מפקדי חיל האוויר

Bookmark and Share

עזר ויצמן ז"ל

יולי 1958 - אפריל 1966

אלוף (מיל') עזר ויצמן, מפקדו השישי של חיל-האוויר, נולד בתל-אביב ב-1924. דודו היה ד"ר חיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל.
ב-1941, לאחר שסיים קורס מפקדי כיתות של ה"הגנה", הצטרף לקלוב התעופה וקיבל רשיון טיס. שנה לאחר מכן התגייס ויצמן לצבא הבריטי, ומשנדחתה בקשתו להתקבל לקורס טיס שירת כנהג תובלה במדבר הערבי, באזור לוב ומצרים.


גם כנהג לא נטש ויצמן את חלומו להיות טייס קרב, ולא חדל לבקש ממפקדיו לצאת לקורס טיס. ב-1943, לאחר ששירת כשנתיים בצבא הבריטי, נענתה בקשתו, ולהפתעתו הוא נשלח על-ידי המיפקדה הראשית לבדיקות רפואיות, ואחריהן - לקורס טיס ברודזיה. לאחר שקיבל את כנפי הטיס שירת ויצמן כטייס קרב בחיל-האוויר המלכותי הבריטי (RAF) בצפון-אפריקה ובמזרח הרחוק.
בשנת 1946 השתחרר ויצמן מחיל-האוויר המלכותי הבריטי, ונסע ללונדון ללימודי תעופה. בבריטניה הצטרף ויצמן לאירגון האצ"ל, בו עבר קורס על חומרי חבלה ושימש כמעביר הודעות. ויצמן שירת באצ"ל תקופה קצרה, ללא ידיעת ראשי ה"הגנה", וחזר לארץ ב-1947, לאחר שה"סקוטלנד יארד" החלו לחשוד בפעולותיו. כששב לארץ, השתתף בהקמת "שירות האוויר", וכשפרצה מלחמת העצמאות השתתף בקרבות אוויר ובגיחות אספקה ליישובים הנצורים בדרום.


במאי 1948 עבר בצ'כיה הסבה למטוסי מסרשמיט והשתתף בהבאתם ארצה. מאוחר יותר באותה שנה, נמנה ויצמן בין ארבעת טייסי המסרשמיט שתקפו את הטור המצרי ליד אשדוד. ב-7 בינואר 1949 השתתף ויצמן בקרב אוויר נגד שמונה מטוסי ספיטפייר בריטיים שחדרו לישראל והתכוונו לתקוף בדרום הארץ. ארבעה ספיטפיירים ישראלים המריאו מבסיס חצור, כשוויצמן משמש כמוביל, ומעל נירים (באזור עזה) הבחינו במטוסים הבריטיים. בקרב שהתפתח הצליחו ארבעת מטוסי חיל-האוויר להפיל חמישה ספיטפיירים בריטיים. אחד מהם הופל על-ידי עזר ויצמן.
לאחר מלחמת העצמאות התמנה ויצמן למפקד טייסת "הקרב הראשונה", שבהקמתה השתתף במהלך המלחמה, תחת פיקודו של מודי אלון.
בפברואר 1951 נשלח לבריטניה, לקורס פיקוד ומטה במכללה של חיל-האוויר הבריטי. בשובו לארץ, בשנת 1952, הטיל עליו מפקד חיל-האוויר דאז, האלוף חיים לסקוב, לארגן קורס מתקדם לקצינים, ובנוסף לכך השתתף ויצמן בהקמת בית-הספר לפיקוד ומטה (פו"מ), המשותף לכל חילות צה"ל.


באוקטובר 1953 מונה ויצמן למפקד בסיס חיל-האוויר רמת-דוד, ובפברואר 1956 מונה למפקד בסיס חצור. במסגרת תפקידו נשלח לצרפת כאחראי על הבאתם לארץ של ששת מטוסי המיסטר הראשונים.
בדצמבר 1956 עבר למטה חיל-האוויר כראש מחלקת אוויר וסגן מפקד חיל-האוויר דאז, דן טולקובסקי. בסוף יולי 1958 הועלה ויצמן לדרגת אלוף והתמנה למפקד חיל-האוויר. בתקופתו נקלט מטוס המיראז' בחיל-האוויר, וכל טייסות הקרב צוידו במטוסי סילון. חיל-האוויר הגביר את פעולותיו בתחום הביטחון השוטף ותפיסתו המבצעית ההתקפית שופרה.
ויצמן סיים את תפקידו באפריל 1966, והעביר את הפיקוד על החיל למוטי הוד. חודש לאחר מכן מונה לראש אג"מ במטה הכללי, תפקיד בו שירת בתקופת מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה.
בדצמבר 1969 השתחרר ויצמן מצה"ל והצטרף למפלגת הליכוד. ויצמן התמנה לשר התחבורה בממשלת הליכוד הלאומי, עד שפרש ממנה עם בגין ושרי גח"ל ב-1970. הוא המשיך לעסוק בפוליטיקה במקביל בעסקים פרטיים, ובשנת 1977, כשעלתה מפלגת הליכוד לשלטון, מונה לשר הביטחון.


ויצמן השתתף באופן פעיל בתהליך השלום עם מצרים, כחבר בצוות המשא-ומתן בשיחות קמפ-דיוויד, ומשנוצרו חילוקי דיעות בינו לבין בגין בנושא זה פרש מהממשלה. ב-1984 ויצמן השתתף בבחירות לכנסת באופן עצמאי, בתנועת "יחד". אחרי הבחירות הוא הצטרף למפלגת העבודה וכיהן בממשלת האחדות כשר הממונה על המגזר הערבי. בין השנים 1990-1988 היה שר המדע והטכנולוגיה. בפברואר 1992 התפטר ויצמן מהכנסת.
במאי 1993 הושבע לנשיאה השביעי של מדינת ישראל, ובמאי 1998 הושבע לכהונה שנייה. ויצמן גם כתב שני ספרים: "הקרב על השלום" ו"לך שמיים לך ארץ".
ב-24 באפריל 2005 הלך האלוף (מיל') ויצמן לעולמו כשהוא בן 81.