בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 191
גליון 191 01/02/10

כתבות | מסע בין כוכבים

מעצמת חלל

תגיות: חלל

ההישגים של מדינת ישראל בחלל מציבים אותה בחזית העשייה בתחום זה. אלוף (מיל') פרופסור יצחק בן ישראל מספר על כמה מהפיתוחים הישראליים החדשים בתחומי הלוויינות ועל הפתרונות האפשריים לשאלות כמו איך עולים במעלית לחלל?

יהונתן מרוז ודנה רוסו

בראשית, מספר אלוף (מיל') פרופ' יצחק בן ישראל, היה הצורך הבטחוני. רק לאחר שנחתם הסכם השלום עם מצרים והאפשרות לשלוח מטוסים למשימות צילום מעל סיני כבר לא עמדה על הפרק, החליט מנחם בגין ז"ל, ראש הממשלה דאז, שמדינת ישראל תתחיל לפתח לווין צילום וחקר החלל בישראל שלח זרועות לתחומים נוספים מעבר לזה הבטחוני. אלוף (מיל') פרופ' בן ישראל, מצביע על הייחוד הישראלי בתחום החלל ומציג כמה פרויקטים עכשויים בתחום.

 בין הפרויקטים העתידיים של נאס"א, עלה גם רעיון שנכון להיום רחוק עדיין מלהתממש: נחיתה על כוכב נוגה. הנחיתה צפויה להתבצע בתוך רק בעוד עשרות שנים, אבל בינתיים יש מי שעמל על כך. בסוכנות לחקר החלל (סל"ה), עובדים כבר עכשיו על הטכנולוגיות שיסללו את הצעד הראשון במשימה ויסייעו למפות את הכוכב.

 "נוגה הוא כוכב מאד לא נחמד", מסביר פרופ' בן ישראל את האתגר שמציבה המשימה ומוסיף בחיוך: "האטמוספרה שלו רעילה, לא הייתי מייעץ לקחת שם שלוק טוב לריאות". האטמוספרה העוינת של הכוכב נודעת גם בעננות כבדה, מה שמקשה על מיפויו. לשם כך יש צורך בלווין עם מצלמה מכ"מית המסוגלת לחדור דרך העננים. כוכב נוגה רחוק מאוד מכדור הארץ ולכן כל לווין שישלח אליו חייב להיות קל משקל.

 כאן נכנס אחד מיתרונותיה המובהקים של ישראל בתחום החלל: פיתוח לוויינים איכותיים במשקל קל.

 "לבנות לווין עם מכ"ם ברזולוציה גבוהה במשקל של 300 ק"ג נראה כמו משימה בלתי אפשרית", מסביר פרופ' בן ישראל. "נציג נאס"א אמר לי שלוויין מפתח המכ"ם הסינתטי שלהם שוקל כמה טונות. אי אפשר לשלוח לנוגה לוויין במשקל כזה. סיפרתי לו שיש לנו מצלמה שמתאימה ללוויין כזה, ששוקלת פחות מ–100 קילו. הוא אמר לי: 'לא קיים דבר כזה, זה לא יכול להיות'". הגילוי שסיקרן את נציג נאס"א, הוביל את שניהם אל התעשייה האווירית, שם ראו את הלוויין הקל במיוחד. משם הדברים התגלגלו במהירות רבה והתוצאה הסופית: מדינת ישראל משתתפת בתחרות של נאס"א לבניית לוויין קל משקל שיוכל למפות את כוכב נוגה.

 בשלב הראשון של התחרות מתחרות חברות, ביניהן התעשייה האווירית, על המועמדות לבנות את הלוויין. בשלב השני מתקיימת תחרות פנימית בתוך נאס"א, כאשר "משימת נוגה" מנסה לזכות בתקצוב על פני משימות אחרות. "את השלב הראשון בתחרות כבר עברנו", מספר אלוף (מיל) פרופ' בן ישראל. "אני מקווה שנעבור גם את השלב השני, כי אם המשימה של נוגה תזכה בתקצוב, הלוויין שיגיע בסופו של דבר יהיה הלוויין של התעשייה האווירית".

שלנו יותר קטן

לוויינים קטנים, כאמור, הם תחום התמחותה של ישראל. את העובדה הזו היטיבו להבין גם בסוכנות החלל הצרפתית לפני כחמש שנים. הצרפתים ביקשו ללמוד את הטכנולוגיות המתקדמות.

 "החלטנו לפתח לווין ביחד", נזכר אלוף (מיל') פרופ' בן ישראל. "זו הדרך הכי קלה ללמוד אחד מהשני". בעקבות ההחלטה הוגדרה משימת לוויין שנקראה בשם "וונוס" שמטרתה לספק צילומים של כדור הארץ שיסייעו לחקלאות ולשמירה על איכות הסביבה. הלוויין תוכנן לגלות זיהומים על פני כדור הארץ ובין השאר הוא מסוגל לאתר שריפות, למדוד טמפרטורה ולהצביע על הימצאות של ירוקת או זיהום אחר בתוך מקווה מים. "אמרנו לצרפתים שאנחנו נבנה את הלוויין והם יבנו את המצלמה", מתאר פרופ' יצחק בן ישראל. "הגדרנו להם סטנדרטים של גודל וצריכת חשמל למצלמה, סטנדרטים של לוויין קטן. הם פנו לתעשיות שלהם, שאמרו: כזה דבר קטן אין. אז עשו מכרז בינלאומי".

 למרבה האירוניה, הסתיים המכרז היכן שהפרויקט התחיל, כאשר זכתה הזוכה הייתה "אלביט אל–אופ" הישראלית. כך קרה שבעוד כשנה, ישוגר לווין ישראלי–צרפתי, כאשר את גוף הלוויין מפתחת התעשייה האווירית בניית המצלמה נעשתה על ידי חברת אלביט הישראלית והמימון מתחלק בין צרפת לישראל.

קחו מעלית

על אף ההצטיינות בתחום, לוויינים אינם המצרך היחיד בסל של הסוכנות לחקר החלל. הסוכנות בוחנת רעיונות אשר חלקם נראים כשייכים למדע בדיוני כזה הוא למשל הרעיון לבנות "מעלית חלל". הקונספט מבוסס על עקרונות מדעיים פשוטים, העוברים מבית–הספר היסודי הקרוב למקום מגוריכם אל מעבר לאטמוספירה.

 "אם תקחו חוט, תשימו לו משקולת בקצה ותסובבו אותו מהר, הוא ימתח", מדמה אלוף (מיל') פרופ' בן ישראל. "כדור הארץ מסתובב מהר, כך שאם אני אקשור לו חוט מתאים, גם החוט הזה ימתח בחלל".

 הרעיון הפשוט מבשר על תחילתו של פרויקט מורכב וגדול הרבה יותר. "כשיש חוט כזה מתוח בחלל, ניתן לעלות ולרדת עליו, מה שיפחית את עלות ההגעה לחלל מסכום של 20,000 דולר לקילו לשני דולרים עבור אותו המשקל. אם, למשל, נבנה תחנת אנרגיה בחלל, המעלית הזו תאפשר את העברת האנרגיה לכדור הארץ".

 עלות הפעלתה של מעלית חלל תהיה, כאמור, נמוכה הרבה יותר מעלותו של שיגור רגיל. בהנחה שקל וזול יותר להעלות אובייקטים ובני אדם לחלל, לא קשה לדמיין את ההשלכות העתידיות של רעיון המעלית: "כל אחד יוכל לנסוע לחלל", מסיק אלוף (מיל') פרופ' בן ישראל.

 הגאוגרפיה מאלצת את מדינת ישראל לשגר לוויינים בניגוד לכיוון הסיבוב של כדור הארץ וכמו בכבישים, לנסיעה נגד כיוון התנועה יש מחיר: לא מעט אנרגיה אובדת בשיגור. את הבעיה ניתן לפתור בשתי דרכים עיקריות. הראשונה היא בניית משגרים גדולים ורבי עוצמה והשנייה היא לנסות ולמזער את הלוויינים המשוגרים. בישראל בחרו באופציה השנייה, מה שהוביל להתפתחותן של יוזמות במטרה להשיל ממשקלם של הלוויינים.

 ישראל, מסוגלת כיום לבנות לווין בן 300 קילוגרמים. "בואו נרד עוד קצת עם המשקל שלהם ונבנה לווין במשקל 100 קילוגרמים. ישראל יכולה לתרום לחקר החלל בדברים הקטנים".

 גם מהאספקט הבטחוני, רצוי שהלוויין יהיה קל. "אי אפשר להחזיק כל הזמן הרבה לוויינים בחלל כי זה עולה הרבה כסף, אז מחזיקים אותם על המדף והיכן שמתעוררת בעיה, לשם משגרים את הלוויין".

 כיום נבנים בישראל מיני–לווינים, וכבר עובדים בפועל על המיקרו–לווינים, השוקלים פחות ממאה קילוגרמים. "בעתיד נמשיך ונעבוד גם על הננו–לווינים ויש אנשים שכבר מדברים על הפמטו–לווינים, השוקלים גרמים בודדים", מפרט אלוף (מיל') פרופ' בן ישראל. "הנישה הזו שהצלחנו לפתח נעשית מבוקשת מאוד גם בצד האזרחי, כי כמה שזה יותר קל זה יותר זול ובצד הבטחוני כי היא מאפשרת גמישות. בשני הדברים האלו ישראל יכולה לתרום הרבה מאד".

עוד באותו מדור

אין סרט כזה

גם במאי סרטי המתח הטוב ביותר, היה מתקשה לחשוב על תסריט שכזה: בחשכת הליל, מאות קילומטרים מישראל בלב מדינת אויב, יסעור בודד של חיל–האוויר עם מנוע אחד, טיפות הדלק האחרונות הולכות ואוזלות ונותרה רק עוד הזדמנות מקפיאת דם אחרונה, כדי לעבור את הקו הדק המבדיל בין חיים ומוות

פתן במדבר

מסוקי הפתן של טייסת "מגע הקסם" פרסו דרומה כדי לתרגל מתארים אותם יבצעו בזמן מלחמה. בין תקיפת כוחות אויב, קרבות אוויר וחילוצים של טייסים וחיילים מעומק שטח האויב, מצאו זמן בטייסת גם לתרגל את הדור הצעיר ולשתף פעולה עם טנקים על הקרקע וינשופים בשמיים