בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 121 (222) 01/06/98

כתבות

ריקוד המכונה

תגיות: טקסים ואירועים , הצוות האווירובטי

הצוות האירובאטי של חיל-האוויר חוגג השנה יום הולדת 40 . הוא נוסד לרגל חגיגות העשור לחיל-האוויר, ומאז הוא כאן, בכל מסדר כנפיים, יום עצמאות ובאירועים מיוחדים אחרים. חברי הצוות הם טייסי קרב בולטים, שחייבים להיות שקולים ואחראים, אבל כמובן גם בעלי רמת טיסה גבוהה במיוחד. השנה טסים מעליכם אהוד, גור, יוחאי, טל ושיקו - הצוות האירובאטי של שנת ה-50 לישראל ולחיל-האוויר

ליעד ברקת


עדי, פקידת מבצעים בבית-הספר לטיסה, יושבת ליד מכשיר הקשר הפתוח שבחדר המבצעים, ומצטרפת בקלילות לקולו של רס"ן אהוד הבוקע מהקשר: "לופ, שמאלה ולמעלה, ימינה ולמטה, ו-שתיים, שלוש: שושנה". "מרוב אימונים, אני כבר יודעת את כל התרגילים בעל-פה", היא אומרת, ומצטרפת שוב לקולו של רס"ן אהוד: "לופ, ימינה ולמעלה, פנייה, טיפוס לשושנה אנכית...".
כל שנה, אותו סיפור. ארבעת מטוסי הצוקית הלבנים-אדומים של הצוות האירובאטי מופיעים בפתאומיות מתוך השמיים, מבצעים במשך מספר דקות תרגילים מרהיבים אל מול הקהל ונעלמים, כשהם מותירים מאחוריהם עשן כחול ולבן. בשנים האחרונות נוסף לצוות גם נווט, שמעלה את מספר חברי הצוות האירובאטי לחמישה. השנה טסים בצוות רס"ן אהוד, רס"ן גור, סרן יוחאי, סגן טל וסגן שיקו. הצוות האירובאטי של שנת ה-50 לישראל ולחיל-האוויר.
"לטוס בצוות זה כיף נטו", אומר רס"ן אהוד, מפקד הצוות, וטייס F-16 . "אני מאוד אוהב לטוס, ובטייסת אתה לא עולה לאוויר כדי לטוס, אלא כדי להתאמן בביצוע משימה מבצעית - בקרב-אוויר או בהטלת פצצות. הטיסה היא רק אמצעי, לא מטרת המשימה. הצוות האירובאטי הוא המסגרת היחידה בחיל-האוויר, שבה המטרה היא הטיסה עצמה. כשאני ממריא לטיסה אירובאטית, אני פותח מין מגירה כזאת, ומשם הכל הנאה צרופה. אני חושב שכל מי שטס אי פעם בצוות, זוכר את זה כאחת התקופות היותר יפות שהיו לו בחיל-האוויר".
בחיל-אוויר עסוק של תקיפות, כוננויות, אימונים והכשרת טייסים חדשים, מהווה הצוות האירובאטי נישה קטנה, יחידה ומיוחדת, למטרות שונות לגמרי. "לצוות האירובאטי יש תפקיד מאוד חשוב מבחינה ציבורית", אומר רס"ן אהוד. "החשיפה שלנו לציבור, שלא רואה אותנו כל יום, היא אחת ההזדמנויות היחידות לחשוף משהו מחיל-האוויר. הצוות משדר ערכים חשובים כמו מקצוענות, דיוק והכי חשוב אהבת טיסה - שהם ערכים בסיסיים בחיל-האוויר".
בכל שנה נבחרים מחדש טייסי הצוות מתוך סגל בית-הספר לטיסה. בניגוד לרוב הצוותים האירובאטיים בעולם, בחיל-האוויר טיסה בצוות האירובאטי אינה התפקיד העיקרי של חבר הצוות באותו זמן. היא באה בנוסף להדרכה ולטיסה בטייסת המבצעית, ועל חשבון הזמן הפנוי של חברי הצוות. ועדיין, הביקוש עצום. "זה צ'ופר רציני", אומר רס"ן אהוד. "מדריכים רבים רוצים לטוס בצוות, יש כאלה שיעשו הכל כדי להתקבל".
טייס שרוצה להתקבל לצוות, צריך לעמוד בדרישות רבות וקפדניות. קודם כל, הוא חייב להיות טייס מוכשר, בעל רמת טיסה גבוהה. "בלי זה, אי אפשר להיות בצוות", אומר רס"ן אהוד. דבר שני ומאוד חשוב, הוא אופי. מי שחשב שטייס בצוות האירובאטי צריך להיות מהסוג שמעז ואוהב סיכונים, טעה. דווקא טייס שקול ובוגר, הוא מה שמחפשים בצוות. רס"ן אהוד: "אני מחפש אנשים שיבינו שהכי חשוב הוא לא להתנגש. כאלה שלא צריכים להוכיח דבר לאף אחד, ושיהיו מספיק בוגרים כדי לדעת מתי לוותר ולצאת מהמבנה, אם צריך. בקיצור, טייס רגוע, שלא ילחיץ את עצמו ואת כולנו".
רס"ן אהוד הוא, כאמור, המפקד והמוביל הנוכחי של הצוות. בנוסף, הוא גם מפקד טייסת מדריכי טיסה בבית-הספר לטיסה, וטייס F-16 . הוא מירושלים, נשוי ואב לשניים, ויש לו תואר ראשון בגיאופיסיקה ובמדעים פלנטריים. בקרוב יתמנה למפקד טייסת F-16 .
"אין תחליף לתפקיד המוביל", מסביר רס"ן אהוד. "הוא היחיד שמסתכל החוצה בזמן ההופעה. כל השאר מתרכזים בו, ועושים בדיוק מה שהוא עושה. אם המוביל יופיע בטעות מעל הרצליה במקום מעל תל-אביב, אף אחד במבנה לא יידע מזה. ארבעת המטוסים טסים צמוד מאוד זה לזה, כאילו שהם מטוס אחד. המוביל הוא הטייס של המטוס המחובר הזה". המוביל הוא זה שדואג להעביר את התרגילים במקום ובזמן הנכון. הוא זה שמגדיר מה עושים ואיך, והוא האחראי על כך שההופעה תתבצע בזמן ובמקום המתוכננים. טעות שלו בחישוב הגובה למשל, יכולה להסתיים באסון. מלבד המוביל טסים בצוות ה'כנפיים', שני המטוסים שנמצאים מאחוריו, מימין ומשמאל, וה'בוקס', המטוס הרביעי, שחותם את המבנה, ומשמש כמספר שתיים. כמו המוביל, גם שלושת התפקידים האחרים הם תפקידים קבועים. לכל אחד מהטייסים יש מיקום קבוע במבנה.
את תפקיד ה'בוקס' ממלא בצוות הנוכחי רס"ן גור. הוא מקיבוץ כנרת, נשוי ואב לשניים, והיה אחד משני הטייסים הראשונים בחיל-האוויר שנשלחו, כטייסי סקייהוק צעירים, ישירות ל-F-15 המתקדם. יש לו תואר ראשון בפיסיקה ובמדעי המחשב, וכעת הוא מפקד טייסת מיון בבית-הספר לטיסה (טייסת הפייפר). כמו אהוד, גם הוא טייס F-16 . בשנה הבאה הוא מיועד להיות מפקד הצוות האירובאטי. "ה'בוקס' טס מאחורי כולם וסוגר את המבנה", מסביר רס"ן גור. "הוא היחיד שיכול לראות את שלושת המטוסים האחרים, ולכן אחד מהתפקידים העיקריים שלו הוא לוודא שכל המטוסים נמצאים במקום, ושאף אחד לא חורג מהמבנה. בנוסף, כיוון שה'בוקס' הוא היחיד במבנה שמסתכל קדימה, עליו מוטלת האחריות להסתכל על המכשירים במטוס ולעשות ביקורת נתונים למוביל. במילים אחרות, ה'בוקס' הוא מין קצין בטיחות של המבנה כולו".
סרן יוחאי וסגן טל הם שני הצעירים של הצוות, והם ממלאים את תפקידי ה'כנפיים'. יוחאי, בן 25 מרמת-השרון, טס בתפקיד ה'כנף הימנית'. הוא מדריך בטייסת נווטי קרב בבית-הספר לטיסה ומשמש במקביל כטייס F-16 .
סגן טל, בן 24 מחדרה, טס בתפקיד ה'כנף השמאלית'. הוא מדריך בטייסת ראשוני קרב, וגם הוא טייס F-16 . "תפקיד ה'כנפיים' הוא להיות כל הזמן, במשך כל התימרונים והשינויים, בדיוק במקום. וזה מאוד מסובך", מסביר טל. "במשך הטיסה, אני מסתכל על המוביל, מנסה לצפות את התנועה הבאה שלו ולחקות אותו בדיוק מושלם. לאורך כל הטיסה אני עסוק בלחשוב איפה אני נמצא עכשיו, ואיפה אני אצטרך להיות בעוד חמש שניות. והכי-הכי חשוב: להיות במקום".
ב-1993 צורף לראשונה נווט לצוות האירובאטי, במטוסו של המוביל. בצוות הנוכחי הנווט הוא סגן שיקו, נווט F-16 . "תפקיד הנווט הוא פשוט להוריד עומס מהמוביל ולאפשר ביצוע חלק ובטוח יותר של ההופעה", מסביר סגן שיקו. חדר התדריכים, שלושה ימים לפני מפגן יום העצמאות. חברי הצוות מתודרכים לקראת אחת החזרות האחרונות. "היום נעבור מעל ירושלים", אומר רס"ן אהוד, המוביל. "שימו לב, ירושלים היא עיר מסיחת דעת, יש שם הרבה איצטדיונים, קניונים ומבנים יפים. חשוב מאוד שתשאירו את העיניים על המבנה ותשמרו על ריכוז. אם מישהו מרגיש שמשהו לא בסדר, שיתרחק. זו בסך-הכל הופעה. חשוב להישאר במקום, אבל לא בכל מחיר. ועוד משהו: תשמרו על עצמכם גם על הקרקע. לא לשבור יד או רגל בכדורסל, כי יש לנו הופעה ואין לכם מחליף".
"הדבר הראשון שמעסיק אותי הוא שלא תהיה תאונה בצוות", אומר אהוד. "רק אחר-כך חשוב לי שנהיה במקום ושההופעה תהיה מוצלחת. האמת היא, שטיסה בצוות האירובאטי נראית הרבה יותר מפחידה ממה שהיא באמת. אנחנו יודעים שזו לא טיסה רגילה, אבל טייסים בחיל-האוויר לא עולים לטיסה ופוחדים. אנחנו לא פותחים תדריך בוקר עם התוכנית 'פוקוס' של רפי גינת".
הצוות התחיל להתאמן לקראת ההופעה חודשיים לפני יום העצמאות. ה'כוריאוגרף' של ההופעה הוא רס"ן אהוד, שבחר מתוך ספר התרגילים שעובר בירושה ממפקד צוות אחד למשנהו, את התרגילים ואת סדר ביצועם. ההופעה עצמה בנויה משתי הופעות קטנות נפרדות, שכל אחת מהן נקראת 'כניסה'. כל 'כניסה' נמשכת כשלוש וחצי דקות.
"הדרישות סותרות: לבצע תרגילים מסובכים מבחינת הטסה ושייראו הכי טוב", אומר רס"ן אהוד, "וזה לא תמיד הולך ביחד. לא תמיד מה שמלהיב את הקהל, מסובך בשבילנו, ולהיפך. שושנה למשל, זה אחד התרגילים הכי מפורסמים ואהובים. בשבילנו, זה אחד הדברים הכי פשוטים".
הצוות האירובאטי הישראלי טס על מטוסי הצוקית מאז נקלטו בחיל-האוויר ב-1960. אז עוד קראו להם פוגה-מגיסטר. למרות שעברו בדרך השבחה קטנה, שכללה גם את החלפת השם לצוקית, יש להם פז"מ מכובד מאוד. "הצוקית טסה בחיל-האוויר כבר מעל 30 שנה, וזה בהחלט אומר משהו", אומר רס"ן אהוד. "אבל אם היו צריכים לאפיין מטוס שהוא רע לאירובאטיקה, היו בוחרים את הצוקית".
המטוס האירובאטי האידיאלי הוא כזה שגופו גדול יחסית, ומוטת הכנפיים שלו קטנה. כך נראים המטוסים קרובים מאוד בזמן הטיסה, יותר ממה שהם באמת. בצוקית, המצב הפוך. מוטת הכנפיים גדולה והגוף קטן. בנוסף, מטוס של צוות אירובאטי צריך ל'גלגל' מהר. תרגילים רבים כוללים גלגול של המטוס לצדדים, וכמה שיותר מהר - יותר טוב. הצוקית, לעומת זאת, מגלגלת לאט.
אחת הבעיות המרכזיות של הצוקית היא מנועים חלשים יחסית. "לא רק שהדחף שלהם נמוך, הם גם מגיבים לאט", מסביר רס"ן אהוד. "הטיסה כולה מתבצעת קרוב מדי לקצה המעטפת של המנוע", ממשיך רס"ן גור. "אפשר להגיע למצב בו צריך להוסיף כוח, אבל אין מאיפה". עוד חיסרון בולט של הצוקית הוא היעדר כיסא מפלט, חיסרון ממשי כשמדובר במטוס שמשמש לביצוע תרגילים אירובאטיים מסוכנים.
אבל יש גם יתרונות לצוקית. למבנה שלה יש יתרון בכל מה שקשור לביצוע פניות, כיוון שהצוקית מסוגלת לבצע פניות ברדיוס קטן יחסית, ובכך מתאפשר לצוות להופיע קרוב לקהל.
"לדעתי, הצוקית מתפקדת ממש כמו כפפה על היד", אומר סגן טל. "אנחנו לא הולכים להפציץ איתה את הכור בעיראק, ולא לעשות איתה קרבות-אוויר. המטוס הוא לא אידיאלי, נכון, אבל בסך-הכל, הצוקית מאוד נוחה לטיסה. שדה-הראייה מהקוקפיט הוא טוב, ואחרי שאתה טס איתה ולומד איך היא מתנהגת, היא עושה בדיוק מה שאתה רוצה. אתה נקשר למטוס ומרגיש שאתה חלק ממנו".
סגן טל לא מגזים בהאנשה של הצוקית. מסתבר שכל אחת מהצוקיות מתנהגת בצורה קצת שונה מהאחרים. בצוות האירובאטי, כל טייס צריך להכיר את המטוס שלו טוב ככל האפשר, ולכן לכל אחד יש את המטוס הפרטי שלו, בו הוא מתאמן ומופיע. "זה כמו ההבדל בין שתי מכוניות זהות, רק שבמקרה של הצוקית, ההבדל בין מטוס אחד לשני הוא עוד יותר גדול", אומר רס"ן גור. "כל טייס מתרגל למטוס שלו. למהירות בה הוא מגיב, לאיזון ההגאים, אפילו לגובה הכיסא שמשנה את הצורה בה רואים את המטוסים האחרים".
הצוות האירובאטי הישראלי הוא הצוות היחידי בעולם שטס בצוקית. "אין מה להשוות בינינו לבין צוותים אחרים בעולם", אומר רס"ן אהוד. "הייתי מגדיר אותנו כצוות החובבני הכי טוב בעולם. כל הצוותים המפורסמים - האמריקאים, הבריטים, הצרפתים, הירדנים - הם צוותים מקצועיים. יש להם מטוסים טובים משלנו, וחלקם טסים במטוסי קרב, ולא במטוסי אימון, כמונו.
"בניגוד אלינו, הצוות שלהם בנוי כמו טייסת. שם, טיסה בצוות האירובאטי היא תפקיד מהשורה. כמו שאני מוצב כמדריך בבית-הספר לטיסה, הטייסים שלהם מוצבים בצוות האירובאטי, ומתרכזים רק בזה. באותה תקופה הם לא טייסים מבצעיים, לא מפקדי טייסות, ולא מדריכים. הם רק טייסים אירובאטים. יש להם אפילו גף טכני משלהם. אי אפשר אפילו לנסות להשוות את זה אלינו. זה משהו שונה לגמרי".
"איך אני מרגיש מול צוותים אחרים בעולם?" מסכם סגן טל את העניין כולו. "אני מרגיש שהייתי יכול להפיל כל צוות אירובאטי אחר בקרב-אוויר. הם מקצוענים בתחום שלהם, ואנחנו בתחום שלנו. הם טייסים בידוריים, ואנחנו לא. אני קודם-כל טייס קרב, אחר-כך מדריך טיסה, ובסוף טייס בצוות האירובאטי".

עשן בעיניך


כל מי שצפה אי פעם במפגן של הצוות האירובאטי, תהה בוודאי מהו העשן הצבעוני שפולטים המטוסים, ואיך זה שהצוקיות עוברות מעל הקהל בדיוק בשנייה שנגמרת שירת "התקווה". ובכן, נושא העשן פשוט מאוד. צינורית קטנה שמותקנת מעל לצינור הפליטה מתיזה סולר. המגע של הסולר עם החום שיוצא מצינור הפליטה יוצר פס לבן וסמיך של עשן. אם מוסיפים לסולר צבע, יוצא עשן צבעוני בהתאם לצבע שנוסף לסולר. בעבר השתמשו הצוותים האירובאטיים בעשן בכל צבעי הקשת, היום מסתפק הצוות בצבעי הלאום.
הופעת הצוות בדיוק בשנייה בה מסתיימת נגינת ההמנון, היא פשוט עניין של תיאום ואירגון. הטייסים לא מסוגלים לשמוע את הקהל. ברוב המקרים, הם אפילו לא רואים אותו. לכן הם מסתמכים על מדידת זמן. מוביל הצוות יודע בדיוק באיזו שעה, בדיוק של שניות, יישמע התו האחרון של ההמנון. הוא מחשב את הזמן, כך שהצוות יעבור מעל לקהל בדיוק בשנייה הנכונה.

עוד באותו מדור

אין כאן מלחמת אחים

שניהם גדלו בקיבוץ, היו ספורטאים, התלבטו בין יחידה מובחרת לקורס-טיס, והיום הם טייסי אפאצ'י. אבל יותר מהכל, רס"ן צביקה (משמאל) וסרן (מיל') עזר הם אחים, שמשרתים כל אחד בטייסת אפאצ'י אחרת. איך הם מתגברים על התחרות בין שתי הטייסות, ואיך זה לחצות קו ללבנון, ולפגוש באוויר את אחיך, שבדיוק חזר משם. אחים לנשק

מרחפים מסביב לעולם

איגור סיקורסקי, ממציא המסוק, חלם על כלי טיס לחילוץ והצלה. החברה שהקים מתמחה דווקא במסוקים צבאיים. כעת מפתחת "סיקורסקי" בלק-הוק משופר עבור דור ה-X, מכינה את התשובה שלה לטילט-רוטור, ומצליחה ליצור שיתוף פעולה יוצא-דופן בין סין וטייוואן, בפיתוח המסוק החדש שלה. עתידו של הקומאנצ'י, מסוק הקרב והסיור המהפכני שפיתחה עם "בואינג", תלוי כעת בפוליטיקאים בוושינגטון