יומן ארועים

Bookmark and Share
אסון בערבה: הלוחמים שמאחורי החילוץ פורסם בתאריך 07.06.2018
תגיות: 669 , מערך המסוקים
ביום חמישי, ה-26 באפריל, הוקפצו אנשי טייסות המסוקים ולוחמי יחידה 669 לזירת האסון בנחל צפית שבערבה. עשרה נערות ונערים נספו באסון ו-13 חולצו בשלום. הלוחמים שהוזנקו לאירוע מספרים לאתר חיל-האוויר על רגעי החילוץ הדרמטיים. "אחד החילוצים המורכבים ביותר שראיתי"
יעל פוקס וכרמל שטרן

"לוחם מהצוות שלי נכנס לתוך השיטפון, הוא טיפס לגומחה בתוך הסלעים. היו שם ארבעה נערים בתוך חריץ קטן בסלע שנופפו למסוק שלנו עם בגד. אנשים חושבים שהכבל שאיתו יורדים המחלצים מהמסוק עומד ישר, אך במציאות הוא מטלטל מצד לצד וראיתי איך הלוחם התנגש שוב ושוב בסלעים. כשהגיע אל הנערים, הוא חילץ קודם נערה שהייתה במצב הכי פחות טוב מבין הארבעה והעלה אותה למסוק. ככה, ארבע פעמים עד שחילץ את כולם. בכל פעם אתה מבין עד כמה התרחיש הזה מסוכן והבטן מתהפכת", כך שחזר רס"ן ד', סגן מפקד יחידה 669 (יחידת החילוץ והפינוי הקרבי בהיטס) את רגעי החילוץ הדרמטיים מזירת אסון השיטפון בערבה.

 
צילום: חיים הורנשטיין

ביום חמישי, ה-26 באפריל, בשעות הצהריים התקבל דיווח על אירוע היסחפות של קבוצת נערים ונערות ממכינה קדם צבאית אשר נקלעה לשיטפון בנחל צפית שבאזור צומת הערבה. עם תחילת האירוע, הוקפצו לנקודה צוות רפואי מגדוד "ברדלס", שלושה מסוקי "יסעור" (CH-53) ושני מסוקי "ינשוף" (בלאק-הוק) ועליהם לוחמי יחידה 669, וכן מסוק קרב מסוג "שרף" (אפאצ'י-לונגבואו) לצורך סריקות וחיפוש אחר הנעדרים. באסון נספו עשרה צעירים, שניים נוספים נפגעו באורח קל עד בינוני ו- 13 צעירים חולצו בשלום על-ידי אנשי טייסות מסוקי-הסער ולוחמי יחידה 669.


צילום: מאור קינסבורסקי, פלאש 90

"אחת שהכרנו את האירוע, הובלתם פעילות רחבת היקף לאיתור והצלה של הנערים מתוך יוזמה וחתירה להצלת חיים", אמר מפקד חיל-האוויר, אלוף עמיקם נורקין, ללוחמים שהובילו את מבצע החילוץ. "זה מה שאני מצפה מעצמנו, וכך נהגתם. אני מודע למורכבות המקצועית והאישית. מאחל לעצמנו שלא נדרש לכך, אולם אם יהיה עלינו לפעול - שנפעל בגישה זו". להערכתו האישית של מפקד חיל-האוויר, הצטרף גם נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, ששוחח עם אלוף נורקין יום לאחר האירוע וביקש להעביר את הערכתו לאנשי חיל-האוויר.

לא עוצרים
"הייתי בכוננות רגילה בטייסת בתור קברניט. אחרי שסיימנו חילוץ באזור ירושלים, קיבלנו הוראה לטוס דרומה לאירוע. המידע היה מעורפל מאוד ולא ידענו למה לצפות. לפעמים אתה מקבל מידע שונה ממה שקורה בפועל, אז אתה לומד לקחת הכל בעירבון מוגבל", תיאר סרן ע', טייס בטייסת 123 ("ציפורי המדבר"), שהטיס בעת האירוע מסוק-סער מסוג "ינשוף". "בהמשך הבנו שמדובר באירוע עם שטפונות ונחלים זורמים, מה שנחשב לאירוע קיצוני בטייסות מסוקי-הסער".


צילום: מאור קינסבורסקי, פלאש 90

בנוסף לאנשי צוות-האוויר מטייסת 123, לקחו חלק באירוע כלל טייסות מסוקי-הסער של חיל-האוויר מהבסיסים פלמחים ותל-נוף, מסוקי-קרב מבסיס רמון וכן אנשי היחידה לשיתוף פעולה (יחשת"פ) שהשתתפו בניהול החפ"ק הקרקעי. במבצע החילוץ השתתפו עשרה כלי-טיס בשטח אווירי מצומצם, מה שהפך את האתגר לגדול אף יותר. 

"בטרם הגענו, הצלחנו לקבל את תמונת מזג-האוויר ממסוקים בתא השטח ויחידות הבקרה עזרו לנו להבין היכן נמצאים נתיבי טיסה פנויים", הסביר סא"ל ג', מפקד טייסת 124 ("החרב המתהפכת"), שזינק גם הוא לאירוע יחד עם טייס נוסף ושני מכונאים מוטסים. "כמות המסוקים בשטח הייתה גדולה, אבל הצלחנו ליצור תיאום בינינו. חילקנו גזרות פעולה, החלטנו מי מוביל המשימה בשטח וקבענו מי מוביל התעבורה באוויר. הנחל חולק לגזרות, כך שכל מסוק היה אחראי על הסריקות לאחר הנעדרים באזור המוגדר לו".

ככל שהזמן עבר, רף הלחץ גבר. כעבור שעה טרם נמצאו כלל הנעדרים ולא היה מידע על מצבם, אך הלוחמים המשיכו במשימתם. "בהתחלה כשאתה מוזנק לחילוץ, אתה מגיע ברוח אופטימית. אתה בטוח שתחלץ ניצולים ובמקרה הכי גרוע תטיס אותם לבית-החולים. כשהבנתי את המצב סביבי האופטימיות התפוגגה", שיתף סרן ע'. "החיפושים היו קשים. המטרה היא לחפש אדם בודד בשטח מאוד גדול, בין אם שרד את השטפון ובין אם לא".

"תעשה לי טובה, תחזיר אותם בחיים"
רס"ן ד', סגן מפקד טייסת 118 ("דורסי הלילה"), כלל לא היה בכוננות כשהגיע הדיווח הראשוני לטייסת. "בעת ההזנקה התקבלה החלטה של מפקד הטייסת, שהבין את גודל ומורכבות האירוע, לשלוח 'יסעור' (CH-53) נוסף לזירה. כשאני בכוננות אני נמצא בדריכות, ולכן המעבר משגרה לריצה למסוק היה ממש מאפס למאה", נזכר רס"ן ד'. הדיווח הראשון קבע כי נסחף אוטובוס עם 20 ילדים בתוכו. "זה מסוג ההזנקות שאתה לא רוצה לשמוע. הגענו למוקד האירוע, והמסוק השני שהגיע לפנינו החל בפינוי וחילוץ הפצועים הראשונים. דיברנו עם מפקד יחידת החילוץ האזרחית שאמר לנו לנחות ולאסוף איש חילוץ על מנת שיראה לנו היכן בהמשך הנחל יש לכודים. הוא אמר משפט שנשאר איתי לכל אורך האירוע - 'תעשה לי טובה, תחזיר אותם בחיים. הם הילדים של כולנו'".


תמונת ארכיון

צוות ה"יסעור" בפיקודו של רס"ן ד' החל בחיפושים. "הצלחנו לזהות שני נערים שעומדים בגובה. לא היה אפשר לדעת אם השיטפון הולך לעלות גבוה יותר, וכשהתקרבנו אליהם ראינו שהם מסמנים לנו עם הידיים לכיוון נערים נוספים שלכודים בהמשך הנחל במצב קשה יותר", שחזר רס"ן ד'. "אחרי התייעצות עם צוות המסוק, החלטתי להמשיך אל הנערים הללו. מצאנו מוקד נוסף, גם בו האמנו שיש שני נערים, אך לשמחתנו מצבם היה טוב יותר מזה של הראשונים שמצאנו. המשכנו לחפש עד שקיבלתי החלטה לחזור אל שני הנערים הראשונים, שהתבררו כארבעה. הורדנו לוחם, בחילוץ הכי מורכב שיצא לי לראות. הנקיק היה צר והלוחם לא התנתק מהכבל בשום שלב, לא היה לו איפה לעמוד. התעקשנו להיות מקצועיים, אך לא יכולתי שלא להיות מוטרד ממורכבות המשימה. כשסיימנו לחלץ את כל הארבעה המשכנו למוקד השני, בו התברר שהיו לא שניים אלא חמישה נערים. החילוץ כולו ערך כשעה וחצי".

"אחד החילוצים המורכבים ביותר שראיתי"
הסריקות המשיכו וקושי נוסף עלה - דלק המסוקים התחיל לאזול. "הצלחנו להתחבר למשימה ולהבין את מי אנחנו מחפשים, איך הם נראים והיכן בערך הם אמורים להיות. כשהבחנו במחולץ, הורדנו אלונקה שנמצאת תמיד בבטן המסוק וחילצנו אותו", פירט סא"ל ג'. "בנחיתה אחרי החילוץ, פגשנו בחוליית 669 שנשארה על הקרקע בגלל שאזל הדלק במסוק אחרי שעות ארוכות של פעילות. העלנו אותם למסוק שלנו והמשכנו בסריקות".

 
צילום: אילן אסייג

באותו הזמן, רס"ן ד' וצוותו המשיכו לחלץ את הנערים מהאזורים המסוכנים ביותר בשטח. "אני ביחידה 669 כבר 15 שנים, והאירוע האחרון היה אחד החילוצים המורכבים ביותר שראיתי", גילה רס"ן ד'.

בעת חילוץ, בעודך יורד מטה על כבל מתנדנד מבטן המסוק, התחושות רבות ופחדים שונים מציפים את הבטן והראש. "אני חושב שברגע שאתה עובר את גיל הנעורים זה קורה, אתה לומד לפחד על חייך. כל עוד זה לא עוצר אותך מלבצע את המשימה - זה מחדד אותך. עם זאת, אתה תלוי בין שמיים לארץ וברור שאתה פוחד", הצהיר רס"ן ד'. "אז אני נצמד לעקרונות ולשיטה שבה אנחנו מחלצים, מקפיד על הבסיס ומבצע את הדברים לפי השלבים בצורה מסודרת. ההבנה של המורכבות של מה שאתה עושה לא מחלישה אותך, אלא הופכת אותך לטוב יותר".

לא מתעלמים מהרגש, לומדים לעבוד יחד איתו
"המפקדים והלוחמים פעלו בשטח בתנאים ומראות קשים מאוד, והטייסים, המכונאים והלוחמים חתרו למגע למען הצלת חיי אדם. מיד לאחר האירוע בנחל צפית היו עוד מספר חילוצים נוספים משטפונות בנחלי הדרום. היחידה חילצה  כ-24 אנשים בשמונה מבצעים שונים ביומיים אינטנסיבים מאוד", סיפר סא"ל א', מפקד יחידה 669. למרות הקושי והפחדים שצפו באוויר, הצליחו הכוחות לבצע את המשימה. "בזכות טייסים מצויינים, מכונאים מוטסים מצויינים ולוחם בקצה שפעל הרבה מעבר למצופה וסיכן את חייו פשוטו כמשמעו - הצלחנו במשימה", הצהיר רס"ן ד'.

 
תמונת ארכיון

עשרה נערות ונערים לא הצליחו לשרוד את האסון, וגם אותם חילצו הלוחמים מהזירה. איך ממשיכים לתפקד למרות הסיטואציה הקשה מנשוא? "כל אדם שאתה מחלץ, בין אם בחיים ובין אם לא - הוא חשוב. המשמעות היא בעבור המשפחות. זוהי חובתנו לתת להן את הזכות לדעת מה קורה ולהפיג את חוסר הוודאות. אין לך באמת אופציה להגיד שזה יותר מדי בשבילך ולהפסיק, יש צד שני שמחכה בבית", קבע סא"ל ג'. "אז מנסים לנתק את ההבנה העמוקה של מה באמת קורה ומתמקדים במשימה". סרן ע', שחילץ גם הוא חלק מהנערות והנערים, הוסיף: "מצד אחד זה בלתי אפשרי לנתק את הרגש כי הסיטואציה קשה מאוד, אז אתה עושה את ההפרדה בתוך תוכך. אתה לא מתעלם מהרגש כי זה בלתי-אפשרי. אתה לומד לעבוד יחד איתו על מנת להביא את הנער או הנערה למשפחתם לקבורה".