בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 121 (222) 01/06/98

כתבות | האסטרונאוט הישראלי הראשון

יגיע רחוק

תגיות: אילן רמון , נאס"א , חלל

אל"מ אילן רמון, בן 44, טייס F-16 ותיק, נבחר להיות האסטרונאוט הישראלי הראשון. בעוד כשנה יצטרף רמון למשימה של אחת ממעבורות החלל האמריקאיות, ויבצע ניסוי מדעי לחקר אקלים כדור-הארץ. "המשימה לכדור-הארץ", כך נקרא הניסוי שנאס"א מתכננת לבצע, ובמסגרתו יופקד רמון על חקר אירוסולים (חלקיקים) באטמוספירה והשפעתם על אקלים כדור-הארץ. "אני חש תחושה של שליחות", אומר אל"מ רמון, "ומצפה לטיסה לחלל בכיליון עיניים"

נועם קרן צילום: רובי קסטרו

לפני שבועיים המריא אל"מ אילן רמון לארה"ב, לתחילת האימונים הארוכים בסוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, לפני שיגורו המתוכנן לחלל. לאחרונה סיים את שלב הבדיקות רפואיות, שנועדו לבדוק את כשירותו הגופנית לטוס לחלל. בדיקות אלה היו השלב האחרון לקראת המשימה ההיסטורית שהוא עתיד למלא: טיסה במעבורת חלל.
אל"מ אילן רמון, טייס קרב בחיל-האוויר, יהיה הישראלי הראשון שיטוס לחלל. הוא ישמש בטיסה כמומחה מטען ויהיה אחראי על ביצוע ניסוי מדעי לחקר אירוסולים (סוג של חלקיקים) באוויר. הניסוי, שתוכנן על-ידי צוות של אוניברסיטת תל-אביב, יהיה חלק ממחקר שעורכת נאס"א על האקלים בכדור-הארץ.
הכל התחיל ב-1995, כאשר נחתם הסכם בין נשיא ארה"ב, ביל קלינטון, וראש הממשלה דאז, שמעון פרס, לצירוף אסטרונאוט ישראלי לאחת מגיחות מעבורת החלל האמריקאית. חיל-האוויר, שבשנים האחרונות הרחיב את פעילותו בחלל, עמד על כך שהאסטרונאוט הישראלי הראשון יהיה אחד מאנשיו.
על מחלקת קצינים בחיל-האוויר הוטל להרכיב רשימת מועמדים, בהתאם לקריטריונים שהגדירה נאס"א. נקבע, שלמועמד צריכה להיות השכלה אקדמית בפיסיקה, הנדסה או מקצועות דומים. אופיה של המשימה הכתיב קריטריון נוסף: ניסיון קודם בביצוע וניהול ניסויים. בסופו של תהליך המיון, נבחר המועמד: אל"מ אילן רמון, ראש מחלקת אמצעי לחימה בחיל-האוויר.
בהתאם לנוהלי נאס"א, בחר חיל-האוויר בקצין נוסף, סא"ל יצחק מאיו, שישמש כגיבוי לרמון, ויעבור גם הוא את הבדיקות הרפואיות ואת תהליך ההכשרה הנדרש (ראה מסגרת).
בחודש אפריל יצאו אל"מ רמון וסא"ל מאיו לבדיקות רפואיות בנאס"א, במרכז החלל ע"ש ג'ונסון, ביוסטון, טקסס. במשך ארבעה ימים הם עברו בדיקות רפואיות מקיפות. בין היתר, עברו בדיקה שנועדה לבחון האם הם סובלים מקלסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים).
"זאת בדיקה שיגרתית, שכל מועמד לאסטרונאוט צריך לעבור", מספר אל"מ אילן רמון. "הכניסו אותי לתוך שק גדול, דומה לצ'ימידן, שאליו מחובר צינור שמזרים פנימה אוויר. הזהירו אותי שאני עשוי לשהות שם כשעה, אבל כבר לאחר עשר דקות הוציאו אותי". הבדיקה אינה תיאורטית לגמרי. בשעת חירום ייכנסו חלק מאנשי צוות המעבורת לתוך שקים דומים, המספקים חמצן והגנה, מאחר ועל סיפון המעבורת אין חליפות חלל לכל האסטרונאוטים. בין בדיקה לבדיקה, סייר רמון במיתקני נאס"א. השהות במרכז ג'ונסון איפשרה לו לחוש לראשונה את "אווירת החלל" וללמוד ממקור ראשון על חייהם של האסטרונאוטים. רמון, טייס קרב ותיק ומנוסה, מעיד כי התרגש.
"הסתובבתי בין כל האסטרונאוטים, ועל הקירות היו תלויות התמונות של כל האסטרונאוטים הוותיקים, כולל אלה מתוכנית 'אפולו', אותם אנשים שהלכו על הירח. אווירת החלל מורגשת בכל פינה, והכל מאוד מרשים. אני מוכרח להגיד, שהרגשתי סוג של חרדת קודש. כשהטסתי את הסימולאטור של המעבורת וראיתי דגם בקנה-מידה מלא של תחנת החלל העתידית, לא יכולתי שלא להתרגש".
במהלך הטיסה בסימולאטור דימה רמון את הנחתת המעבורת, בסיום המשימה בחלל. ההדמיה נועדה להכיר מקרוב את משימות המעבורת, אך לא להכשירו כטייס מעבורת, תפקיד אותו ממלאים רק אסטרונאוטים אמריקאים. "זה כמו להנחית דאון כבד, שמאבד גובה במהירות", מתאר רמון. "התחלתי בגובה 200 אלף רגל, במהירות של פי 15 ממהירות הקול - נקודת פתיחה אידיאלית. התהליך מתנהל בצורה אוטומטית, עד שמהירות המעבורת יורדת מתחת למהירות הקול, ואז עוברת השליטה לטייס.
"בסך-הכל, המכשירים במעבורת החלל ובמטוס ה- F-16 כמעט זהים, ולשני הכלים בקרת טיסה בשיטת טוס-על-חוט. עבור מי שיש לו ניסיון במטוס קרב, זו לא משימה מסובכת מדי. עם זאת, המעבורת היא כלי מאוד מורכב, ומירווח הטעות של הטייס קטן מאוד. טייסי המעבורת עוברים בין 500 לאלף טיסות אימון במטוס מיוחד שמדמה את המעבורת - לפני שהם מורשים להנחית את המעבורת בגיחה אמיתית. הצלחתי להנחית את המעבורת, אבל זו לא היתה חוכמה גדולה, כי התנאים היו אידיאלים".
תוכנית האימונים של שני האסטרונאוטים הישראלים תימשך בין שישה חודשים לשנה. מאחר ומועד השיגור טרם נקבע, יתכן ורמון ומאיו יצטרפו לחלק מתוכנית האימון של מומחי המשימה, ובכך ירחיבו את הידע והניסיון שלהם, לקראת הטיסה ההמתוכננת.
החלק הראשון של תוכנית האימונים יורכב מלימוד עצמי בעזרת חומר כתוב והדרכה מיוחדת. לאחר שייקבע תאריך השיגור ויפורסמו שמות אנשי הצוות, יתחיל רמון באימונים משותפים עם שאר האסטרונאוטים המיועדים להשתתף באותה טיסה.
"אני מצפה לתקופה מרתקת", אומר רמון. "אין הרבה אנשים שטסו עד היום לחלל, ועכשיו אני עשוי להצטרף לקבוצה המצומצמת הזו. אני חש תחושה של שליחות. לכל דבר שאתה הראשון שעושה אותו, מתלווה תחושה כזו. הרגשתי כך כשהשתתפתי בהקמת טייסות חדשות, וזו תחושה נפלאה. לצערי, אני כנראה אעשה את זה רק פעם אחת. הייתי שמח לעשות את זה הרבה יותר".

אתה מכיר בוודאי את הילת 'הצוות המובחר', שמלווה את האסטרונאוטים?

"גם להיות טייס בחיל-האוויר, זה להיות ב'צוות המובחר'. כשהתנדבתי לקורס-טיס, הסתכלתי על טייסים כאילו הם 'הצוות המובחר'. בכל מקרה, זה כבוד גדול להיקרא אסטרונאוט. החוויה עצמה - להיות בחלל, להרגיש את חוסר כוח-המשיכה - זו חוויה מדהימה. אני מצפה לזה בכיליון עיניים".
משימה טיפוסית של המעבורת בחלל נמשכת בין שבוע לשבועיים, ומשתתפים בה חמישה עד שבעה אנשי צוות. הצוות כולל את מפקד המשימה, שהוא אסטרונאוט בעל ניסיון רב בתיפעול המערכות השונות שבמעבורת. טייס המעבורת הוא אסטרונאוט בעל רקע נרחב בהטסת מטוסים, ויחד עם מפקד המשימה הוא אחראי על שלבים שונים בהמראה ובנחיתה ומסייע למפקד בניווט ובתיפעול של המערכות השונות. גם המפקד וגם הטייס, מגיעים לרוב מזרועות הצבא האמריקאי, ורק אזרחי ארה"ב רשאים להחזיק בתפקידים אלה.
בצוות כלולים גם 4-2 מומחי משימה, האחראים על ביצוע הניסויים המדעיים. לאחרונה אישרה נאס"א את השתתפותם של אסטרונאוטים מצרפת, איטליה, גרמניה, קנדה ויפן כמומחי משימה במעבורת, תפקיד שבעבר היה סגור בפני זרים. לצוות נלווים גם מומחי מטען, תפקיד שממלאים אסטרונאוטים שאינם עובדים בשירות נאס"א. אלה מצטרפים למעבורת כדי לפקח על ניסוי מסוים, שדורש את נוכחותם. מומחי המטען הם לרוב אנשים ממדינות זרות, או מדענים שאינם שייכים לסוכנות החלל האמריקאית. כאמור, אל"מ רמון יצטרף לטיסה כמומחה מטען.
הניסוי המדעי שיערוך אל"מ רמון בחלל היה תנאי לצירוף אסטרונאוט ישראלי למשימת המעבורת. בניגוד לעבר, נאס"א מאפשרת כיום את הצטרפותם של אנשי צוות זרים למעבורת החלל, רק אם יהוו חלק מהמשימה. קבוצת חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב היא שהציעה את הניסוי לחקר האקלים, ונאס"א אישרה אותו.
לתוצאות הניסוי תהיה תרומה משמעותית הן בתחום חיזוי מזג-האוויר והן ביכולת להגיע להבנה עמוקה יותר של העננות המתפתחת. בחיל-האוויר מקווים, כי ניתן יהיה לשפר את יכולות הצילום והתצפית בתנאי יום ולילה - גם בתנאי אבק כבדים, שמכסים את האיזור כולו.
תוצאות הניסוי ישמשו את נאס"א באחת מתוכניות המחקר המרכזיות שלה - חקר כדור-הארץ מהחלל. כחלק מ"המשימה לכדור-הארץ", כך נקרא הניסוי של נאס"א, שוגר לחלל לוויין TOMS, שמדד את כמות האוזון באטמוספירה.
במהלך המחקר התגלה, כי כאשר מתחוללת סופת אבק באיזור אותו חוקר הלוויין, מתקבל "רעש" במדידות הלוויין. "בנאס"א הגיעו למסקנה שאפשר להשתמש ב'רעש', כדי ללמוד יותר על אותם חלקיקי אבק, המשתייכים למשפחת האירוסולים - חלקיקים שונים שנמצאים באוויר, וביניהם חלקיקי פיח שנפלטים ממכוניות ומפעלי תעשייה", מסביר פרופ' זאב לוין מהמחלקה לגיאופיזיקה ומדעים פלנטריים, וחבר בצוות המחקר של הניסוי הישראלי. "מכיוון שהוכח שהגודל, הריכוז, ההרכב וכמות החלקיקים משפיעים על האקלים בכדור-הארץ, חשוב ללמוד עליהם כמה שיותר".
במהלך הניסוי, יבצע אל"מ רמון מדידות של אירוסולים באיזור הים-התיכון. מאוחר יותר יושוו המימצאים עם אלה של הלוויין האמריקאי.
לצורך הניסוי תישא עימה מעבורת החלל שתי מצלמות, שתבצענה מדידות באורכי גל שונים זה מזה, ומזו של מצלמת לוויין ה-TOMS. המדידות יאפשרו הגדרה מדויקת של החלקיקים, באמצעות מדידת המאפיינים השונים שלהם. באותו זמן בו ימדוד אל"מ רמון את הנתונים מהחלל, יבוצעו מדידות מהקרקע, וגם ממטוס אזרחי. גם חלקים אלה של הניסוי יהיו באחריות ישראל.
"התחלנו כבר 'להפציץ' את רמון בחומר קריאה על הנושא", אומר פרופ' לוין. "כאיש צוות המעבורת, יהיה עליו לדאוג שהחללית תמוקם כך שהמצלמות שיותקנו בתא המטען, יצפו לכיוון הנכון. רמון יקבע מתי להפעיל את המצלמות, ובאיזה אורכי גל לצלם את החלקיקים".
את הניסוי מפתחים פרופ' זאב לוין, פרופ' יורי מקלר, פרופ' יוסף יהויכין, ד"ר אלי מנור וד"ר יואב יאיר - כולם מאוניברסיטת תל-אביב. נוסף עליהם גם ד"ר אדם דביר מהטכניון, שאחראי על הכנת הציוד לניסוי.
חלק אחר שנלווה לטיסה לחלל, הוא הסיכון. גם האמריקאים וגם הרוסים ידעו בעבר אסונות בחלק מתוכניות החלל המאוישות שלהם. רמון, שמשרת כטייס בחיל-האוויר כבר 24 שנים, מכיר את הסיכון מקרוב. ב-1982 היה מעורב בהתנגשות אווירית בין שני מטוסי קרב. "היינו בעת אימון, כשהתנגשנו באוויר", הוא מספר. "למזלנו הרב, גם אני וגם הטייס השני, נטשנו בלי שריטה. אבל זו היתה חוויה קשה. מצד אחד אתה שמח שכולם בריאים ושלמים, ומצד שני אתה מוצא את עצמך מהרהר על החיים, ועל כמה שאתה בר-מזל.
"אני מרגיש מאוד בטוח לגבי הטיסה במעבורת. אין בי שום חשש. היו כבר למעלה מ-90 שיגורים של מעבורת החלל, והיתה להם רק תקלה קטלנית אחת - עם הצלנג'ר. אני חושב שהרבה יותר מסוכן לעבור את הכביש, או לנהוג".
בארה"ב, גם משפחות האסטרונאוטים מעורבות בטיסה לחלל. הן מתגוררות במרכז החלל ג'ונסון, בדומה לשיכוני המשפחות בבסיסי חיל-האוויר. בזמן השיגור מגיעות המשפחות לאתר השיגור, נפרדות מהאב או האם, וצופות בשיגור. "גם למשפחה שלי תהיה חוויה כזו", אומר רמון, נשוי ואב לארבעה. "הם מאוד שמחים להצטרף אלי לארה"ב. כשחזרתי מהבדיקות הרפואיות, הבאתי לשלושת הילדים הגדולים שלי, אסף בן 10, טל בן 8 ויפתח בן 5, חולצות של נאס"א ומעבורת חלל מלגו. הם צופים עכשיו בסרטים על חלל בטלוויזיה. נועה, הבת הקטנה שלי, היא רק בת שנה וכמובן שפחות מחוברת לנושא".
לכל אסטרונאוט שטס במעבורת, יש אפשרות להביא עימו מספר מוגבל של חפצים אישיים. ד"ר ג'פרי הופמן, האסטרונאוט היהודי הראשון שטס במעבורת, לקח עימו סביבון. הטיסה שלו התרחשה בעיצומו של חג החנוכה, והופמן ניסה את הסביבון בתנאי חוסר כוח-משיכה. הסביבון, כמובן, ריחף בתא והמשיך להסתובב עד שעצרו אותו. מה מתכנן אל"מ רמון לקחת עימו לחלל?
"יש דבר אחד שאני יודע בביטחה שעלי לעשות", אומר רמון. "אם רון ארד יהיה עדיין בשבי, אני רוצה לשגר קריאה מהחלל לשיחרורו. אני בטוח שאני לא אשכח אותו, גם כשאהיה בחלל, כמו את החברים האחרים שלי שאיבדתי בשנותי בחיל-האוויר. אני גם אחפש לקחת איתי לחלל משהו שמסמל אחדות עבור עם ישראל. אני יודע שהמון אנשים יצפו בי, ולכן חשוב לי לקחת משהו שיבטא פנייה לעם ישראל להתאחד, ולא להמשיך בתהליך הפירוד ההולך וגובר".
מעבר להיותו הישראלי הראשון בחלל, רמון הוא גם טייס פעיל בחיל-האוויר. עובדה זו אינה מקרית: כבר היום משמש החלל כזירת פעילות צבאית, שבעתיד רק תגדל ותגבר חשיבותה. גם הנוכחות האנושית בחלל - אזרחית וצבאית - תגבר. "זהו למעשה צעד ראשון מסוגו עבור מדינת ישראל", אומר רמון. "היא תוכל להתעסק מקרוב בשיגור אדם לחלל, בציוד ובמיכשור המדעי הרלוונטי, ובתחומים אחרים שניחשף להם תוך כדי האימונים. בארה"ב, החלל מוביל את הטכנולוגיה, הצבאית והאזרחית, כבר 30 שנה. בתחום הזה, אנחנו נמצאים בפיגור. אנחנו אומנם מדינה של היי-טק, אך כדי להישאר בסטטוס הזה, אנחנו צריכים להיכנס לתחום החלל גם מהצד האנושי.
"גם מבחינת חיל-האוויר יש לשיגור חשיבות רבה, כי אנחנו נכנסים יותר ויותר לתחום החלל. החלל הוא ההמשך הטבעי של מימד האוויר, ופעילות צבאית בחלל תהפוך בעתיד לטבעית. חיל-האוויר האמריקאי, למשל, שוקל לשנות את שמו לחיל-האוויר והחלל. מבחינת חיל-האוויר הישראלי, הכוונה היא שהשיגור לא יהיה אירוע חד-פעמי, אלא התחלה של עידן חדש. כמובן שטיסות נוספות של ישראלים לחלל תלויות בארה"ב, אבל אני משוכנע שיהיה המשך לשיתוף הפעולה בתחום החלל בין חיל-האוויר, המדענים והתעשיות בארץ לבין האמריקאים".
חודשים רבים לפני הטיסה הראשונה שלו לחלל, רמון חושב קדימה. גם מבחינה אישית, הוא מקווה שזו לא תהיה הטיסה האחרונה. "אני ארצה לטוס שוב לחלל, ללא ספק. מי שקורא זכרונות של אסטרונאוטים, שם לב שהם תמיד אומרים שהשהות בחלל היתה קצרה מדי. זה כמו הרצון לטוס, זה משהו שנמצא בדם. גם האסטרונאוטים שפגשתי בארה"ב ציפו בקוצר-רוח לטיסה הבאה. כמו אצלנו, בחיל-האוויר: כל אחד רוצה לטוס כמה שיותר".

תעודת זהות

אל"מ אילן רמון, 44, נשוי לרונה ואב לארבעה, סיים בשנת 1974 את קורס-הטיס. הוא נולד ברמת-חן, ולאחר-מכן גר בבאר-שבע עד שהתגייס. בראשית דרכו בחיל-האוויר טס רמון במטוסי סקייהוק ומיראז'. ב-1980 היה בין עשרת הטייסים הראשונים שנבחרו להטיס את ה-F-16 , שהיה אז מטוס הקרב החדש ביותר של חיל-האוויר.
באפריל 1983, לאחר שהיה סמ"ט ב' בטייסת F-16 , החליט רמון לעזוב את הצבא לטובת לימודי הנדסת אלקטרוניקה ומחשבים באוניברסיטת תל-אביב. כשסיים את לימודיו, הצטרף רמון לצוות הפיתוח של מטוס הלביא והשתתף במספר פרויקטים ביטחוניים נוספים.
"ב-1988 החלטתי לחזור לחיל-האוויר, כי הגעתי למסקנה שעם קצת מזל והצלחה, אני יכול להגיע לתפקיד מאוד מעניין, שבאותה תקופה לא הייתי מוצא לו מקבילה באזרחות", מספר רמון. "מראש קבעתי, שהיעד שלי הוא להיות ראש מחלקת אמצעי לחימה. זה תפקיד שמתמקד במטוסים ובטכנולוגיות מתקדמות מאוד, והתחום הזה עניין אותי וקרץ לי בגלל לימודי ההנדסה".
אילן רמון חזר לצבא, התמנה לסמ"ט א' בטייסת פאנטומים, ומאוחר יותר למפקד טייסת F-16 מתקדמת. בשנת 1992 מונה לראש ענף במטה חיל- האוויר, ושנתיים אחר-כך לראש מחלקת אמצעי לחימה, תפקיד בו שירת שלוש שנים.

עוד באותו מדור

למזלי עבר חתול שחור

השבועות האחרונים זימנו ליחידת החילוץ 669 מספר לא מבוטל של אירועים דראמטיים, על הגבול הדק שבין חיים ומוות. ביניהם חילוץ הפועלים מארובת תחנת הכוח באשקלון בחודש שעבר, ושורה של חילוצים בתחומי ישראל ומחוצה לה. 669 היא יחידה מובחרת, שתפקידה להציל חיים. יחידה שנועדה לחלץ טייסים שנטשו מעבר לקווי האויב, אך מוזנקת שוב ושוב כדי לחלץ פצועים מלבנון או מטיילים שנפצעו בטיול. סמל היחידה הוא חתול שחור, שבמקרה של 669, מביא רק מזל

כל מטוסינו שבו בשלום לבסיסם

מבט מהבור של חיל-האוויר על תקיפה שיגרתית של מטרת מחבלים. במערה קטנה באיזור ג'בל צ'אפי בלבנון אותר מאחז פעיל של החיזבאללה. תקופה מסוימת היה האיזור תחת מעקב, והיום הוחלט לתקוף. כתבת הבטאון, ליעד ברקת, ליוותה את התקיפה מתוך הבור, שלב אחר שלב. כך זה נראה מבפנים