טייסות החיל

הטייסת הראשונה

"הטייסת הראשונה" היא כשמה, הטייסת הראשונה שהוקמה בחיל-האוויר והפעילה את המטוסים הראשונים של "שירות האוויר" עם הקמתו ב-10 בנובמבר 1947. הטייסת החלה את דרכה כטייסת א', הזרוע האווירית של ארגון ההגנה, אשר פעלה בבסיס שדה-דב, תחת פיקודו של אלי פינגרש.

כשברשותה היו 11 מטוסים קלים של חברת "אווירון" ו-21 מטוסי אוסטר בריטיים שנרכשו, נשאו מטוסי הטייסת בעול הלחימה בחצי השנה הראשונה של מלחמת העצמאות. הטייסת הופעלה במשימות סיור, קישור, צילום והפצצה ולקחה חלק במבצעים "יואב", "חירם", "חורב" ו"עובדה".

לאחר קליטת מטוסי הקרב הראשונים בחיל-האוויר הישראלי, ביצעה הטייסת משימות סיור וקישור, תובלה והנצחה, פינוי נפגעים וצילום. המטוסים שהחזיקה הטייסת היו בוננזה, דקוטה, אוסטר ומטוס ראפיד יחיד. הצורך לפעול באזורים שונים והגדלת הסד"כ, הביאו לפיצול טייסת א' לשלושה גפים: טייסת א' (טייסת האם) שפעלה משדה דוב, גף הנגב שהוקם באזור רוחמה וגף הגליל שהופעל ממחניים ואחר-כך מיבניאל.

מצטרפים לחיל-האוויר
בינואר 1949, הפכה טייסת א' באופן רשמי לטייסת בחיל-האוויר, וזכתה לשם "הגמל המעפף". הטייסת הוקמה בבסיס עקרון (תל-נוף) כמסגרת ארגונית של כל המטוסים הקלים בחיל שלא שימשו למשימות הדרכה. הטייסת הפעילה באופן קבוע גפים ברמת דוד, שדה תימן ושדה אילת.

בתחילת 1951, בעקבות מעבר מפקדת חיל-האוויר מיפו לרמלה, הועברה הטייסת מבסיס עקרון למסלול סמוך למפקדה החדשה. עם המעבר קלטה הטייסת את זוג המסוקים הראשון של החיל, מדגם הילר 360, ואלה שירתו לצידם של מטוסי הפייפר, הפוקר והראפיד.

במאי 1951 הוחלט כי טייסת "הפילים" תהיה טייסת התובלה הבינונית והכבדה ואילו "הגמל המעופף" תהיה טייסת תובלה קלה. בעקבות זאת הועברו כל מטוסי הבוננזה ל"גמל המעופף" ומטוסי הראפיד הועברו ל"פילים". באפריל 1959 שבה הטייסת לשדה-דב.

התובלה הקלה משתתפת בלחימה
במבצע "קדש", פעלו מטוסי "הגמל המעופף" בצמוד לכוחות הקרקע. במהלך המלחמה ביצעה הטייסת 169 גיחות שכללו סיורים באזורי הקרבות ודיווח על תנועות אוויר, העברת ציוד ופינוי נפגעים. במלחמה אושרו חמישה ציונים לשבח לטייסי הטייסת: סרן כהנא בנימין, סרן אלטמן יקותיאל, סג"ם גרינבוים אברהם, סמ"ר סירוטקין פלטיאל וסמל בוקעי משה.

בתום המבצע החלה הטייסת לקלוט את מטוסי הפייפר "סופר קאב". בתקופת הכוננות, ערב מלחמת ששת הימים ובמהלך המלחמה, ביצעה הטייסת גיחות סיור, צילום, תובלת מפקדים ומטענים ופינוי נפגעים. בסך הכל ביצעה הטייסת במלחמה 314 גיחות מתוכן 167 גיחות סיור, 136 גיחות תובלה ו- 11 גיחות ממסר.

במהלך 1968 קלטה הטייסת מטוסי צסנה 206 "סקייווגון". עם קליטתו הפך המטוס להיות מטוס הקישור הקל העיקרי של חיל-האוויר. בסוף פברואר 1971 החלה הטייסת בקליטת מטוסי העגור ובמקביל החלה בהוצאת מטוסי הפייפר משירות מבצעי בחיל.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים גויסו 14 מטוסי איילנדר ומטוס נווארו אחד. משימות הטייסת במלחמה היו מגוונות וכללו סיורים, גיחות תצפית, תובלה קלה של אנשים וציוד ופינוי נפגעים. במהלך המלחמה ביצעה הטייסת 583 שעות טיסה ב- 242 גיחות, עם מטוסי עגור, צסנה ודרור.

הטייסת מתפצלת
בעקבות הגידול בסדר כוחות המטוסים הקלים וריבוי המשימות, הוחלט לפצל את הטייסת לשתי מסגרות טיסה. הפיצול נועד לאפשר התמחות מקצועית של כל טייסת בסוג המשימות הייעודיות לה. באחד במאי 1974 נפתחה בבסיס שדה-דב טייסת "התובלה הקלה" (כיום טייסת "מלכי האוויר"). לאחר הפיצול נותרו בטייסת "הגמל המעופף" מטוסי העגור והדרור ואילו מטוסי הצסנה והאיילנדר הועברו לטייסת "התובלה הקלה".
במלחמת לבנון הראשונה היו בטייסת יותר מעשרה מטוסים. ב- 4 ביוני הוזנקו מטוסי "עגור" לביצוע סיור לאורך הגבולות בגזרה הצפונית. במהלך המלחמה ביצעו העגורים תצפיות, כמו כן השתמשו בעגורים להטלה נמוכה ולפיזור כרוזים.

מטוס העגור דורניר (DO-28) פרש מחיל-האוויר בשנת 2005, לאחר שלושה עשורי פעילות עמוסים. לאחר פרישת העגור נשארו מטוסי הצופית (ביצ'קראפט קינג-אייר). בצופיות הותקנה מערכת מיוחדת לתצפית ואיסוף מודיעין. את המשימה מבצעים סיירי אוויר המהווים חלק בלתי נפרד מהטייסת.

במלחמת לבנון השניה השתתפו מטוסי הטייסת במשימות איסוף מודיעין. במבצעים "עופרת יצוקה" ו-"עמוד ענן" השתתפה הטייסת בגיחות רבות. כיום, שמה של הטייסת עתירת ההיסטוריה שונה ל"טייסת הראשונה".

הטייסת הראשונה
הטייסת הראשונה