יומן ארועים

Bookmark and Share
סטרטוקרוזר מופל ממזרח לתעלת סואץ: שבעה נהרגים, אחד ניצל פורסם בתאריך 17.09.1971
מטוס סטרטוקרוזר של חיל-האוויר, שיצא למשימת צילום ממזרח לתעלת סואץ, נפגע מטיל SA-2 מצרי. רק אחד משמונת אנשי הצוות ניצל.

מטוס סטרטוקרוזר של חיל-האוויר יצא ב-17 בספטמבר למשימת צילום אלכסונית כ-22.5 ק"מ ממזרח לתעלת סואץ בשטח ישראל (מול דוויר-סואר). המטוס נפגע מטיל SA-2 , כשהוא נמצא בגובה 30 אלף רגל. מתוך שמונת אנשי הצוות, שבעה נהרגו. רק המכונאי המוטס, רס"ן חנניה גזית, הצליח לצנוח מהמטוס ולנחות בשלום.

מארב הטילים המצרי הוכן כנראה עקב הפלת מטוס סוחוי-7 שישה ימים קודם לכן. "בשעה 1:47 נכנסנו לפניה מול פורט סעיד בכוון דרום", סיפר רס"ן חנניה גזית. "טסנו בגובה 28 אלף רגל, במזג-אוויר בהיר ויציב. ביצועי המטוס היו מדוייקים. פטפטנו על תוכניות הבילוי לערב. האווירה היתה מצויינת. ככל שהתקרבו מחוגי השעון לזמן הביצוע, התכנס כל איש צוות בעצמו, עסוק בהכנה מושלמת ומדוייקת של חלקו. הקברניט ווידא שכל אנשי הצוות חגורים במצנחים, שמערכות החמצן תקינות ומחוברות, ושהקשר הפנימי עובד. העשייה העסיקה אותנו והסיחה את המחשבה ממה שעלול לקרות. ההרגשה היתה שהכל מבוצע בדיוק לפי התוכנית.

בשעה 14:10, כשהמטוס טס ממזרח לתעלה, צפונית לאגם המר הגדול, נשמע פיצוץ רועם והמטוס היטלטל טלטלה אדירה. מיד נוצר אובדן שליטה במטוס והוא החל להסתחרר. הסטרטוקרוזר התמלא אבק לבן, והתקשיתי לראות אפילו את לוח ההפעלה שלי.

ההרגשה הראשונית היתה פחד מקפיא ומשתק. לאחר כמה שניות התגבר ההגיון. כולנו הבנו כי יש להמשיך בפעילות, לנסות לתקן את המצב, או לנטוש. בתחילה הייתי דבוק לכסא, בלי יכולת לזוז, ומיד אחר כך מצאתי עצמי מרחף בתקרת המטוס, מונע על ידי הכוח הצנטריפוגלי. הבחנתי בקברניט, המנסה להשתלט על המטוס ללא הצלחה, ושמעתי אותו צועק: 'אין שליטה, לקפוץ!' בהתאם להנחיות התדריך, הוטל עלי לבצע מספר פעולות בלוח ההפעלה שלי. לאחר שביצעתי אותן, התחלתי להזדחל לכיוון היציאה. תוך כדי כך צעקתי לשאר אנשי הצוות לקפוץ החוצה.

פתח המילוט בסטרטוקרוזר נמצא בקומה התחתונה של המטוס. לשם כך היה צורך לעבור דרך ארוכה מהעמדה בה נמצאו אנשי הצוות עד לחלקו האחורי של המטוס, ומשם לרדת לקומה התחתונה, וכל זאת, כשהמטוס מסתחרר במהירות אל הקרקע. תוך כדי התקדמות לפתח המילוט מצאתי את עצמי מיטלטל ונחבט בדפנות המטוס. במשך שניות ארוכות הייתי ללא כושר תזוזה. הבנתי שבמצב כזה אין סיכוי להגיע אל פתח המילוט, לפני שהמטוס יתרסק אל הקרקע. החלטתי להגיע לפתח מילוט אחר, קרוב יותר, שהיה חלון גדול מעל לכנף.

הדבר היחיד שחשבתי עליו בזמן ההתקדמות אל פתח המילוט היה איך לצאת החוצה מן המטוס. אבל הרבה מאוד פעמים, כשכוחות הסחרור האדירים מנעו ממני אפשרות תזוזה, או הטיחו אותי בדפנות והותירו אותי חסר אונים, עלו במוחי מחשבות בנוסח: הנה בא הגרוע מכל. הדבר היחיד שחשבתי עליו היה אשתי ובנותי. חשבתי לאיזה צרה אני הולך להכניס אותן, וכמה חבל שזה קורה.

בכל הטלטולים והנסיונות להגיע לפתח המילוט, נפגשתי רק באיש צוות אחד - לשניות אחדות - והיה ברור לי, שהבחור שמע אותי, והוא מצטרף אלי בנסיון המילוט. חיפשתי את חלון המילוט מעל לכנף, ולאחר מאמצים מרובים הגעתי אליו והצלחתי למשוך את ידית הפתיחה, ולחץ האוויר העיף את החלון פנימה. ראיתי מעליו כנף ושני מנועים.

זרמי האוויר החזקים שזרמו סביב המטוס, הדפו אותי פנימה והפריעו לי לדחוף את גופי החוצה. במאמץ רב הצלחתי להוציא שליש מגופי. זרם האוויר משך את יתרת גופי החוצה, נסחפתי כולי ומצאתי עצמי באוויר. רק בדרך נס לא נפגעתי בצורה רצינית מחלק כלשהו במטוס המסתחרר בזמן הפליטה. מיד לאחר הנטישה נעלם המטוס מעיני. הרגשתי הקלה בנשימה, לאחר שקודם ירד הדיחוס במטוס, וחוסר החמצן גרם לערפול חושים. זרימת האוויר סיחררה אותי, ולא הצלחתי להבחין באיזה גובה אני נמצא. בכל זאת היה נדמה לי שאני נמצא בגובה רב מאוד.

החלטתי לא להשתמש בידית הפתיחה הברומטרית, הנפתחת מאליה בגובה 10,000 רגל, ומשכתי את הידית המכאנית. המצנח נפתח מיד. הבטתי מטה וראיתי עשן שחור מיתמר מן הקרקע. הסתכלתי סביבי, מחפש מצנחים נוספים באוויר. נסחפתי אל הלהבות, ועל-ידי משיכה במיתרי המצנח הצלחתי לא לגלוש למרכז השריפה. נחתתי על הקרקע, מטרים ספורים ממקום פגיעת המטוס. לא היה לי מושג אם אני נמצא בשטחנו או בשטח אויב. ניסיתי להתקרב אל מרכז הבעירה בנסיון לאתר ניצולים. הלהבה היתה גדולה, על פני שטח רחב, ומדי פעם פרצו ממנה התפוצצויות קטנות.

הנסיון לחפש ניצולים היה נואש. חלקי המטוס היו פזורים על פני מאות מטרים, ולא נותר חלק אחד שלם מן המטוס. כעבור דקות אחדות שמעתי רעש מסוק. ניסיתי לאתר מקום מסתור, מחשש שזה מסוק אויב. למזלי, זה היה מסוק שלנו. רק במסוק הבחנתי שאני פצוע במספר מקומות בגופי. ביקשתי מטייס המסוק שיסרוק את השטח לאיתור ניצולים נוספים. טיסת הסיור לא העלתה דבר.

כשהגעתי בערב הביתה, לא ידעתי כיצד אספר לאשתי מה קרה. התחבושות היו מכוסות בבגדים, ובמבט ראשון לא היה ניתן להבחין בדבר. שלחתי את שתי בנותי לשכנים וסיפרתי לאשתי מה אירע. היא פרצה בבכי. אחר כך סיפרתי לשתי הבנות. הן לא קלטו.

נותרו רק הזכרונות: שריד מפויח של המטוס ואלבום גדול, שדפיו שחורים, ובו גזרי עיתונים מצהיבים: תמונותיהם של שבעת אנשי הצוות שנספו ערוכות לפי סדר ישיבתם לפני הפיצוץ, ולצידן מודעת האבל, דפי תחקיר ותווית זעירה של המצנח שבו צנחתי ועליו חתימת ידה השגרתית של מקפלת המצנחים".

שבעת אנשי הצוות שנספו הם: רס"ן אפרים מגן, רס"ן זאב עופר, סרן עמוס גיא, סגן יורם חייט, סרן אליאב ענבל, רס"ר יצחק טמיר ורב"ט דוד שרי.

שברי מטוס הסטרטוקרוזר
שברי מטוס הסטרטוקרוזר