יומן ארועים

Bookmark and Share
30 שנים בלי רון פורסם בתאריך 15.10.2016
תגיות: רון ארד , זיכרון
זכרונו של הנווט סא"ל רון ארד, שנפל בשבי בעת פעילות מבצעית בלבנון, מהדהד בחיל-האוויר ובמדינה כולה. עם השנים הפך לסמל לאומי וסיפורו עומד בחזית המאבק לאיתור נעדרים והחזרת שבויים. על התהליך הכואב להחזרתם הביתה של אלה שאבדו עקבותיהם בין המוות ובין החיים
טל גלעדי

אם אתה ישראלי, כנראה שהשם רון ארד ישמע לך מוכר בכל מקום שבו תהיה. הסיפור על הנווט שיצא לפעולה מבצעית, שאבדו עקבותיו ונותר מחוץ לגבולות הארץ, הפך לסיפור לאומי ואף למיתוס. ממקרה פרטי השייך למשפחתו ולטייסת ממנה יצא מטוסו, לסיפור של מדינה שלמה. 

השנה מלאו 30 שנה להיעדרותו של סא"ל רון ארד, ועל-אף השנים הרבות שחלפו המצב איננו השתנה אך זיכרונו מהדהד. בחיל-האוויר זוכרים את רוחו ואישיותו של צ'וקו, כפי שכונה על-ידי חבריו לטייסת, ואלה שמכירים אותו מסיפורים בלבד לא מוותרים גם הם על מחוות לזכרו. חניכים בקורס-טיס שחורטים על הדיסקית את שמו, ארונית שנשמרה בחדר ההלבשה וההחלטה לשמר את מספר הטייסת בצמתים שונים במרוצת השנים, כל אלה נעשים כדי שביום בו רון יחזור, הוא ישוב לטייסת כביום בו עזב. 


ממקרה פרטי השייך למשפחתו ולטייסת ממנה יצא מטוסו, לסיפור של מדינה שלמה | תמונת ארכיון

המציאות מתהפכת על כנה
ביום חמישי ה-16 באוקטובר 1986 בשעה 16:00, היה סא"ל רון ארד, נווט בטייסת ה"פטישים", חגור במושב האחורי של מטוס ה"קורנס" (פאנטום). כמה דקות אחר כך כבר נבלע אל תוך העננים, בדרכו למשימת תקיפה שהייתה שגרתית באותם הימים. המטרה: מוצב של הארגון לשחרור פלסטין, על גבעה, ארבעה קילומטרים מדרום-מזרח לצידון. תצלומי האוויר פענחו שוחות אחדות ואוהלים נמוכים המוקפים מטעי זיתים, והמידע שנאסף באגף המודיעין זיהה את המקום כאתר פעולה של לוחמי הארגון לשחרור פלסטין. 

בשעת אחר הצהריים רואה הטייס, רס"ן (מיל') ישי אבירם, את מבנה המטרה, הוא מייצב את הכוונת על הבית ומניח את ידו על כפתור ההפצצה. אלא שבדקות הבאות מתהפכת המציאות על כנה ומרגע אחד בו ספונים לוחמי האוויר במכונה העוצמתית ומעוררת היראה, הם הופכים תלויים בין שמיים וארץ וניתקים זה מזה לעולם. 

עם רעד שחרור הפצצה המוכר מתרחש פיצוץ עז. לרס"ן (מיל') אבירם אין השערה אם זהו טיל שפגע בהם או תקלה. מאוחר יותר תעריך וועדת החקירה הרשמית של חיל-האוויר כי שחרור של זוג פצצות בו-זמנית גרם להסתבכותן זו בזו. סא"ל ארד נפלט ראשון ואחרי 1.4 שניות, כמאמר ספר יצרן המטוס, נפלט גם הטייס החוצה. בגובה 7,000 רגל הם תלויים באוויר, נתונים לחסדי הרוח. המצנחים היורדים לאיטם אל עבר אדמת לבנון היו הרגעים האחרונים בהם נראה סא"ל ארד, שכן רס"ן (מיל') אבירם חולץ במבצע נועז כשנתלה על מגלשי מסוק ה"קוברה"', ורון נפל בשבי ארגון אמ"ל והקשר עמו אבד.


אנשי הטייסת עושים הכל כדי שביום בו רון יחזור, הוא ישוב לטייסת כביום בו עזב | תמונת ארכיון

המשאלה: להשיב את הנעדרים הביתה
בינתיים בצה"ל מוגדר סא"ל ארד כנעדר ומצטרף לשורה של מקרים שתוצאתם הסופית הינה ערפל מוחלט. "כמעט כל מלחמה בישראל מותירה אותנו עם חיילים המוגדרים כנעדרים כיוון שגופתם איננה בשטחי ישראל אלא מעבר לקווי אויב", מספר גורם בכיר מאגף כוח-אדם בצה"ל וטייס בחיל-האוויר. "משאלתו של צה"ל, אם לא למצוא את נעדרים ולהשיבם בשלום למשפחותיהם, היא להחזיר את גופותיהם, להגדירם כחללים ולהעניק למשפחתם קבר לעלות אליו. לכל נעדר יש תיק מרוכז אליו מצטברים עם השנים חומרים מתעדכנים על התפתחות המקרה, כאשר במדינת ישראל ישנם עשרות נעדרים". 

מה מהווה פריצת דרך במציאת אדם וסגירת התיק, וכיצד מחליטים באיזה מקרה להשקיע משאבים? "ישנו סדר קדימויות הנובע ממספר גורמים. הראשון הוא הסיכוי להצליח, התלוי בידע כלשהוא, מדויק או עמום, על מקום ההימצאות שהמהווה בסיס לחיפושים. ישנה גם ההזדמנות כגורם מכריע, אם פתאום משתפרים יחסים עם מדינה או שהוסרו מגבלות דיפלומטיות מעל אזורים גיאוגרפים מסוימים". 

מקרה כזה אירע כשלוש שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים כאשר אפשר אנואר סאדאת חיפושים במצרים כמחווה מצידו למדינת ישראל. חיפושים אלה העלו את גופותיהם של שני אנשי צוות-אוויר שהוחזרו. "בהזדמנויות כאלה נעשה מאמצים גדולים כדי לנצלן וכדי להתקדם בחיפוש בתקווה למצוא את הנעדר. יש בשורה ענקית בהבאת אדם לקבורה, במדינת ישראל לעולם לא נחסכים כסף ומשאבים כאשר מתגלה מקום בו סביר למצוא".

"למאמצים שעושה מדינת ישראל אין אח ורע בעולם"
לפעמים מספיק רק קצה חוט. "יש נעדרים שידוע בוודאות שהם נמצאים תחת שלטון חמאס והחזרת גופותיהם הינה שאלה של משא ומתן שבצידו מחיר שתשלם מדינת ישראל. במקרה של רון ארד הושקעו משאבים רבים מצד המדינה מכיוון שהורגשה החמצה מסוימת. זה היה אתגר עבור כל מי שנגע בתיק הזה, שעבר עם הזמן למוסד ולשב"כ ונהיה לספר עב כרס״.

בעיני הגורם המוזכר, עצם העיסוק בחיפוש נעדרים ובניסיון להחזירם הוא מיוחד ומאפיין את מדינת ישראל. "התהליך שנעשה בישראל עבור נהלי קבורה, איתור נעדר והחזרתו, אין להם אח ורע בעולם. במדינות אחרות הדברים לא קורים כך, מפאת עיסוק במספרים גדולים מאוד של נעדרים ובחוסר חשיבות יחסי להבאה לקבורה. פעם הגיע למשרדי בכיר וויטנאמי העוסק בתחום שביקש להבין את המנטליות הישראלית בהחזרת נעדרים. הוא שאל מדוע אנחנו משקיעים כל כך הרבה בחיפוש ומדוע צרוב הנושא בתודעתה של החברה הישראלית ומככב על סדר היום. אחת מהתשובות היא שלקבר ישנה משמעות גדולה בדת היהודית ואנו מרגישים מחויבות להחזיר את הנעדרים".


"במקרה של רון ארד הושקעו משאבים רבים מצד המדינה מכיוון שהורגשה החמצה מסוימת" | תמונת ארכיון

מכינים את לוחמי האוויר
כיום מתחדד הסיכון באוזניהם של החיילים, שגדלו בצל דיון ציבורי להחזרת נעדרים ובצל דוגמאות לכך בפועל, כמו במקרה גלעד שליט בשנת 2011 או בהחזרת גופות החיילים אלדד רגב ואהוד גולדווסר בשנת 2008, והם מודעים לו אף יותר. אך גם אצל האויב מתחדדת הכדאיות בפעולה שכזאת. "הגישה האסטרטגית של האויב גורסת כי ניתן להשיג בחטיפה יתרון שלא ניתן להשיג בקרב. הדבר מקבל תוקף כשמירב לחימתנו כיום נעשית כנגד ארגוני טרור ולא כנגד מדינות סדירות בעלות מצפן מוסרי או חובה כלשהי". 

לאורך השנים פיתח צה"ל שיטות שונות להכנת אנשיו לתרחיש נפילה בשבי, כאשר לוחמים, ביניהם אנשי צוות-אוויר, שבידיהם מידע מודיעיני רגיש או שחציית קווי אויב הינה מרכיב מרכזי בשירותם עוברים סדרה מסוג זה. "התוכן נשען על יסודות סיפוריהם של אנשים שחוו נפילה בשבי האויב. ניסיונם נאסף ומתורגם לתרגיל שנותן ללוחמים מושג למה להיות ערוכים מנטלית. בשנים האחרונות התרגילים הינם סטריליים באופיים, אך מהווים חלק בלתי נפרד מההכשרה כי ידוע שהתנסות כזאת מפחיתה מתח ומגבירה את הסיכויים לשרוד בסיטואציה דומה".