יומן ארועים

Bookmark and Share
מבצע "רגל עץ": מטוסי F-15 של חיל-האוויר תוקפים את מפקדת אש"ף בטוניס. זוהי התקיפה הרחוקה ביותר שביצע חיל-האוויר. פורסם בתאריך 01.10.1985
מבצע רגל-עץ

בסוף קיץ 1985 החלו המחבלים בגל פיגועים בישראל. ב-21 בספטמבר חדרה חוליית מחבלים לאזור הביטחון ושיגרה קטיושות על יישובי הגליל. ב-25 בספטמבר, ביום הכיפורים, השתלטו שלושה מחבלים על היאכטה "פירסט", שעגנה אותה שעה בנמל לרנקה שבקפריסין, ורצחו את שלושת הישראלים ששהו על סיפונה. "כוח 17" של אש"ף לקח אחריות על הפיגוע. עוד באותו יום הוחלט בישראל לתקוף את מפקדת אש"ף בחמאם א-שאט שבטוניס, ולהוכיח לארגוני הטרור, שאין מקום בעולם בו יוכלו לתכנן פיגועים בבטחה. בחירת היעד, הסביר שר הביטחון דאז, יצחק רבין, נועדה להבהיר ש"אין חסינות לגורם אש"פיסטי בשום מקום בעולם. ידו הארוכה של צה"ל תדע להשיג ולהעניש. ישראל תקבע את דרך הלחימה ומקום הפגיעה בהתאם לשיקוליה בלבד".

תיכנון המבצע הוטל במקביל על חיל-האוויר, על חיל-הים, ועל מפקדת קצין צנחנים וחי"ר ראשי. כל גורם נדרש לבחון את ביצוע התקיפה באמצעיו הוא, כשהנטייה במטכ"ל היתה לכיוון מבצע משולב. במסגרת הפקודה התבקש אגף המודיעין לרכז את המידע הקיים על היעדים.

רמת הסיכון הנמוכה יחסית וההתרעה הקצרה בה יוכל חיל-האוויר לבצע את המשימה, הכריעו, לבסוף, את אופי המבצע. מפקד חיל-האוויר דאז, האלוף עמוס לפידות, תיאר באוזני שרי הממשלה את נתיב הטיסה, שיחלוף מחוץ לנתיבי התעופה הבינלאומיים ויבטיח הפתעה וביטחון כמעט מוחלטים. בעידודו של ראש הממשלה דאז, שמעון פרס, שתמך בתקיפה אווירית מתוך אמונה שתקיפה כזו איננה רק גמול הולם אלא גם פעולת הרתעה, החליטה הממשלה בעד יציאה למבצע.

בעקבות ההצבעה הוחלט כי מטוסי ה-F-15 של חיל-האוויר יבצעו את התקיפה בשני גלים. הבחירה ב-F-15 היתה טבעית: אמינותו הטכנית, שני מנועיו ויכולת התדלוק האווירי שלו הפכו אותו למטוס האידאלי למשימה.

לתקיפה עצמה נבחרו עשרה מטוסים, שסבלו ממינימום של תקלות בחודשים שקדמו לגיחה. רק שמונה מתוך עשרת המטוסים היו אמורים להשתתף בתקיפה, כשהשניים הנוספים משמשים כגיבוי וטסים כחלק מהרביעייה השנייה עד לנקודת האל-חזור. כדי להבטיח פגיעות מדוייקות צוידו המטוסים בחימוש חכם ומתקדם מאוד לתקופתו. בבחירת החימוש, הדגש העיקרי היה טכני. מתכנני המבצע ידעו, שסטייה קלה של אחת הפצצות ממסלולה עלולה לפגוע באזרחים חפים מפשע, הנופשים או המתגוררים בסמוך.

הצעד הבא היה בחירת הטייסים. הוחלט שלא להקים "נבחרת" טייסים אלא להטיל את משימת איוש הצוותים על הטייסות עצמן. "זוהי טיסה שאתה עושה פעם בחיים, ולא היינו צריכים לחפש מתנדבים. הבעיה שלנו היתה את מי לדחות", סיפר תא"ל גיורא, מפקד בסיס תל-נוף, שהשתתף במבצע. הטייסים שנבחרו לבסוף היו האליטה הוותיקה של טייסי ונווטי מערך ה-F-15 באותה תקופה. כמוביל התקיפה נבחר סא"ל אבנר, מפקד אחת מטייסות ה-F-15 . יתר הטייסים נקבעו על סמך נסיונם בהטסת המטוס ובהפעלת מערכת הנשק שבה נעשה שימוש במבצע. טייס נוסף שהשתתף במבצע היה, כאמור, תא"ל גיורא, מפקד בסיס תל-נוף. למרות דרגתו הגבוהה אושר לו, באופן חריג, לטוס בגיחה, לאחר שהתחייב שיהיה כפוף באופן מוחלט למוביל, הנמוך ממנו בדרגה.

"הטייסים נערכו בצוותי עבודה וכל אחד הכין תחום אחר בטיסה", סיפר סא"ל מיכאל, אחד הטייסים שהשתתפו בתקיפה. "לא היו הכנות גופניות מיוחדות. הקפדנו רק לא לבוא עייפים מדי לטיסה עצמה. אחד הטייסים היה אחראי על הצידה לדרך, והוא צייד כל אחד מאיתנו בשקיות השתנה מלקחי תקיפת הכור בעיראק, רבע קילו פירות יבשים וכמה שקיות מיץ ענבים. לא שתינו קפה לפני הטיסה, כדי למנוע לחץ מיותר במשך שעות הטיסה הארוכות שהמתינו לנו. חלק מהטייסים לקחו עימם בגדים חמים למקרה של נטישה. החשש הזה עמד כל הזמן באוויר. ידענו שזה מבצע שהוא מעבר לביטחון השוטף השיגרתי".

מועד היציאה למבצע נקבע ליום שלישי, 1 באוקטובר 1985. השיקולים שלא לבצע את התקיפה ביום ראשון או שני היו שלא לפגוע בנופשים, שעלולים היו להמצא ביום זה על החוף הטוניסאי המסודר שבקירבת מיפקדות אש"ף.

במוצאי שבת, בשעה 19:30, נערך התדריך המקיף לקראת הטיסה, בהשתתפות כל המבצעים. ביום ראשון אחר-הצהריים נערך תדריך בהשתתפות הרמטכ"ל, מפקד חיל-האוויר וקצינים בכירים נוספים. הטייסים קיבלו הוראה מפורשת שלא להשליך את החימוש אם יהיה להם ספק כלשהו בזיהוי המטרה, על-מנת שלא לפגוע במבנים אזרחיים.

ביום שלישי, 1 באוקטובר 1985, נשמעה בבסיס חיל-האוויר נהמת מנועי ה-F-15 . "זה היה כמו להמריא מאצטדיון", סיפר י', אחד הטייסים, "כל הבסיס עומד ומסתכל עליך. מחשב הניווט אצל כולם הראה מספר שטרם הוצג כמותו על הצגים בארץ: 1,280 מייל". הטייסים המריאו למשימת התקיפה הרחוקה ביותר שביצע חיל-האוויר מעודו.

הטיסה התבצעה בגובה ביניים בו אין סיכוי לפגוש מטוסים אזרחיים. נתיב הטיסה תוכנן כך שהוא יימצא בשוליים הצפוניים של האזורים אותם מכסים המכ"מים המצריים והלוביים. כמו כן, הונחו הטייסים להימנע מגילוי במכ"מים של אוניות הצי השישי האמריקאי, המשייטות דרך קבע בים התיכון. "אחרי ההמראה אתה רוצה לעשות את הגיחה ולא להתקלקל בדרך", סיפר סא"ל מיכאל, שהשתתף בתקיפה. "אתה במתח: איך תמצא את המטרה והאם יתקיימו כל התנאים שיאפשרו את הביצוע. בעצם אתה טס בודד. החברה היחידה היא המטוסים שלידך, אבל זו לא בדיוק ההזדמנות לשיחת חולין. אתה מרוכז בפרטים המבצעיים".

לתידלוק מטוסי ה-F-15 נשלחו מטוסי בואינג-707 של חיל-האוויר. התידלוק הראשון הושלם ללא תקלות, ולאחר שכל צוותי האוויר וידאו, שהמערכות פועלות כשורה, פנו שני מטוסי הגיבוי בחזרה לארץ. עם התקרבות המטוסים למטרה בוצע תידלוק שני, שהיה קצר מהתידלוק הראשון. מטרתו היתה להביא את המטוסים לאזור התקיפה, כשמיכלי הדלק שלהם מלאים ככל האפשר. תידלוק זה הוא התידלוק המבצעי הרחוק ביותר, שביצע חיל-האוויר מעולם, ולכן היתה חשיבות עליונה לכשירותו הטכנית של הבואינג-707. במקרה של תקלה, לא ניתן היה לשלוח לאזור מטוס גיבוי.

מעט לפני השעה 11:00 נגלה לטייסים לראשונה קו החוף הטוניסאי. כמה שניות מאוחר יותר ניתן היה לזהות על החוף את המטרות. המפרץ היה מכוסה עננים פרט לאזור שמעל המטרה. שעת השי"ן נקבעה ל-11 בבוקר, ולכל טייס היו כמה שניות להזדהות על המטרה ולמשוך.

התקיפה בוצעה בשני גלים. בגלל הרוח הצפונית, הוחלט לתקוף קודם את היעדים הדרומיים, כדי שהעשן שייתמר מהם לא יכסה את המטרות הצפוניות. "בשניות האלה המתח עולה", תיאר סא"ל מיכאל. "הדם שלך מקבל תוספת של אדרנלין ואתה מתרכז כולך בביצוע. באותן שניות ממומש הכל: ההחלטות, התיכנון, ההכנות. אפשר לומר, שכל שלבי הביצוע - גילוי המטרות, הזיהוי, ההפצצה עצמה - היו כמעט מאה אחוז לפי התיכנון".

הפגיעות היו מדוייקות. לשכת ראש אש"ף, משרד ראש מחלקת מבצעים של האירגון, משרדי "כוח 17", מינהלת הכספים של אש"ף ומשרדי אירגון פורשי א-צעיקה נהרסו לחלוטין. מגורי "כוח 17" נפגעו קשות. בין 60 ל-75 מחבלים נהרגו בתקיפה, וכ-70 מחבלים נוספים נפצעו.

"אחרי שיצאתי מהיעף, ראיתי את הפצצות פוגעות במטרה בצורה מדוייקת", המשיך סא"ל מיכאל. "עלה הרבה עשן. ממבט הציפור אתה לא רואה פרטים קטנים או דמויות. התמונה לא דומה למה שאתה רואה אחר כך בטלוויזיה. אתה רואה רק שפגעת במטרות". כבר במהלך הטיסה בת שלוש השעות לישראל, יצא הבי.בי.סי בהודעה על התקיפה, שאושרה מיד על-ידי הממשלה. אף על פי שהידיעה על המבצע ועל שמונת המטוסים העושים את דרכם בשמי הים התיכון כבר פורסמה בכל רשתות התקשורת, לא הוזנקו לעברם מטוסי יירוט, והטיסה ארצה עברה באופן חלק לחלוטין. רק כשהתרחקו המטוסים מחופי טוניס, הזניק חיל-האוויר הטוניסאי מטוסי קרב מסוג F-5 לפיטרול.

"כשפנינו לשוב באה השתחררות לחץ אדירה", סיפר סא"ל מיכאל. "תקעתי שאגה אדירה בתא, כדי להתפרק מהמתח. ההרגשה היתה מעורבת. אתה רואה שהשארת שם חורבן גדול, אבל יודע שהכל בוצע בצורה מושלמת, וזה מה שרצו כולם: המתכננים, המבצעים, בעצם כל עם ישראל. הייתי בהלם כשגיליתי שיש עוד 1,200 מייל עד הבית. החזרה הביתה היתה הפעם הרבה יותר משמעותית. ראיתי את חופי הארץ במבט אחר. התמלאתי התרוממות רוח, שלא חשתי מעודי. תחושה חדשה לחלוטין. כאות הערכה לצוות הקרקע עשינו את הבאז המסורתי מעל הבסיס ונחתנו. כל הטייסת חיכתה לנו, כל מי שליווה את המבצע ולא ידע בדיוק על מה מדובר. כולם היו נרגשים, וגם אנחנו. ירדתי מן המטוס ורק כשהבחנתי שאין עליו פצצות, התחלתי לעכל. כן, כן. הייתי שם".

השלכותיה של הפעולה האווירית בטוניס חרגו בהרבה מעבר לתוצאותיה המיידיות. מעבר לפגיעה בחיי המחבלים ובמפקדותיהם, היתה זו פעולה מרחיקת לכת, בעלת היבטים צבאיים ומדיניים מורכבים.

לאחר התקיפה הסתמנה הרעה ביחסי אש"ף-טוניס. מאז הגבילה טוניס את תנועת אנשי אש"ף ומנעה זמנית את כניסתם לתחומי המדינה. בלית ברירה נאלצו אנשי האירגון לחפש מדינה ערבית, שתסכים לארחם ותאפשר להם להקים על שטחה את מפקדותיהם שהושמדו בתקיפה.

ארגון הפת"ח פינה, אפוא, את רוב כוחותיו מטוניס, וכן חלק ניכר ממפקדותיו הצבאיות. עם זאת הושארו הפונקציות המדיניות במקום. במקביל, גדלה נוכחות אנשי האירגון בעיראק, בירדן ובסודאן. אבו טייב, מפקד "כוח 17", אולץ מאוחר יותר לעזוב את ירדן בלחץ השילטונות והקים מפקדות במצרים ובעיראק. גם המחבלים שהיו באי קומראן שבים האדום פונו בלחץ השלטונות המקומיים, שחששו מתגובה ישראלית.

התקיפה בטוניס התקבלה בזירה הבינלאומית בגינוי כללי, אך זכתה בתמיכתה של ארה"ב. טוניס הגישה תלונה רשמית למועצת הביטחון של האו"ם וביקשה כינוס מיידי שלה. המועצה התכנסה ביום שישי, 4 באוקטובר 1985, וקיבלה החלטת גינוי חריפה נגד ישראל. ארה"ב לא הטילה וטו על ההחלטה ונמנעה בהצבעה. היה זה הגינוי הראשון לישראל מאז הפצצת הכור בעיראק.

מפקדת אש"ף בטוניס. רגע הפגיעה
מפקדת אש"ף בטוניס. רגע הפגיעה