טייסות החיל

טייסת החרב המתהפכת

טייסת המסוקים "החרב המתהפכת" צמחה מתוך גף בטייסת "הגמל המעופף". המסוקים הראשונים הגיעו לטייסת "הגמל המעופף" במאי 1951. אלו היו אבי טיפוס של מסוקי ה"הילר 360" התלת-מושבי אשר הגיעו לבחינה וניסיון, אך היו מיושנים ובמצב תחזוקתי ירוד. ב-3 בנובמבר 1956, שלושה ימים לפני סיומו של מבצע "קדש", נקלטו שני מסוקי סער ראשונים מסוג סיקורסקי S-55. המסוקים הוצבו בטייסת לצד מסוקי ה"הילר", אך לא זכו ליטול חלק בפעילות המבצעית במסגרת המבצע.

טייסת חדשה מתבססת
ב-1 בינואר 1958 הפך הגף לטייסת "החרב המתהפכת" בפיקודו של סרן אורי ירום. עם פתיחת הטייסת כלל סד"כ (סדר כוחות) מסוקיה זוג מסוקי S-55 ומסוק "אלואט "II. ב-9 בפברואר ביצעה הטייסת את פריסתה הראשונה לקיבוץ נען, אתר שהפך מאוחר יותר למנחת החירום של הטייסת. במהלך החודשים מאי ויוני הגיעו לארץ שלושה מסוקי סער בינוניים מסוג סיקורסקי 58S-. היבט נוסף של פיתוח תורת הלחימה כלל שיתוף פעולה עם יחידת "ארנן", לימים סיירת מטכ"ל.

בינואר 1961 נוספו לטייסת שלושה מסוקי "אלואט"II של חברת התעופה האזרחית "ארקיע - עליזה" שהתפרקה. מסוקי ה"אלואט" המשיכו לשרת בטייסת עד שנת 1965, אז הועבר זוג המסוקים שנותר לטייסת "הגמל המעופף". כחלק מעסקה עם גרמניה נמכרו לישראל מסוקי סיקורסקי S-58, אשר הגיעו לארץ בין השנים 1962-1963.

קליטת כמות גדולה של מסוקים בפרק זמן קצר ביותר הייתה בגדר מהפיכה בטייסת, שסד"כ מסוקיה מנה עד אז 11 מסוקים מ-3 דגמים. כעת, היה מחסור באנשי צוות-אוויר בטייסת. ב2- באפריל 1963 סיימו מסוקי ה-S-55 את שירותם בטייסת והועברו במטס הצדעה לבית-הספר הטכני, במטרה לשמש כמכשירי לימוד למכונאי המסוקים העתידיים.

משתתפים בלחימה
במלחמת ששת הימים ביצעה הטייסת מבצע של הנחתת כוחות חי"ר וצנחנים. בארבעת המבצעים הונחתו כ-1,200 לוחמים. רוב הגיחות שביצעה הטייסת במלחמה היו במסגרת משימות פינוי נפגעים, בהם פונו 650 נפגעים. כמו כן, חילצה הטייסת 13 אנשי צוות-אויר שנטשו, מתוכם שבעה מעבר לקווי האויב.

במלחמת ההתשה החלה הטייסת לבצע מרדפים מוסקים אחרי מחבלים באזורי יהודה ושומרון. המסוקים היו חמושים במקלעים והיוו כלי חשוב בביצוע המרדף ובסיוע לכוחות הצנחנים. ב-15 בדצמבר 1967 הגיעו לנמל אשדוד ראשוני מסוקי סער בינוניים מדגם בל 205, שהצטרפו לטייסת. שנה לאחר מכן, הוצאה מסוקי ה-S-58 מהשירות.

בלילה שבין ה-28 ל-29 בדצמבר 1968 נערך מבצע "תשורה", שכלל נחיתה בשדה הבינלאומי של ביירות ופיצוץ מטוסים של חברות תעופה ערביות שימצאו בשדה באותה עת. המבצע נרקם בעקבות חטיפת מטוס אל-על לאלג'יר ביולי אותה שנה, והתנכלויות נוספות למטוסי החברה. על הטייסת הוטל להטיס את חפ"ק המבצע ולחסום את הדרכים המובילות לשדה באמצעות רימוני עשן, פיזור ג'לי ומסמרים וירי מא"ג.
במלחמת יום הכיפורים הוקדשו רוב הטיסות לפינוי וחילוץ נפגעים, בהן חולצו 890 נפגעים. הטייסת פעלה מן הגפים ברפידים וברמת דוד. במהלך המלחמה חולצו על-ידי הטייסת 25 אנשי צוות-אוויר, ו-4 טייסי אויב. פעילות נוספת של הטייסת בלחימה הייתה מרדפים אחרי יחידות קומנדו מצריות שחדרו אל מאחורי קוי צה"ל.

עוברים לפלמחים
אחד הלקחים ממלחמת יום הכיפורים היה הצורך להחליף את מסוקי הבל 205, בעקבות שחיקתם וביצועיהם הנמוכים בגובה רב ובטמפרטורות גבוהות. ההעדפה הייתה מסוק דו מנועי, שיגביר את בטיחות הטיסה ויאפשר להפעיל מסוקי סער בינוניים גם במשימות חילוץ ימי. הדגם שנבחר היה בל 212, מסוק אזרחי שהוסב. רוח השינויים המשיכה ב-23 באוגוסט 1981, אז נפרדה הטייסת מבסיס הקמתה, תל-נוף, ועברה למשכנה החדש: בסיס פלמחים.

במלחמת לבנון, התבצעה פעילותה העיקרית של הטייסת ממשטח הנחיתה בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר בצפון. ייעודה העיקרי היה חילוץ נפגעים מגזרות הלחימה במערב ומרכז דרום לבנון ופטרול באוויר לחילוץ במקרה של נטישה. כאשר עיקר המאמץ המלחמתי עבר מזרחה, מול הסורים, פרסה חלק מהטייסת לשטח הנחיתה במחניים.

בעקבות הצטיידות חיל-הים בטילים ארוכי טווח המסוגלים להשמיד מטרות מעבר לטווח הגילוי של מכ"ם ספינות החיל, הוחלט להצטייד במסוק שיאפשר את הגדלת אופק המכ"ם של כלי השיט. המסוק שנבחר היה מסוק ה"דולפין" ((HH-65A. ביולי 1985 הגיע זוג מסוקי "דולפין", שנקלט בגף בטייסת. כשנתיים מאוחר יותר, הפך גף ה"דולפין" לטייסת עצמאית - טייסת "מגיני המערב".

תחילתו של עידן חדש
בחודש אוגוסט 1994 נקלטו בטייסת מסוקי "בלק-הוק" תוצרת חברת סיקורסקי. המסוקים כונו "ינשוף". כך הפכה הטייסת למפעילת שתי פלטפורמות: מסוקי ה"אנפה" ומסוקי ה"ינשוף". ב-15 ביולי 1998 הופסקו טיסות מסוקי "האנפה" בטייסת. בכך תם עידן של 23 שנות "אנפה" בטייסת "החרב המתהפכת".

במהלך מלחמת לבנון השנייה, הוכיחה שוב הטייסת את יכולותיה הגבוהות ונחיצותה בפעולות רבות של חילוץ פצועים, חלקן תחת אש כבדה. הטייסת ביצעה כ-100 משימות של פינוי נפגעים, מרביתן משטח לבנון. אנשי הטייסת, כמו גם טייסת הינשופים השנייה בחיל, טייסת "ציפורי המדבר", חילצו למעלה ממחצית הנפגעים במהלך מלחמת לבנון השנייה. על כך הוענק לשתיהן צל"ש הרמטכ"ל. גם במבצע "עופרת יצוקה" ביצעה הטייסת חילוצים רבים, חלקם תחת אש.

הטייסת ממשיכה להיות בכוננות להזנקות 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. בזמני שגרה היא מחלצת מטיילים ואזרחים שנקלעו למצוקה.

סמל טייסת "החרב המתהפכת"
סמל טייסת "החרב המתהפכת"