יומן ארועים

Bookmark and Share
20 שנה לתאונת היסעורים פורסם בתאריך 04.02.2017
תגיות: אסון המסוקים , תאונות , זיכרון
20 שנים חלפו מאז תאונת המסוקים, האסון האווירי הכבד ביותר בתולדות צה"ל, שגבה את חייהם של 73 חיילים. מילותיהם של אנשי הטייסת בחלוף שני עשורים, והאמצעים בהם נוקט חיל-האוויר כדי למנוע את התאונה הבאה. זיכרונות ולקחים
מערכת אתר חיל-האוויר

"ימים אחדים לאחר התאונה, ונרות הזיכרון עדיין דולקים במועדון טייסת היסעורים. הרבה כוסות קפה ריקות מפוזרות, עדות ללילות הקשים שעברו על כולם. על הקיר נתלו שמונה שלטים מאולתרים, הנושאים את שמותיהם של אנשי הטייסת שנספו באסון. על הקיר הנגדי, צחוק הגורל, עדיין מודבק צרור בלונים צבעוניים שהצטמקו מחוסר אוויר, שריד למסיבה שנערכה כמה ימים לפני התאונה.

בין חדרי הטייסת ניכרים כבר סימני החזרה לשגרה. ימים ספורים אחרי התאונה, ואנשי צוות-האוויר חוזרים לטוס, בדיוק כמו נהגי 'אגד', שנשלחו חזרה לכביש מיד לאחר פיגועי הטרור. לא נותנים למועקה להצטבר ולחלחל.

אסור שהביטחון העצמי ייפגע - גם לא אצל הטייסים הצעירים, שזו התאונה הראשונה שהם חווים מקרוב. 'אתה מדחיק את הסכנות והפחדים, כי אין לך ברירה אחרת', אומר סרן י', נווט סדיר בטייסת. הוא יודע על מה הוא מדבר - הוא תוכנן לטוס באותה גיחה, אך יום לפני התאונה השתנה האיוש. י' נשאר על הקרקע".

כך נכתב בגיליון בטאון חיל-האוויר שיצא מיד לאחר התאונה. על גבי דפיו הועלו הזיכרונות האחרונים מאותם שמונה אנשי צוות שהמריאו לטיסה ממנה לא שבו. כל התחושות, המחשבות והשאלות שלא היה להן מענה אז. "האם יכולנו לעשות את זה אחרת, האם היה אפשר למנוע את התאונה. כל הזמן חיפשתי תשובות", התנוססו מילותיו של סא"ל ע', מפקד הטייסת.


"האם יכולנו לעשות את זה אחרת, האם היה אפשר למנוע את התאונה. כל הזמן חיפשתי תשובות" | תמונת ארכיון

המטרה: למנוע את התאונה הבאה
20 שנים חלפו מאז אותו יום שלישי, 4 בפברואר 1997, בו אירעה תאונת המסוקים שגבתה את חייהם של 73 הלוחמים, ביניהם שמונה אנשי צוות-אוויר. הרבה השתנה לאורך השנים - הטכנולוגיה התפתחה, כוח האדם הוותיק השתחרר ואילו חדש הצטרף לשורות החיל, וגם מסוקי ה"יסעור" (CH-53) עברו אינספור שיפורים - אך דבר אחר נשאר כפי שהיה: החלל שהותירו אחריהם הנופלים, המהדהד בטייסת ובחיל-האוויר כולו עד ימים אלה. אין ספק שכולם כאחד פועלים ללא לאות כדי למנוע את התאונות הבאות.

בעקבות התאונה ערך חיל-האוויר שינויים משמעותיים וארוכי טווח במערך המסוקים, בתהליכי ההכשרה ובמגבלות האימונים. בין היתר נקבע כי המערך התפתח מאוד ועל החיל להתאים את עצמו להתעצמות, לכן הוחלט על הקמת להק נפרד שיהיה אחראי על עולם המסוקים. גם מגבלות הטיסה הוחמרו, בעיקר באימונים משותפים עם כוחות חי"ר, ונכנסו שינויים נוספים בהם איחוד והתאמת נהלים בין טייסות "אחיות", המטיסות מסוקים מדגמים זהים.

כמו כן, במהלך השנה האחרונה הגו אנשי מערך המסוקים תכנית חדשה שעתידה לשמור על חיי הצוותים, כאשר הכוונה היא להתחיל ולהטמיע אותה כבר בשלבי קורס-הטיס. חלק מפתרונותיה נשענים על טכנולוגיות שונות או על חישובים פיזיקאליים אודות גובה ומהירות הטיסה, וחלקם על כלים מנטאליים במטרה לחולל את השינוי ולהטמיעו. תכנית זו באה לידי ביטוי באימונים ובסדנאות שעוברים אנשי צוות-האוויר.

"זה השלב בו נכשל חיל-האוויר בעבר ולכן הבנו שמדובר בשלב קריטי", אמר סא"ל עומרי, חבר בצוות ההטמעה של התכנית. "אנחנו צריכים לגרום לשינוי תרבותי במוחם של הטייסים ומדובר באתגר מנטאלי. גם לאחר תאונות בעבר הוציאו הנחיות חדשות בנושא, אך לא הצליחו לגרום לשינוי. נדרשנו להוציא לדרך שינוי תרבותי בטיסה בתנאי ראות מוגבלת במערך, על-מנת שאירועים מסוג זה לא יחזרו בעתיד".


ועדת עברי שהוקמה כדי לבדוק את נסיבות התאונה. בעקבותיה ערך חיל-האוויר שינויים משמעותיים במערך המסוקים | תמונת ארכיון

אסור להרים ידיים
בחזרה לעבר: "אנחנו לא מפעל אזרחי, אנחנו טייסת של הצבא. אי אפשר לסגור אותנו גם אחרי התאונות הכי קשות, כי את העבודה הזאת אף אחד לא יכול לעשות במקומנו", נכתב באותה הכתבה. שני עשורים אחרי ההתנגשות ועובדה זו עדיין עומדת איתנה ותקפה.

"זה קשה לקלוט, אבל העשייה שלנו מחוברת בצורה הדוקה לאסונות. המסוקים האלה מבצעים כל שנה דברים מדהימים: פינויים של לוחמים פצועים מלבנון, כיבוי שריפות, חילוצים של מטיילים שנפלו לקניונים, תובלות של ציוד, העברת פגים במשקל 500 גרם בין שני בתי חולים. המסוק הזה פשוט מציל חיים. צריך לעשות הכל כדי למנוע תאונות כאלה בעתיד, אבל כשזה קורה, אסור להרים ידיים ולהיכנע לאבל. אין אפשרות אחרת, אלא לחזור לטוס. זה הפתרון הטוב לכולם".


"אסור להרים ידיים ולהיכנע לאבל. אין אפשרות אחרת, אלא לחזור לטוס כי אף אחד לא יכול לעשות זאת במקומנו" | תמונת ארכיון