יומן ארועים

Bookmark and Share
היירוטים הגדולים של מערך ההגנ"א פורסם בתאריך 11.01.2017
תגיות: מערך ההגנה האווירית , "יהלום" (פטריוט) , כיפת ברזל
לפני 67 שנים הוקם מערך הנ"מ (נגד מטוסים) ושויך לחיל התותחנים. מאז הוא עבר לידי חיל-האוויר ושינה את שמו למערך ההגנה האווירית. לרגל המאורע נזכרנו ברגעיו הגדולים של המערך לאורך ההיסטוריה ובמערכות שביצעו הפלות בכורה עולמיות
הדס לבב

השבוע ציין מערך ההגנה האווירית 67 שנים להקמתו. מאז היווסדו בשנת 1950 מערכות הנשק הוחלפו, המבנה הארגוני השתנה אך חזון המערך נשאר כשהיה. "המערך הוא פורץ דרך ונמצא בחזית העשייה המבצעית", הדגיש מפקד המערך, תא"ל צביקה חיימוביץ'.

בראשית הדרך מערך הנ"מ השתייך לחיל התותחנים ורק באמצע שנות השישים עבר לידי חיל-האוויר. המערך לקח חלק פעיל בהגנה על המדינה בשגרה ובחירום, ובתאריך 11 בנובמבר 2011 שינה את שמו ממערך הנ"מ למערך ההגנה האווירית. השם מבטא את השינוי בייעודו הקלאסי של המערך, שבנוסף להגנה מפני מטוסי אויב מתמודד עם משימה נוספת בשנים האחרונות, הגנה מפני איום הטילים והרקטות. לכבוד יום ההולדת למערך הבאנו לפניכם שלושה יירוטים היסטוריים.

לתפוס מיג
פיני שפטר שירת כטכנאי מכ"ם בסוללת "הוק", הוא הוצב בפלגה מתנייעת שתפקידה היה להיות מוכנה להזנקות ולפריסות. במרץ 1982 השתחרר, אך בחודש יוני באותה השנה פרצה מלחמת לבנון הראשונה והסוללה שלו הוקפצה. הסוללה הוצבה על פסגת הר ג'בל ברוך במעמקי לבנון, כשמטרתה העיקרית הייתה יירוט מיג-25 סורי שהיה נוהג לצלם את כוחות צה"ל בלבנון.

"מיג-25 טס גבוה ומהר מאוד, בגובה 70,000 רגל (21 קילומטר) ובמהירות של 2 מאך וחצי (3,000 קמ"ש)", הסביר שפטר. "חיל-האוויר לא הצליח להפיל את המטוס מכיוון שהוא טס גבוה יותר ממטוסי הקרב שלנו ובשל דלילות האוויר בגובה שכזה לטילים היה קשה לפגוע במטוס". תא"ל (מיל') אורי רם, אז קצין אגף מבצעים של כוחות הנ"מ ולימים מפקד כוחות הנ"מ, הציע לנסות להפיל את המיג בעזרת טילי "הוק", למרות שגובה טיסתו היה מחוץ למעטפת הביצועים. אלוף (מיל') אביהו בן-נון ראש להק אוויר דאז, השתכנע בפוטנציאל ההפלה ומבצע "גוזל" יצא לדרך.


נקודת מפנה: ה'הוק' הצילחו לבצע הפלה שמטוסים לא הצליחו. "לא היה דבר כזה בכל העולם" | תמונת ארכיון

עלייה וקוץ בה
הגובה המקסימלי בו יכולה הייתה מערכת "הוק" ליירט היה 55 אלף רגל (כ-16 קילומטר) ולכן הוצבה הסוללה בפסגת ההר. בנוסף, לפני שיגור טיל צריך היה מכ"ם הסוללה להינעל על המטוס, לאחר חיפוש לנעילה בשני מצבים: גבוה ונמוך, כאשר אף אחד מהם אינו מאפשר חיפוש של מטוסים גבוהים ומהירים. "בגלל המהירות שלו היה צורך לנעול עליו כשהוא רחוק. הבנו שצריך חיפוש ממוקד לזווית מסוימת תלויית מרחק וגובה", אמר שפטר.

בעזרת טכנאי בנה שפטר התקן המאפשר נעילה על מטוס בגובה רב ובמהירות גבוהה, התוסף נבדק והותקן בסוללה. כמה ימים לאחר ההתקנה טס מיג הצילום במסלולו הרגיל. קצין צעיר שישב בעמדת היירוט הצליח לנעול על המיג, אך לא הצליח ליירט את המטוס. עשרה ימים לאחר מכן שפטר התעורר מצלצול הטלפון הביתי. "התקשר אלי מפקד יחידת התחזוקה ואמר 'שפטר השינוי שלך עבד'", הוא שיחזר. "שאלתי אם הוא נעל והוא ענה 'לא רק נעל, הוא הפיל'".

"ייחודה של ההפלה בכך שטילי 'הוק' הצליחו לבצע משהו שמטוסים לא הצליחו וזו הייתה נקודת מפנה. עד אז היה מקובל לחשוב שכל מהש'הוק' עושה, מטוסים עושים טוב יותר, מהר יותר וזול יותר", סיפר סרן (מיל') רפי מירון, מפקד הסוללה לשעבר שהשתחרר וגויס למילואים עבור המשימה. "הפלת מטוס שטס מחוץ למעטפת הביצועים של הטיל היה בבחינת חידוש עולמי. לא היה דבר כזה בכל ההיסטוריה של טילי הקרקע-אוויר בעולם", הוסיף תא"ל (מיל') אורי רם. לאחר ההפלה הפסיקו הסורים את טיסות הצילום, והשינוי הטכני יושם בכל סוללות "הוק" של חיל-האוויר.

הראשונה של הכיפה
צוות הקמה כיפת ברזל החל לעבוד במרץ 2006 בפיקודו של רס"ן מאור גבריאל. "למדנו את המערכת עוד משולחן השרטוטים", שיתף רס"ן גבריאל. "על בסיס הגרעין הקמנו את הגדוד ואת הסוללה הראשונה, ועשינו תהליך ארוך של הסבה, קליטה ואימון הקמה. התהליך נעשה כדי להיות מוכנים ליום היירוט והוא לא פחות חשוב מהיירוט עצמו". ב-7 באפריל 2011, פחות משבועיים מאז הפכה הסוללה למבצעית, שוגרה רקטה לעבר שטח ישראל.

"ברגע היירוט היינו דרוכים כבר לאירוע הבא", הדגיש גבריאל. "ניסיון העבר לימד אותנו שאף פעם אין רק רקטה אחת, עם זאת הייתה התרגשות רבה. היה זה היירוט הראשון של כיפת ברזל. תרחיש היירוט שפגשנו היה התרחיש שהתאמנו עליו והצוות שישב ביירוט הוא צוות של לוחמים, של טכנאים ושל קצינים שהתאמנו יחד. לא היה לי ספק ביכולות של המערכת כפורצת דרך בעולם ההגנה האווירית נגד רקטות".

לוחמי הסוללה לא היו היחידים שהתרגשו מהיירוט הראשון. "לאחר היירוט קיבלנו הרבה פרגון מצד הציבור", נזכר רס"ן גבריאל בחיוך. "הייתה סקרנות מצד תושבים שלא ראו מערכת כזו בעבר. מעבר לזה טוב לראות את המשימה שלך באופן ממשי כל כך, אתה רואה בעיניים שלך את האנשים שאתה מגן עליהם".

מאז ועד היום עברה המערכת שדרוגים טכניים רבים וגם הניסיון המבצעי שצברו לוחמיה מוסיף לאחוזי ההצלחה הגבוהים שלה. "היום אנחנו נמצאים בנקודה טובה יותר באופן משמעותי, אבל צריך לזכור שההגנה לעולם אינה הרמטית ואף פעם אין 100 אחוזי הצלחה".


מערכת כיפת ברזל. "נמצאים בנקודה טובה יותר באופן משמעותי, אבל צריך לזכור שההגנה לעולם אינה הרמטית" | תמונת ארכיון

יהלום מפיל
ביומנו של סרן (מיל') תומר אוחיון, אז מפקד סוללת טילי "יהלום" (פטריוט) בביריה, נרשם 23 בספטמבר 2014 כיום ביקורת כנפית בסוללה. בסופו של דבר הביקורת לא התקיימה ואת מקומה תפס אירוע היסטורי אשר ייזכר כנראה יותר - הפלת מטוס קרב סורי מדגם סוחוי-24.

"במהלך ההתארגנות לקראת הביקורת נשמעה אזעקת 'מיידי', היינו דרוכים לפעולה כיוון ששלושה שבועות לפני כן יירטנו כטמ"ם (כלי-טיס מאויש מרחוק)", הוא סיפר. "שני קצינים הוקפצו ותפעלו את האירוע במהלכו התקרבו מטוסי קרב סוריים לגבול ישראל, כאשר אחד מהם חצה את קו הגברת הכוננות ולאחר מכן חצה קו נוסף. בשלב זה ביקשה הסוללה מדיניות, ויחידת הבקרה האזורית אישרה לנו את הפלת המטוס. ברגע שניתן האישור, שיגרה הקצינה האחראית את הטיל. כל הסוללה רעדה מעוצמת השיגור, נשמע בום על קולי והטיל טס אל עבר המטרה. חיכינו דרוכים לראות אם הטיל יפגע. הוא הגיע למטרה ואז הראה חיווי המערכת שהיירוט הצליח".

מדובר בירוט עם משמעויות היסטוריות. ראשית, הפלת הסוחוי הייתה הפלת מטוס הקרב הראשונה של חיל-האוויר מאז 1985. שנית, היה זה היירוט המבצעי הראשון של מערכת "יהלום" כנגד מטוס קרב מאז הוכנסה לשירות בצה"ל וגולת הכותרת: הייתה זו ההפלה הראשונה בעולם של סוחוי-24.


מערכת "יהלום". "חיכינו דרוכים לראות אם הטיל יפגע. הוא הגיע למטרה ואז הראה חיווי המערכת שהיירוט הצליח" | תמונת ארכיון