יומן ארועים

Bookmark and Share
קרבות "עשרת הימים". פורסם בתאריך 09.07.1948
קרבות "עשרת הימים"

ב-8 ביולי 1948, לאחר חודש של הפוגה בקרבות מלחמת העצמאות (שכונתה "ההפוגה הראשונה"), חודשו הקרבות בין ישראל למדינות ערב ונמשכו הפעם עשרה ימים, בהם ניסו הצדדים להשיג הכרעה בכל החזיתות. בצפון, ניסו כוחות צה"ל להדוף את הצבא הסורי מזרחה. בגזרת ג'נין, הדף הצבא העיראקי את הכוחות הישראליים מתחומי העיר. בחזית המרכז, בוצע מבצע "דני" לחיסול האיום של מרכזי היישוב הערביים על העיר תל-אביב וסביבתה. בדרום, ניטשה מלחמה על צומת הדרכים המוליכות בנגב. בקרבות אלה ניכרה פעילות אינטנסיבית של מטוסי חיל-האוויר.

ב-10 ביולי, בשעה 04:30 לפנות בוקר, המריא מטוס דקוטה של חיל-האוויר להפצצת הבסיס הקדמי החשוב של הצבא הסורי בקוניטרה. בדרכו חזרה לאחר השלמת המשימה, הטיל הטייס גם ארבע פצצות על ריכוזי אויב באיזור נצרת. באותו יום גם נשלחו שני מטוסי מסרשמיט כנגד מטוסי האויב שתקפו את משלטי צה"ל בחזית הצפון. שני המטוסים נתקלו בשני מטוסי הרווארד סוריים והחלו לנהל עימם קרב אוויר. אחד הטייסים, מוריס מן, הצליח לפגוע בהרווארד סורי, שנפל והתרסק. הטייס הישראלי השני, ליונל בלוך, רדף אחרי ההרווארד הנותר לכיוון סוריה. בלוך ומטוסו חצו את הגבול, ועקבותיו נעלמו (חקירה העלתה, כי מטוסו של בלוך נפגע בשטח סוריה. בלוך ביצע נחיתת אונס, נפצע במהלכה, נפל בשבי ונפטר מפצעיו בבית-חולים סורי. גופתו הוחזרה לישראל ללא זהות ידועה, ובלוך נקבר כחייל אלמוני. ב-1994 התגלתה הטעות, ולבלוך נערכה הלוויה צבאית, 46 שנים לאחר שנקבר בפעם הראשונה).

ב-13 ביולי 1948 נדרש מטוס דקוטה של חיל-האוויר להפציץ את משמר הירדן, שנשלטה על-ידי הסורים. בשל מחסור באנשי צוות אוויר הוטלה המשימה על צוות שחזר זה מקרוב מטיסה ארוכה ומייגעת. המטוס הועמס בשני טון פצצות ויצא ליעדו בשעות הערב. בשעה 21:25 הגיע המטוס אל היעד והטיל עליו שש פצצות. זנב הפצצה השביעית נתפס בדלת הכפולה של המטוס וגרם לאיבוד שליטה רגעי של הטייס. לאחר שהטייס השתלט על ההגה, נמסר לו על התקלה והוא פקד לנסות לדחוף את הפצצה למטה, אך לשווא - אנשי הצוות לא הצליחו להזיזה ממקומה. בשלב זה, יצר הטייס קשר עם בסיס רמת דוד וביקש להכינו לנחיתת חירום. בדרך לבסיס, הטילו אנשי הצוות את יתר הפצצות מבלי לפתוח את נצרותיהן. כשהיה המטוס מטרים ספורים מעל המסלול, השתחררה הפצצה והתפוצצה. המטוס יצא מכלל שימוש, אך הצוות לא נפגע.

ב-14 ביולי עסקו מטוסי החיל בפעולות "ריכוך" כנגד הצבא הסורי בסביבת משמר הירדן. למחרת היום, הגיעו לארץ שלושה מטוסי הפצצה מסוג B-17, אשר נרכשו בארה"ב וכונו "מבצרים מעופפים". ב-16 ביולי כבר הופיעו שניים מהם בשמי הגליל והטילו מטען של חמישה טון פצצות על משמר הירדן ועל קוניטרה מבלי להיתקל בהתנגדות כלשהי. למחרת, הפציצו מטוסי דקוטה פעמיים את העיר דמשק ושבו לבסיסם בשלום. "המבצרים המעופפים" הטילו על טול כרם ועל שכם כחמישה טון פצצות. ב-18 ביולי נשלח "מבצר מעופף" להפציץ שוב את דמשק. בדרכו, עבר המטוס מעל שדה התעופה הסורי אל-מאזה, הפציץ אותו וגרם נזק רב למטוסים שהיו פזורים בו. באותו יום, תקפו מטוסי דקוטה ו-B-17 את קלקיליה וטול כרם כדי להרתיע את הצבא העיראקי שהיה פרוס בסביבתן מהפרת ההפוגה השנייה בקרבות, שעמדה להכנס לתוקפה.

ערב יציאת צה"ל למבצע "דני", שנועד בין היתר להרחיק את האיום על תל-אביב על-ידי כיבוש הערים רמלה ולוד, הטילו מטוסי חיל-האוויר כרוזים מעל היישובים הערביים שבאיזור. בכרוזים נאמר, כי צה"ל אינו רוצה בהשמדתם או בגירושם של התושבים הערביים, אלא בהימנעותם מפעולות איבה. כל ימי המבצע סיירו מטוסים קלים של החיל באיזור הפעילות ו"ריככו" בפצצות עמדות עקשות של האויב. המטוסים הקלים עסקו גם בהעברת ציוד, שרים וקצינים לירושלים. בסופו של המבצע, נכבשו הערים רמלה ולוד והכפרים הערביים שבסביבתה, והאיום על תל-אביב הוסר.

פעילות אווירית רבה התרחשה בקרבות "עשרת הימים" גם במרחב הדרום והנגב. ב-8 ביולי הפציץ מטוס של חיל-האוויר את בית ג'וברין. מטוס אחר יצא לתקוף את פלוג'ה, אך לא הצליח לזהות את היעד ושב לבסיסו לאחר שהטיל את פצצותיו לים. מטוס שלישי, שנשלח להפציץ את עיראק-אל-מנשיה, הפציץ בטעות את רוחמה, ולמרבה המזל לא גרם לפגיעות משמעותיות. ב-9 ביולי המריאו ארבעה מסרשמיטים לתקוף את מטוסי חיל-האוויר המצרי בבסיס אל-עריש. כבר בעת ההמראה, התרסק מטוס אחד אך טייסו ניצל. שלושת המטוסים שהמריאו למשימה, לא הצליחו לזהות את אל-עריש ולפיכך החליטו לתקוף ריכוזי אויב בעזה. לאחר אחת הצלילות על נמל עזה לא הצליח אחד המטוסים לנסוק - והוא התרסק. הטייס, איש המח"ל רוברט ויקמן, נהרג.

באותו יום הגישו מטוסי חיל-האוויר המצרי סיוע לכוחות הקרקע ותקפו את המשלטים שבידי חיילי "גבעתי". ב-10 ביולי הפציצו המטוסים המצריים שבע פעמים את רוחמה וכן תקפו את ניר-עם, נגבה ובאר טוביה. למחרת, הפציצו מטוסים מצריים את ירושלים והרגו שלושה ילדים ששיחקו ברחוב. ב-12 ביולי הרחיבו מטוסי חיל-האוויר המצרי את זירת הפצצותיהם ופעלו מעל היישובים בארי, בארות יצחק וסעד. בשלב זה, נהנו המצרים מעליונות אווירית כמעט מוחלטת באיזור הדרום. קרבות קשים התנהלו בין כוחות הקרקע המצריים - בסיוע אווירי - לבין מגיני היישובים הישראליים בנגב. ב-15 ביולי הגיע המשבר בחזית הנגב לשיאו, אך דווקא באותו יום הסתמן מפנה בזירה האווירית עם הגעתם לישראל של שלושת מטוסי ה-B-17 ("מבצרים מעופפים"). הוחלט, כי עוד קודם שינחתו בישראל יתקוף אחד ממטוסי ההפצצה הגדולים, שכונו "מבצרים מעופפים", את קהיר. נתיב הטיסה של ה-B-17 עבר מעל לסלובקיה ויוגוסלביה. בשלב מסויים, נפתחה על המטוס אש נ"מ מן הקרקע, אולם בשל גובה הטיסה הרב, לא נפגע המטוס מן הפגזים. בירור עם הנווט העלה, שהמטוס סטה מעט מנתיבו וטס מעל אלבניה, וכי כוחותיה הם שפתחו עליו באש.

בהתאם לתוכנית, חצה המטוס את החוף האפריקאי במרחק של כ-200 ק"מ מן הדלתא של הנילוס, וזאת על מנת להטעות את מטוסי היירוט המצריים ולחמוק ממתקני המכ"ם. כ-50 ק"מ לאחר שחצה את החוף, החל המטוס לנסוק לגובה של 25 אלף רגל. בגובה זה ניתנה הוראה לצוות להפעיל את מערכת החמצן. המערכת הפרימיטיבית לא פעלה כראוי בגובה הרב, ואנשי צוות החלו להתעלף מחוסר חמצן בזה אחר זה.

כ-200 ק"מ דרומית-מערבית לקהיר, שונה כיוון הטיסה לעבר העיר. המטוס התקרב לקהיר עם דמדומי החשיכה. בנקודה הקבועה מראש בתוכנית הטיסה, ניתנה הוראה לפתוח את תא הפצצות. המטרה שנבחרה היתה ארמון עבדין, בו שכן המלך פארוק. הפצצות הוטלו ושתיים מהן נפלו במרחק מה לפני הארמון. שתי פצצות נוספות נפלו ליד הארמון ממש, אולם שתי הפצצות האחרונות של גל ההפצצה הראשון לא השתחררו כתוצאה מתקלה טכנית. לפיכך, החל המטילן בגל ההפצצה השני. שתי הפצצות הראשונות של הגל השני פגעו בפצצות ה"תקועות" והורידו אותן ממתקני התליה. כך פגעו ארבע פצצות מקובצות באיזור שהיה כק"מ אחד מעבר לארמון. יתר הפצצות השתחררו באופן תקין, אולם התקלה מנעה פגיעה ישירה בארמון של שתי פצצות בנות 250 ק"ג כל אחת.

גיחת ההפצצה הפתיעה את המצרים, שלא ניסו כלל לירות אש נ"מ על המטוס או להזניק לעברו מטוסי קרב. המטוס המשיך בטיסה מעל איזור שפך הנילוס. מעל לים, הנמיך המטוס לגובה של כ-8,000 רגל ולבסוף נחת בבסיס חיל-האוויר עקרון (תל-נוף כיום), שם המתינו לצוותו ראש אג"ם ומפקד חיל-האוויר. התקיפה פגעה קשה ביוקרתו של חיל-האוויר המצרי והיכתה בהלם את תושבי מצרים, שהיו סבורים עד אז כי הם נמצאים מחוץ לטווח הפגיעה של חיל-האוויר הישראלי.

מטוס ה-B-17 השני במבנה הפציץ את עזה. המטוס השלישי, שעליו הוטלה הפצצת אל-עריש, לא מצא את היעד ובמקום זאת הפציץ את רפיח. למחרת, לאחר שתודלקו וחומשו, יצאו שלושת המטוסים לתקוף את שדה התעופה באל-עריש. הפעם מצאו מטוסי ה-B-17 את יעדם והטילו עליו למעלה משלושה טון פצצות. המטוסים שהיו מרוכזים בשדה נפגעו קשות והמסלול שלו ניזוק בחלקו.

ב-18 ביולי יצאו שלושה מטוסי מסרשמיט של טייסת "הקרב הראשונה" לתקוף טור שריון מצרי, שנע לעבר ביר-עסלוג' שבקרבת קיבוץ רביבים שבנגב. פגיעות המטוסים בכוחות המצריים היו טובות. על אף אש נ"מ כבדה, אף מטוס לא נפגע. בדרכם חזרה לבסיס, נתקלו המסרשמיטים במטוסי ספיטפייר מצריים. בקרב אוויר שהתפתח באיזור, הפיל המוביל, מודי אלון, את אחד המטוסים המצריים. שני הטייסים האחרים, שהיו אנשי מח"ל, דיווחו אף הם על פגיעות בספיטפיירים, אך לא זיהו בוודאות את הפלתם. בעת נחיתתם בשדה הרצליה, נפגע אחד המסרשמיטים, אך טייסו נחלץ בשלום. שעה לאחר נחיתתם של המסרשמיטים בבסיסם, בשעה 19:00, נכנס ההפוגה השנייה לתוקפה. קרבות "עשרת הימים" הסתיימו.

מתוצאות הפצצת קהיר
מתוצאות הפצצת קהיר