בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 121 (222) 01/06/98

כתבות

מרחפים מסביב לעולם

איגור סיקורסקי, ממציא המסוק, חלם על כלי טיס לחילוץ והצלה. החברה שהקים מתמחה דווקא במסוקים צבאיים. כעת מפתחת "סיקורסקי" בלק-הוק משופר עבור דור ה-X, מכינה את התשובה שלה לטילט-רוטור, ומצליחה ליצור שיתוף פעולה יוצא-דופן בין סין וטייוואן, בפיתוח המסוק החדש שלה. עתידו של הקומאנצ'י, מסוק הקרב והסיור המהפכני שפיתחה עם "בואינג", תלוי כעת בפוליטיקאים בוושינגטון

אודי עציון, קונטיקט

באגף הייצור המיוחד של מפעלי "סיקורסקי" בסטרטפורד, קונטיקט, ניצב נגרר של משאית, ובתוכו העתיד של המסוקים הקרביים. זה האגף שבו בונה יצרנית המסוקים הוותיקה בעולם את הגירסאות המיוחדות באמת למסוקים שלה: בלק-הוק עבור נשיא ארה"ב, בלק-הוק עבור הסולטן של ברוניי, ולידם דגם חדש של אותו מסוק, המיועד לפינוי רפואי.
סמוך לשלושת המסוקים, מאוחסן אב-הטיפוס השני של ה-RAH-66 קומאנצ'י, מסוק הסיור והקרב החדש של "סיקורסקי" ו"בואינג". רק בעוד מספר שנים אפשר יהיה לדעת האם מסוק זה - המתקדם ביותר שנבנה אי-פעם - ייכנס לשירות, או יעלה אבק באחד ממוזיאוני התעופה בעולם. מאז האפאצ'י והבלק-הוק, שתוכננו לפני יותר מ-20 שנה, לא נבנה מסוק שכלל כל-כך הרבה פריצות-דרך טכנולוגיות: חמקנות, תימרון, כושר פעולה בכל מקום ובכל שעה. כנראה, שהדרך היחידה לאתר את המסוק הזה היא בתוך ספרי התקציב, וזה אכן האיום הגדול ביותר שניצב מולו. עכשיו, בדרך לבסיס ניסויי הטיסה, עומד מסוק הקרב האמריקאי החדש לפגוש את האויב - בוושינגטון. שם נמצאים האנשים שביטלו את הפרויקט הזה פעם אחת, ומאוחר יותר קיבעו אותו בסטטוס הנוכחי שלו: פרויקט הדגמה.
פוליטיקה תמיד שיחקה תפקיד מפתח בהיסטוריה של "סיקורסקי". ב-1918 הבריחה המהפכה הבולשביקית את איגור סיקורסקי מרוסיה לארה"ב. בניגוד למיליוני מהגרים אחרים, סיקורסקי לא היה אלמוני. הוא הגיע ליבשת החדשה לאחר שהגה ומימש ברוסיה את קונספציית המפציץ הכבד, שהפך מאוחר יותר לאחת ממערכות הנשק החשובות של מלחמת-העולם השנייה והמלחמה הקרה. כבר בגיל 12 בנה איגור סיקורסקי דגם של מסוק, מונע ברצועת גומי, אבל כשהקים ב-1923 את החברה שנשאה את שמו, החל לבנות את מה שידע לעשות הכי טוב: מטוסים כבדים. הוא לא הצליח למכור מפציצים לצבא ארה"ב, אבל רכש מוניטין של יצרן מטוסי נוסעים כבכבדים, בעיקר ספינות-טיס. באמצע שנות ה-30 חזר להתעניין בכלי טיס הממריא ונוחת אנכית, וב-14 בספטמבר 1939, הטיס את ה-VS-300 שלו בטיסת הבכורה העולמית של המסוק. מאז, סיקורסקי הוא שם נרדף למסוקים.
איגור סיקורסקי לא ניסה להמציא מכונת מלחמה חדשה. החזון שלו תיאר כלי-טיס, שיאפשר חילוץ אזרחים וטייסים במצוקה, הודות ליכולתו לרחף במקום. ואכן, בחודשים האחרונים של מלחמת-העולם השנייה כבר שירתו במזרח הרחוק מסוקי "סיקורסקי" לחילוץ טייסים ולהעברת אספקה. בשנים הבאות נרכשו מסוקים גם על-ידי חברות אזרחיות, אבל החזון של ממציא המסוק התממש רק בחלקו. הלקוחות העיקריים של המסוקים היו ונשארו כוחות צבאיים. עם זאת, רוב מסוקי הסער הצבאיים, בכל העולם, מופעלים גם במשימות סיוע וחילוץ אזרחיות, כפי שמקובל גם בישראל.
כיום, מנסה "סיקורסקי" לשלב את החזון של מייסדה עם זה של בעלי המניות. לצד הודעות שיגרתיות לעיתונות, מפרסמת מחלקת יחסי הציבור של החברה עלון מיוחד Lifeline , (חבל הצלה) שמו, שמוקדש כולו לסיפורי חילוץ והצלה ומבצעים הומניטריים שבהם השתתפו לאחרונה מסוקי "סיקורסקי" ברחבי העולם. בגיליון האחרון אפשר לקרוא על חילוץ 17 מלחים מאונייה טובעת באמצעות בלק-הוק טייוואני, על פינוי אזרחים אמריקאים מסיירה-ליאון בעת המהפכה שם, באמצעות מסוקי CH-53E של המארינס, ואפילו על מסוקי היסעור- 2000 של חיל-האוויר הישראלי, שכיבו שריפות בתורכיה. במשך שנים נשענה תעשיית המסוקים האמריקאית על שלושה שמות - "סיקורסקי", "בל" ו"בואינג". גל המיזוגים שהחל עם תום המלחמה הקרה, פסח עליה כמעט לחלוטין, עד לחודשים האחרונים כאשר "בואינג", הבעלים החדשים של "מקדונל דאגלס", מכרה ל"בל" את קווי הייצור של המסוקים האזרחיים של "מקדונל דאגלס". יחד איתם, מכרה "בואינג" ל"בל" גם את חלקה ב-609, הטילט-רוטור האזרחי החדש, שהחל כפרויקט משותף ל"בל" ול"בואינג". הטילט-רוטור הוא כלי-טיס הממריא ונוחת כמו מסוק, וטס כמו מטוס. ה-V-22 הוא גירסה מוקטנת של הטילט-רוטור, ששתי החברות בונות עבור משרד ההגנה האמריקאי.
"עד סוף השנה גם לנו יהיה דגם בקנה-מידה מלא של טילט-רוטור, ויכול להיות שבעתיד אף נבנה מדגים-טכנולוגיות", אומר יוג'ין באקלי, נשיא "סיקורסקי" בעשר השנים האחרונות.

האם מסמל הטילט-רוטור את קיצו של המסוק המוכר?

"בהחלט לא. לכל כלי יש את היתרונות שלו. אם אתה טס לטווח ארוך ולא נושא מטען רב, יש לטילט-רוטור מקום, בגלל מהירות השיוט הגבוהה שלו. אולם כאשר צריך להטיס גם לוחמים וגם ציוד, יש צורך במסוק. מסוק כמו ה-CH-53E מסוגל לשאת את הלוחמים בתא המטען, ובמקביל לשאת כלי רכב עמוסים בציוד. זאת הסיבה שהמארינס, שרוכשים את ה-V-22 , מתכננים להפעיל את ה-CH-53E לפחות עד 2030 . שני הכלים ישרתו במקביל. לדעתי, מסוקים יהיו בסביבה בכל מקרה שיידרש ריחוף נרחב, כמו במבצעי חיפוש והצלה בים, ומשימות קרביות אחרות".
ב-1998 המוצר שעליו מתבססת "סיקורסקי" הוא מסוק הבלק-הוק, מסוק סער צבאי. 101 מסוקים, ועוד 12 קיטים למסוקים נוספים, בנתה "סיקורסקי" בשנה החולפת. רובם היו בלק-הוקים. יותר מ-20 שנה לאחר טיסת הבכורה שלו, הבלק-הוק הוא עדיין מסוק הסער הטוב ביותר בעולם. אף מסוק אירופי או רוסי עוד לא הצליח להשתוות לכושר השרידות, לביצועים ולכושר הנשיאה שלו. את הצלחתו אפשר לייחס למהפכה שהוא חולל בזמנו בתחום תובלת הסער, כמסוק הראשון מסוגו שנבנה לפי לקחים מבצעיים - ממלחמת וייטנאם, ואפשר לייחס זאת לאותן סיבות שמערפלות את עתיד הקומאנצ'י. מסיבות תקציביות, בשני העשורים האחרונים לא פותח בעולם אף מסוק סער חדש באמת.
משרד ההגנה האמריקאי רוכש מדי שנה, לפי חוזה רב-שנתי, 36 מסוקי בלק-הוק. מסוקים נוספים נרכשים על-ידי לקוחות זרים. עסקת הבלק-הוק של חיל-האוויר הישראלי, לרכישת 15 מסוקים, היא אחת העסקות החשובות השנה מבחינת "סיקורסקי". ככלל, חיל-האוויר הישראלי הוא לקוח ותיק של "סיקורסקי". בשנות ה-50 רכש החיל את ה-S-55 וה-S-58 , בסוף שנות ה-60 את היסעור ( S-65), ובעשור האחרון - את הבלק הוק ( S-70) .
פס הייצור של מסוקי הבלק-הוק הישראליים, או מה שיהיו בקרוב בלק-הוקים ישראליים, תופס כעת את רוב השטח באולם ההרכבה הראשי במפעלי "סיקורסקי". בהחלט ניתן להגדיר את השטח כטריטוריה ישראלית, שעליה מפקח מקרוב רס"ן רחמים, קצין הפרויקט שמוצב כעת בקונטיקט. "זאת עסקה ייחודית מאוד גם במושגים של 'סיקורסקי'", אומר רס"ן רחמים. "שנה בלבד לאחר חתימת החוזה, יגיעו המסוקים הראשונים לישראל. זה הליך מקוצר מאוד, על אף העובדה שחיל-האוויר ביצע שינויים רבים במסוקים". רוב השינויים נועדו לאפשר התקנת מערכות קשר והגנה עצמית מתוצרת ישראל במסוקים. השינויים הועברו מישראל לקונטיקט, והמהנדסים האמריקאים שילבו אותם בתוכניות הייצור.
בזמן מסירת שני המסוקים הראשונים לחיל-האוויר, בחודש מרס האחרון, הסתיים כבר ייצורם של שלושה מסוקים. שבעה נוספים היו כבר על פס הייצור. 35 ימים נמשך ייצור כל מסוק במפעל, לאחר שחלקים שנרכשים מבחוץ, כמו מנועים מתוצרת "ג'נרל אלקטריק", מוזמנים 12-5 חודשים מראש. עוד סטטיסטיקה? לייצור כל בלק-הוק מוקדשות 15 אלף שעות עבודה.
8,500 איש מועסקים כיום ב"סיקורסקי", לעומת כ-14 אלף לפני כעשר שנים. אז, ייצרה החברה 12 מסוקי בלק-הוק בחודש, לעומת פחות מחמישה כיום. אין ספק, היום קל יותר למצוא חניה בבוקר במפעל הראשי של "סיקורסקי", וזה אינו השינוי היחיד שהתחולל כאן. כל פועל בפסי הייצור ובסדנאות, שלא לדבר על ראשי הצוותים, מתגאה בשיטות הייצור היפאניות שאומצו כאן בשנים האחרונות. חופש רב יותר לעובדים, יעילות משופרת, ואחריות רבה יותר. יחד איתן הגיעו גם מכונות ייצור מתקדמות מיפאן. אפילו בלב-לבה של תעשיית המסוקים האמריקאית לא מתביישים ללמוד מהיפאנים. אולי זה מה שיציל את יצרניות המסוקים האמריקאיות מגורל דומה לזה של תעשיית הרכב המקומית, שספגה מכות קשות וכואבות מהיפאנים. "מיצובישי", למשל, שהרכיבה בעבר מסוקי בלק-הוק, פיתחה לאחרונה מסוק אזרחי חדש, והיא עומדת להתחיל לייצר אותו. לפני שנתיים המריא לטיסת בכורה מסוק קרב וסיור יפאני ראשון, מתוצרת "קאוואסקי", שהרכיבה עד היום מסוקי קוברה. היפאנים באים, וב"סיקורסקי" נערכים לתחרות הצפויה מהמזרח.
2,500 מסוקי בלק-הוק ייצרה "סיקורסקי" עד היום, וכדי שלא להרוג את האווזה מטילת ביצי הזהב הזאת, מפתחת החברה כמה דגמים חדשים למסוק. ה-CH-60 הוא שילוב בין הבלק-הוק מדגם-L היבשתי, לסי-הוק הימי. הוא מיועד למשימות אספקה בצי האמריקאי, שכבר הזמין 42 מסוקים כאלה.
ה-UH-60Q מדאוואק (פינוי רפואי), הוא דגם יעודי לפינוי רפואי ולחילוץ. אב-הטיפוס של המסוק, שנבנה כעת, נראה כמו אמבולנס גדול, עם צלבים גדולים על הדלתות. וזה בעצם מה שהוא. אמבולנס אווירי, מצויד במיטב הציוד הרפואי, שחלקו פותח במיוחד עבור הפרויקט הזה. חוץ מהשתלת כבד, יוכל הצוות הרפואי של המסוק לטפל בכל פציעה של חייל בשדה הקרב. הצבא האמריקאי מתכנן להסב כמה עשרות מסוקים מדגם A של הבלק-הוק לדגם החדש, שיקבל גם קוקפיט דיגיטאלי, מכלי דלק נתיקים ומנוף חילוץ.
דגם חדש נוסף הוא הפייר-הוק, שכשמו כן הוא: בלק-הוק לכיבוי אש. לתחתית המסוק הוצמד מיכל תצורתי ענק, שמכיל כארבע וחצי טונות מים. צירי הגלגלים הקדמיים של הפייר-הוק הוגבהו, כך שכאשר מסיע המסוק על הקרקע, הוא נראה קצת כמו דקוטה. צינור שאיבה ממלא את מיכל המים בתוך כדקה, ו"סיקורסקי" טוענת שאפשר להסיר את כל המערכת מהמסוק בתוך ארבע שעות. לעומת מערכת כיבוי האש של מסוקי היסעור, שמבוססת על נשיאת מיכל מים גדול במתלה המטען, מערכת הפייר-הוק לא פוגעת משמעותית בביצועי המסוק, והיא מגבירה את בטיחות הטיסה. החברה בונה כעת אב-טיפוס עבור המשמר הלאומי של ארה"ב.
לעתיד הרחוק יותר מתכננת "סיקורסקי" את ה-UH-60X. "זה דור ה-X של הבלק-הוק, שאותו יטיסו טייסי דור ה-X", אומר סטיב הדג'ס מתוכנית הבלק-הוק. כמו דור ה-X, הדגם העתידי יהיה ממוחשב יותר, דיגיטאלי ואינטראקטיבי. חבילת השיפורים תכלול מערכת בקרת טיסה מתקדמת, קוקפיט דיגיטאלי ולהבים משופרים, שיקנו למסוק כושר נשיאה רב יותר וכושר תימרון עדיף. עוד שיפור: טכנולוגיות חדשות להסתרת חום המנועים, כדי לחמוק מטילים מונחי-חום.
את מערכת בקרת הטיסה העתידית אפשר לפגוש כבר עכשיו במרכז הפיתוח של החברה. בין השאר, היא תוכל להטיס את המסוק ליעד המבוקש, לבצע נחיתה אוטומטית עד גובה של 50 רגל מעל פני הקרקע, ולהביא את המסוק לריחוף במקום. להדגמה, אני יוצא לטיסה וירטואלית קצרה עם ג'ים, בעבר טייס מסוקים בצבא ארה"ב. אנחנו טסים מעל נהר ההאדסון, כשג'ים מקליד את נקודות-הציון של נמל-התעופה לה-גווארדיה. אחרי חמש דקות, אנחנו נוגעים במסלול וממריאים שנית.
עכשיו נבחן את מערכת הריחוף במקום, ששימושית בעיקר לחילוץ. "עם מערכת בקרת הטיסה החדשה, יש לך שלושה טייסים בקוקפיט", אומר ג'ים. "ריחוף זו משימה קשה, והקברניט צריך להתעסק בזמן החילוץ בהמון דברים קטנים. אם אפשר להוריד את זה ממנו, הבטיחות תשתפר". אנחנו פונים בחזרה לניו-יורק, וברגע שאנחנו חולפים מעל פסל החירות, לוחץ ג'ים על כפתור שנמצא משמאלו. המערכת שולחת את המסוק להקפה ארוכה, מחזירה אותו לאותה נקודת-ציון, ועוברת לריחוף. מיס ליברטי נמצאת כעת מצד שמאל, וטיפה מאחור. אפילו בסימולאטור, יש גבול לכושר ההרמה של הבלק-הוק, ואנחנו מסתפקים בריחוף.
ריחוף במקום הוא ההגדרה המתאימה ביותר למצבה של תוכנית ה-CH-53 , יסעור בעברית. 34 שנים אחרי טיסת הבכורה של המסוק, מייצרת "סיקורסקי" רק שני מסוקים כאלה בכל שנה, מה שמעניק לפרויקט את מנת החמצן החיונית לקיום בסיסי, ותו לא. הדגם היחיד שנבנה כיום הוא ה-CH-53E של הצי האמריקאי, שמצויד בשלושה מנועים, לעומת שניים במסוקי היסעור של חיל-האוויר. ב-1978 הופסק ייצור ה-CH-53E הדו-מנועי, ומאז מחפשים אותם ברחבי העולם בנרות. ביצועי המסוק, מבחינת כושר נשיאה וקיבולת מטען, הם עדיין ללא תחרות. אבל לא כל הלקוחות הפוטנציאלים מעוניינים בדגם התלת-מנועי, הכבד והיקר. למרות שציוד המשמש לייצור דגמי ה-E מתאים גם לייצור הדגמים הדו-מנועיים, "סיקורסקי" טוענת שאין הצדקה כלכלית לפתיחתו מחדש עבור מי שהיסעורים שלהם התיישנו, או שלא הספיקו לרכוש כאלה לפני הפסקת הייצור.
"לא נבנה מסוקים חדשים מהדגם הדו-מנועי", אומר יוג'ין באקלי. "חלק מזרועות הצבא האמריקאי הוציאו משירות מסוקים כאלה, שמאוחסנים במדבר. המסוקים הללו מבוקשים על-ידי חילות-אוויר זרים, ביניהם חיל-האוויר הישראלי. אנחנו נסייע בשיפוץ המסוקים האלה, אם נתבקש, אבל לא נייצר מסוקים חדשים".
את המתעניינים במסוקי ה-CH-53E, מפנה "סיקורסקי" למסוק החדש שלה, ה-S-92 . לדגם הצבאי שלו יהיו אומנם מאפיינים רבים הקיימים כיום ביסעור, כמו ראמפה אחורית, הטסת נוסעים בצמוד לקירות המסוק, אופציה לתידלוק באוויר ולמכלי דלק נתיקים - אבל הוא יהיה קטן משמעותית. רק 22 לוחמים, לעומת יותר מ-50 ביסעור ו-14 בבלק-הוק, תא מטען קטן יותר, שלא יוכל להכיל כלי-רכב, וכושר נשיאה נמוך יותר. יסעור מוקטן, או בלק-הוק פלוס.
פריצות הדרך ב-S-92 אינן טכנולוגיות, אלא בניהול הפרויקט. "סיקורסקי" נזקקה למסוק חדש, גדול מהבלק-הוק וקטן מהיסעור, שישמש הן כמסוק אזרחי והן כצבאי, אבל לא היתה יכולה לממן לבדה את הפיתוח. מה עושים? מחפשים שותפים, שיפתחו רכיבים למסוק ואחר-כך יהנו מהרווחים. התוצאה היא המקבילה המסוקית של מגדל בבל. "סיקורסקי" ביצעה את התיכנון הראשוני, והיא זו שתייצר את הרוטור הראשי ותבצע את ההרכבה הסופית. שאר החלקים ייוצרו על-ידי חמש יצרניות זרות, שכל אחת קיבלה אחריות לאיזור אחר במסוק. AIDC הטייוואנית תייצר את החרטום ואת תא הטייס; "גאמסא" הספרדית תייצר את מעטה הרוטור הראשי, את מעטי המנוע והגיר ואת ירכתי המסוק; "אמבראייר" הברזילאית תייצר את מערכת הדלק, כולל המכלים, ואת גלגלי הנחיתה; "מיצובישי" היפאנית תבנה את תא המטען ו"ג'ינגדזן" הסינית תייצר את הזנב.
הבדיחה שמסתובבת בפס הייצור טוענת כי חלקי המבנה מטייוואן ומסין - החרטום והזנב - ממוקמים הכי רחוק שאפשר אחד מהשני, בגלל הרגישות הפוליטית והמתח בין שתי המדינות. אבל הרגישות הזו היא הבעיה הקטנה ביותר של הפרויקט, שנבנה בשש מדינות מרוחקות ברחבי הגלובוס, ושכל העידכונים והשינויים בתוכניות שלו, עוברים בין היצרניות באמצעות קשר לווייני יומיומי. "סיקורסקי", שמרכיבה כעת את שלושת אבות-הטיפוס הראשונים של המסוק, טוענת שהחלקים המגיעים מכל קצוות העולם מתאימים אחד לשני באופן מדויק, העולה על הציפיות המוקדמות.
טיסת הבכורה של המסוק מתוכננת לסוף השנה. הזמנות עוד אין, אבל מחיר בסיסי לדגם הצבאי כבר יש - 13 מיליון דולר, כחמישים אחוז יותר מבלק-הוק, אבל פחות ממחצית עלותו של CH-53E חדש. רכיבים רבים, כמו מערכת הרוטור, משותפים ל-S-92 ולבלק-הוק, כדי להוזיל את שניהם, ולעודד את מי שכבר רכש את המסוק הקטן, לקנות גם את הגדול. "סיקורסקי" צופה שבין 2000 ל-2019 יימכרו ברחבי העולם כ-5,000 מסוקים בגודל הזה, צבאיים ואזרחיים. אם הכל יתנהל לפי הציפיות, אלף מהם יהיו S-92 . אבות-הטיפוס נבנים באגף הבנייה המיוחדת של "סיקורסקי", לצד גירסאות מיוחדות אחרות של מסוקי החברה, כמו הבלק-הוק החדש שיקבל בעוד כמה חודשים הסולטן של ברוניי, למשל. הסולטן, שהוא גם טייס, דרש שהמסוק יצויד במערכת פליר, ובאפשרות להטסה מלאה גם מכיסא טייס המשנה. המסוק שלו יצויד גם בכריות ציפה מתנפחות, שיאפשרו לו לצוף במקרה של נחיתת אונס בים. בתא הנוסעים יקבל הסולטן טלוויזיה, ספות, מחזיקי כוסות, ואפילו מערכת סטריאו משוכללת, שתחייב בידוד קפדני של רעשי המנוע. גירסאות אח"ם נוספות, בדרך כלל פחות מפוארות, נרכשו גם על-ידי מלכי מרוקו, ירדן וסעודיה, לצד נשיאי מצרים וארגנטינה.
באגף סמוך, שמור ונפרד, נבנו בעבר מסוקי הבלק-הוק שמשרתים את נשיא ארה"ב. המסוקים צוידו בהגנה מפני הפעימה האלקטרו-מגנטית הנלווית לפיצוץ גרעיני, והם מתוחזקים בלעדית על-ידי "סיקורסקי". קירות בטון חשופים, שעליהם מתנוססים שלטים צהובים עם ציורי גולגלות וגדרות תיל, רומזים למי שלא צריך להיות שם, שלא להתקרב. עובדי "סיקורסקי" שמתחזקים את המסוקים, עוברים תחקיר ביטחוני מדוקדק ובדיקות סמים.
השנה היתה אמורה להיות ל"סיקורסקי" חגיגה גדולה, עם כניסתו של מסוק הקומאנצ'י לשירות מבצעי. אבל גם בקונטיקט יודעים שכל תוכנית היא רק בסיס לשינויים, והאירוע הזה לא יתרחש לפני 2006 , לאחר השלמת אב-הטיפוס השני, שיצטרף לטיסות הניסוי שמבצע אב-הטיפוס הראשון, ייבנו שישה מסוקים קדם-סידרתיים, שייצאו לשטח, להדגמת יכולת. הם ייבנו כדגמי סיור, ולא תהיה להם יכולת שיגור חימוש. זו תיתוסף רק מאוחר יותר. ב-2003 צפויה להתקבל ההחלטה על עתיד הייצור הסידרתי של 1,292 המסוקים שמבקש צבא ארה"ב, במקום מסוקי הקוברה, הקיווה וה-OH-6 .
צבא ארה"ב שומר את הקומאנצ'י בערפל גם מפני התקשורת: אין מה לדבר על לטוס בו או להביט בו מבפנים. אפילו הסימולאטור שלו מחוץ לתחום. רוב הביצועים של המסוק מוגדרים סודיים, מלבד מהירות השיוט של המסוק, ששוחררה לפרסום: 171 קשר (308 קמ"ש). זו מהירות גבוהה יותר מזו של כל מסוק אחר. בצלילה, הוא יעבור את גבול ה-200 קשר.
בתחום המערכות, יצויד הקומאנצ'י במערכת הלונגבאו לאיתור מטרות ולהנחיית חימוש, בטילי הלפייר מונחי-מכ"ם, בטילי סטינגר ובתותח, בחיישנים אופטיים מתקדמים, ובמה לא. הוא יהיה חסין בפני פעימה גרעינית, מוגן בפני נשק ביולוגי וכימי באמצעות פילטרים מיוחדים, ובעל חיישנים מתאימים לזיהוי חומרים כאלה. תהיה לו חתימת מכ"ם של ציפור, חתימת חום מזערית, והוא יהיה שקט מאוד. ואם יתגלה, יהיה הקומאנצ'י חסין בפני פגיעת פגזים וכדורים. מאיזה סוג? התשובה מסווגת.
הקומאנצ'י יעביר ויקבל מידע ממסוקים אחרים, מטנקים, מלוויינים, ממטוסי קרב וממטוסי J-STARS . המידע יוכל להיות תמונות מכ"ם, סרטי וידיאו ופליר, ואולי עוד דברים ש"סיקורסקי" לא מספרת. הוא יוכל לגלות את האויב עוד לפני שיתגלה, ולשגר לעברו טילים מונחי-מכ"ם, שיאוחסנו בתאי חימוש פנימיים, להקטנת חתימת המכ"ם של המסוק. ב"סיקורסקי" קוראים לו ה"קווטרבק" (רכז המשחק) של שדה הקרב הדיגיטאלי.
"אין לי ספק שהקומאנצ'י ייכנס בסופו של דבר לשירות מבצעי", אומר יוג'ין באקלי. "צבא היבשה מנסה להעביר תקציבים נוספים לפרויקט, ואם זה יקרה, נוכל לבנות את המסוק מהר יותר. הקומנאצ'י הוא מסוק מהפכני. הוא מסוק תקיפה וסיור, אבל גם סוג חדש של כלי נשק, שיכול להגן על שטח ולתקוף. אני מניח שבעתיד הוא יימכר גם למדינות ידידותיות לארה"ב".

עוד באותו מדור

ראשונים להיכנס אחרונים לצאת

אחד המרכיבים החשובים ביותר בעוצמה של חיל-האוויר האמריקאי הן דווקא יחידות הקומנדו שלו. בטייסות הטאקטיות המיוחדות משרתים פקחי הטיסה הקרביים, ביחד עם מומחים לחילוץ והצלה מוטסים. הם מכינים את השטח לפני הגעת שאר הכוחות, מכוונים את המטוסים והמסוקים למטרה בזמן הקרב, מחלצים צוותים שהופלו ומפנים יחידות שנלחמות מעבר לקווי האויב. "ראשונים להיכנס, אחרונים לצאת", היא סיסמת הקרב שלהם

יגיע רחוק

אל"מ אילן רמון, בן 44, טייס F-16 ותיק, נבחר להיות האסטרונאוט הישראלי הראשון. בעוד כשנה יצטרף רמון למשימה של אחת ממעבורות החלל האמריקאיות, ויבצע ניסוי מדעי לחקר אקלים כדור-הארץ. "המשימה לכדור-הארץ", כך נקרא הניסוי שנאס"א מתכננת לבצע, ובמסגרתו יופקד רמון על חקר אירוסולים (חלקיקים) באטמוספירה והשפעתם על אקלים כדור-הארץ. "אני חש תחושה של שליחות", אומר אל"מ רמון, "ומצפה לטיסה לחלל בכיליון עיניים"