יומן ארועים

Bookmark and Share
באה מנוחה ליגע פורסם בתאריך 18.02.2016
תגיות: אנשים , היסטוריה , ותיקי החיל , בסיס רמת-דוד
אתמול התקיים ערב פרידה מתא"ל (מיל') אריק עזוז ואל"ם (מיל') רמי הרפז, שסיימו שירות מילואים אחרי כ-60 שנים בחיל-האוויר כאשר בשנים האחרונות שירתו כמפקדי מנחתי החירום מחניים ומגידו. שיעור בציונות
זהר בונה

למילים ולסיפורים שסופרו אתמול בבסיס רמת-דוד השוכן בלב עמק יזרעאל, בטקס הפרידה מתא"ל (מיל') אריק עזוז ואל"ם (מיל') רמי הרפז, הייתה מנגינה אחת ברורה מאוד. מנגינת "שיר העמק", של נתן אלתרמן. השיר לא רק הוזכר כמה עשרות פעמים באותו הערב, אלא ליווה את חייהם של תא"ל (מיל') עזוז ואל"ם (מיל') הרפז לאורך קריירה צבאית מרשימה בחיל האוויר. "מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל? דְּמָמָה בְּיִזְרְעֶאל. נוּמָה עֵמֶק, אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת, אָנוּ לְךָ מִשְׁמֶרֶת".

כאשר הושמע השיר עצמו בטקס, האולם כולו הצטרף לשירה. ההתרגשות לא דילגה אפילו על הטייס הקשוח ביותר, אווירת הפטריוטיות הורגשה על הפנים הדומעות של האדם שישב לידך, היא הורגשה בצמרמורת האדירה שחשת בקצות האצבעות, וכולם ידעו - אותה פטריוטיות היא זו שלמעשה הביאה את כל היושבים בחדר למקום שבו הם נמצאים.

"חלום הטיסה לא נגוז"
תא"ל (מיל') אריק עזוז נולד במושב נהלל והחל את שירותו בצה"ל כצנחן בגדוד 890 ואחרי שכבר סיים את שירותו הסדיר בחר לעבור לקוקפיט ולהתנדב לקורס-הטיס. "מילדותי המוקדמת נמשכתי לתעופה ורציתי להיות טייס", נזכר תא"ל (מיל') עזוז. "אבל במושב נהלל האווירה הייתה אווירת חי"ר, לא היה אף טייס בנהלל ולא היה לי עם מי להזדהות, הוותיקים בכפר אמרו 'מה פתאום חיל-האוויר? צנחנים!' ואני נכנסתי לדילמה ובסוף החלטתי שאני הולך לצנחנים. אך חלום הטיסה לא נגוז ותמיד חשבתי עליו".

בחודש יולי 1961 סיים את קורס הטיס שלו במגמת קרב. הוא הצטרף לטייסת "העקרב" ושם טס על מטוסים מסוג "סופר מיסטר" (סמב"ד), לחם עם הטייסת במלחמת ששת הימים ולימים אף פיקד עליה. במלחמת יום הכיפורים פיקד על טייסת התעופה של רמת-דוד ובתפקידו האחרון בשירות הסדיר כיהן כראש מחלקת קצינים במטה. לאחר פרישתו לשירות מילואים הדריך חניכים בבית-הספר לטיסה ובחירום פיקד על שדה מחניים, אחד ממנחתי החירום של חיל-האוויר.


מימין: אריק עזוז כטייס צעיר | תמונה: ארכיון בטאון חיל-האוויר

"פגשתי את אריק כחניך בקורס-הטיס במהלך הניווטים ואני זוכר את הפגישה הזו עד היום", סיפר בטקס אל"ם אמנון, מפקד בסיס רמת-דוד. "הגעתי בתור חניך רועד לאריק, ישבתי וציירתי את המפה ונתתי לו אותה, אריק לקח את המפה ועזב אותה, ואני כחניך רואה את המפה בסלואו-מושן נופלת בתנועות ריחוף לריצפה. התכופפתי כדי להרים אותה ואז הוא שאל אותי בקול בס: 'מה זה?' ואני אמרתי לו 'זאת מפה', והוא אמר לי 'מפה אסור שתיפול כמו נוצה, היא צריכה ליפול כמו בלטה'. אז אריק, עד היום אין לי מושג למה מפה צריכה ליפול כמו בלטה אבל את הטיסה איתך אני זוכר מצוין ועד היום כשמישהו מביא לי מסמך אני עוזב אותו וחוכך בדעתי האם גם הוא צריך ליפול כמו בלטה".


תא"ל (מיל') עזוז:  "מילדותי המוקדמת נמשכתי לתעופה ורציתי להיות טייס" | צילום: מור צידון

מהשבי ובחזרה לטייסת
אל"ם (מיל') רמי הרפז גדל בקיבוץ משמר העמק, עבר לקיבוץ הזורע ובחודש יוני 1958 סיים את קורס-הטיס מספר 25. בשנות ה-60 שירת כטייס "סופר מיסטר" (סמב"ד) ו"אורגן" ועליו לחם במלחמת ששת הימים. הוא היה לאחד מהטייסים הפעילים ביותר במלחמה וביצע כמות גדולה של גיחות מבצעיות. במהלך מלחמת ההתשה היה מהצוות שקלט את מטוסי ה"עיט" (סקייהוק) ואחר כך גם את מטוסי ה"קורנס" (פאנטום) ועליהם לחם במהלך המלחמה ואיתם גם נפל.

במהלך תקיפה של סוללות טק"א (טילי קרקע אוויר) מצריות בשדה התעופה קוטומיה קרה הדבר שכל טייס חושש ממנו. "התקיפה הזאת הייתה ככל התקיפות, אחרי שחיסלנו את הסוללות התחלנו בדרך חזרה, דקה וחצי אחרי ההפצצה הנווט הודיע לי 'נעולים עלינו', מסתבר שסוללה מוסתרת שלא ידענו עליה לפני זה שיגרה עלינו טילים. מהטיל הראשון הצלחנו להתחמק, מהשני לא כל-כך. המטוס נכנס לסחרור והיינו מוכרחים לנטוש", סיפר אל"ם (מיל') הרפז.


רמי הרפז וראש הממשלה גולדה מאיר ז"ל | תמונה: ארכיון בטאון חיל-האוויר

כאשר נשאל אל"ם (מיל') הרפז על השבי הוא ענה בחיוך שלספר על שלוש שנים וחצי בשבי לוקח בערך שלוש שנים וחצי, אך הוא מסכם את לקחיו: "גיליתי את שני הדברים החשובים שאני סוחב מאז: הראשון הוא שבכל סיטואציה שתחליט שאתה לומד את גבולות המגרש, חוקי המשחק ומכיר את השחקנים, אתה יכול לשחק בכל משחק. וזה לא משנה איזה משחק, זה יכול להיות כדורגל וזה יכול להיות שבי. אתה בתפקיד ה-לא טוב אבל זה מה שיש. הדבר השני שהוא החשוב מכל - אנחנו חושבים שלכל אחד יש חוסן מסוים, וככל שנקשה עליו חוסנו ייחלש עד שהוא ישבר. אך דעו שזה לא נכון, הגוף שלנו יכול לעמוד בדברים שאנחנו לא חשבנו עליהם, השבירה היא רק בראש. אם אתה אומר לעצמך 'אני לא יכול יותר', ואחרי רגע אתה אומר 'היי, לפני רגע אמרתי שאני לא יכול יותר והנה אני פה', ברגע הזה כאילו התחלת הכול מחדש. ברגע שאתה לומד את החוקים האלה, כל החיים נראים אחרת".

כאשר חזר אל"ם (מיל') הרפז מהשבי המצרי הוא בחר לחזור לחיל-האוויר עם אותן תובנות שספג בשבי, והפך להיות מפקד טייסת תעופה בבסיס חיל-האוויר בעציון ולאחר מכן גם פיקד על בסיס רמת-דוד. כשהשתחרר עבר להדריך חניכים בבית הספר לטיסה וגם קיבל את הפיקוד על מנחת החירום שדה מגידו.


אל"ם (מיל') הרפז: "אם אתה לומד חוקי המשחק ומכיר את השחקנים, אתה יכול לשחק בכל משחק" | צילום: מור צידון

שיעור בציונות
בסיום אותו ערב ידעו כולם שלמרות שהערב הזה נועד לכבד שני אנשים שעשו המון בשביל מדינת ישראל ובשביל חיל-האוויר, הם לא אלה שהרוויחו. למעשה, הזוכים האמתיים היו האורחים באולם, אם אלה אנשי צוות-האוויר מבסיס רמת-דוד, חיילים, קצינים ונגדים מכל הדרגות, משפחותיהם של אל"ם (מיל') הרפז ותא"ל (מיל') עזוז ואף אנשי הבסיס בשנים עברו. כולם זכו בשיעור היסטוריה מלא גאווה וציונות מפי שני אנשים שסיפורם שלוב בסיפורה של מדינת ישראל והמורשת הלאומית שמלווה ותמשיך ללוות את חיל-האוויר ואת המדינה כולה.


מימין: אל"ם (מיל') רמי הרפז. משמאל: תא"ל (מיל') אריק עזוז | תמונות: ארכיון בטאון חיל-האוויר