאסית: נגד מטוסים.

אבל כמו איום הטילים, גם איום כלי-הטיס התפתח עם השנים, והתרחב גם לעולם הבלתי מאויש. את שני המזל"טים (מטוס זעיר ללא טייס) האיראנים מסוג "אבאביל" שארגון החזבאללה שיגר לעבר ישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה, גילו בזמנו יחידת נ"מ ויב"א (יחידת בקרה אזורית) והם יורטו בידי מטוסי טייסת "אבירי הצפון".

הפעם, בתרגיל, לא היו אלה מטוסי קרב שנדרשו ליירוט המזל"ט.

למשימה ניגשו סוללות הפטריוט (יהלום), שיכולות לבצע הן את משימת ההגנה האקטיבית והן את משימת ההגנה הקלאסית. לאחר שדגם Pac-1 שנועד ליירוט כלי-טיס רשם במלחמת המפרץ ביצועים מוגבלים בתחום ההגנה האקטיבית, שופר הדגם והפך למערכת הפטריוט Pac-2 שיכולה לפעול מול שני האיומים. משיקולים כלכליים ועל-מנת להעלות את רמת האתגר של היירוט, הוחלט הן בצד האמריקאי והן בצד הישראלי להשתמש בדגם הותיק.

"חמש דקות להמראת המל"ט", קורא הכרוז באולם הפיקוד של יחידת ניסויי הטילים. אירועים מסוג זה מלווים ברחשי רקע בלתי פוסקים, אבל הפעם השתתקו עשרות הישראלים והאמריקאים בחדר. כנראה ששיגור טילים חי, אירוע המתרחש לעיתים רחוקות, יכול להשתיק את כולם. השניות נספרו לאחור, זמן ההמראה קרב והמתח גאה. "מל"ט באוויר, מל"ט באוויר", קורא הכרוז.

מול כל מל"ט

"אנחנו משגרים טילים בתדירות נמוכה. כשארוע כזה מתקיים הוא משמעותי חשוב ומיוחד", מספר רס"ן אדיר ברמי, סגן מפקד יטנ"מ (יחידת טילי נ"מ), שאחת מסוללותיה השתתפה ביירוט.

"כל הסוללה התרגשה, המפקדים והחיילים כאחד. הייחודיות בארוע, היא הראשוניות. לחלק נכבד מהמשתתפים זה ארוע ראשון מסוג זה והזדמנות לבחון את יכולות המערכות מקצה לקצה. התוצאות מדברות בעד עצמן".

"הכיוון הנכון"

מעבר לניסוי באש חיה, נחתם תרגיל ה"ג'וניפר קוברה" גם בהרצת סימולציות במערכות העתיד של עולם ההגנה האקטיבית. הבלוקים המתקדמים של מערכת ה"חץ", המתקדמת מבין מערכות ההגנה האקטיבית בשכבה הגבוהה והבינונית בה מחזיק חיל-האוויר וכן זו המקצה מטרות למערכות ההגנה הבינונית והנמוכה, הועמדו למבחן יחד עם הבלוק המתקדם של מערכת הפטריוט Pac-3 האמריקאית ובשילוב מערכות קישוריות מהדור הבא והמתקדם.

כך דומו יכולות ההגנה האקטיבית כפי שיפעלו בשנת 2014: יכולת גילוי שיגורים מתקדם, יכולת יירוט בגובה רב ויכולת טיפול בשברי יירוט, כולן הודגמו להתרשמות של לוחמי המערך ושל מפתחי המערכות.

"אנחנו מנצלים את הפרק האחרון בתרגיל לבדיקת ארכיטקטורות עתידיות שלא קיימות במערכות כרגע", מספר אל"ם שחר שוחט, מפקד אגד מרכז. "כאן התרגיל משמש בעצם כמעבדה מתקדמת, בה אנו יוצרים אינטגרציה ראשונית של קישור בין המערכות. במקביל לפיתוח האמל”ח בוחנים גם את תפיסות השליטה והבקרה. ככה מפתחים מערכות נשק, קודם מריצים כדי לראות אם הן עובדות. זה יעיל מאוד".

אחד מהיתרונות הגדולים שהציג התרגיל בפני משתתפיו היא היכולת לבחון את המערכות המפותחות כשהן מקושרות זו לזו. "כשכל אחד מפתח את המערכת שלו בנפרד, רואים דברים שונים מאלו שרואים כשמחברים את המערכות לאותה הרשת", מספר רס"ן איתן זילברמן, ממלא מקום ראש תחום חומה, שעוסק בליווי פיתוח מערכת ה"חץ" בחיל -האוויר. "בסוף המערכות צריכות לעבוד יחד כדי להוות מערך הגנה אחד וכך יש לבחון את תפקודן".

באופן פרדוקסלי, כאשר מתייחסים המעורבים בדבר לבדיקת היכולות של 2014 כהצלחה גדולה, הם אינם מתכוונים לומר שהבדיקה 'עברה חלק'. "עדיף שיהיו לקחים ונקודות לשיפור", מסביר אל"ם שוחט. "כל ליקוי שנטפל בו עכשיו, הוא תקלה שלא תתגלה אחר כך במערכות".

"למדנו הרבה מההדמיות ונמשיך את הפיתוח על פי אותן מסקנות", מחזק את דבריו רס"ן איתן."לא ראינו משהו שהופך ב-180 מעלות את כיוון פיתוח המערכות. קיבלנו גושפנקא שזה הכיוון הנכון ואנו בטוחים כי המערכות שמפותחות היום ישפרו את יכולת מערך ההגנה האקטיבית למתן מענה ראוי לאיומים שמופנים כלפי מדינת ישראל".

התרגיל הפך למוקד “עליה לרגל” לבכירים בצבא ובמערכת הבטחון. אם ניתן להצביע על חשיבות התרגיל דרך המבקרים בו, הרי שהיו שם כולם: ראש הממשלה, שר הבטחון, ראש המטה הכללי וביקור מיוחד של נשיא המדינה.

“בתרגיל ראינו את ההשגים המדעיים והטכנולוגיים המתקדמים בעולם, שיתוף הפעולה בין צבא ארצות הברית וצה”ל הוא יוצא מן הכלל”, אמר נשיא המדינה מר שמעון פרס בעת ביקורו.

עוד באותו מדור

מוכנים לכל אפשרות

במסגרת “ג'וניפר קוברה 2010", התרגיל המשותף של ישראל וארה"ב, תורגלה המערכת המתקדמת ביותר בעולם להגנה מפני טילים, כך אומרים שניים מהקצינים הבכירים שהובילו את התרגיל. בראיון מיוחד לבטאון, הם מספרים על התפיסה המבצעית, היכולות הרבות ובעיקר על שיתוף פעולה מיוחד במינו

קורנסים בשמי אפריקה

לעיתים נדרש חיל–האוויר לאסוף מודיעין ביעדים הנמצאים במרחק גדול מאוד מגבולות מדינת ישראל. חשיפה ראשונה של מבצע צילום שנערך הרחק מעל חופי אפריקה על–ידי מטוסי קרב של חיל–האוויר, מביאה את הדילמות, הקשיים, הנחישות והתכנון המדוקדק העומד בבסיסו של מבצע מורכב בטווח ארוך