יומן ארועים

Bookmark and Share
כך הועברו מטוסים ישראליים לבורמה פורסם בתאריך 14.03.2017
תגיות: היסטוריה
הרבה לפני בג"ץ אליס מילר ותהליך שילוב הנשים בקורס-טיס, נשלחה טייסת למשימה בשירות מדינת ישראל. ג'קי מוגרידג', לשעבר טייסת בחיל-האוויר המלכותי, לקחה חלק במבצע "אורז" החשאי להעברת מטוסי ספיטפייר ישראליים לבורמה. סיפורו הייחודי של המבצע דרך עיניה של הטייסת
איתם אלמדון

מרץ, 1954. הימים הם ימי מבצע "אורז" במהלכו מכר חיל-האוויר 30 מטוסי ספיטפייר לבורמה, ובמקביל הכשיר טייסים וטכנאים בורמזים בישראל. המטוסים הוטסו לקפריסין ומשם הם נאספו והוטסו לבורמה. העסקה הביאה לשיפור ביחסים בין שתי המדינות ונתנה לישראל הזדמנות להיפטר ברווח ממטוסים שהוצאו מהשירות, כחלק מתכנית הסבה חילית שנועדה לקלוט במקומם מטוסי סילון מתקדמים. בשל צרכים ביטחוניים, הוטסו כל הספיטפיירים בעסקה דרך מדינות זרות ועל-ידי טייסים זרים, ביניהם ג'קי מוגרידג'. 

ג'קי מוגרידג', נוצרייה קתולית ובת למשפחה דרום-אפריקאית, הגיעה לבריטניה לפני מלחמת העולם השנייה כדי ללמוד טיסה. כאשר התנדבה לשירות בחיל-האוויר המלכותי הבריטי (ר.א.פ) הפכה לפקידת-תנועות, ורק אחרי ששורות הטייסים התדלדלו בקרבות, הסכימו הבריטים לנצל את ניסיונה בטיס. בתום המלחמה, לאחר שקיבלה מוגרידג' ציון מלכותי על ביצוע טיסות העברה רבות יותר מכל טייס בריטי אחר, חזרה לחיים שקטים לצד בעלה ובתה. בסוף 1953, במהלך חיפושיה אחר משרה, הגיעה מוגרידג' למשרדיה של חברת "אייר סרוויסס" בקרוידון. בראיון העבודה נאמר לה שלחברה יש חוזה עם ממשלת בורמה להטסת ספיטפיירים מקפריסין לבורמה, וכי הם זקוקים לטייס נוסף. לאחר שבוע הודיעו למוגרידג' כי היא התקבלה למשרה ועליה לצאת לקפריסין בעוד שבעה ימים, אף מילה לא נאמרה בכל הקשור למעורבות הישראלית במבצע. 


שיפור היחסים בין שתי המדינות: ראש ממשלת בורמה מסייר ברמת דוד בליווי מדריכי טיסה ישראלים | תמונת ארכיון

היעד: בורמה
בספרה "אישה טייסת" מתארת מוגרידג' את הרגע בו גילתה מהיכן מגיעים המטוסים באמת, לאחר שהגיעה לקפריסין: "אחרי שעברנו סידורי-מכס ורישום כניסה לאי, הייתה לי הזדמנות ראשונה לשאול את רובינסון (מוביל הטיסות), בשתותנו כוס תה, 'היכן הספיטים? לא ראיתי שום ספיט בשדה. האם הם במוסכים?'. 'יהיה עליכם לדעת במוקדם או במאוחר', הוא אמר. 'הספיטים נמצאים בישראל'. 'ישראל?!' 'ששש...', הוא הרים אצבעו לפיו והביט סביבו. 'אך מה סיבת הסודיות?', שאלתי. 'יש שם מלחמה', ענה רובינסון בפשטות. 'והערבים מקיימים חרם על ישראל. זו הסיבה בגללה אנו טסים מקפריסין ולא מישראל. כל זמן שהם מאמינים שאין לספיטים קשר עם ישראל, נוכל לטוס מעל טריטוריה ערבית ולתדלק בבסיסי ר.א.פ. בעיראק. זו גם הסיבה לכך שעלינו ללבוש מדי ר.א.פ. אם הם יגלו שמקור המטוסים בישראל נהיה בצרה, ולכן החזיקו פיותיכם סגורים'". 

לאחר 11 ימים נחתו טייסי חיל-האוויר הישראלי בקפריסין. "עלי להודות שנעצתי מבטים בישראלים", כותבת מוגרידג' בספרה. "איני יודעת אם ציפיתי שיהיו קרניים לראשיהם, אך הופתעתי מעט כשנוכחתי לדעת שהם נורמאליים לחלוטין". לאחר הדרכה של הטייסים הישראליים וניסיון המראה שכשל בשל תקלה במנוע, המריאו באיחור של יום מטוסי הספיטפייר מקפריסין. הפעם התנהלה הטיסה כשורה וכעבור מספר שעות נחתו המטוסים בשדה התעופה חבניה בעיראק. למחרת, הם המריאו אל בחריין אך נאלצו לנחות בעיראק אשר נמצאת במחצית הדרך, זאת עקב תקלה באחד המטוסים. תוך כדי הנחיתה, התרסק אחד המטוסים בשל תקלת אנוש והטייס שלא נפגע נאלץ לסיים את חלקו במבצע. שאר הטייסים קיבלו הוראה ממוביל הטיסה לעזוב את שדה-התעופה במהירות האפשרית כדי לא למשוך תשומת לב רבה מדי מצד העיראקים. 


"היכן הספיטים? לא ראיתי שום ספיט בשדה". המטוסים הוטסו דרך מדינות זרות ועל ידי טייסים זרים | תמונת ארכיון

הנחיתה בביירות
רובינסון ומוגרידג' השלימו את הטיסה לרנגון שבבורמה ללא תקלות, נחו שם יום אחד ושבו לקפריסין. בקפריסין הצטרפו אליהם שני טייסים חדשים מאנגליה תוך גל גואה של שמועות לקראת הטיסה הבאה לבורמה, בה עמדו להשתתף ארבעה מטוסים. על אף גל הפרסומים בעיתונות על כך שישראל עומדת מאחורי המבצע, הוחלט להמשיך בטיסות. בעצירת ביניים בכלכותה שבהודו ביצע מוביל הטיסה רובינסון, שסבל מחום וחולשה, נחיתה גרועה מאוד. המטוס שלו ניזוק ולפיכך המשיך רובניסון במטוסה של מוגרידג', ואילו עליה הוטל לפקח על תיקון המטוס שלו. כעבור עשרה ימים מסרה מוגרידג' את המטוס לטייס בורמי ושבה מיד לקפריסין לטיסה נוספת. 

מוגרידג', שנחתה בשדה ניקוסיה שבקפריסין, הבחינה שאין מטוסי ספיטפייר בשדה. התברר לה כי בהוראה שהגיעה מלונדון נאסר על המטוסים לנחות בשדה בחבניה, ולפיכך החליט רובניסון לנחות בבגדד. שם סירבו להתיר לו לנחות והוא נאלץ לחזור, כשמטוסי-קרב חמושים מלווים אותו. קלקול מנוע באחד הספיטים והחשיכה שירדה אילצו אותם לבצע נחיתת חירום בביירות. הם נאסרו והמטוסים הוחרמו. כעבור שלושה ימים קיבלה מוגרידג' מברק מ"אייר סרוויסס" בו נאמר כי יתרת החוזה מבוטלת וכי עליה לשוב ללונדון.


הגיעו לארץ בסוף שנת 1949. "הספיט השחור" לאחר ששופץ וחזר לטוס | תמונת ארכיון

ממשיכים במבצע
אך כאן לא מסתיים הסיפור. כעבור חודש צלצל הטלפון בביתה של מוגרידג' והיא נקראה להגיע לשגרירות ישראל לצורך המשך מבצע הספיטפיירים. כמו כן, נאמר לה כי הטייסים בביירות יצאו בשלום לאחר שנחקרו, נקנסו ונערך בהם חיפוש, ושהמטוסים עדיין שם. בשגרירות הציגו למוגרידג' את שלושת הטייסים הזרים איתם תטוס והסבירו לה על שינוי נתיב הטיסה הישן, זאת על מנת להימנע ממעבר מעל שטחים ערביים. התכנון היה לטוס ישירות מישראל לתורכיה, להמשיך מזרחה לגבול פרס ואז לפנות דרומה לקרמנשח (איראן) - ומשם ישירות לבורמה. בפועל, התכניות השתבשו והטייסים נאלצו לנחות בשדות תעופה שונים מהמתוכנן. כך למשל, היו צריכים הטייסים לנחות בשדה התעופה שרג'ה שבאיחוד האמירויות, אך מכיוון שהשייח' המקומי סירב לארח מטוסים "בעלי עבר יהודי", הם נאלצו לנחות באיראן. 

עם נחיתתם, התרסק אחד המטוסים על מסלול בוצי בלתי סלול כך שהוא ניצב על החרטום וזנבו כלפי מעלה. אף על פי שהטייס לא נפגע, המשך המבצע התעכב במספר ימים שכן היה צריך לחלץ את המטוס ולהמתין עד להתייבשות המסלול המדברי. לבסוף המריאו המטוסים לכיוון פקיסטאן ומשם המשיכו להודו. לאחר תדלוק המריאו הטייסים לכלכותה, שש מאות מייל מזרחה, על אף אזהרת החזאי על מונסון מתקרב. 

לאחר טיסה מורכבת תוך כדי סופה הצליחו הטייסים לנחות בשלום ועם נחיתתם דאגו קציני חיל-האוויר ההודי להכניס את הספיטים למוסך, לפני פרוץ הסופה הבאה. בבוקר למחרת, המריאו הטייסים אל עבר בורמה ונחתו בשדה התעופה רנגון - היעד הסופי של המבצע. "כשפתחתי את חופת התא והקצין הבורמי ניגש אלי, לא היה לו מה לומר פרט ל'הי' קצר שהפליט לעברי, כאילו הגעתי מטיסה קצרה משדה סמוך", מסכמת מוגרידג' בספרה את המבצע המורכב. "'הי', עניתי לו, ובכך סיימתי את טיסת ההעברה הרביעית מתל-אביב לרנגון".