יומן ארועים

Bookmark and Share
48 שעות ברומניה. יומן מסע פורסם בתאריך 20.09.2011
תגיות: טקסים ואירועים , התרסקות היסעור ברומניה , יסעור - (CH-53) , בסיס תל נוף , טייסת "דורסי הלילה"
שנה וחודשיים אחרי התרסקות היסעור, במסע מיוחד במינו, הגיעו המשפחות השכולות אל ההרים ברומניה. שם הן ראו את הנקודה בה נפלו יקיריהן והשקיפו על צלע ההר שגבתה את חייהם. מסע כואב בעקבות התאונה
ליה שנל

                  

בכפרים הקטנים של דרום מערב רומניה בוודאי לא הכירו את חיל-האוויר הישראלי. בשדות הנחרשים בעזרת שוורים עומדים דחלילים ממולאי קש, הבתים הישנים צבועים בכל צבעי הקשת, והמים נשאבים מהבאר. לא בכל יום, אם כך, נראה בכפר "פויאנה מארה" מחזה שכזה: שני אוטובוסים, מלווים במכוניות שרד שחורות ובשוטרים, נכנסים לכפר בבוקר יום ראשון, נוסעים היישר לבית הקברות.
כך החל מסען של המשפחות השכולות. של אותם אנשים שאבדו בן, בעל, אב, אח או חבר, כשמסוק יסעור התרסק על צלע הר ברומניה בשעת אימון, לפני יותר משנה. שישה אנשי צוות ישראלים היו על המסוק: סא"ל אבנר גולדמן, רס"ר אורן כהן, סרן ניר לקריף, רס"ן יהל קשת, רס"ן ליאור שי ואל"ם דניאל שיפנבאור. יחד איתם היה משקיף רומני, טייס מסוק ה"פומה" קפטן שטפן קלאודיו דראגנה, שגדל באותו כפר קטן, פויאנה מארה.

קוראים לזה מסע
זהו סיפור שמתחיל לפני שנה וחודשיים. מסוקי יסעור של חיל-האוויר פרסו לבסיס "בובוק" בהרי הקרפטים ברומניה, כחלק משיתוף פעולה המתנהל זה מספר שנים בין חילות האוויר של שתי המדינות. ב-26 ליולי 2010, ט"ו באב, במהלך גיחה שנועדה לאמן את הטייסים הישראלים בטיסה בשטח הררי לא מוכר, נקלעו שני מסוקי יסעור של חיל-האוויר לערפל כבד. תחת התנאים הקשים, התרסק אחד המסוקים היישר לתוך ההר. האנשים שהיו על המסוק הוכרזו כנעדרים, אך זמן קצר עבר עד שהתברר ששבעת אנשי הצוות נספו בתאונה.
יום ראשון בבוקר, יותר משנה לאחר מכן. השעה 5:00 לפנות בוקר ואנשים שונים מתחילים להתאסף בבסיס חיל-האוויר תל-נוף, בו שוכנות טייסות היסעור. שש משפחות, מהילדים הקטנים ועד למבוגרים, אנשי משרד הביטחון, מפקדי טייסות, מפקד הבסיס תא"ל עמיקם נורקין, ראש להק מסוקים תא"ל דוד ברקי ומפקד חיל-האוויר, האלוף עידו נחושתן. כולם עומדים לצאת ביחד לנסיעה ייחודית, יוצאת דופן, אל המקום בו נפלו אנשי המסוק: רומניה.
קול תקיעת שופר פותח את המסע, והרב הצבאי הראשי, תא"ל רפי פרץ, טייס יסעור בעצמו, מברך את המשפחות ונושא תפילה להצלחת הדרך. אחריו עולה לדבר תא"ל עמיקם נורקין. "זה משהו שלא עשינו מעולם בחיל-האוויר, והלוואי שאף פעם לא היינו עושים. אני קורא לזה מסע", הוא אומר למשפחות הישובות מולו. "חשוב שנעשה את זה יחד, שנצא לראות, לכבד ולהנציח. אנחנו, המפקדים, כאן כדי לחזק ולתמוך, לאפשר לכם לחוות את המסע הזה בצורה אישית. אני מקווה שכולנו נחזור מחוזקים".

                 

באזורים המרוחקים ביותר
התחנה הראשונה במסע היא ביקור בקברו של הטייס הרומני קפטן שטפן קלאודיו דראגנה ז"ל. הטיסה נוחתת בקריובה, העיר הקרובה ביותר לכפר הולדתו. נסיעה של 90 ק"מ מובילה אל הכפר, שאנשיו יוצאים לקבל את פני המשלחת הישראלית, המלווה במפקד חיל-האוויר הרומני, גנרל ד"ר קרנו פניקה. בפינה נשכחת זו של העולם צמח טייס, ובה הוא גם נקבר.
בבית הקברות הנוצרי, בין הצלבים העתיקים, נמצאת מצבה אחת חדשה. בתוכה משולבת תמונתו של טייס עומד ליד מסוק, לבוש סרבל ומחייך. בתמונה השנייה הוא עומד ליד הרמינה, אשתו, שהייתה בחודש החמישי להריונה בעת שנהרג. בני המשפחה עומדים סביב, הרמינה מחבקת את התינוק, ראול שטפן, שנקרא על שם אביו. האם, הלנה, בוכה על הקבר. חברי הקבוצה הישראלית ניגשים אליהן מיד: משפחה אחת לאחרת, בצל אותו אסון משותף. "סטפן היה טייס מצטיין וחבר מיוחד", מספר עליו מפקד הטייסת שלו, טייסת 90, קולונל ראדו דניאל. "הוא השתתף במשימות רבות ומסוכנות של הובלת אנשים, ומשימות הצלת החיים ההומניטאריות היו החשובות לו ביותר. מותו היה אובדן קשה עבורנו".
לאחר הנחת הזרים ושיחות בין המשפחות, חייבים להמשיך הלאה ולנסוע חזרה לבוקרשט, אבל הרושם שנוצר בבית הקברות לא ממהר להימחות. "המפגש עם משפחת דראגנה היה מרגש, מעניין", משתף מוטי שי, אביו של רס"ן ליאור שי ז"ל. "הם נקלעו למצב שלא שייך להם, ויש תחושת אחריות מסוימת על מה שקרה להם. שמחתי לראות שהמדינה מטפלת בהם ועוזרת להם".

"הנופים הציוריים הפכו לקללה"
לאחר לילה בבוקרשט, עולים בחזרה לאוטובוסים ומתחילים לנסוע לכיוון הקרפטים, לאתר ההתרסקות ששוכן בסמוך לעיר בראשוב. לאחר שלוש שעות נסיעה, נוטשים את האוטובוס ועולים במיניבוסים, בדרך עפר העוברת בלב יער, לצד נחל, עד שמגיעים לקרחת יער גדולה. על הדשא הבוהק כבר עומדים כיסאות מוכנים לטקס, והאנדרטה שזה עתה הוצבה עדיין מכוסה בבד.
על שולחן ליד האנדרטה מונחות משקפות צבאיות גדולות, איתן ניתן להשקיף על צלע ההר. שם בנקודת ההתרסקות עצמה, על צוק בגובה אלפיים מטרים מעל פני הים, הוצבו שני דגלים, ישראל ורומניה, זה לצד זה.
ההר הנישא נראה כאילו מעולם לא נגעה בו יד אדם. רק כשמביטים מבעד למשקפת וסורקים את הסלעים האפורים, קולטים לפתע את הדגלים הצבעוניים מתנופפים ברוח. שם, בנקודה הזו, ברגע גורלי אחד, השתנו חייהם של כל הנוכחים.
"אני כבר בפעם השנייה פה, למעשה", מספר מוטי שי. "המשכנו עם טרקטורונים מעבר לנקודה אליה האוטובוסים מגיעים, ובסוף המשכנו ברגל, כמעט עד לאתר עצמו". בנסיעה הזו קבעו בני משפחת שי לוח זיכרון לנופלים בנקודת ההתרסקות, ועכשיו הצטרפה אליו האנדרטה, שנגישה גם ברכב רגיל.
מוטי שי הוא נציג המשפחות השכולות בטקס חשיפת האנדרטה, והוא נושא את ההספד לזכר הבנים ההרוגים. "יום ט"ו באב, יום שמחתו של העם היהודי, הפך עבורנו ליום של יגון. הנופים האינסופיים והציוריים של הרי הקרפטים, שבימים כתיקונם יכולנו לטייל וליהנות מהם, הפכו עבורנו למארה ולקללה", אמר שי בשם המשפחות. "במפגשים עם המשפחות והחברים בשנה האחרונה למדנו להכיר את יקירינו דרך הסיפורים והסרטים, כל אחד מהם עולם ומלואו. היום אנחנו נפגשים שוב, יחד, להנצחה משותפת".
גם מפקד הטייסת, סא"ל יואב, נושא דברים לזכר הנופלים. "חברים, איפה אתם? מכאן הכל מתחיל, נקודה על ההר", אמר. "מחר יגיע לוחם חדש לטייסת. הוא לא יכיר את החברים שלי. אבל הוא ילמד, ואני אספר לו. החברים שלי לא נשארו על ההר, הם הפכו לחלק מנשמתה של הטייסת".
בטקס, בו הושמעו יחד תפילות יהודיות ונוצריות, מוסר הלוט מהאנדרטה על ידי מפקד חיל-האוויר, האלוף עידו נחושתן, יחד עם מר אריה מועלם, סמנכ"ל וראש אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון, שפעל למען הקמתה. "קשה לחשוב על ניגוד חד יותר מזה: נוף הקדומים ויפי הטבע של הרי הקרפטים העוטפים אותנו, מול סיפורה של האנדרטה שחשפנו כאן היום", אמר מפקד החיל. "אנדרטת הזכרון אולי עשוייה מאבן, אך היא חלק מרקמה אנושית אחת חיה שהיא כולנו - משפחת חיל-האוויר. והרקמה המיוחדת הזו היא הסיפור כולו: כאב וגאווה, היסטוריה ומורשת, זכרון ותקווה, דוגמא ומופת לעתיד".
לאחר תום הנאומים, גם מפקד חיל-האוויר הרומני, הגנרל קרנו פניקה, אינו נותר אדיש. "התרגשתי מאוד מהטקס, ואני שמח שביחד הצלחנו להקים את האנדרטה", הוא מודה. "הרגע הקשה הזה, שאני מקווה שיהיה היחיד ביחסים שלנו, יזכיר לנו תמיד שאנחנו קיימים יחד בעולם הזה, ושעלינו להילחם למען השלום".

העוצמה של ההר
ושוב בנסיעה שלא נגמרת, אפשר לנשום נשימה עמוקה ולהתחיל את החזרה הארוכה הביתה, לישראל. בטיסה אפשר לרגע לנסות לעכל את מה שקרה, ואולי אפילו לצייר תמונה של היומיים שחלפו. "היו יומיים קשים מאוד, אבל זאת הייתה סוג של סגירת מעגל- לראות את המקום בו קרה האסון, את העוצמה של ההר", מספר יובל לקריף, אביו של סרן ניר לקריף ז"ל. "הכבוד שהילדים שלנו קיבלו היום, האזכרה, שדרת הפיקוד של חיל-האוויר שהגיעה, כל מה שעשו עבורנו המשפחות היה מעל ומעבר".
היה רגע מסוים במהלך המסע, אותו לקריף מצא יוצא דופן. "זה שהביאו לטקס באנדרטה ספר תורה עתיק, שלפי דבריו של הרב הצבאי הראשי עבר את השואה, היה מאוד מרשים", הוא משתף. "הכבוד שקיבלנו בכך שהביאו אותו במיוחד לרומניה, היה מרגש בעיני כולם".
כשמגיעים לתל-נוף, רגע לפני שכל אחד מתפזר לביתו, עוד יש זמן לסיכום אחד אחרון. "הקשר והמחויבות שלנו למשפחות השכולות הוא קשר של משפחה אחת, גוף אחד", אומר מפקד חיל-האוויר, האלוף עידו נחושתן, לקהל ששב מיומיים ארוכים ועמוסים. "המחויבות הזאת עומדת למבחן בכל צעד ושעל של אנשי חיל-האוויר. אסור לשכוח את המחויבות הזו - לשמור על החיים, ולזכור את הנופלים. נמשיך לעשות את מה שאנחנו צריכים, לחבק אתכם ולשמור על הקשר המיוחד שנוצר".
האחרונה שעולה לדבר, ללא הכנה או נאום כתוב מראש, היא לולו כהן, אמו של רס"ר אורן כהן ז"ל. "איבדנו את הבן היקר שלנו, ומהרגע שזה קרה רצינו לראות את מקום ההתרסקות. לא האמנו שזה יקרה, וכשהגענו לפה לבסוף לא ידענו לקראת מה אנחנו הולכים", היא מספרת בקול חנוק מהתרגשות. "אתמול בבוקר ראיתי את התכנית ואמרתי לעצמי שלעולם לא נוכל לעמוד בלוח הזמנים הזה, ובכל זאת הצלחנו. אני חייבת לומר דבר אחד לכל מי שארגן, אני אפילו לא יודעת למי בדיוק לפנות, אז פשוט: תודה".

            

 

 
1 | 2 | 3 | 4 | 5
 
האנדרטה שנחנכה ברומניה
האנדרטה שנחנכה ברומניה