בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 121 (222) 01/06/98

כתבות

אין כאן מלחמת אחים

שניהם גדלו בקיבוץ, היו ספורטאים, התלבטו בין יחידה מובחרת לקורס-טיס, והיום הם טייסי אפאצ'י. אבל יותר מהכל, רס"ן צביקה (משמאל) וסרן (מיל') עזר הם אחים, שמשרתים כל אחד בטייסת אפאצ'י אחרת. איך הם מתגברים על התחרות בין שתי הטייסות, ואיך זה לחצות קו ללבנון, ולפגוש באוויר את אחיך, שבדיוק חזר משם. אחים לנשק

הילה שרון

קצת רקע: בין טייסות האפאצ'י, כמו בין כל הטייסות ה"אחיות" מאותו מערך, שוררים יחסים טעונים ותחרות קשה, מהסוג שנועד לטעת גאוות יחידה ולהניע את הגלגלים, גם כשמתחיל להיות משעמם. כל זה קורה מתחת לפני השטח. כי אם תשאל כל טייס אפאצ'י, הוא יכחיש ויגיד ש"טייסות האפאצ'י הן דווקא מאוד אחיות, ואם חסר מדריך בטייסת אחת, מוצאים לו מחליף בשנייה, ואם מישהו רוצה לטוס בלילה מסוים ואין טיסות לילה בטייסת שלו, הוא מצטרף לטייסת האחות בלי בעיה".
על בסיס הרקע הזה, אפשר להבין יותר טוב את הסיפור של צביקה ועזר, שני אחים, שניהם טייסי אפאצ'י, שכל אחד מהם שייך לטייסת אחרת. רס"ן צביקה, האח הבכור (33), הוא טייס בטייסת אפאצ'י אחת, וסרן (מיל') עזר (28), האח הצעיר, הוא טייס בטייסת אפאצ'י שנייה.
כמובן שיש צד מהותי יותר לעובדה שמדובר בשני אחים, שמטיסים את אותו מסוק, ומשפט אחד של צביקה, מסביר את הכל בצורה מוחשית: "כשאתה חוצה קו ללבנון, אתה פוגש באוויר את אחיך, שבדיוק חזר משם. הוא אומר לי בקשר 'ברוך הבא', ואני עונה לו 'ברוך ההולך'".
יש להם הורים קיבוצניקים ושלוש אחיות, שהגדולה בהן שירתה כעוזרת בקר, והשנייה היא קצינת מבצעים בחיל-האוויר.
לעזר קראו ככה על-שם סבא, בדיוק כמו צביקה, שנקרא על-שם הסבא השני. השיחה איתם דומה יותר מכל לפינג-פונג ידידותי. אין כמעט חילוקי דיעות, ומשפט שהתחיל בצד אחד של השולחן ייגמר בשני. לרוב צביקה נותן את חבטת הפתיחה.
כנערים, קורס-טיס לא היה חלק מעולם המושגים שלהם. "גרנו לא רחוק מרמת-דוד, ראינו מטוסים מעל הבית, אבל זה לא היה חלום חיים", אומר צביקה. שניהם היו ספורטאים: צביקה היה שחיין, ועזר טניסאי.
כשהתקרב מועד הגיוס שלו, התלבט צביקה בין קורס-טיס ליחידה מובחרת. "משהו לוחמני כזה", הוא אומר. לבסוף בחר צביקה בקורס-טיס. "במסדר הכנפיים שלו לא הייתי, כי נסעתי לתחרות בחו"ל", מספר עזר. "עד היום חבל לי על כך. הוא, כמובן, היה בסיום הקורס שלי.
"צביקה, כבר מהגן, היה מין אח בכור אולטימטיבי כזה, כזה שתמיד רוצים. מאלה שמצרפים את האח הקטן שלהם למשחק כדורגל עם החבר'ה, ודואגים לסדר את העניינים כשמישהו מעז ללכת איתו מכות".
כמו צביקה, חמש שנים קודם-לכן, גם עזר התלבט בין קורס-טיס ליחידה מובחרת, עד שהכריע. החלטות, לא כל-כך מפתיע, מקבלים צביקה ועזר בחוג המשפחה. "אני דווקא יעצתי לעזר להתנדב לסיירת מטכ"ל", אומר צביקה. "הוא היה בכושר מצוין, והיו לו סיכויים גבוהים להצליח. ניסיתי לשכנע אותו שאם הוא ירגיש שהוא חייב לטוס, הוא תמיד יוכל להגיע לקורס בהמשך". אביהם, יוצא חי"ר, היה קצת יותר נחרץ, אבל דווקא בכיוון ההפוך. ב-1989, כאמור, שלחה המשפחה נציג שני לבית-הספר לטיסה. "צביקה תמיד אמר לי: 'מה הבעיה לעבור את הקורס? אם אני עברתי, אתה תעבור בקלות'", נזכר עזר. רוב הזמן, הוא מעיד, זו אכן היתה ההרגשה, למעט שלב ה'מתקדם', בו נתקל בקשיים.
"אני זוכר שצביקה היה מספר לי כמה זה קל ופשוט להטיס את הדיפנדר, שעליו טסנו ב'מתקדם'", משחזר עזר. "אני הייתי יורד ממנו מזיע, עם דמעות בעיניים. נכון שאחרי חצי שנה זה כבר נראה אחרת, אבל בשלבים הראשונים הייתי מתכונן לכל טיסה במשך שעות. משנן מה צריך להגיד בקשר, עובר שוב על הניווטים, ועושה הכל כדי שבזמן הטיסה אני אוכל להתרכז רק באיך להפעיל את הידיים. זה דבר שצביקה לא צריך להשקיע בו טיפת מחשבה".
צביקה, באותו זמן, כבר היה בעיצומה של ההסבה לאפאצ'י, בין הראשונים שנשלחו לארה"ב ללמוד להטיס את המסוק. "עזר מאוד יסודי, פרפקציוניסט כזה, לי הדברים באים יותר בטבעיות", משרטט צביקה את ההבדלים ביניהם. "עזר מתחיל לאט, אבל הגרף שלו מטפס מאוד גבוה".
אבל, הם נזכרים, דווקא צביקה היה זה שכמעט וחתם על ויתור במהלך הקורס. עזר התחיל את הקורס כשהוא כבר מרכיב משקפיים. הוא ידע מראש שהוא מיועד למסוקים, והשיבוץ במגמת מסוקי קרב היה בהחלט בשורה משמחת עבורו. "הרגשתי שאני לא מספיק לוחם", מתאר צביקה את המעבר למסוקים. "היום, כשאני יודע כמה אתגר ולחימה יש במערך המסוקים, זה נראה לי מטופש".
עזר סיים את הקורס ב-1991. בסיומו, החל את קורס האימון המתקדם (קא"מ), שם שימש צביקה כמדריך. בנוסף ללחץ הרגיל של כל חניך בקא"מ, נאלץ עזר להתמודד עם מתחים נוספים: "לצביקה היה שם של הטייס שהמציא את המסוק. אם אתה רוצה או לא, הסביבה מצפה ממך לאותו דבר". גם לצביקה לא היה קל. "מדי פעם קיימנו דיוני חניכים", מספר צביקה, "ולקח לי זמן להסתגל לעובדה, שיש מישהו שאני מאוד מקווה שהוא טייס טוב, אבל אין לי מושג אמיתי איך הוא טס, בגלל שאסור לי לטוס איתו באותו מסוק. דיברתי עם עזר על כל נושא שבעולם, רק לא על מצבו ביחס לאחרים".
עזר דווקא זוכר גיחה אחת, שלאחריה צביקה ניגש אליו, ושאל איך היה. "בסדר", הוא ענה, קצת מופתע. "טוב", חייך צביקה, "כי החלטנו לא להחשיב את הגיחה בציונים המסכמים. רוב החניכים לא הצליחו להתמודד איתה". אבל המתח הגיע לשיאו בשבוע האחרון של הקא"מ. אצל צביקה, זאת אומרת. "ידעתי שעזר יסיים ראשון בדירוג", הוא אומר. "אבל אסור היה לי לגלות לו, וזה היה מאוד קשה".
הפעם הבאה בה שירתו יחד היתה כאשר הגיע צביקה לטייסת הדיפנדר של עזר, כסגן מפקד הטייסת. במשך שנה שימש עזר כקצין התרגילים בטייסת, כך שלמעשה, היה כפוף ישירות לאחיו. "זו היתה התקופה שבה הסתכלתי על צביקה עם הכי הרבה הערכה", הוא אומר. "כל בעיה נפתרה בקור-רוח, בלי לחץ. אני חושב שצביקה היה הסמ"ט ב' הכי טוב שהיה לי".
צביקה: "טוב, הוא לא ממש אובייקטיבי. לשמחתי, אף פעם לא היינו צריכים להתמודד עם דילמות אתיות. התיחקור איתו היה תמיד ענייני וחף מאמוציות. מצד שני, ובזה הטייסת הפסידה, לא טסתי איתו אף פעם ביחד, באותו מסוק".
עזר: "אתה לא זוכר, אבל טסנו, באישור מיוחד של מפקד הטייסת. אני הייתי מפקד המסוק, אתה הוגדרת כקצין תרגילים, ולקחתי אותך איתי מאחורה". עזר לא התרגש במיוחד מההזדמנות הנדירה להרשים את אחיו בכישורי הטיסה שלו. דווקא טיסה אחרת העלתה בו מחשבות נוגות: "טסנו שנינו כמובילי זוג באימון אוויר-אוויר", הוא מזכיר לצביקה, "וטחנת לי את הצורה". את הגיחה הזו צביקה דווקא זוכר, לאחר שננזף על כך שציוות את עצמו ואת אחיו לטיסה אחד נגד השני. הם המשיכו לטוס באותה טייסת, ובמבצע "דין וחשבון" ב-1993, צביקה אפילו גנב לעזר תקיפה. עזר הוזנק, אבל כשהיה סמוך מאוד לגבול לבנון, הוחלט לעכב את התקיפה והוא נאלץ לנחות. מהקרקע, מאוכזב, הבחין עזר בארבעה דיפנדרים חולפים ונכנסים ללבנון. זו היתה הפעם הראשונה בה צביקה טס כמוביל רביעייה מבצעי. "בהחלט היתה תחושת מירמור קלה", מחייך עזר.
כשעזר תקף לראשונה, זמן קצר קודם-לכן, צביקה מעיד על עצמו שהתרגש. הוא הסתובב בטייסת, לא כל-כך רגוע. "אני לא יודע מה היה קורה אם היינו נקלעים למלחמה אמיתית", הוא אומר. "כשאתה טס, אתה לא חושב על זה, אבל זה לא קל להישאר מאחור. היום, כשעזר טס באפאצ'י זה אחרת, זה מסוק שאני יודע שגם אם תקרה לו תקלה, הוא יחזור הביתה. ועדיין, כשעזר נמצא בכוננות בצפון, אני לא לגמרי שקט".
במבצע "ענבי זעם", ב-1996, הם חלפו לא מעט זה על פני זה. באותו מבצע, פרע עזר חוב ישן: "למבנה של צביקה היתה משימה להשמיד מטרת מחבלים בגיזרה המערבית. שלחו אותם לפטרל באיזור, לפני שהורו להם להיכנס לתוך לבנון. בינתיים הדלק שלהם נגמר, ואנחנו הוזנקנו במקומם וביצענו במקומם את התקיפה".
בקרוב, יסיים צביקה ארבע שנות לימודים במסלול משולב, המקנה תואר במשפטים ובמינהל עסקים. "מאז שיצאתי ללימודים", הוא אומר, "עזר עבר אותי בכמות הידע והמיומנות שרכש. אני לא יודע כמה אנשים במערך מכירים בצורה כזאת את מסוק האפאצ'י. כדי לכסות על הפער, אני קורא הרבה חומר על המסוק, אבל בהחלט גם נעזר בו. צריך כל-כך הרבה ידע כדי לשלוט במערכות המיוחדות של האפאצ'י, ולאח שלך הרבה יותר נוח להגיד: 'שמע, אני לא מבין איך זה עובד'".
בשלב זה, צביקה מתכנן להישאר בחיל-האוויר ולהתמודד על תפקידי פיקוד. עזר, לעומתו, השתחרר לאחרונה ונשאר בטייסת האפאצ'י כמילואימניק. בקרוב עומד עזר להפוך לאבא, וצביקה עומד להינשא. "עניין הבת שתהיה לו מאוד מאתגר אותי", אומר צביקה. "אולי תשיג אותי עם בנים", מפייס אותו עזר.
"אני ועזר, מעבר לזה שאנחנו אחים, אנחנו פשוט חברים", אומר צביקה. "יש לנו המון נושאים משותפים. אני חושב שהוא החבר הכי טוב שלי". צביקה עוצר לרגע את שטף הדיבור, ונותן בעזר מבט חודר: "חוץ מבסקווש", הוא אומר. "זה כל-כך מעצבן אותי כשהוא מנצח אותי בסקווש, שאז אני באמת מסוגל להרביץ לו".

עוד באותו מדור

מרחפים מסביב לעולם

איגור סיקורסקי, ממציא המסוק, חלם על כלי טיס לחילוץ והצלה. החברה שהקים מתמחה דווקא במסוקים צבאיים. כעת מפתחת "סיקורסקי" בלק-הוק משופר עבור דור ה-X, מכינה את התשובה שלה לטילט-רוטור, ומצליחה ליצור שיתוף פעולה יוצא-דופן בין סין וטייוואן, בפיתוח המסוק החדש שלה. עתידו של הקומאנצ'י, מסוק הקרב והסיור המהפכני שפיתחה עם "בואינג", תלוי כעת בפוליטיקאים בוושינגטון

ראשונים להיכנס אחרונים לצאת

אחד המרכיבים החשובים ביותר בעוצמה של חיל-האוויר האמריקאי הן דווקא יחידות הקומנדו שלו. בטייסות הטאקטיות המיוחדות משרתים פקחי הטיסה הקרביים, ביחד עם מומחים לחילוץ והצלה מוטסים. הם מכינים את השטח לפני הגעת שאר הכוחות, מכוונים את המטוסים והמסוקים למטרה בזמן הקרב, מחלצים צוותים שהופלו ומפנים יחידות שנלחמות מעבר לקווי האויב. "ראשונים להיכנס, אחרונים לצאת", היא סיסמת הקרב שלהם