בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 121 (222) 01/06/98

כתבות

למזלי עבר חתול שחור

תגיות: יחידת 669 , חילוצים

השבועות האחרונים זימנו ליחידת החילוץ 669 מספר לא מבוטל של אירועים דראמטיים, על הגבול הדק שבין חיים ומוות. ביניהם חילוץ הפועלים מארובת תחנת הכוח באשקלון בחודש שעבר, ושורה של חילוצים בתחומי ישראל ומחוצה לה. 669 היא יחידה מובחרת, שתפקידה להציל חיים. יחידה שנועדה לחלץ טייסים שנטשו מעבר לקווי האויב, אך מוזנקת שוב ושוב כדי לחלץ פצועים מלבנון או מטיילים שנפצעו בטיול. סמל היחידה הוא חתול שחור, שבמקרה של 669, מביא רק מזל

ליאור שליין צילום: אמיר מודן


יום שישי, 8 במאי, סמוך לשעה תשע בבוקר, תחנת הכוח "רוטנברג" באשקלון. 13 פועלים ניצבים על פלטפורמה בקצה הארובה החדשה, בגובה 250 מטר. הם מורידים את המישטח למטה, כשלפתע קורס חלק ממנו. שבעה פועלים צונחים אל הקרקעית ונהרגים מיד. שלושה אחרים נבלמים בגובה 210 מטר, על שברי הפלטפורמה הגדולה שניתקה מהכבלים. אחד מהם צונח כעבור זמן-מה לתחתית ונהרג. שלושה נותרים לכודים על שרידי המישטח, בראש הארובה.
מסוק אנפה של חיל-האוויר ובו שני לוחמי 669, יחידת החילוץ והפינוי בהיטס, מוזנק למקום. הוא מתחיל לבצע מספר יעפים מעל הארובה. מפקד 669, סא"ל דני, נמצא למרגלות הארובה, ולצידו סרן אבי, חובש, קצין האירגון הרפואי של 669. דני מבין שמדובר בחילוץ קשה ומורכב, ומטלפן לסרן אביב, מפקד גף החילוץ, שיוצא מביתו בתל-אביב לכיוון התחנה באשקלון. אחר-כך מתקשר דני ליחידה, ומורה להזניק למקום מסוק יסעור ובו שישה לוחמים.
בינתיים, מפקד צוות הלוחמים שעל המסוק, סרן עמיר, משתלשל מטה עם כבל אל גג המעלית, שמורכבת מחוץ לארובה. הוא משליך חבל לעבר שלושת הפועלים, ומסביר להם כיצד לאבטח את עצמם. אחר-כך הוא נכנס אל תוך המעלית, מצליח לסגור את הדלתות, שהיו תקועות, ויורד עם המעלית אל הקרקע.
כעבור מספר דקות נוחת מסוק היסעור על חוף הים. ששת הלוחמים מגיעים למרגלות הארובה ומקבלים תדריך. סמ"ר יניב וסמ"ר שי ממריאים עם האנפה. דני, אביב וארבעה לוחמים נוספים עולים במעלית לראש הארובה. אין להם כל אפשרות להגיע אל שלושת הפצועים שנמצאים על המישטח, המרוחק כעשרה מטרים מהם.
סמ"ר יניב משתלשל מהאנפה בעזרת כבל לעבר הפצועים שעל הפלטפורמה. הוא מחבר אותם לרתמות ומעלה אותם בסולם אל גג הפיגום. סמ"ר שי יורד למטה שלוש פעמים, ומעלה אותם למסוק, בזה אחר זה.
תמונת מצב: שני לוחמים על הפיגום, שישה לוחמים על דופן הארובה, פועל אמריקאי פצוע בגובה 210 מטר, ולידו גופת פועל רומני. כאן, מתחיל החילוץ המסובך באמת.
הערכת המצב היא, ששני הלוחמים שעל הפיגום יתקשו מאוד לחלץ את הפצוע, כיוון שהמבנה רופף, וכל תזוזה עלולה לגרום להתמוטטות. השישה שעל דופן הארובה מנהלים את החילוץ, בונים מערכת חבלים, ומבקשים מהלוחמים על הפיגום לבנות שתי עגינות, לשינוי כיוון החבלים כלפי מטה ב-90 מעלות. שי נקשר לחבלים, וחבריו מורידים אותו 40 מטר למטה, עד הנקודה בה נמצא הפועל הפצוע. שי רותם אותו לחבלים, והם נמשכים למעלה, אל שרידי המישטח העליון.
השעה ארבע אחר-הצהריים. רוחות חזקות, 35-40 קשר, מתחילות לנענע את הארובה ולסכן את המחלצים ואת המחולצים כאחד. על הקרקע מפרק קברניט האנפה, סא"ל חגי, את דלתות תא הטייס, כדי שלא יאלץ להוציא את ראשו מחוץ לחלון תוך כדי ריחוף, וכך יוכל לרחף באופן יציב יותר.
מצבו של הפצוע מידרדר. השברים בצלעותיו גורמים ללחץ בחזהו ומסכנים את חייו. מוחלט, לפיכך, להעלות אותו למסוק מהר ככל האפשר, ולא להסתכן בחילוץ הגופה. הפצוע נעזר בשני הלוחמים, ועולה בסולם אל ראש הפיגום. המסוק מרים את אחד המחלצים יחד עם הפצוע, אחר-כך את המחלץ השני, וטס לבית-החולים.


מבצע החילוץ מארובת תחנת-הכוח באשקלון זכה לחשיפה רחבה. מפקד חיל-האוויר, אלוף איתן בן-אליהו, ששהה בכל מהלך החילוץ בשטח, ומפקד היחידה, סא"ל דני, הכתירו את המבצע כחילוץ המורכב והמסובך ביותר בתולדות יחידה 669.
כמה דקות לאחר שהסתיים החילוץ, העיד גבי אופיר, אלוף פיקוד העורף, על אנשי 669: "אין להם תחליף מבחינת המקצועיות והיכולת להגיע במהירות לכל מקום. לחיל-האוויר ולצה"ל כולו, יש הרבה סיבות להתגאות ביחידה הזאת. האנשים האלה תמיד נמצאים במקומות הקריטיים כשצריך אותם. אם יש מישהו שיכול להציל חיי אדם במצבים קריטיים, זה 669".
יחידת החילוץ והפינוי בהיטס של חיל-האוויר, 669, הוקמה בשנת 1974. מטרתה הראשונית היתה חילוץ צוותי אוויר, שנטשו את מטוסיהם מעבר לקווי האויב. אנשי היחידה היו אמורים לחלץ תחת אש, מכל מקום ובכל זמן, ולהעניק טיפול רפואי ראשוני בעת הצורך. למעשה, כבר בשנות ה-50 פעלה בחיל-האוויר יחידה של רופאים וחובשים מוטסים, שעסקה בפינוי פצועים, אך היא לא היתה מסוגלת לחלץ פצועים ממקומות שהגישה אליהם קשה.
כיום מחלצת היחידה את כולם, מכל מקום, בכל מצב. טייסים, לוחמים, אזרחים ותיירים. הם מחלצים מלב-ים, מעומק הוואדי, מראש הר, מאמצע המדבר, מלבנון, מהשטחים, בכל מצב ובכל מזג-אוויר. 669 מורכבת מגף חילוץ, המונה עשרות לוחמים, גף פינוי, המונה עשרות רופאים ועשרות חובשים, גף טכני ומינהלה. היחידה ממוקמת בבסיס חיל-האוויר במרכז הארץ, ומחזיקה באופן קבוע צוותי כוננות בצפון הארץ ובדרומה.
צוותים של 669 שותפים כמעט לכל הפעילויות המבצעיות של צה"ל, בעיקר בלבנון. לא פעם הם פועלים תחת אש, בלילה, בתנאי שטח ומזג-אוויר בעייתיים. בקרוב יוענק לקצין ביחידה, סגן דניאל, צל"ש על חלקו בפינוי נפגעי אסון השייטת, בספטמבר שעבר. בשנה שעברה הוענק צל"ש לרופא ביחידה, סרן (מיל') דורון, על חלקו בפינוי צנחנים שנפצעו בהיתקלות בלבנון.
יום שלישי, 14 באפריל, 2:20 בלילה, מאות מטרים מהקו האדום, הגבול הצפוני של רצועת הביטחון. חייל מסיירת נח"ל, בדרכו למארב, מועד ונופל לבור בעומק 30 מטר. מתקבלת החלטה לא להכניס מסוק לתוך רצועת הביטחון, כדי שלא למשוך את תשומת-לב המחבלים, שעלולים לפגוע בחילוצו של החייל.
מסוק יסעור מוריד שישה לוחמי 669 סמוך לקו הסגול, הגבול הבינלאומי. לאחר תדריך בשטח, הם נכנסים לרצועת הביטחון. חילוץ חבלים מבור בתוך רצועת הביטחון, קרוב כל-כך לקו האדום, הוא חילוץ מסוכן ונדיר. הוא מצריך עבודה טכנית עדינה בחושך מוחלט, בשטח מאוים, שפועלות בו חוליות מחבלים. צוות החילוץ חייב לסיים את המשימה ולהתפנות מהשטח לפני שתזרח השמש, בעוד שעות בודדות.
הכוח מגיע לאיזור הנפילה. הם פורקים את הציוד, ומתקדמים לכיוון הבור. שני לוחמים פותחים את העגינות לחבלים, שניים אחרים מכינים את הציוד, ושניים נוספים, סמ"ר ארז וסמ"ר אורן, יורדים למטה, לתוך הבור. הכל נעשה בזריזות, תוך עשר דקות.
הבור צר מאוד, סבוך ומתפורר. ארז ואורן מגלים את הפצוע בתחתית הבור, יושב בכוך שנפער מתחת למדרגת סלע, מוגן, למזלו, מהאבנים שנפלו. כיוון שהוא פצוע קל מאוד, רותם אותו ארז לריתמת חילוץ שעל גבו, ומודיע בקשר שיתחילו להרים אותם למעלה בעזרת החבלים והגלגלות.
במרחק מטר וחצי מקצה הבור, כאשר הדרך החוצה כבר כל-כך קרובה, נתקלים השניים בבעיה. העומס האדיר על החבלים גרם לסלע גדול מאוד, עליו היו החבלים מונחים, להיצמד אל דופן הבור. בדיקה מדוקדקת יותר מגלה, כי הקשרים שעל החבלים נכנסו מתחת לסלע ודחפו אותו כלפי מעלה. אם ינסו לעבור עם החבלים, יתנתק הסלע ויפגע בהם. אם ישענו על הסלע וינסו לדחוף אותו כלפי מעלה - יאלצו להרים 300 ק"ג.
ארז מבקש מסגן סהר, מפקד הצוות, להוריד לו חבלים, ומנסה לקשור את הסלע. ברור לו שהקשירה לא תחזיק מעמד, ובאיזשהו שלב הסלע יפול למטה. הוא מודיע לאורן, שנמצא עדיין בתחתית הבור, להתחפר בכוך ולהיכנס לכוננות ספיגה. הלוחמים מושכים לסירוגין, פעם את ארז והפצוע ופעם את הסלע, חמישה ס"מ בכל משיכה. אחרי חמש משיכות מצליח ארז להרים את הפצוע מעל הסלע. ברגע שגם הוא עובר, יורד המשקל על החבל שהצמיד את הסלע לדופן, והסלע מתנתק ונופל.
שניות ארוכות של חרדה עוברות על הלוחמים, כשאורן לא עונה לקריאותיהם. אורן, שהסלע נחת במרחק חצי מטר ממנו, עונה סוף סוף. ארז יורד ומעלה אותו לפני האדמה.
שעתיים עברו מאז יצא צוות החילוץ למשימה, ועד ששב ממנה. זמן קצר מאוד לחילוץ חבלים, אבל ארוך מאוד לשהייה בלבנון. סמוך לשעה חמש בבוקר, עם קרן שמש ראשונה, חזר צוות החילוץ לגבולות ישראל.
חילוץ באמצעות חבלים בלבנון הוא אירוע נדיר, אך עצם השהייה בלבנון מוכרת היטב ללוחמי 669. כל לוחם ביחידה שוהה שבועיים בלבנון, במסגרת מסלול ההכשרה. בשבועיים אלה הוא משתתף במארבים, כמו לוחם בכל יחידה מובחרת אחרת. גם בתום תקופת ההכשרה, עולים פעם בשנה לוחמי 669 ללבנון, בצוותים קטנים, לתקופה של שבוע-שבועיים. "מבחינת לוחמת חי"ר, אנחנו עוברים את אותה הכשרה כמו סיירת צנחנים או סיירת גולני", אומר סרן אביב, מפקד גף החילוץ.
אומנם 669 היא יחידת חילוץ, שהייעוד הראשוני שלה הוא להחזיר הביתה אנשי צוות-אוויר. אבל המציאות חזקה יותר. פעמים ספורות בלבד מימשו לוחמי היחידה את יעודם המקורי, וגם זאת בעיקר אחרי תאונות אוויריות. פעילויות מבצעיות של צה"ל, לעומת זאת, יש הרבה. אחת המשימות העיקריות של היחידה היא לחלץ ולפנות את כוחות צה"ל באשר הם, וזה דורש יכולות לחימה מאוד גבוהות.
יום שני, 27 באפריל, 03:20 לפנות-בוקר, צפונית לרצועת הביטחון, הגזרה המערבית בדרום-לבנון. כוח של סיירת הנח"ל עושה דרכו חזרה מפעילות מבצעית, ועולה על מטען חבלה. הרופא, ד"ר טל ענבר, נפצע קשה בראשו. שני חיילים נוספים פצועים באורח בינוני, ושניים פצועים קל. בין הפצועים שני חובשים. מפקד הכוח מבין שנכנס לשטח ממולכד, וכל תנועה עלולה להפעיל מטענים נוספים. אין אפשרות לבצע חילוץ רגלי של הנפגעים.
מסוק אנפה, ובו שני לוחמי 669, מוזנק מהגף בצפון. בדרך מדווחים להם על ירי בנשק קל באיזור. ב-03:50 מגיע המסוק לשטח.
המחבלים יורים לעבר איזור החילוץ אש מרגמות, בנוסף לאש מקלעים. ירי המחבלים מסכן את כוח החילוץ, הפצועים והמסוק. חייבים לסיים את החילוץ במהירות. גם תנאי מזג-האוויר והראות הלקויה מקשים על החילוץ.
סמ"ר תומר, מפקד חוליית החילוץ, מתלבט בין חילוץ כבל באלונקה, המצריך ירידת שני לוחמים מהמסוק, או "מחטף כבל", המבוצע על-ידי לוחם אחד בלבד, שיורד בעזרת מנוף, רותם את הפצוע ומעלה אותו למסוק. שיטה זו מהירה בהרבה ומסכנת פחות את הכוח, את המחלצים ואת המסוק, אך מאוד לא נוחה למחולץ, שנקשר בחוזקה, בלי אלונקה. תומר מתייעץ עם הרופא שנמצא במסוק, ומחליט לבצע מחטף כבל. זו תהיה הפעם הראשונה בתולדות 669 בה מבוצע מחטף כבל בלבנון, תחת אש, ואחד החילוצים המורכבים ביותר שביצעה 669 מעבר לקווים.
תומר יורד באמצעות המנוף לקרקע, כשמסביב נמשכים חילופי האש. הוא מעלה את ד"ר ענבר הפצוע, ויורד לחלץ חייל נוסף, שנפצע באורח בינוני. הירי ממשיך לסכן את הכוח, ועלול להפעיל מטענים נוספים. תומר מעלה למסוק את הפצוע השני, ובעקבותיו פצוע נוסף, גם הוא באורח בינוני. ירי המרגמות נמשך כל הזמן, גם כאשר ממריא מסוק האנפה בדרכו לתחומי ישראל.
על-פי ההגדרה, קברניט המסוק הוא מפקד המבצע, אך על משימת החילוץ עצמה אחראי מפקד חוליית המחלצים, במקרה זה תומר. בחילוצים מורכבים יותר נמצא בשטח גם קצין, מפקד צוות, אך לא הפעם. "האחריות העצומה המוטלת על מפקדי החוליות היא ייחודית מאוד", אומר סרן אביב. "אין דבר כזה ביחידות אחרות. בחי"ר, גם כאשר המ"כ הוא מפקד כיתה, המ"מ שלו תמיד קרוב אליו".
המחלץ הוא הגורם המקצועי בשטח, שצריך לקבוע כיצד יתנהל החילוץ. במסגרת קורס מפקדי החוליות, עוברים לוחמי 669 סדנה, המדריכה אותם כיצד להתמודד עם המצבים המורכבים הללו, כמו גם עם סוגיית האחריות והסמכות בשטח.
נוסף על האחריות המוטלת על הלוחמים בזמן חילוץ, הם משמשים גם כ'פרויקטורים' ביחידה. כל לוחם אחראי על תחום אחר - צוקים, קשר, אמצעי לחימה או הדרכה. הוא עוקב אחר החידושים האחרונים בתחום שלו, בספרות המקצועית ובאינטרנט, ועוזר בהדרכת הצוותים הצעירים.
לפני כחודש, השתתף סמ"ר חגי בארבעה חילוצים תוך שבועיים, כולם בדרום הארץ. רצף נדיר מאוד עבור איזור הדרום, שנחשב שקט בדרך כלל.
שבוע לפני יום העצמאות חילץ חגי קבוצת חיילים, שנפצעו בעת טיול סנפלינג בנחל אשלים. עשר דקות לאחר שחזר לבסיס, הוזנק שוב לאותו מקום, לחלץ את אחד ממתנדבי יחידת החילוץ עין-גדי, שנפצע בזמן שניסה לחלץ את החיילים. שבוע לאחר-מכן, הוזנק חגי לחלץ מטייל מנחל גוב. אותו מטייל, הסתבר, היה מפקד טייסת יסעורים לשעבר, ותחת פיקודו עברו גם הטייסים שהשתתפו בחילוצו. למחרת, שוב הוזנק לחלץ מטיילת שנפלה בנחל קידרון.
חגי, אגב, מצליח לשלב את השירות הקרבי ביחידה 669 עם האהבה השנייה שלו, הכדורסל. לפני השירות הצבאי שיחק בקבוצות קטנות, מכבי רחובות והפועל נס-ציונה. כשסיים את מסלול ההכשרה ביחידה, אחרי שנתיים בהן לא נגע בכדור, נתקל בבסיס במודעות פרסומת גדולות לאליפות חיל-האוויר בכדורסל. בסופה של אותה אליפות, בה נבחר לשחקן המצטיין, הזמין אותו עמוס פרישמן, לשעבר שחקן נבחרת ישראל והיום חבר בצוות האימון של נבחרת חיל-האוויר, להתאמן בהפועל ת"א. בשנה שעברה שיחק חגי בקבוצת הבת של הפועל במסגרת הליגה השלישית, ובעונה הקרובה הוא ישחק, כנראה, בלאומית ב'.
יום שני, 13 באפריל, קצת אחרי שתיים בלילה, תרגיל ניווט של לוחמי סיירת שריון בגליל המערבי. שני חיילים סוטים מהמסלול המוביל לנקודת האיסוף. אחד מהם מועד מקצה צוק גבוה, נופל אל פי התהום ונפצע באורח קשה. לאמבולנסים או לכוחות חילוץ רגליים אין גישה אל המקום שאליו נפל.
מסוק אנפה ובו שני לוחמי 669 מוזנק למקום. הטייס מבצע יעף מעל המצוק, ומזהה את חברו של הפצוע. הוא מנסה לאתר את הפצוע בעזרת הזרקור, אך ללא הצלחה. סמ"ר דן, מפקד חוליית החילוץ, יורד עם כבל למדרגת סלע באמצע המצוק התלול. חמוש באמצעי ראיית לילה, חבלים וציוד רפואי, הוא מנסה לאתר את הפצוע בין השיחים. הטייס מסמן לו שזיהה חלק מהציוד של החייל, ודן מאתר את הפצוע, תקוע בתוך שיח.
דן מחליט לא להוריד את הרופא מהמסוק, כיוון שהמצוק תלול ומסוכן, אלא לקרוא ללוחם השני, סמ"ר איתמר, לרדת עם אלונקה וחמצן. בינתיים הוא מאבטח את עצמו עם חבל לעץ קרוב.
באותו זמן מטפסים שני מפקדיו של החייל במעלה המצוק. כשהם מגיעים למקום, מזהה דן את סגן תומר. תומר, מסתבר, היה יחד איתו במסלול ההכשרה ל-669. הוא לא סיים אותו והגיע לשריון. דן ואיתמר נעזרים בשני הקצינים, מוציאים את הפצוע מתוך השיח ורותמים אותו לאלונקה. המסוק מגיע למקום, איתמר מעלה את הפצוע עם כבל, והם ממריאים לבית-החולים. דן ושני הקצינים נשארים על המצוק, ומתפנים לטפל בחייל השני, השרוי בהלם.
גם הרופאים ביחידה, שרובם מילואימניקים, עוברים מסלול הכשרה מיוחד. כל רופא שמצטרף ליחידה עובר קורס שנמשך כשבוע, ומכיל נושאים אחדים ממסלול הלוחמים, כמו ירידה בכבל וחילוץ ממים. אחת לשלוש שנים הרופאים נדרשים לחזור על הקורס. החובשים שמשרתים ב-669 עוברים את הקורס רק פעם אחת, עם הצטרפותם ליחידה. וזו ההזדמנות לציין, כי כל לוחם ביחידה הוא גם חובש.
מלבד חילוצים, מבצעת 669 כמות רבה של פינויים מוסקים, כלומר הובלת פצועים, אזרחים וחיילים, מתוך המדינה ומחוץ לגבולות, אל בתי-החולים, או העברת פצועים מבית-חולים אחד לשני. כל תובלה של פצוע במסוק, גם בין שני בתי-חולים, נעשית בליווי רופא מגף הפינוי של 669.
"הפינוי המוסק שונה מפינוי קרקעי", מסביר רס"ן (מיל') ד"ר דן. "הסביבה במסוק היא באופן עקרוני סביבה עוינת לפצוע. חושך, טילטולים, צפיפות, לא תמיד מותר לך אפילו להדליק את האור. הדברים הכי פשוטים, כמו לשים סטטוסקופ על הפצוע ולהאזין לריאותיו, לא תמיד מתאפשרים".
הרופאים ביחידה הם כולם בעלי פרופיל קרבי ועושים יותר ימי מילואים מכל בעלי המקצועות בצבא. אחדים סוגרים שם את השנה עם 60 ימי מילואים. "חיל-האוויר לוקח על כתפיו את כל הפינוי המוטס בארץ, כיוון שהדבר החשוב ביותר הוא להביא את הפצוע כמה שיותר מהר לבית-החולים", אומר ד"ר דן. "הרבה פצועים חבים את חייהם להגעה המהירה לבית-החולים, או לדם ולחמצן שאנחנו נושאים במסוק. אתה לא יכול לצפות מרופא של הירוקים, טוב ככל שיהיה, שיילך עם ארבעה בלוני חמצן על הגב".
גם בגף החילוץ פעילים מילואימניקים. הלוחמים הוותיקים משתתפים מדי פעם באימונים פיזיים קשים, במסגרת שמירת הכשירות שלהם.
רס"ן (מיל') ניר היה מפקד גף חילוץ ב-669. "מצד אחד המילואים כאן תמיד מעניינים, מחדשים ומסקרנים", הוא אומר, "ומצד שני, מילואים הם תמיד דבר מטריד, שמוציא אותך משיגרת החיים שלך. להבדיל מיחידות אחרות, שיכולות להתכונן לפעילויות עם מודלים והדמיות, ב-669 אתה אף פעם לא יודע לקראת מה אתה הולך. אתה יכול להיות באוניברסיטה או בעבודה, ולמחרת למצוא את עצמך תלוי על כבל בלבנון".
"הדבר היחיד שאי-אפשר להגיד על ה-669 הוא שמשעמם פה", מסכם אביב. "תמיד מעניין, יש הפתעות כל פעם מחדש. כמה שלא ננסה להתכונן למשימה הבאה, אף פעם לא נצליח לקלוע. המשימות כאן מפתיעות, מיוחדות ומגוונות, העסק חי כל הזמן".
למרות שהיא צעירה יחסית, בת 24 בסך-הכל, יש כבר ב-669 מסורת של מספר בני משפחה שמשרתים בה יחד. אין עדיין בנים של לוחמים, אך בנים של רופאים מיחידת הפינוי, שקדמה ל-669, כבר יש. סרן (מיל') עמרי, לוחם 669, שאביו היה רופא ביחידת הפינוי, משלים בימים אלה את לימודי הרפואה, וישרת בעתיד כרופא בגף הפינוי. אחיהם הקטן של אייל ושי, ששירתו כלוחמים ביחידה, עומד לעבור גיבוש, ויתכן שבקרוב תיוולד שלישייה ראשונה ל-669. לרס"ן ליאור, סגן מפקד היחידה, יש אח ששירת בה בעבר, והיום משרת בה כאיש מילואים. אח נוסף ינסה את כוחו בגיבוש הקרוב.
אף אחד לא יודע מה הסיבה האמיתית לכך שהסמל של יחידה 669 הוא חתול שחור. תיאוריות רבות פותחו סביב הסמל לאורך השנים. לחתול יש תשע נשמות. הוא תמיד נופל על הרגליים. הוא מגיע לכל מקום בזריזות ובשקט. הכל, בעצם, נכון. להרבה מאוד אנשים בארץ, חיילים או אזרחים, הביא החתול השחור מזל גדול.

הדרך ליחידה


המסלול הארוך בדרך לסיכת לוחם 669, מתחיל במיון הסיירות הצה"לי. המיון נמשך יומיים וכולל מבחני כושר גופני, סיבולת, מנהיגות ופיקוד, מבחן סוציומטרי ומבחני אינטליגנציה.
"רבים הולכים לגיבוש סיירות כשהם רוצים מראש להגיע ל-669", אומר רס"ן ליאור, סגן מפקד 669, האחראי על נושא המיון ביחידה. "אלה אנשים שזה מה שהם רצו מגיל צעיר. הם התנדבו למד"א, עשו קורס צלילה, קורס סנפלינג, היו בחוגי סיור ולמדו לנווט. אנחנו עומדים יפה בתחרות עם יחידות מובחרות אחרות, כמו סיירת מטכ"ל או הקומנדו הימי".
לאחר הגיוס, אורך תהליך ההכשרה של לוחמי 669 כשנה וארבעה חודשים. הוא מתחיל בטירונות, שבה מדריכים את טירוני 669 גם קצינים וסמלים מהיחידה. "המטרה היא להעביר להם כבר בשלב הזה את הערכים והסטנדרטים של 669, את הפדנטיות והיסודיות", אומר אביב. "ההקפדה הזו הכרחית, כי אנחנו עוסקים בחיים ומוות. לוחם 669 שלא יקפיד על הדברים הקטנים ביותר, עלול לגרום למותו של הפצוע".
בתום הטירונות עוברים חיילי 669 קורס חובשים קרביים שנמשך שלושה חודשים, ואז הם מתחילים את טירונות היחידה, שנמשכת ארבעה עד שישה שבועות. בין השאר, כוללת טירונות היחידה אימוני כושר רבים ומסעות. במהלכה, מתחילים הטירונים להתאמן גם בעבודה עם מסוקים. את טירונות היחידה חותם מסע רגלי לבסיס חיל-האוויר במרכז הארץ, שבו שוכנת היחידה. למעשה, זו הפעם הראשונה בה הם מגיעים ל-669.
השלב הבא הוא קורס מ"כים בן חודשיים, הכולל סדרת מנהיגות, הרבה מאוד ניווטים והכשרה במיתארי חי"ר שונים. הקורס מסתיים במסע סמל, שבסיומו מקבלים החיילים את סמל היחידה - החתול השחור. המסע, שנמשך יום וחצי, מתחיל בניווט ארוך בצפון הארץ, נמשך בטילוף (שחייה בעזרת סנפירים, תוך כדי הישענות אחורה, על הגב) של שלושה ק"מ בים, ומסתיים במסע אלונקות אל היחידה.
השלב האחרון במסלול הוא השלב הייעודי, שבמהלכו לומדים החיילים להכיר את תורות הלחימה של היחידה. שלב זה כולל קורס צניחה, קורס צלילה, קורס מילוט, קורס קשר ואימונים מגוונים עם כל מסוקי חיל-האוויר. הלוחמים מתאמנים בכל סוגי חילוצי הכבלים - קניון, יבשה, ים וכלי שיט, בחילוץ צוקים, בחילוץ ממקורות מים, ובנוסף לכל משתתפים בפעילות חי"ר מבצעית בלבנון.

עוד באותו מדור

כל מטוסינו שבו בשלום לבסיסם

מבט מהבור של חיל-האוויר על תקיפה שיגרתית של מטרת מחבלים. במערה קטנה באיזור ג'בל צ'אפי בלבנון אותר מאחז פעיל של החיזבאללה. תקופה מסוימת היה האיזור תחת מעקב, והיום הוחלט לתקוף. כתבת הבטאון, ליעד ברקת, ליוותה את התקיפה מתוך הבור, שלב אחר שלב. כך זה נראה מבפנים

נמוך

סדנת גובה נמוך קוראים בחיל-האוויר לאימון הזה, שבו מתאמנים הטייסים בקרבות-אוויר המאפיינים מלחמה: בגובה נמוך, במהירות גבוהה ובקצב מסחרר. כתבת הבטאון התלוותה לטייסת F-15 ולטייסת F-16 , שפרסו לדרום הארץ, לאימון מרוכז בקרבות-אוויר. הטיסה באימונים הללו מסוכנת יותר, אבל גם חמה, תחרותית ומלאת אדרנלין. עוד לא נולד הטייס שיסכים לוותר עליה