יומן ארועים

Bookmark and Share
אלוף (מיל') אליעזר שקדי חוזר לתקיפת הכור בסוריה פורסם בתאריך 21.03.2018
תגיות: פעילות מבצעית , מבצעי , רעם (F-15I) , סופה (F-16I) , טייסת "הפטישים"
עם חשיפת מבצע "ניגון שקט", תקיפת הכור הגרעיני בדיר א-זור בסוריה בשנת 2007, מספר אלוף (מיל') אליעזר שקדי, מפקד חיל-האוויר בעת המבצע, על ההכנות, השיחה עם ראש הממשלה רגע לפני הפעולה, ניהול המבצע מתא השליטה, החשש ממלחמה וסגירת המעגל שלו ושל אביו
טל גלעדי | צילום: ארכיון בטאון חיל-האוויר, קורל דביר וענף היסטוריה חיל-האוויר

מתי הייתה הפעם הראשונה שהבנת שיש בסוריה פעילות גרעינית?

"כמפקד חיל-האוויר הייתי מקפיד תמיד שיביאו אלי את הידיעות הגולמיות ולא רק את הערכת המודיעין המעובדת. אחת הידיעות הגולמיות ששמעתי בנובמבר 2006 בפורום מבצעי של חיל-האוויר, הייתה מוזרה לאוזני. היא תפסה את תשומת הלב שלי וביקשתי מאנשי המודיעין שיבדקו כל דבר סביב זה ויגיעו אלי לפגישה ייעודית בנושא".

כמה ידיעות כאלה אתה שומע בחודש?

"המון. אבל זאת משכה את עיני. שבוע אחר כך הגיעו אלי אנשי המודיעין ושם נאמר לראשונה שיכול להיות שהערכה, לא מבוססת עדיין, כי אין פרטי מקום ולא פרטי זמן, שיש פעילות גרעינית בסוריה. אני מבין שאם אני שומע על זה בפעם הראשונה, כנראה ששאר המפקדים בצה"ל ואולי גם מחוצה לו לא מודעים לדבר. אבל מאחר ולא ידעו איפה הכור או באיזה כור מדובר, זה עוד לא תפס מקום משמעותי. הפעם השנייה ששמעתי על הנושא הייתה במרץ 2007, בנקודה ההיא הובן בוודאות שיש כור גרעיני בדיר א-זור. לא ידענו בידיוק איך הוא נראה, מה מצבו, קר או חם, ומה יש בסביבתו. הדבר היחיד שהבנתי הוא שיש כאן איום דרמטי על מדינת ישראל".

 
עיצוב גרפי: שני סולומון

כור גרעיני הוא האיום הבטחוני הגדול ביותר, זה לא עוד מחסן תחמושת.

"הוא יכול לשנות סדרי עולם. הדבר השני שהבנתי הוא שבאותו הרגע צריך חיל-האוויר לשנות את סדרי העדיפויות שלו באופן טוטאלי, כאשר הטיפול בכור יקבל עדיפות עליונה על פני כל דבר אחר שאנחנו מתעסקים בו. החלטתי שעלינו להכין תוכנית מבצעית מיידית, למקרה בו ראש הממשלה רוצה שנתקוף תוך פרק זמן מאוד קצר. תוכנית למחר בבוקר. במקביל חשבתי שהדבר יכול להתפתח למלחמה, כך שאנחנו מפתחים תוכנית מבצעית לתקיפה ובמקביל נערכים למלחמה".

מה רמת ההפתעה?

"ההפתעה היא גדולה והיא נבעה בעיקר מזה שהגרעין נמצא דווקא בסוריה, שהיא יחסית קרובה לישראל. במקום שאנחנו מכירים, בנו במשך מספר שנים כור גרעיני. ושבתוך זמן קצר הוא יכול להיות חם. לו היה הגילוי מתעכב בעוד כמה חודשים, העולם היה יכול להיות במקום אחר. ברגע שנודע לי על זה ושהידיעה החלה לטפס לדרג המדיני, חשבתי שצריך לפעול כמה שיותר מהר ושמדינת ישראל היא זאת שצריכה לבצע את הפעולה".

לסמוך רק על עצמנו.

"כן, זאת תמיד הייתה הפילוסופיה שלי. ראש הממשלה (אהוד אולמרט, ט"ג) שמאוד הערכתי אותו והוא העריך את חיל-האוויר, חשב דווקא שהאמריקאים צריכים לבצע את זה והבנתי את השיקולים שלו, אבל במקביל האמנתי שאנחנו צריכים להתכונן בכל הכוח".

מה הצעד הראשון שאתה עושה?

"מספר לקבוצה מצומצמת מאוד של אנשים בחיל-האוויר. הראשונים ששותפו היו רמ"ח מבצעים ואיתו ראש להק מודיעין, ראש המטה וראש להק אוויר".

איך מבשרים על דבר כזה?

"בצורה הכי קורקטית שיש. זה המצב, בונים כור גרעיני ואנחנו נעשה הכל כדי להשמיד אותו על ידי כמה שיטות שנפתח, ובמקביל גם נתכונן למלחמה. ככה הם יצאו לדרך. מיד אחריהם הוקם צוות תכנון ששותף בסוד, חבורה של קצינים צעירים. הם התחילו לעבוד על התוכניות ותוך כדי קיבלו פרטים חדשים על המטרה מגורמי המודיעין. ברקע, שאלנו את עצמנו מה המשמעות האופרטיבית של מקרה בו המבנה פתאום מתגלה והופך להיות פומבי".


ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, רא"ל (מיל') דן חלוץ ואלוף (מיל') אליעזר שקדי בבור חיל-האוויר במהלך מלחמת לבנון השנייה

אתה מעורב אישית בכל צעד וצעד בתוכניות התקיפה?

"כדי לפתח את תוכנית התקיפה המבצעית שהציע חיל-האוויר, נפגשנו אצלי בלשכה ושמעתי את כל המעורבים בדבר בתוך החיל. היו 16 דיונים אצלי בנושא הכור, כמעט בכל שבוע. ככל הדברים הבשילו, החלטתי ללכת אל הטייסות המתעתדות לתקוף. טסתי ב"רעם" וב"סופה" כדי לראות במו עיניי את היכולות ואת הביצועים שיש ברשותנו. טסתי עם מפקד טייסת "רעם" ועם מפקד טייסת "סופה", שהדגימו לי את היעפים והבנתי מה המשמעות ההטסתית של כל חימוש שנבחר".

ועכשיו, בשקט

באמצע חודש יולי 2007, חמישה חודשים מאז הגילוי הוודאי של הכור, הודיע הממשל האמריקאי לראש ממשלת ישראל דאז, אהוד אולמרט, כי הצבא האמריקאי לא יתקוף בעצמו את המטרה. ראש הממשלה החליט שלא להמשיך להעמיק בנתיב הדיפלומטי אלא שמדינת ישראל בעצמה תטפל במטרה.


ממבצעי התקיפה. חצרים 2018

"דיפלומטיה הייתה עלולה לייצר מצב של גילוי הכור או התעכבות של התקיפה, שתגרום להתחממות הכור עד כדי מצב שלא תתאפשר פעולת השמדתו. כחיל-האוויר הבנו יחד עם הדרג המדיני, שכאשר מדינת ישראל בוחרת לתקוף בעצמה, היא מסתכנת בפתיחת מלחמה כתגובה לתקיפה. הבנו בנקודה ההיא שלא מדובר רק בתקיפת הכור אלא בלעשות זאת בחתימה נמוכה ובחשאיות מוחלטת. אני זוכר שעצרתי דיון של אנשי מחלקת מבצעים אצלי בלשכה. הם הציגו את התוכניות ואני אמרתי 'עצרו, הבנתי. תודה. את זה אנחנו מכירים. עכשיו אני מבקש שתעשו רק דבר אחד - תתמקדו בלהפוך את המבצע הזה לחשאי'. השתמשתי במשפט שאותו אני זוכר עד היום, 'ככל שנעשה זאת בחתימה נמוכה, הסיכוי שנצליח בפעולה יהיה יותר גדול".

והצלחנו.

"אני חושב שאכן הצלחנו כי הדבר המרתק ביותר במבצע הזה, הוא שבעיני עד היום הצד השני לא מבין מה היה ואיך היה. עשור אחרי, הם מבינים שהכור הושמד אבל לא מבינים איך באנו, השמדנו והתאדנו".

מדינות אחרות מסביב הבינו?

"לדעתי לא".


מכתב אלוף (מיל') אליעזר שקדי ללוחמים, לקראת יציאתם למבצע

איך נראים הימים אחרונים לפני התקיפה?

"ביום חמישי בערב עשינו מודל מבצעי והזמנתי את הרמטכ"ל (רא"ל (מיל') גבי אשכנזי, ט"ג) לצפות בו מבור השליטה, הוא עדיין התלבט בין כל התוכניות ובין כל האלטרנטיבות. ירדנו לתא שליטה יחד והראיתי לו איך אנחנו מנהלים את זה. אחר כך עלינו ללשכה שלי וישבנו שם במשך שעתיים. דיברנו על האלטרנטיביות שמונחות מול צה"ל, הוא התייעץ איתי ואני נתתי לו את ההערכה שלי. מהמשרד שלי הלכנו הרמטכ"ל ואני לפגישה עם שר הבטחון, יחד עם ראש המוסד וראש אמ"ץ. סוכם שתהיה ישיבת קבינט למחרת. אמרתי לרמטכ"ל, 'שיהיה בהצלחה בקבינט, אני הולך לטפל בעניינים האחרונים שנותרו לנו בחיל-האוויר'".

בשלב ההוא אתם מודיעים לשדה, לטייסות?

"בשלב ההוא עדיין אף אחד לא ידע. אמרתי שאני אהיה היחיד שלא ישן בלילה. סיכמתי עם הרמטכ"ל שחיל-האוויר יתכונן לתקיפה כאילו תיערך מחר בערב, ואם יוחלט פתאום שלא, רק נעצור את ההמראה של המטוסים".

ביום שישי לפני הביצוע נפגשתם אצל ראש הממשלה.

"נפגשנו בבית של ראש הממשלה ושם הוצגו החלופות השונות להשמדת הכור. הוא פנה אלי ישירות ושאל אותי מה אני ממליץ. אמרתי לו שאני ממליץ על התוכנית האווירית שהוצעה. לא הרגשתי שאני צריך לשכנע אותו אלא לפרוס את האמת שלי באופן הכי בהיר. פשוט להניח אותה על השולחן".


תיעוד תקיפת הכור הגרעיני בסוריה

היה בטחון בקרב הדרג המדיני בבחירה בכוח האווירי?

"כשצריך לטפל במטרה רחוקה, היה לי ברור על מי ראש הממשלה יסתכל כשהוא ישאל 'האם יש לכם פתרון מבצעי?', הוא יסתכל על בן אדם אחד, בכל המערכת. יש משמעות להערכות של הצבא כולו ולכן לרמטכ"ל יש משמעות גדולה, וגם למודיעין תמיד יש מקום, אבל בשורה התחתונה, הוא מסתכל על מפקד חיל-האוויר. ביני לבין עצמי, קיבלתי החלטה עקרונית, שחיל-האוויר יעשה הכל כדי שאם השאלה הזאת תעלה, ניתן את התשובה המבוססת ביותר. לא הסכמתי אף פעם להיות במצב בו אין לחיל-האוויר פתרון להציע".

ובמשימה הזאת, של השמדת כור גרעיני?

"בסוף הפגישה שערכנו יום לפני התקיפה, ביקשתי ממנו לדבר בארבע עיניים. הרגשתי שיש משמעות גדולה לזה שהוא ישמע ממני באופן אישי את ההבטחה ואת המחויבות שלי אליו. אמרתי לו שאני משוכנע שאנחנו נצליח להשמיד את הכור ושלמיטב הערכתי, נצליח להגיע לרמה גבוהה של חשאיות כך שלא תתפתח מלחמה בעקבות זה. אני זוכר אותו מסתכל לתוך עיניי בעיניים חודרות, לוחץ את ידי ואומר לי, 'הבנתי מצוין מה אתה אומר'".

מה יוצר אצלך את הביטחון לתת את ההבטחה הזאת לראש הממשלה?

"זה היה המכלול כולו. הטיסות בטייסת, האנשים שהגיעו אל חדרי והסבירו כל חלק בתוכנית, האמונה שהייתה לי בצוותי האוויר ובמדיניות שהתוותי להם עבור התקיפה הזאת".

בימים האלה אתה הופך למתוח, לחוץ, חסר סבלנות?

"להיפך. כשיש מתח אני מצליח לנקות את כל הדברים שמסביב. אין פחד אלא מיקוד מבצעי טהור".

להטיל את הביצה

למה בחרת ביום כל כך עמוס וגורלי לרדת לבסיסים?


"היה לי חשוב שבמקרה כזה, הצוותים המבצעים ישמעו את הדברים ממני ולא בתיווך של מכתב או פקודה צבאית. טסתי אל הלוחמים בבסיסים וחשפתי בפניהם את המטרה ואת המשמעות שלה. אתה שולח אנשים אל מקום מסוכן, למשימה הכי משמעותית שהם יעשו בחיים שלהם. לחצתי לכל אחד את היד ואמרתי להם שאני סומך עליהם. נתתי להם גם כמה דגשים מבצעיים שרציתי שהם ישמעו ממני. האחד, שאין מצב שאנחנו חוזרים מבלי שהכור הזה מושמד, השני הוא שאסור לנו ליפול והשלישי, שמנוגד למה שאני תמיד אומר, הוא שאסור להפיל מטוסים".


מפקד הבסיס מקבל את פניהם של אנשי צוות-האוויר לאחר התקיפה

זה מנוגד לכל אינסטינקט של טייס.

"כן, והדגשתי את זה מאוד. מה שזה אמר בפועל, זה שלקחנו סיכונים מסוימים כדי לא להפיל מטוסים. אמרתי להם שאם הם מזהים מצב שבו צריך לקחת צ'אנס שיבוא על חשבון הבטיחות, הם לוקחים אותו. יש להם אישור ממני. הרגשתי שאי הפלת מטוסים ואי נפילה בעצמנו, היא שתאפשר להכיל את התקיפה בצד השני".

אתה זוכר התרגשות מיוחדת של הלוחמים בטייסות, אלה שרק לפני כמה שעות שמעו לראשונה על המטרה?

"בגלל שאני מכיר את העולם הטיסתי כטייס בעצמי, אני יודע להגיד שכאשר יש משימה גדולה, אתה עובר במהירות למוד ממוקד ומעבר למשימה שום דבר לא מעניין אותך, רק איך תפגע במטרה. ראיתי שהם נסערים ומתרגשים, אבל גם שהם מאוד מרוכזים. דיברתי באותה ההזדמנות גם עם מפקדי הבסיסים והכנתי אותם למצב של מלחמה. כך גם עשה הרמטכ"ל עם אלופי צה"ל ואלוף פיקוד צפון (רא"ל גדי איזנקוט, ט"ג) שאסף לחדרו את כל מפקדי האוגדות".


העלייה למטוס לקראת התקיפה

מהבסיסים המשכת לתא השליטה, ממנו ניהלת את המשימה בעצמך.

"היה תא שליטה שממנו ניהלנו את כל המבצע ובו היו אנשי המודיעין והמתכננים, וחדר צדדי נוסף שאליו נכנסו ראש הממשלה, שר הביטחון, שרת החוץ, הרמטכ"ל, סגן הרמטכ"ל, ראש אמ"ן וראש אמ"ץ. ראש להק המודיעין הסביר להם מה הם רואים ככל שהתקדם המבצע".

איך אתה מרגיש כשהצוותים מדווחים בקשר "אריזונה", בעת פגיעת החימוש בכור?

"הייתה שמחה גדולה בתא אבל מיד אמרתי לכולם לחזור למקומות שלהם כי לא נגמר עדיין כלום".

לא הרגשת שום התפוגגות מתח?

"יש רק הרגשה טובה בשלב ההוא, אבל המיקוד במבצע נשאר. כשמנהלים דבר כזה, לא חושבים תוך כדי כמה זה גדול או כמה זה משמעותי אלא רק איך מבצעים את המשימה באופן מושלם. רק אחר כך אפשרתי לעצמי לחוות את השמחה וההקלה. לא יצאתי מהתא עד שהמטוסים הגיעו למקום בו הרגשתי שקט. מיד אחר כך הלכתי לראות את ראש הממשלה בחדר הסמוך, אמרתי לו שביצענו את מה שנשלחנו לבצע על ידו ועל ידי ממשלת ישראל. כל החימושים פגעו בול במטרה והמטוסים חזרו בשלום. הוא היה נרגש מאוד ונתן לי חיבוק גדול".

בנקודה ההיא מתחיל מתח חדש, שאולי מדינת ישראל ניצבת בפני תחילת מלחמה?

"במקביל לתא שממנו ניהלתי את המבצע, עמד בכוננות תא שליטה לפתיחת מלחמה. חשבנו שאולי נמשיך אליו, לנהל ממנו את המלחמה שתפרוץ. המתנו 12 שעות מתוחות שבהן חיכינו לראות אם ישנן התפתחויות ואחריהן הורדנו בהדרגה את רמות הכוננות".

למחרת בבוקר מתחילים הפרסומים הזרים בדבר תקיפה צבאית בדיר א-זור.

"אף אחד שהיה מעורב בדבר לא דיבר על זה. הגדולה של חיל-האוויר כפי שאני רואה את זה, היא שבאופן אוטומטי ההצלחה של הארגון, ההצלחה הקבוצתית, הופכת להיות הצלחה אישית של מי שמשרת בו, גם אם הוא לא תקף באופן אישי. לאשתי לא סיפרתי על זה באופן ישיר במשך עשור. היא הבינה כשראתה את הכתבות שפורסמו בארץ ובעולם".


ממבצעי התקיפה. חצרים 2018

התעסקת בנושא הזה חמישה חודשים, לא ראו עליך?

"בתקופת ההכנות אשתי הרגישה שמשהו קורה, הרבה לילות לא חזרתי הביתה. היא אמרה לי 'תטילו כבר את הביצה הזאת. אני לא יודעת מה היא, אבל תטילו אותה כבר'".

המשימה שגדולה מכולנו

לאורך ההכנות, הבנת את המשמעות האדירה של הדבר שלפניו אתם עומדים?

"הרגשתי מהרגע הראשון שהמשימה הזאת גדולה מכולנו. היא קשורה בקיום של מדינה ושל עם ולכן גדולה מאדם כזה או אחר, לא משנה מה תפקידו. הוא רק נמצא במקום הזה ותפקידו לעשות הכי טוב כדי שזה יצליח".


אנשי צוות-האוויר לאחר חזרתם מהתקיפה

הייתה משמעות לכך שהמבצע התקיים שנה בלבד אחרי מלחמת לבנון השנייה?

"המבצע הזה היה בסדר גודל גדול פי כמה וכמה. בשונה מבלבנון השנייה, התכנון המבצעי נערך כאן בתוך זרוע אחת, אצלנו. מבחינת מסקנות שהופקו ברמת הקשר בין הזרוע האווירית לבין הזרועות האחרות, המרכזיות שבהן כבר הוטמעו".

הגילוי המאוחר של הכור ועם זאת המדויק, מוכיח שוב שאנחנו לא יודעים את מה שאנחנו לא יודעים. איך מגלים את הנסתר?

"אתה צריך להיות חשדן מאוד בנוגע למה שאתה חושב שאתה יודע בוודאות. אני מאוד מאמין בצוות אדום, מיניתי כמה קצינים שאמרתי להם שהם לא חייבים לי כלום, לא תלויים בי בדבר. חובתם היחידה היא לתקוף את כיווני המחשבה שלנו, להסביר לנו למה אנחנו טועים".

ד"ש לאבא

במדינת ישראל יש עיסוק מיוחד בסוגיה הגרעינית?

"אנשים כאן מבינים באופן אינטואיטיבי וגם לוגי שעמידה מול איום גרעיני הוא יותר מכל מה שהכרנו. זאת לא מלחמה מול גוף טרור, זאת לא מלחמה מול מדינה. נשק גרעיני הוא Game Changer. אם יהיה איום גרעיני שיופעל כלפינו, הוא איננו באותה סקאלה של כל מה שידענו עד היום".

בגין קרא לזה בשנות השמונים שואה שנייה.

"בצדק. ההיסטוריה של העם שלנו מבהירה דבר אחד והוא שאנחנו לא יכולים לעשות טעות גדולה עוד פעם, פשוט לא יכולים. ונשק גרעיני הוא טעות גדולה. הגישה צריכה להיות שאנחנו לא שוכחים את מה שהיה, סומכים רק על עצמנו ושכדאי מאוד לא להתעסק איתנו".


מכתב ראש הממשלה לאלוף (מיל') אליעזר שקדי

בחודשים בהם היה מצוי חיל-האוויר בהכנות לתקיפה, חשבת על ההורים שלך, ניצולי השואה?

"כן. במכתב שראש הממשלה שלח לי אחרי התקיפה, בסיום המלל המודפס הוא כתב בכתב ידו 'וד"ש לאבא'. ראש הממשלה הכיר את אבא שלי ובשתי מילים עשה את החיבור ואמר הכל. את המכתב הזה הראיתי לאבא שלי כמה חודשים לפני שנפטר, כדי שילך לעולם הבא כשהוא מבין שהיה איום ועשינו את מה שצריך".

סגרת עבורו מעגל. לפני שאבא שלך נפטר הוא אמר שהלוואי שההורים שלו היו רואים את הבן שלו הופך למפקד חיל-האוויר. אתה כן הספקת לספר לו על הדבר הגדול שעשית.

"כשהיה בן עשרים הוא קפץ מרכבת המוות שיעדה היה אושוויץ ונשאר לבד בעולם הזה. הוא לא היה אדם דתי, אבל הרגיש שיש לו תפקיד בעולם הזה. באופן הכי סימבולי, הוא היה בקטסטרופה הגדולה ביותר ואז היה חלק מהנס הגדול ביותר".