יומן ארועים

Bookmark and Share
מבצע אנטבה - עכשיו הקומיקס פורסם בתאריך 04.07.2011
תגיות: אמנות , מבצע אנטבה
מבצע "כדור הרעם" הלא הוא מבצע אנטבה שהתרחש ב-4 ביולי 1976, הוא אחד מהמבצעים המפוארים ביותר בהם השתתף חיל-האוויר. במלאת 35 שנים לאותו לילה בשדה-התעופה של אנטבה, יוצא לאור ספר קומיקס המתאר את השעות הגורליות
יהונתן מרוז

שלושה מטוסי קרנף מגיחים מבין העננים, השקיעה בגבם. המון נרגש מחכה לרגע הנחיתה כדי להתנפל בחיבוק על האנשים שיורדים מבטן המטוסים. מסביב מונפים דגלי ישראל.
זו התמונה הצבעונית על כריכתו של ספר הקומיקס "כדור הרעם - סיפורו של מבצע יונתן", שיצא לאור לפני מספר חודשים.
נתחיל בשאלה שחוקה: איך לא חשבו על זה קודם? מבצע החילוץ המפורסם ביותר אי פעם כבר הצליח לפרנס שלושה סרטים וגם לא מעט ספרים שכל אחד מהם מתאר את מה שקרה ב-4 ביולי 1976 מזווית אחרת.
מה שבטוח - כולם ללא יוצא מן הכלל יצליחו לעצבן לפחות אדם אחד שהשתתף במבצע המקורי. ככה זה כשמנסים לחלק את התהילה, או אולי לשכתב את ההיסטוריה, תלוי את מי שואלים ובאיזה פורום.
ובכל זאת, למרות הפולמוס ולמרות שהמציאות סיפקה תסריט אקשן גרנדיוזי מעבר לדמיונו של כל במאי, כמעט אף אחד לא חשב לקחת את המבצע ולתרגם אותו לפורמט שמתאים מאוד לסיפורים נועזים, בכיכובם של גיבורים נועזים,שמבצעים מעשים נועזים הכוללים פיצוצים עזים: חוברת קומיקס. ואז הגיע ג'קי ירחי.

"זה סרט הוליוודי"

"כשהמבצע התרחש הייתי ילד קטן בצרפת", מספר ירחי (46), תושב נתניה. "עקבנו אחרי מה שקרה בחדשות, במיוחד מכיוון שהיה מדובר במטוס צרפתי. באותו רגע, לא חשבתי לעשות מזה קומיקס. לא ידעתי אז שאני הולך להתעסק בקומיקס או באיורים בכלל, למרות שאהבתי מאוד לצייר. אבל הסיפור הזה תפס אותי חזק ואף פעם לא שכחתי אותו".
החשק של ירחי לתרגם את ההיסטוריה לאלבום קומיקס, התעורר בראש ובראשונה כי מבצע "כדור הרעם" האמיתי היה קולנועי וגדול מהחיים כמעט כמו הסרט של ג'יימס בונד בעל אותו השם.
"אני חושב שקומיקס טוב צריך שיהיה לו תסריט טוב. התסריט פה הוא לא שלי, אלא מדבר בעד עצמו. אתה אומר לעצמך 'וואלה, זה סרט הוליוודי'. אבל זה לא סרט הוליוודי! זו המציאות. זו המציאות של צה"ל ושל חיל-האוויר", הוא אומר. "ויש עוד דברים שעוד לא הותרו לפרסום. דברים מדהימים".
ירחי, פטריוט ולא מתבייש בזה, מצא ביצירת הקומיקס יותר מאתגר אמנותי. "עזוב את זה שאני נהנה לצייר קומיקס. כשאתה מסתכל טוב על הסיפור של 'כדור הרעם', אתה מרגיש בעצם את מה שהבחורים האמיצים האלה עשו לפני כמה שנים במרחק 4,000 ק"מ מישראל. גם היום הם יכולים לעשות דברים דומים. זה גורם לי לחשוב דווקא על גלעד שליט.הרעיון הוא להזכיר לילדים, לנוער ואפילו למבוגרים, שצה"ל הוא הצבא הכי טוב שיש בעולם. אני חושב שאם ילד קורא את הספר ונהנה ממנו, הוא לא נהנה רק מהקריאה ומהציורים או מהסיפור, אלא בעצם מתחיל לחשוב: הסיירת באמת הצליחה לעשות דבר כזה. חיל-האוויר באמת יכול היה לעשות ניסים ונפלאות. אפשר להרים את המורל לכל אלו שירד להם, אז למה לא?"

"זה ספר קומיקס"

להכנת הקומיקס קדמו שנתיים של מחקר, התחקות אחרי מסמכים, צילומים, דו"חות ושיחות עם אנשי מקצוע.
בסיום הספר הוא מודה ל"סא"ל יונתן, טייס קרבי" וגם ל"סרן קובי, לשעבר איש הכוחות המיוחדים של צה"ל". ירחי אפילו ראיין חלק מהחטופים, למשל, אחת הדיילות במטוס "אייר-פרנס". "היא אמרה לי דבר אחד: את השם שלי אני לא רוצה לראות באף מקום. אחרי 35 שנה, היא רועדת בכל פעם שהיא מדברת על זה. היא לא רצתה שארשום אפילו את האות הראשונה של שמה".
עדיין, הוא לא בטוח - בעצם, הוא בטוח שלא - שהצליח להציג את האמת במלואה בספר. "ברגע שאתה מחליט לכתוב יצירה על אירוע אמיתי, אסור לך לטעות. אבל להגיד לך שלא טעיתי? אני בטוח שטעיתי בכמה דברים. אני לא חושב שמה שציירתי בספר זו המציאות. זה קרוב למציאות. בכוונה לא דיברתי עם חלק מהאנשים שהיו מעורבים, לפני הכתיבה, כדי שהתוצאה לא תהיה מוטה לאיזשהו כיוון. אני היוצר כאן ואף אחד לא יכול להגיד: למה לא שאלת אותי קודם? אני לא חייב לשאול, כי הספר לא נכתב עליהם, אלא על סיפור מוכר".
וכך הוא תימרן בין הרצוי למצוי. "כשאתה עושה ספר, צריך למצוא את האיזון הנכון בין הדברים. יש הרבה דברים שרציתי לעשות. רציתי, למשל, להראות את הצד של בני הערובה שהחזיקו ביום שישי בערב זוג גפרורים כנרות שבת ורציתי גם להראות את כל הטריקים של חיל-האוויר, שבסוף לא נכנסו לגרסה הסופית. אתה חייב לנקות, כיוון שזה לא ספר היסטוריה. זה לא ספר מחקר על המבצע. זה לא ספר שמבקשים שיהיה במורשת קרב. זה ספר קומיקס".

אילו תגובות קיבלת על הספר עד כה?
"יש הרבה שקרנים שאמרו לי שהספר מדהים", הוא מחייך. "אבל בגדול - יש כאלו שאומרים 'ואו, איזה יופי', יש כאלו שאומרים 'אוי, יש יותר מדי טקסט', יש כאלה שאומרים 'אולי הצבעים יותר מדי צעקניים'. ברגע שאתה מוציא את היצירה החוצה, היא כבר לא שלך. היא של האחרים. היא בעצם תיבנה לפי הביקורות החיוביות והשליליות של האנשים וגם לפי כמה יקנו את הספר, אבל יותר מזה, היא תיבנה לפי איך שכל אחד יקרא את הספר. איך כל אחד ייקח ממנו משהו".
כשהספר הגמור מונח על ברכיו, יכול ירחי לחשוב על כמה דברים איתם הוא פחות שלם ביצירה המוגמרת. לפעמים עלתה בו המחשבה לשנות לגמרי את הקונספט, לקחת דמות אחת שהשתתפה במבצע - לוחם או טייס - ולטוות את כל הסיפור סביבה.
אולי הוא עוד יצליח לממש את הרעיון הזה. "בא לי לעשות את זה ממש בהקצנה. אולי אני אקח אנשים משלוש חזיתות: חייל, חטוף ואיש מהרחוב. אני רוצה ללכת דווקא על איש מהרחוב. איש מהרחוב כמוך, כמוני. סתם אחד. למה, מה רע בזה? בשביל מי אנחנו עושים את זה? עבור איש מהרחוב. זה לא דבר שלילי, להיות איש מהרחוב. אני בעצמי איש מהרחוב".

 
1 | 2 | 3 | 4 | 5
 
עטיפת הספר: "כדור הרעם - סיפורו של מבצע יהונתן"
עטיפת הספר: "כדור הרעם - סיפורו של מבצע יהונתן"